יום 6 – מחקר פילים היום של דפנה ואילן

דפנה ואילן חברים טובים שמו נפשם בכפם והצטרפו אלינו לטיול. בניגוד אלינו הם אינם חובבי השכמה מוקדמת, אכילת סנדביצ'ים תוך כדי נסיעה ובכלל הם לוקחים את החיים הרבה יותר באיזי. עד היום הם הסכינו לכל שגעונותינו ולא התלוננו. הבוקר הם "מרדו" והחליטו להשאר לישון. השתלם להם!

ועל כך הפוסט הבא שנכתב על ידי דפנה:

הבוקר יצאנו באיחור מה מהמחנה, ואולי בגלל זה לא ראינו הרבה חיות בשעה הראשונה למסענו. בשלב מסויים נכנסו למחסה לצפות באגם יפה, שחיות היו אמורות להגיע אליו. למרבה הצער, ראינו כמה אנפות וכמה אימפלות בלבד (אימפלות כבר לא ספרנו – "הסטייקים של האריות", כפי שכינה אותם חברינו, נמצאו בהמוניהם בכל פינה בפארק). יצאנו מאוכזבים מהמחסה, חושבים שיש סיכוי שהיום כבר לא שווה את היציאה מהמיטה בבוקר. התחלנו לנסוע, ולפתע ראינו מחזה מדהים. על דרך העפר היו מסוק, 4 ריינג'רים של קרוגר פארק, והמחזה המפתיע מכולם – פילה גדולה שכובה על צידה, ניראית מעולפת.

המחשבה הראשונה שלי היתה שהפילה נפצעה, והריינג'רים באו לעזור לה. האטנו, ואחד מהם התקרב אלינו. ""What happened to the elephant? Is it sick? שאלתי את הריינג'ר. "Oh, she's all right. She's only sleeping", הוא ענה. מסתבר שזהו מחקר פילים של השמורה. במסגרת המחקר החבר'ה צריכים לתפוס 26 פילים בשבועיים הקרובים, להרדים אותם, למדוד אותם, לקחת דגימות ולחבר אליהם מכשיר מעקב. שאלנו אם אפשר לצלם, ונענינו שבטח, ואם אנחנו רוצים, אפשר לצאת ולהסתכל.

בינתיים נאספו עוד 2-3 מכוניות להתבונן במחזה. אחד הקשישים שיצא מהרכב הסמוך סיפר שהוא מגיע לקרוגר מדי שנה בעשרים השנה האחרונות, ומעולם לא ראה מחקר פילים. הריינג'רים היו חביבים וענו ברצון על שאלות. שניים מהם נראו מקצוענים ותיקים, אחד נראה סטודנט שמילא טפסים ונראה מסונג'ר-משהו ע"י שני הוותיקים, שעשו את עיקר העבודה. לרביעי היה תפקיד כפול: הוא היה טייס המסוק והפועל גם יחד, זה שחיבר את הקולר עם המשדר ואחר-כך חתך את הרצועה העודפת עם מסור חשמלי…

שאלנו איך תפסו את הפילה לבד, הרי פילים נעים בחבורות. התשובה היתה שהיא לא הייתה לבד, הם ירו בה חץ הרדמה מהאוויר והבריחו את חבריה לעדר. באותה הזדמנות הם אמרו לנו: "יכול להיות שהם יבואו לחפש אותה, ובמקרה זה אנחנו נרוץ בחזרה למסוק – וגם אתם. אל תחזרו למכוניות שלכם, תקשיבו להוראות, ובואו איתנו מייד למסוק, אבל בלי לרוץ". זה היה השלב שבו ביקשתי מאילן לסגור את החלונות ולהביא את התיק עם הדרכונים והארנקים, למקרה שהפילים יחליטו להפוך את האוטו שלנו בנסיונות החילוץ של החברה שלהם… הריינג'רים לקחו לפילה בדיקות דם מהאוזן (לצורכי מחקר עתידי, מסתבר – הם נשמרים במיקום מרכזי), אחד מהם הכניס את ידו, עטויית כפפה חד-פעמית שמגיעה כמעט עד הכתף, לפי-הטבעת של הפילה והוציא דגימת צואה – מגעיל ומדהים גם יחד, מדדו את היקפיה בסרט מידה ענקי, וכאמור, קשרו את הקולר הענקי. מסתבר שיש בו משדר שמשדר פעם בשעה את מיקומה של הפילה. הקולר יישאר עליה שנתיים, ולאחר מכן הריינג'רים ישובו וימצאו אותה ויורידו את הקולר. קיבלנו גם אישור לגעת בפילה. התחושה היתה שמלטפים שטיח עור ישן, עטוי שערות-מברשת נוקשות.

כשהסתיימו כל הפעולות הורו לנו הריינג'רים להתרחק אחורה עם המכוניות, שכן הפילה עלולה להתעורר עצבנית. שאלתי אם הם שומרים עליה עד שתתעורר, שלא יתפוס אותה אריה במצבה המעולף, והם ענו שכמובן, הם ישגיחו עליה ולא יתנו לה להיטרף חסרת אונים. נכנסנו למכונית ונסענו אחורה, שלושה מהריינג'רים נכנסו למסוק והתניעו, ורק כשהיגיע האישור שהמנוע חם – האחרון הזריק את הסם הנגדי ורץ למסוק.

המסוק עלה מייד לשמיים, ועשה שם סיבובים באוויר. תוך פחות מדקה הפילה התנועעה, קמה על רגליה, נראתה קצת מסוחררת ועצבנית ואז ירדה מהכביש ונכנסה לסוואנה. היא כלל לא נראתה כמו חיה שהייתי יכולה ללטף עשר דקות קודם לכן… המסוק נסע לדרכו, וכמוהו גם אנחנו. אין ספק שלחוויה כזאת לא ציפינו.

אגב, חצי שעה לאחר מכן פגשנו זוג דרום-אפריקאי, שסיפר שלפני כמה דקות פגשו פיל עצבני מכרגיל שעמד בדרכם על אותו כביש והסתכל עליהם בכעס, בניגוד למנהגם האדיש הרגיל של הפילים… מסתבר שהם פגשו את החברה שלנו .