הילד בר מצווה. אצלנו, עם הספר, מסמל גיל זה של מעבר מילדות לבגרות בעליה לתורה והצטרפות לעול המצוות, והוא מעבר רוחני בעיקרו. בתרבויות רבות המעבר לבגרות מסומן על ידי מפגן כוח, והתמודדות פיזית בעיקרה. מסע מים אל ים, המאורגן על ידי עמותת בדרכם, הוא שילוב של הרוחני עם הפיזי. המסע הפיזי לאורך תואי נחל כזיב, מוביל אותנו לאורך תקופות וציוני דרך בהסטוריה של האיזור, חלק מההיסטוריה של העם שלנו, כשלאורכו מלווה אותנו זכרם של אלה, שמתו על הגנת ארצנו, ואיפשרו לנו לטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ שלנו. מסע ראו למסע בר מצוה. הנערה בת 15, שמעה על המסע, והחליטה להצטרף.
6:00 בבוקר, א ד'חול המועד פסח. הבוקר נפתח בהתארגנות זריזה לפני היציאה. התיקים, השק"שים, המזרונים והאוהלים הועמסו כבר מבעוד מועד. אנו מעמיסים את כל אותם פריטי הרגע האחרון, שבעצמם ממלאים תיק שלם. דיסק ראשון ע"פ בחירת הנוער מוכנס לנגן. הנערה מופקדת על הוראות ההגעה והמפות , ויוצאים לדרך. התנועה זורמת. אנחנו מקדימים ככל הנראה את בית ישראל היוצאים לטיולים. באיזור צורן צהוב הקיץ מתחיל להשתלט על הטבע: שדות החיטה כבר נקצרו, והחרציות איבדו מחיוניותם. הצפון עדין ירוק מאוד.
לאחר כשעתיים מגיעים ליעדנו: פארק גורן. זוהי נקודת ההתכנסות למסע שלנו מים אל ים, המאורגן זו שנה שלישית על ידי עמותת בדרכם לזכרם של עשרת חיילי חטיבת ההנדסה של חיל הצנחנים, שנפלו במלחמת לבנון השניה. משבי רוח ועננים כבדים, מקבלים את פנינו. טיפות הגשם ההולכות ומתעבות גורמות לנו להמיר את פיקניק הבוקר אל מול הנוף, לאכילה זריזה בתוך האוטו. עם תום הארוחה גם העננים מתפזרים, וקרניים ראשונות מפציעות. הקרירות נשארת. מזג אויר מושלם לטיול.
יום 1 – מסע מים אל ים – עין חרדלית לפארק גורן
מרחק: 9 ק"מ. תוואי המסלול וכולל עליה למונפור . הליכה מוצלת על שביל לאורך הנחל, עם חציה חוזרת ונשנית מגדה לגדה.
עין חרדלית, כיום אתר שאיבה של מקורות, טובל בשיחי פטל, וצמחי חרדל, אך לא על שמם המקום נקרא. מקור המילה חרדלית הוא בצרוף "הר דלית ", כלומר זרם מים הבאים מדליו של הר. דליו של ההר פירוש מגובה ההר ושבו נקוים ארבעים סאה של מים, שזוהי הכמות המינימלית למקווה.
המדריך שלנו ר'אנם הוא דרוזי מהכפר ירכא, הכפר הדרוזי העתיק ביותר בארץ אליו הגיעו דרוזים במאה ה11. ר'אנם השתחרר משירות קבע של 22 שנה בצה"ל ומאז הוא מורה דרך בישראל. הוא בן בית בגליל. מכיר את הצמחיה ואת ההיסטוריה, את האגדות ואת תואי השטח ואת מיקומם של כל אוגדה או בסיס צבאי. הוא מתבל את דבריו בנקודות ציון צבאיות, ובשמות ערביים למקומות ולצמחים.
צועדים. בני הנוער צועדים לפני ומשוחחים, ואני אחריהם צועדת ומצלמת. הטבע שופע פרחים, חרקים ופרפרים. שפע הזדמנויות לצילומי תקריב במצלמה החדשה.
בעוד ר'אנם מסביר על צמחיית האיזור, אני רודפת עם מצלמתי אחרי צפרדע בנחל. באזור זה הזרימה איטית, ומהווה בית גידול נפלא לראשנים ודגיגים. הירוקת על המים יוצרת ציורים סוריאליסטים.
הצפרדע מהירה ממני, חומקת אל תוך המים, ומשאירה אותי להתנחם בצילומי ראשנים.
ר'אנם מספר לנו על היחמור הפרסי, שהובא לכאן מהחיבר בכרמל. היחמורים נכחדו מהארץ במאה הקודמת. בשנות ה70 החליטו לנסות ולהשיב אותם אל הטבע בישראל ולהביא גרעין רביה מאירן. עד שהתקבלו כל האישורים – פרצה המהפכה האיסלאמית באירן. מספר יחמורים הובא מאיראן במבצע כנגד כל הסיכויים, במטוס האחרון של אלעל שהמריא מטהרן, רגע לפני ניתוק היחסים בין שתי המדינות. את היחמור הפרסי קשה לראות בשמורה במשך היום, בודאי כשאנו חבורה קולנית וצוהלת. אבל פרפרים בשפע יש, וחלקם נאותים אף לדגמן לי לצילום.
מרשימים במיוחד הם עלי הדולב הענקיים בשמורה, השתולים על המים, ומצילים על פינות חמד רבות. עלי הדולב נראים כיד עם חמש אצבעות פרושות, ולפי המסורות מביאות מזל טוב.
האויר צלול אחרי הגשם, משופע בניחוחות פריחה שעל רובם גובר ריח הלבנה הרפואית – הנקראת לובנה, בערבית. הריח המשכר הזה מושך אליה שלל חרקים, והפירות משמשים לדיג. ריחם של הפירות אם הם נזרקים למים ממסטל את הדגים, ומאפשר את תפישתם. ואני שיכורה מריחם-מצלמת.
המסלול כרוך במעברי מים. אני נועלת סנדלים על מנת להכנס אליהם ולהנות מקרירותם. אחרים מעדיפים לדלג על הסלעים ולהשאר יבשים.
קהל המטיילים חוצה גילאים ומגזרים. איתנו מטיילת חברה מהעבודה, ומשפחתה בתוספת קרובים מארצות הברית. בנה החייל מתרגל את הערבית שלו עם ר'אנם על כוס קפה, המבושל מעל גזיה בעת הפסקת הצהריים. בקבוצה צעירים וצעירים ברוחם, טיילים בודדים , זוגות, משפחות, בני נוער וילדים. דתיים וחילונים. חלק מהמטיילים הכירו את הנופלים, וחלקם מצאו את הטיול בחיפוש באינטרנט.
בעקול השביל לפתע מופיע המונפור, במלוא הדרו, כפורץ מצלע ההר הירוק. המונפור- שפירוש שמו בצרפתית "ההר החזק" , הוא יעדנו לטיפוס היום. למרגלות המבצר, שרידי מבנה, ופרשת דרכים – מצד אחד עליה למונפורט, ומצד שני עליה לפארק גורן, אנחנו נעשה את שניהם.
המבצר הוקם באמצע המאה ה-12 על ידי בני משפחת דה מיילי, משפחת אצילים ממוצא צרפתי אשר קבלו לידיהם את הנחלה הגלילית שבירתה הייתה מעיליא. במעיליא השתכנו האצילים במבצר אשר כונה "מבצר המלך" אשר נבנה בתחילת המאה ה-12 כרכושו הפרטי של מלך ממלכת ירושלים. את מבצר מונפור בנו האצילים לבית דה מיי כחווה חקלאית מבוצרת , שלשרידי המבנה שלה אנחנו שומעים את הסיפור. חווה זו הייתה חלק ממערכת של 36 כפרים וחוות מסוג זה שנכללו בתחומי נחלתה של המשפחה.
מאוחר יותר עבר האיזור לידי המסדר הטבטוני, וכונה בגרמנית "שטרקנברג". המבצר עצמו נבנה בעיקר כמקלט עבור אבירי המסדר הטבטוני כנגד פגיעתם של חברי המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים ששלטו בעכו – הבירה של ממלכת ירושלים הצלבנית בסוף המאה ה-13 ולא כעמדה אסטרטגית כנגד אויבי ממלכת ירושלים המוסלמים. מבצר מונפורט מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, עובדה ההופכת אותו לחסר כל חשיבות אסטרטגית של ממש, הוא לא תוכנן להכיל חיל מצב גדול או לעמוד במצור ממושך, אך בהמשך ישמש לכך, כנגד בייברס, וצבא צלח עדין. עוד על המבצר וההיסטוריה ניתן למצוא כאן.
אנחנו מטפסים במעלה ההר. השיפוע תלול ומשקיף אל הנוף הירוק של הואדי, בו צעדנו. לאורך השביל פריחה בשלל גוונים, ומעט עצים להצל עלינו. קשה לדמיין כיצד הצליחו האבירים לעלות במעלה ההר, עם שריון ברזל על גופם, מזיעים אל מול השמש הקופחת.
לפנינו כעת ירידה, ואחריה שוב עליה אל צידו השני של הואדי ואל תצפית מופלאה אל המבצר, שנצבע כעת בצבעי השמש השוקעת. זה הזמן להזדרז ולהקים אוהל.
הנערה עייפה במיוחד, רגלה כואבת.היא נשארת להשקיף על הנוף. בר המצוה ואני סוחבים ציוד, משחילים מוטות ומקימים אוהל. אח"כ פורשים מזרונים ושק"שים. בני הנוער שמחים להשתרע על המצע הרך, ולנצל את הזמן עד ארוחת הערב בקריאת ספרים.
מסגרת הארגון הנפלא של עמותת "בדרכם" דואגת גם לארוחות, ובשעה היעודה נפרש שולחן הגשה. האוכל טעים, ונטרף במהירות בסביבים שני ושלישי של מילוי הצלחת. לאילו שעדיין נשארו רעבים, מוצאים מ"סליק" שניצלים חמים וריחניים.
בערב מתכנסים כולם באמפיתיאטרון לטקס לזכר הנופלים. כמו בכל שנה מסופר על הרגעים הגורליים בדבל בלבנון. בשעת צהריים שני טילים פגעו פגיעה ישירה במבנה בו שהו תשעה לוחמים של חטיבת ההנדסה של הצנחנים, וקיפחו את חייהם. הלוחם העשירי נפל יום קודם בקרב בבינת ג'בל. הטקס מלווה בנגינתם של חברי פרלמנט העמק, שאימצו את העמותה.
גיל מרתק הוא הנעורים. בני הנוער בשיא כוחם המתפרץ, מהירי מחשבה, חדי לשון, רואים את העולם בשחור –לבן, מתיחסים בחשדנות ואף בזלזול מה לכל דבר שונה, דעתם נחרצת, ממהרים לצעוק " המלך עירום", כהוא עדין לובש גטקס. נגני הפרלמנט, ובעיקר שלושת האקורדיונים, מובילים את הנוער שלי למסקנה שזה "שירים של זקנים" אבל בכל זאת הם ניאותים להצטרף למדורה. והינה רפטואר השירים, האוירה הנעימה, והשירה הקולחת משאירים אותם בתוך המעגל, מקשיבים ושרים , כשהם יודעים את המילים. מאוחר יותר תציין ביתי בהתפעלות שאיש אחד, בקול רדיופוני שיש לידה, מכיר את כל השירים. בדרך חזרה הביתה, בעוד ארבע ימים, יכניס בני את "ארבע אחר הצהריים" לנגן הדיסקים באוטו…
רגע לפני שאני פורשת לאוהל, אני מספיקה לצלם את מצפה הילה משקיף אלינו מרחוק.
תם היום הראשון של מסע מים אל ים. לקריאת היום השני למסע.
מסע מים אל ים – מידע נוסף
אורכו המלא של מסע מים אל ים המתחיל בחוף רכזיב ומסתץיים בכנרת הוא כ70 ק"מ. המסלול שנבחר על ידי עמותת בדרכם היה קצר יותר, והתחיל בעין חרדלית, והסתיים בסוף נחל עמוד. אנחנו עשינו מתוכו כ42 ק"מ. מידע על המסלול המלא אפשר למצוא בקישרים הבאים
- מסע מים אל ים המלא – סיפור דרך והמלצה על מקטעים, השונים במקצת מהמקטעים שאנחנו עשינו.
- מידע נוסף על המסלול, והמלצות ללינה בדרך אפשר למצוא כאן
- סיפור דרך נוסף והמלצות נוספות לחלוקת הימים אפשר למצוא כאן.
- אם תעדיפו לישון בסביבה ולעשות טיולים חד יומיים ממליצה לישון במעיליא.
- עינת הרשקו, בעלת הבלוג אלטרנעטיבה נוספת היא על מלון מטיילים מלכיה, ועל אתרים בסביבתה.
מ
מעניין, והתמונות היפות עוזרות להתמצא. חג שמח
תודה רבה קובי . חג שמח גם לכם!