יום 5 – גרוסגלוקנר לוט בערפל

תחזית מזג האויר לשבוע הקרוב אינה מבשרת טובות – רוב הזמן גשם. היום כך נראה עוד היום היחיד שבו יש סיכוי לשמש. מתייעצים קצת עם בעלת הבית ומחליטים לנסות את מזלנו בנסיעה אל גרוסגלוקנר – ההר הגבוה ביותר באוסטריה . ההר כמובן אינו יושב בדד. הוא הפסגה הגבוהה ביותר בשרשרת הרים, כהמתמרים מעל לשלושת אלפים מטר. כל האיזור כולו הוא הפארק הלאומי הוהטאורן, ובליבו עובר כביש נופי המכונה הדרך האלפינית גרוסגלוקנר שאורכו 46 ק"מ, והוא רצוף פיתולים. מלבד נופים נהדרים לאורך הכביש ישנן תחנות שונות שמטרתן להעשיר את חווית הנסיעה בכביש  : מרכזי מבקרים, גני שעשועים, נקודות יציאה למסלולים רגליים , בית קפה ומסעדות.  במשך הטיול שלנו עצרנו בכמה תחנות .

דרך גרוסגלוקנר – רקע והיסטוריה

גרוסגלוקנר הוכאלפנשטרסה כך מכונה הכביש הנופי המוביל להר הגבוה ביותר באוסטריה – גרוסגלוקנר, שפסגתו מגיעה ל 3798 מטר ואליו צמוד הקרחון פסטרצה Pasterze. הכביש הגבוה ביותר באוסטריה מוביל אלפי אוטובוסים, מכוניות ואופנועים בשנה לאיזור שבמקומות אחרים נגיש רק בהייקינג. הדרך נבנתה בשנים 1930 – 1935 במטרה לספק עבודה למובטלים הרבים בתקופת ה"שפל הגדול" ולעודד תיירות לאיזור, שעד אותה תקופה לא היה מפותח. בתקופה ההיא ספורט הסקי לא היה פופולרי כמו היום, ובאיזור דרום אוסטריה לא היה הרבה מעבר למעט אדמות חקלאיות, וכמה כפרים ועיירות עם תשתית כבישים מיושנת. את הרעיון לבנות את הדרך הגה פרנץ ואלאק, מהנדס מהמחוז קרינתיה .

 

טיול לאורך גרוסגלוקנר – תכנון הנסיעה

נסיעה לאורך של פחות מ50 ק"מ עשויה להראות על המפה כנסיעה קצרה בת פחות משעתיים, עם עצירה לתצפיות. אבל בפועל כדאי להקדיש קאע הכביש הזה יום שלם. מכל פיתול נשקף מראה יפה ושונה. לאורך הכביש פזורות נקודות עניין , וכדאי לתכנן מראש היכן עוצרים , ולמה מקדישים תשומת לב במיוחד כשמטיילים עם ילדים. ביום אחד , אי אפשר להספיק את הכל. בקופות התשלום מקבלים מפת הסבר ובה מסומנות נקודות בעלות עניין לאורך הכביש. בכל נקודה כזאת יהיו שירותים, בית קפה, שולחנות פקניק, נקודות יציאה למסלולים, ולעיתים קרובות גם גן שעשועים. אם א תכננתם מראש , כדאי להקדיש כמה דקות לבדיקת המסלול והנקודות בו.

לאורך הדרך ישנם מספר מרכזי מידע המצארים את ההיסטוריה ,הגיאולוגיה ,הצמחיה והתרבות של המקום. כדאי מאוד לבקר.

ארוחת בוקר בחיקו של גרוסגלוקנר

אנחנו עוצרים בתחנה הראשונה (Pifkar) לארוחת בוקר.  העננים פותחים חלונות לשמים כחולים, הרים אפורים ושלוגיות לבנות. בתחנה זו ישנו גן שעשעוים קטן ומערכת תעלות מים , מסלול הליכה מעגלי קצר, ומוזיאון לנושא המסחר לאורך האלפים.  

תחנה ראשונה – עצירה לארוחת בוקר. הצידנית נפתחת וממנה נשלף כל טוב – מעדנים, ממרחים, ירקות, לחמניות. הילדים מסימים את ארוחתם במהירות ורצים לגן השעשועים מעבר לכביש. גן השעשעוים הזה מעסיק אותם במשך שעה ארוכה, בעיקר בזכות מערכת הסכרים ומסלולי המים שבו.

מאחורי הקיוסק אני מאתרת שער, שמאחוריו שביל לסיור . השביל המעגלי מוביל דרך אחו ירוק לתצפית יפה על ההרים שממול, ולאורכו עמדות מידע. הצעתי לצאת לטיול קטן בסביבה נדחית על הסף ואני נשלחת לבד. המסלול בן כחצי שעה וכולל לוחות הסבר על הגיאולוגיה, הנופים, הצמחיה ובעלי החיים באיזור. הגובה הוא כ1600 מטר , בדיוק בקו העננים. 

למידע על תחנות נוספות בדרך גרוסגלוקנר בהן יש גן שעשועים.

למידע על מסלולי הליכה הסמוכים לתחנות העצירה.

הכביש מתפתל ומוביל אותנו אל מעבר לגובה של 2000 מטר. זהו אחד הכבישים המטויילים ביותר באוסטריה, ועוברות בו מכוניות לרוב. מה שמפתיע ומעורר הערצה עמוקה הוא המספר הרב של רוכבי האופניים. הם רוכבים לאורך הכביש, עולים על אופניהם את אותם פיתולים, ונראה שאינם עוצרים למנוחה.

תצפית אדלוייס

התחנה הבאה היא תצפית המכונה "אדלוויס" על שם הפרח האלפיני המפורסם. כביש צר ומפותל מוביל אל גובה של 2600 מטר. ביום בהיר אמורים לראות כאן פסגות של כ 30 הרים מעל 3000 מטר, אבל כשאנחנו מגיעים השמים מתקדרים ואנחנו רואים את ההרים הסמוכים. להרים מושלגים בערפל יש יופי דרמטי.

כשפרנץ-יוזף וסיסי יוצאים לטייל בשלג

גולת הכותרת של הטיול היא תחנת "פרנץ יוזף" הנקראת על שם הקיסר האחרון של הממלכה האוסטרו-הונגרית. פרנץ-יוזף ואישתו הנערצת סיסי, טיילו באיזור זה  במו רגליהם. ההליכה, והטיול כאמור הם מאושיות התרבות האוסטרית. גולת הכותרת של המקום הוא קרחון שגולש מן ההרים אל מתחת לנקודת התצפית. בקצה הקרחון מתחיל נהר בוצי מעט של מי הפשרת השלגים.

אורכו של הקרחון הוא כ 8.4 ק"מ והוא הקרחון הארוך ביותר באוסטריה. הוא מתחיל מגובה 3200 מ, לרגלי ההר יוהניסברג ויורד לגובה 2100 מטר.בשנים האחרונות אורכו פוחת בכל שנה בכ 10 מטר, ונפחו קטן כמחצית מאז המדידה הראשונה ב 1851.

 

מגרשי חניה, וחניון בעל מספר קומות מרמזים על פופולריות המקום, ועד כמה הוא מלא בוודאי ביום בהיר. במקום יש מספר מסלולי טיול וניתן לרדת בעזרת פוניקולור לקרחון.  הקרחונים בתקופה זו של השנה אינם לבנים. הם מלוכלכים בעפר וחול שמביאים איתם הרוחות והגשמים. הקרחון נמצא כ 200 מטר מתחתינו, ודמויות קטנות צועדות בשביל לכיוונו. הילדים , אינם מלהבים מהרעיון  לרדת אליו. במקום ישנו מרכז מבקרים, ומסעדה. זה מקום טוב להפסקת צהריים. כדאי לתחנן לתחנה זו כשעתיים, במיוחד אם יורדים אל הקרחון.

 

טיול לאורך מסלול כרית אבני החן

אנחנו בוחרים מסלול אחר: "שביל כרית האבני החן" Gamsgrabenweg . המסלול הוא שביל על צלע ההר, לאורך העמק בו גולש הקרחון, והוא עובר בחלקו הראשון בתוך מנהרות חצובות בהר. בסופה של כל מנהרה אנו רואים את העמק שבליבו הקרחון מקרוב יותר. לשמחתנו ככל שאנו מתקדמים גם השמיים מתבהרים מעט ובקצה העמק נגלית לעינינו  בשלבים, אחת הפסגות המושלגות אשר ממנה נשפך אלינו הקרחון.

זהב ככל הנראה נמצא באיזור פארק טאורן העליון כבר בתקופת האבן. הקלטים והרומאים החלו לכרות אותו באופן שיטתי.החל מ 719 החלו לפעול מכרות של של קבוצת גולדברג. במאה ה 17 מכרות הזהב בקארינתיה שגשגו, אך הכריה האינטנסיבית ביותר נעשתה באיזור זלצבורג, בה נמצא זהב עד 1922. בשנה זו מוצו כל עורקי הזהב. שמעו של האיזור כעשיר בזהב יצא מעבר לגבולות כבר בתקופת ימי הביניים, והגיע לאיטליה. בכל אביב היו מגיעים כורי זהב מאיטליה, אשר כונו בידי החוואים המקומיים – האנשים מונציה – וסרקו את ההרים בחפשם זהב. בסתיו היו שבים לבתיהם.

סטטיסטיקה: בשנים 1555 – 1559 נכרו באיזור 3358 ק"ג זהב 10997 ק"ג כסף. תפוקת הזהב הכוללת בשנים 1640 – 1849 היתה 149 גרם לטון.

התצפית מהשביל על הקרחון וההרים מרהיבה. ההר שאנחנו הולכים על צלעו משופע, והטקסטורה שנוצרת מהסלעים מרהיבה לא פחות מהקרחון. המסלול הזה מוביל אל בקתה המרוחקת כשלוש שעות מנקודת ההתחלה ואפשר להמשיך הלאה ולחצות את הקרחון (עם מדריך וציוד מתאים כמובן).אנחנו מסתפקים בכחצי שעה הליכה וחוזרים על עקבותינו.

החזרה מדרך גרוסגלוקנר – מנהרה ורכבת של מכוניות

אנחנו יוצאים מצידו השני של הכביש וחוצים עמק יפה. על מנת לא לחזור על עקבותינו אנחנו חוזרים בדרך שעוברת דרך מנהרה בהר. המעבר במנהרה נעשה בעזרת רכבת של מכוניות : מעלים את הרכב על הרכבת בנסיעה, ומשאירים אותו שם לאורך הנסיעה. האנשים עוברים לקרון הצמוד לקטר. כ10 דקות נסיעה ואנחנו מצידו השני של ההר, היישר בעמק גאשטיין.

למידע על רכבת המכוניות 

ברגע שאנחנו יוצאים מהרכבת גשם זלעפות ניתך עלינו, העמק בודאי יפה אבל כרגע הוא כולו בתוך גשם ועננים. לא מפתיע שירוק כל כך באוסטריה, אין יום שלא יורד בן גשם. גם לטפח את כל העדניות והפרחים לא מסובך – יש השקיה טבעית!

לקריאת מסלול הטיול המלא שלנו בזלצבורגלנד

נסיעה לאורך גרוסגלוקנר – תובנות וטיפים

אמנם לאורך המסלול יש מסעדות ובתי קפה, אבל הכי טוב לקחת סל פיקניק, ולעצור בפינות חמד לאכול. כמעט בכל עצירה היה ילד אחר שרצה לאכול.

קחו בחשבון עצירה של לפחות חצי שעה בתחנה עם גן שעשועים. הם מאד משוקעים ומןשכים עניין. כדאי לשלב עם מסלול הליכה קצר, כי הנופים משתנים.

הדרך נפתחת עם הזריחה , בסביבות 6 בבוקר , ונסגרת קרוב לשקיעה . כדאי להגיע השכם בבוקר, כאשר עדיין התצפיות והמעברים פנויים.

גם ביום בהיר, כשמגיעים לגבי של 2000 מטר ויותר עשוי להיות קריר. כדאי להצטייד בהתאם. לטיול על הקרחון כדאי לקחת נעליים עמידות למים. ובגדים להחלפה – הרטיבות מובטחת!

מזג טויר הוא קריטי בדרך נופית- אם יש יום גשום או מעונן – כדאי לוותר.

הנסיעה בכביש גרוסגלוקנר היא בתשלום החל מ2017 נכללת בכרטיס זלצבורגלנדקארד אם מוותרים על האתרים בזלצבורג העיר .