הבוקר אנחנו מתעוררים לזריחה מרהיבה על הגבעות האדומות ושמים בהירים.
הקוטג' שבו ישנו ביומיים האחרונים נבנה ב1888 והוא חלק משבעה קוטג'ים בבעלות פטרו והרמנס מ"חוות הגבעות האדומות". הרמנס הוא דור חמישי בחווה, עובדי החווה הם דור שלישי. הם מגדלים יענים, פרות, כבשים, גפנים, ומנהלים את ה"אירוח הכפרי".
ביצי יען בגודל טבעי
אתמול בערב אכלנו ארוחת ערב מדהימה מעשה ידי פטרו, בעלת הבית. הארוחה הובאה לקוטג' שלנו, השולחן נערך בשבילנו, ונאסר עלינו לשטוף כלים אחר כך. יותם ונגה חסרי המעוף הקולינרי אכלו שניצל ופסטה מעשה ידינו, ואילו כל האחרים נהנו מגולש יענים ו"בובוטי" – מעין פשטידה מלזית מתובלת בהרבה תבלינים
, עוף, מגוון סלטים, פטריות עם גבינה מלוחה, מין של קישוא עם אפונים, לחם עשיר, חמאה וריבה.
לאחר ארוחת בוקר (צנועה יותר) אנחנו יוצאים לטיול הליכה בגבעות האדומות. האיזור הזה של הרי סוארטברג נוצר לפני כ120 מיליון שנה, כאשר יבשת גונדונה התפרקה לאפריקה ואמריקה הדרומית. איזור הגבעות האדומות הוא יחודי ומתפרש רק לאורך כ4 ק"מ. הגבעות בנויות מסלעי משקע , והן אדומות עקב תחמוצת המטיט שהיא סוג של תחמוצת ברזל. נראה כמו כורכר אדום ובתוכו סלעים. ההסבר הגיאולוגי לאיך הסלעים האלה הגיעו לכך היה סבוך מדי בשבילנו בשעת ערב מאוחרת כשקראנו אותו.
בעלת הבית מעמיסה אותנו על חלקו האחורי של הטנדר שלה, ומקפיצה אותנו לתחילת המסלול. האיזור בו אנחנו נמצאים הוא חצי מדבר. בקיץ הטמפרטורה יכולה להגיע ל48 – 45 מעלות. אבל עכשיו אביב – היום בהיר ונעים, מדי פעם רוח קרירה עדין מנשבת – מזג אויר מושלם לטיול. אנחנו הולכים בשביל המקיף את הגבעות האדומות האלה, הסוקולנטים כבר בסוף פריחתם, אבל עדין ניתן להנות מיופי הפרחים, שקט מלבד ציוצי הציפורים.
סוקולנט פורחפירות ורודים וחלולים
בהרים הרחוקים יותר, לדברי בעלת הבית, מסתובבים נמרים, אבל אין סיכוי לפגוש אותם באמצע היום. הצבע הירוק על הגבעות הן סוג של טחב, שזקוק לרמות חמצן גבוהות יחסית כדי להתפתח, הוא גדל הקצב איטי במיוחד .
.
אדום וירוק
גם באיזור זה חיו בני הסאן והשאירו את ציורי הקיר שלהם בין הגבעות. איזור הגבעות היה מקודש להם, במיוחד הקשתות, שם היו נאספים לטקסים של ירח מלא
בני הנוער צועדים ראשונים, משאירים אותנו מאחור, מחכים לנו מדי פעם ומתלוננים שצריך לחכות. אריק ויותם צועדים אחריהם ומשוחחים, כלומר יותם בעיקר מדבר ואריק מקשיב. סמדר ואני אחרונות, הולכות בקצב שלה, היא קוטפת קצת עלים, מארגנת לה שרשרת של פירות עגולים, שרביט של פיות מעמוד פריחה, וחרב מענף עם פירות ורודים, מדי פעם היא צריכה קצת עזרה ואז היא עולה ל"שק קמח". בטיול זה קבענו שיא משפחתי : כ7 ק"מ, בפחות משעתיים וחצי… המסלול מסתיים בחוה, ושם אנחנו מתישבים לפיקניק על שפת הבריכה. לאחר ה"תדלוק", נפרדים מבעלי הבית ויוצאים לדרכנו לסוולנדם – מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה.
הדרך מובילה אותנו דרך האיזור המכונה ה"קארו הקטן" איזור של חוות, גידולי גפנים, ויקבים, עמקים ירוקים, והרים גבוהים.
לאחר כשעתיים נסיעה אנחנו מגיעים לעיירה בארידייל. האוטו זקוק לתדלוק, הילדים לחילוץ עצמות, ואני מרגישה רעב קל. הסנדביצים של הצהריים נטרפו כזכור מיד בתום המסלול, אך מחפשים מקום לאכול. ממש בכניסה לעיירה ראיתי שלט הנראה מבטיח : בית קפה "הפרה הכחולה" לצד המים. בבית הקפה אנחנו מתקבלים במאור פנים, ובעלת הבית מזמינה את הילדים להאכיל את הדגים (כ 70 קרפיונים וקוי אותם היא מטפחת באגמון לידו בנוי בית הקפה). למשמע המילה קרפיון, מציין אריק כי בארץ הם חביבים בעיקר כגפילטע פיש, אמירה שגורמת לבעלת הבית לעוית חלחלה. אילו הן חיות המחמד שלה! אנחנו יושבים על המרפסת, נהנים מהנוף הפסטורלי והרוח הנעימה, ובוחרים מהתפריט.
זוהי אפריקה או אירופה?
בעודנו ממתינים למנות אריק הולך לבקר את השכן : חנות ספרים משומשים ומתנות קטנות. בשומעו שאנחנו מישראל, הוא מספר בהתרגשות רבה, שאחיו מקבל היום , בשגרירות ישראל בהולנד, תעודת חסידי אומות העולם בשם ההורים. בימי מלחמת העולם השניה, הסתירו הוריו בביתם משפחה יהודית במשך שלוש שנים והצילו אותם. הוא עצמו נולד אחרי המלחמה, אבל אחיו היה ילד קטן וחי את המלחמה, ההסתרה והפחד שכולם יתגלו. אכן מפגש מפתיע ומרגש.
מילקשייק חום ב"פרה הכחולה"
עוד כשעה נסיעה, מעבר הרים יפה אחד, ואנחנו במקום הלינה שלנו – "חוות המעשים הקטנה". מול מרפסת הקוטג' שלנו שדה בו רועות כבשים והנוף נשקף אל ההרים. טובלים בפסטורליה.מחר נוסעים לעיר הגדולה קייפטאון.
נ.ב. תודה צפריר על הרעיון הנפלא לישון ולאכול בבתי החווה בקארו. אכן חויה מדהימה.
איייי, בובוטי בובוטי….. זכרונות העלית בי וגעגועים…..
ומשהו מצחיק: שרשרת ההרים עם ההרים האדומים נקראת סווארטברג, שפרושו: 'ההרים השחורים'. חה חה חה
שתבלו טוב !
איייי, בובוטי בובוטי….. זכרונות העלית בי וגעגועים…..
ומשהו מצחיק: שרשרת ההרים עם ההרים האדומים נקראת סווארטברג, שפרושו: 'ההרים השחורים'. חה חה חה
שתבלו טוב !