האכסניה שלנו ממוקמת מתחת לגבעה המכונה סיגנל היל. בלילה ירד גשם והיא מכוסה ערפילים. התוכנית להיום כוללת שיט ונסיעה בכביש נופי , אחרי ארוחת הבוקר נראה שמתבהר ואנחנו מחליטים לנסות את מזלנו.. הכביש מוביל אותנו דרך חופים מרהיבים, צמחיה ירוקה, ווילות מדהימות. אנחנו מגיעים למפרץ האוט Haut BAY ומגלים שאכן יש הפלגות היום לאי כלבי הים. יש במקום כמה מפעילים ואריק בוחר אינסטינקטיבית את זה עם הסירה הגדולה (ולתקוותנו היציבה ) ביותר.
אי כלבי הים הוא שמורה של כמה צוקים, לא רחוק מחופי המפרץ. כבר בנמל פוגשים אותנו כמה כלבי ים ומדגימים לפנינו התעמלות בוקר : שחיה על הגב, צלילה, הרמת סנפירים. הילדים כמובן מתפעלים. אך שום דבר לא מכין אותנו למראה המושבה : מאות כלבי ים! כלבי הים רובצים על הסלעים, כמעט מכסים אותם לחלוטין. אנחנו מתבוננים בהם רוצים, קופצים למים, מטפסים זה על גבי זה כדי להגיע אל המים. נגה מגדירה את המחזה "נשיונל ג'יאוגרפיק"!
http://www.drumbeatcharters.co.za/
כשאנחנו חוזרים לנמל כבר נפרש שוק שלם של עבודות יד אפריקאיות. המוכרים כבר עסוקים במקח וממכר עםקבוצת תיירים סינים. על מחשבונים הם מקישים את ההצעות, למען הסר ספק. אנחנו בשלב זה מתבוננים ומצלמים.
התחנה הבאה שלנו היא הפינגוינים השמורה ליד העירה סימונס טאון.
http://www.sanparks.org/parks/table_mountain/tourism/attractions.php#boulders
אלה הם אותם פינגוינים אפריקאים שראינו בכיך רסיף, אבל כאן הם חופשיים לצאת ולחזור. החוף עצמו מרהיב :חול לבן, המים טורקיז, וסלעים ענקיים המשמשים מנחת לציפורים. הפנגוינים נמצאים בכל מקום, מתחת לשיחים, על הסלעים, ליד גשרוני העץ שעליהם אנחנו הולכים. הרוח קרירה ולמעט גיחה מזדמנת של השמש אנחנו עם סווצ'רים מפליז. אצל הפינגווינים התמונה שונה. התחושה היא שרובם מסתתרים מהשמש כי חם להם!
אנחנו ממשיכים לכף התקווה הטובה.
http://www.sanparks.org/parks/table_mountain/tourism/attractions.php#goodhope
למיטב זכרוני כף התקווה הטובה הוקף לראשונה על ידי ואסקו דה גאמה, ולזכרו יש כיום צלב שמשמש גם כעזר ניווט. למעשה כל ה"שפיץ" של הכף הוא כיום פארק עם מסלולי הליכה, צמחיה וקצת בעלי חיים. זהו האביב כאמור והכל פורח, בשטח הפארק ניתן לראות שיחים גדולים עם פרחים צהובים :זוהי הפרוטיאה- הצמח הלאומי של דרום אפריקה.
בקצה של השפיץ ישנו מגדלור, שבעבר שימש לניווט, והיה בעל עוצמת הארה שנראתה למרחק למעלה מ80 ק"מ, וזאת כשלא היה לוט בערפל. גם כאן הסלעים מגיעים ממש לים, ויש באיזור לא מעט שוניות ושרטונים, כך שלמגדלור תפקיד קירטי. ב1960 נבנה מגדלור חדש מתחת לקו הערפל.
אנחנו עושים מסלול הליכה לאורך המצוק מהמגדלור עד לכף התקווה הטובה ובחזרה (כשעתיים הליכה),
והחיה היומית היא לטאה שחורה , שממנה רואים אינספור
ביציאה מהפארק אנחנו פוגשים בבונים, והפעם מקבלים "שואו" ראוי לשמו.משפחה מרובת נפשות של בבונים התמקמה בשולי הכביש לטקס פלית כינים. זכר אחד, כמה נקבות, כמה תינוקות, וכמה קופיפים גדולים יותר. המחזה מרהיב : הקטנים מתרוצצים ןמשחקים ביניהם, אחד הקטנים מנסה לשחק בענף יבש אך קופיף גדול יותר מופיע ומגרש אותו, הזכר מסתובב ביניהם ומפקח על המהומה. קופה אחת נשכבת על גבה ומקבלת טיפןל יופי מנקבה אחרת ועוד כמה גורים. קופיף אחר נהיה רעב, וניגש לאימו לינוק. טור ארוך של מכוניות נוצר אחרינו, אז אנחנו נאלצים לנטוש את המחזה ולהמשיך….
ביציאה מהפארק, שוק מזכרות. קריר כבר, סוף היום, המוכרים מתחילים לקפל את מרכולתם. יש כמה קערות עץ ששמתי את עיני עליהם. אנחנו עוצרים, משאירים את הילדים באוטו ויוצאים לקנות. אניבוחנת קערות בענין, המוכרת מציעה מחיר, וכממתיקה סוד אומרת, אבל לכם אעשה מחיר מיוחד. אריק, לא מתרגש ומציע פחות מחצי. אתם הלקוחות השיניים שלי היום, היא אומרת, אני תלויה בכם.. מעלים קצת, מתמקחים קצת.. נמכר. אנחנו חוזרים לאוטו עם קערה. יש! צועקים הילדים.,אמא קנתה. האות לשופינג ניתן…
טוב, זה לא חכמה 'לנבא'
ידעתי שתראו! פעם, לפני שנים, לא היה 'השביל' מהעץ. פשוט האנשים צעדו ליד הפנגווינים. (גם לא לקחו 'דמי כניסה')
אבל המדהים ביותר היה, שבדרך חזרה מסיימון-טאון, ממש ליד הכביש, ראינו לפתע לוויתנים. כל התנועה עצרה וכולם רצו לחוף! הם שחו במרחק של 10 מטרים מאיתנו (רק פסי הרכבת הפרידו) זה היה מדהים!!!
שתהנו!
איזה כיף לכם שראיתם כלבי ים ופינגוינים תמשיכו לבלות לימור
תודה, לצערי כמעט נגמר. מחר טסים הביתה.