הבוקר פנינו מועדות לוורפן Werfen. העיירה וורפן כמו רוב העיירות באיזור זלצבורגלנד, ממוקמת בעמק בין הרים גבוהים. בליבה של העיירה ישנה טירה עתיקה, ומיצודו השני של העמק, גבוה על ההרים ישנה מערת קרח, המפורסמת כמערת הקרח הגדולה בעולם.לקחנו לתשומת ליבנו המלצה של חבר, ואנחנו מגיעים למקום סמוך לשעת הפתיחה.
כביש מפותל מעלה אותנו אל ההר, גבוה מעל העננים.בחניה עומדים סדרנים ומכוונים אותנו למקום חניה, אות וסימן לצפוי לבאות באתר זה.
כדי לבקר במערת הקרח יש תחילה להזיע. עליה של כ20 דקות במעלה ההר מובילה אותנו לרכבל, שמוביל אותנו במשך 5 דקות אל המשך המסלול. לחילופין ניתן לעשות מסלול זה במשך כ90 דקות של עליה ברגל.
הרכבל אינו מוביל אותנו אל פתח המערה, אלא אל עליה נוספת ותלולה יותר. הילדים, עלי לציין צועדים במרץ, ו(כמעט) ללא תלונות. מרחוק כבר ניתן לראות את פתח המערה
אנחנו מגיעים ממש בזמן לתחילת הסיור, שנערך באנגלית ובגרמנית. המדריך מציין שהטמפרטורה במערה היא טמפרטורת קפיאה, קרוב לאפס מעלות, אבל לא נרגיש בקור כי נתחמם תוך כדי הליכה. הוא מזהיר אותנו מראש שהסיור במערה כרוך בעלית 700 (!) מדרגות , ואחר כך ירידתם. אנחנו מתעטפים היטב בפליזים, שמחים על נעלי ההליכה שלנו, הלא חדירות למים. סמדר נעטפת בשכבת פליז כפולה, כפפות, וכובע. המדריך חלק לכל משפחה עששית גז ואנחנו נכנסים.
בעת פתיחת הדלת נושבת רוח חזקה מתוך המערה החוצה, ואנחנו נאבקים בה כדי להכנס. לאחר שמוודאים שכולם נכנסו, כל הראשים והכובעים במקומם, והמנורות דלוקות מתחילים בסיור. הפתח שנכנסנו דרכו מוביל למערכת של מערות שאורכן הכולל עולה על 40 ק"מ. בסיור אנחנו מבקרים רק בק"מ הראשון ביניהם. בהמשך יש פחות קרח, ופחות מענין. ההר, שבתוכו נוצרו מערות אלה הוא אבן גיר, ומערות אלה החלו להווצר כסדקים באבן לפני כ100 מיליון שנה, כאשר כל האיזור התרומם. הקרח נוצר ממים קופאים בימות החורף. עקב הבדלי טמפרטורה בין החות לפנים בחורף, אויר קר זורם פנימה ומקפיא את המים המחלחלים למערה. הטמפרטורה של ההר שומרת על הצורות שנוצרו גם במשך האביב והקיץ. זוהי מערה דינמית, כלומר תצורות הקרח משתנות מעונה לעונה.
מערה זו נתגלתה לראשונה ב1879,על ידי אנטון פוסלט. הוא נכנס לעומק של כ200 מטר לתוך המערה, ונתקל בחומת קרח אדירה. היום סדרה של מדרגות , חלק ניכר מה700, נבנה כדי לעקוף את המחסום ולהמשיך הלאה. החוקר הבא – אלכסנדר פון מרק, ערך כמה מלחות חקר, וב1920 החלו ראשוני התיירים לבקר בה.
במערה אסור לצלם, אבל אפשר להתרשם מיופייה באתר המערה.
הסיור לוקח כשעה ורבע, והמערה באמת מרשימה : "מפלי קרח", נטיפי קרח, תצורות יפות, שהמדריך מאיר מבפנים. שביבי הקרח בכל מקום מעסיקים ומעניינים את הילדים. בחצי הדרך סמדר מתעייפת, ומתחילה להרגיש בקור. היא עולה כ"שק קמח" לחצי השני של הסיור, שבו בעיקר מגמת ירידה.
ביציאה מהמערה, למי שיש עוד כוח, אפשר לצאת לטיולים נוספים מראש ההר
אנחנו, מסתפקים בירידה איטית, ובהתבוננות על הנוף ממבט ציפור.
במורד הדרך, קצת לפני הרכבל, פונדק קטן צופה אל הנוף הנפלא. מזג האויר נאה, עם קצת שמש, ואנחנו מחליטים להתחמם על מרקים.
הירידה מההר מאפשרת תצפית נפלאה על הטירה היפה של וורפן, אנחנו עוד נשוב אליה במועד מאוחר ביותר אבל תחילה אנחנו נוסעים בדרך נופית לעיר הלאין – למוזיאון הקלטים.
ושם הפתעה – בכניסה למוזיאון מחקים לנו אסטריקס הגאלי, וחברו השמנמן והטיפש.
הבנים חובבים גדולים של אסטריקס ומאוד מופתאים למצוא אותו כאן. ההסבר הוא פשוט : הקלטים הוא שם קיבוצי למספר שבטים בעלי מאפיינים ותרבות דומים שישבו את מערב אירופה בתקופה שלפני אימפרית רומא. אסטריקס הגאלי וחבריו הם נצר לעם הקלטי. הקלטים, כמו הויקינגים, נחשבו בכתבים האירופים, ובכתי רומא כברברים, אבל למעשה חלק גדול ממיומנויות בניה, וסלילת כבישים למדו הרומאים מהקלטים. לקלטים היתה תרבות ואומנות מפותחת, והם יצרו כלים ותכשיטים ממתכות שונות. האיזור הלין ישנם מרבצי מלח גדולים בהרים, והקלטים היו הראשונים שהחלו לכרות מלח. המוזיאון מעניין מאוד, ומציג חפצים שנמצאו בקברים שונים, ומסביר את טכניקות כריית המלח.
כריית המלח הפכה את שליטי האיזור לעשירים מאוד, התערוכה בקומה השניה מציגה בציורי קיר את תהליך כריית המלח בתקופות מאוחרות יותר. גם במוזיאון זה אסור היה לצלם(מלבד אסטריקס).
פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.
לאחר הביקור במוזיאון אנחנו חוזרים לוורפו, והפעם פנינו מועדות לטירה.
האטרקציה העיקרית של המקום הוא מופע עופות דורסים. הגשם שיורד מרגע הגעתנו למוזיאון מעמיד בסימן שאלה את קיום המופע, אבל אנחנו מחליטים להכנס לטירה בכל זאת.
פוניקולור מוביל אותנו במעלה ההר אל פתח הטירה. גם כאן ניתן היה לטפס ברגל.
לשמחתנו המופע מתקיים בכל זאת – במופע מוצגים מספר עופות דורסים, ומודגמים יכולות התעופה והציד שלהם. מקורה של אומנות הציד בעזרת בזים באסיה : מונגוליה ומדינות הסטאן, משם היא עברה לערב הסעודית ולרוסיה. לאוסטריה היא הובאה על ידי אצילים רוסיים. המלך פרידריך השני כתב מדריך שעד היום משמש כאורים ותומים של אומנות זו.
במופע מציגים מלבד בזים גם עופות דורסים אחרים. העופות הדורסים האחרים אינם משמשים בד"כ לציד, מכיוון שלוקח זמן רב לגדלם לבגרות. למרות התנאים הלא פשוטים, אריק מצליח לצוד במצלמתו כמה תמונות יפות.
המופע מעניין מאוד, ואנחנו מצטערים שהגרמנית שלי לא טובה מספיק בשביל עקוב אחרי כל ההסברים. הנוף הנהדר, מבני הטירה, והעננים מהווים תפאורה מושלמת למופע.
לאחר המופע, וכדי להתיבש קצת מהגשם אנחנו נכנסים למוזיאון הציד בעזרת בזים, שמתגלה כמעניין מאוד. מוזיאון כלי הנשק , באגף אחר של המוזיאון, מתגלה כמוצלח ומעניין מאוד, ועוקב אחרי תולדות התפתחות כלי הנשק. לסיור במבני הטירה האחרים כבר לא נותר לנו כוח, ואנחנו חוזרים .