השבת האחרונה של תשע"ב, כך הובטח לנו בתחזית, תהיה חמה. אני מסדרת תמונות למצגת ברכה לראש השנה, שמה לב שלא טיילנו מספיק בשנה החולפת, ומחליטה להטיב דרכינו.כאן ועכשיו. לאור התחזית מחפשים מקום קריר ונעים,ומחליטים לבקר במי קדם, בפרק אלונה. בפעם האחרונה בקרנו שם – זוג עם שני ילדים קטנים- כשנגה היתה בת 5. יותם היה בוטן קטן בבטני, ואילו סמדר -רק תוכנית מעורפלת לעתיד. הגדולים החליטו להשאר בבית ולהמשיך לישון, והינה אנחנו שוב, זוג עם שני ילדים בפרק אלונה.
אתר מי קדם, לא רחוק מבנימינה, הוא אינו אלא נקבת מים שנחצבה על ידי הרומאים, והיתה חלק ממפעל מים שסיפק מים לחקלאות ולשתיה לעיר קיסריה. העיר קיסריה, שנוסדה על ידי הורדוס, גדלה ושגשגה בימי משנה. הגידול לאוכלוסיה עורר צורך לספק מים לתושבי העיר. המהנדסים הרומאים הקימו מערכת מים מפוארת שכללה מערכת של תעלות, נקבות חצובת בסלע, צינורות חרס, ואקודוקט – שאת סופו ניתן לראות אף בחוף הים של קיסריה. מערכת המים החלה במעינות צברין, ליד הישוב עמיקם, ונמשכה לאורך 23 ק"מ עד לעיר קיסריה. המהנדסים הרומאים ידעו לנצל את פני השטח לטובתם, ודאגו לשיפוע בתעלות שיגרום למים לזרום בכיוון הרצוי.
בשעת הבוקר המוקדמת, עדין קריר, והמקום די ריק. קצת לפני תחילת הסיור הילדים חובשים את פנסיהם.
לאחר סרטון קצר וחביב המספר את היסטורית מפעל המים והאיזור אנחנו יוצאים לסיור. אורכה המלא של הנקבה החצובה שבה נטייל הוא 6 ק"מ. אנחנו נטייל רק ב280 מ' מתוכם. שאר הנקבה או שחסומה או שעמוקה מדי לטיול. אנחנו יורדים במדרגות מסודרות בפיר 2. ממנו נכנס אל הנקבה החצובה, ונלך לאורכה עד ליציאה בפיר 7. הפירים האלה נחצבו על ידי הרומאים במרחק של 30 עד 50 מטר זה מזה. בכל פיר ירדו שני פועלים, והחלו לחצוב בכיוונים מנוגדים. כל פועל חצב עד שנפגש עם הפועל שירד בפיר השכן, וכן בעילות רומאית אופינית נחצבה כל המנהרה.
יותם מתענין במצבו של פיר 1, ומדוע לא יורדים בו. המים שם עמוקים מדי, לדברי המדריכה. המים סמוך לירידה הם אינם אלא זרזיף קטן לצידינו. קטע הנקבה שאנחנו מטיילים לאורכו, התמלא לאורך השנים בחול ואבנים. הנקבה נוקתה באותה שיטה שהיא נחצבה :ידנית, על ידי מספר קטן של אנשים שירדו לנקבה ופינו את החול בדליים.
המערה חשוכה כולה, מלבד נצנוצי הפנסים שלנו, וקרירה, והמים קרירים ונעימים. ניתן לראות את סימני החציבה על הקירות, ואת השקעים הקטנים שבקיר, ששימשו את הרומאים כמקום לשים עששיות או נרות, להאיר את המקום. אנחנו עוברים על פני שבכה נאה, המכניסה מעט אור ואויר – אף היא מקורית מתקופת הרומאים.
אנחנו מתקדמים ומפלס המים עולה.תחילה לאורך הקרסוליים, ואחר כך לברכיים.המים הקרירים, החושך, הצעידה האיטים והגישושים בתוך המים הכהים מעוררת התרגשות עצומה אצל הידלים (וגם אצל חלק מהמבוגרים בקבוצה)
למתחרטים יש אפשרות בריחה אחרונה בפיר 3, ומכאן והלאה – אין יציאות, והמים הולכים ומעמיקים. בפיר הבא, פיר 4 אנחנו זוכים לראות את המדרגות המקוריות, שנחצבו על ידי הרומאים. היום הן שחוקות, ולא ניתן לטפס בהם בבטחה.
בתחילת הסיור הובטח לנו שהמים מגיעים עד לגובה 70 ס"מ, ובמהר כולנו טבולים – מי עד לקצה רגליים, עד לחגורה, ומי כמעט כולו…
אנחנו ממשיכים ללכת בתוך המים הקרים והעמוקים. סמדר אוחזת בידי, ואני גוררת אותה לאורך המים. המים אומנם נקיים , הם זורמים לתעלה הישר ממקור נבעתם, אבל החול והאבק הופכים אותם לאפורים, ולא נתן לראות את הקרקעית. התעלה לא נחצבה ישר, אלא יש בה מעקפים, ואנחנו מתפתלים יחד איתה. בסופו של הפיתול, כבר רואים את האור
שוב טיפוס במדרגות, ואנחנו ממצמצים אל מול השמש הבהירה והחמה. בדרך חזרה אנחנו עוברים לאורך התעלה, וסופרים את הפירים מבחוץ. לפעמים הם גלויים ולפעמים מוחבאים בסבך. בחוץ כבר משתרך תור ארוך של אנשים, משפחות על סביהם ונכדיהם…
