בגלגול הקודם בודאי הייתי ויקינג. אחרת איך אפשר להסביר את המשיכה שלי אל ארצות הצפון ?
היעד הפעם הוא בעיקר נורווגיה . המחשבה לטייל בנורווגיה מרחפת אצלי כבר מנערותי. טיול חלומות שכזה ראוי לתשומת לב מדוקדקת במיוחד במדינה הידטעה כאחת היקרות בעולם, שבה כך נדמה אפילו לנשום עולה כסף. אבל אני בגלל שנה מאוד אינטנסיבית בעבודה לא עשיתי הרבה מלבד רכישת כרטיסים, והזמנת מקום לינה לפי תכנון מאוד בסיסי שחשבתי לשדרג ככל שאלמד יותר על המקום. טיול לא מתוכנן הוא בד"כ יקר יותר, ואף מפוספס מבחינה רבה – למסקנה הזאת הגעתי לפני שנים. המחשבה "שבי ותכנני!" עברה בראשי מרגע רכישת הכרטיסים, אך בכל ערב , לאחר שכל אנרגיות התכנון שלי הושקעו בעבודה, לא היה לי כוח להדליק את המחשב ולחפש באתרים…כשבוע לפני הטיול נופלת עלי ההכרה שאני נוסעת לטיול "דילוגים" במדינה היקרה בעולם ללא תכנון. במצבי הנפשי ראוי היה יותר לנסוע לאיזה נופשון ברודוס וכרטים, אבל הכרטיסים לקופנהגן כבר כרטסו, ומקומות הלינהה והרכב הוזמנו. אז נוסעים, במידה רבה אל הלא נודע…..
ההרפתקה מתחילה
היום הזה הוא בעיקר העברות ונסיעות. השכמה ב1:00 לפנות בוקר, העמסת האוטו שלנו בתיקים ובמשפחה, ונסיעה לשדה התעופה. אוגוסט – שדה התעופה עמוס ורעשני כמו הגיהינום- אבל בשרשרת של צירופי מיקרים מזליסטי- אנחנו עוברים את כל התורים מהר, ואנחנו באולם ההמתנה.
טיסת איירברלין לקופנהגן דרך ברלין ממריאה באיחור של שעה, ומשאירה לנו רק כשלוש שעות לשרוף בברלין, שאת רובם אנחנו מבלים באכילה – סבב אחד של המבורגרים בירידה מהמטוס וסבב שני שני רגע לפני עליה. אם חשבתם שלטייל עם תינוקות זה להתעסק כל הזמן באוכל נסו לטייל עם מתבגרים…
פחות מ5 שעות טיסה לברלין, ואחר כך עוד 40 דקות לקופנהגן, ואנחנו בסקנדינביה. כבר בשדה התעופה ניתן ךחוש בעיצוב הסקנדינבי האהוב עלי כל כך – קוים נקיים, פרקטי, אך עם זאת אסטטי ונעים. גם נגה שמה לב לכך ומציינת – שה התעופה מוצא חן בעיני.
תחילה מכה בנו האויר הנקי, היבש של הצפון, ואז הרוח הקרירה, ושניהם יחד מביאים איתם אנרגיות חדשות. העייפות היתה כלא היתה. האתגר העיקרי עכשיו להעמיס את כל המשפחה על האוטו – מזכיר לי את חידת הבדיחה "הפילים והחיפושית" איך אפשר להעמיס על פולקסוגן טורנט – ארבע מזוודות, שלושה תיקים, ארבע ילדים ושני הורים ?
יוצאים לדרך.
קופנהגן יושבת על האי זילנד ולכן כל מעבר במשל שנים כל מעבר ממנה למדינות השכנות או אפילו ליוטלנד, חלק הארי של המדינה כרוך במעבר במעבורת. המשך שנים המעברים בין שוודיה לדנמרק נעשו על ידי מעבורות בין קופנהגן למאלמו או בין אלסינור ואלסינבורג – הקטע הצר ביותר. אני זוכרת נסיעה מגרמניה לקופנהגן ברכבת לילה, בה פרקו את הרכבת למקטעים כדי להעלות אותה למעבורת, בעוד נוסעי הרכבת ישנים את שנתם. בסוף המאה הקודמת החל פרוייקט בנית מעבר "יבש" בין שתי המדינות : לשימוש רכבות ומכוניות – גשר ארסונד. הגשר הוא בעצם שילוב של מנהרה תת ימית, היוצאת מקופנהגן, מובילה לאי מלאכותי המכונה "פלפל", וממנו ממשיך הגשר המוביל אל שוודיה. כל הדרך כולה היא 15 ק"מ. הגשר הושלם באוגוסט 1999 . המעבורת מאלסינור, אגב, עדין פועלת.
בהתחשב בעובדה שאריק חובב קונסטרוקציות מענינות בכלל וגשרים בכלל , אנחנו בוחרים במעבר בגשר. הצהירות המותרת היא 110 , אבל אריק נוסע הכי לאט שאפשר כדי לאפשר לי לצלם קצת.. בודאי יש היכן שהו עמדת תצפית יפה על הגשר, אבל אני, כאמור, לא עשיתי שיעורי בית….
47 יורו ושער תשלום מפרידים בינינו, לבין שודיה – תשלום על המעבר בגשר, גיהוץ כרטיס אשראי, ואנחנו בפנים. עד למקום הלינה שלנו עוד למעלה מ200 ק"מ, אבל נגה, בפרקטיות שלה, מציעה לעצור ולהצטייד במצרכים, יום א היום, מי יודע היכן יהי סופר…
לאחר הצטיידות, ממשיכים, לפנינו עדיין נסיעה ארוכה. אנחנו על הE20 , לכיוון אוסלו. היום יפה, והנופים פסטורליים : שדות צהובים, שמים כחולים מעוטרי עננים, ועצים ירוקים. נראה שזהו איזור חקלאי והחוות נראות לאורך הכביש.
אלמנט נוסף שבולט בנוף הוא טורבינות רוח – לאורך כל הדרך אנחנו רואים שורות שורות של טורבינות רוח, כנפיהן הענקיות מסתובבות. מדינות סקנדינביה הן מובילות בעולם בשימוש באנרגית רוח. בדנמרק 20%-30% מתצרוכת החשמל נוצרת על ידי טורבינות רוח. טורבינת רוח מסוגלת לספק חשמל לכ 200 בתים. לטורבינות רוח יש גם חסרונות – מכערות את הנוף, וסכנת פגיעה בציפורים. כדי להתמודד על הבעיה מוקמות חוות בלב ים , באיזורים רדודים. (ליד חווה כזאת עברנו כשחצינו את הגשר.) שימוש בלהבים גדולים, עקב מהירות סיבוב איטית יותר) מקטינה את הסיכוי לפגיעה בציפורים.
כמה טחנות רוח ישנות מראות שמסורת רתימת הרוח לשירות האדם היא ארוכה פה.
אנחנו מגיעים למקום הלינה שלנו – אף הוא פסטורלי בין שדות – אכסניה סקנדינבית טיפוסית – איתה תחושה נעימה של "באתי הביתה" – שילוב של פרקטיות, חמימות ביתית, ופשטת העיצוב הסקנדינבי.
אנחנו מתמקמים בחדרנו – לצערי רק ללילה אחד- ומתכוננים לארוחת הערב. מחשיך מאוחר בארצות הצפון, אז גם בתשע בערב יש עדין אור, הילדים משחקים קצת אחרי ארוחת ערב, ואני יוצאת לסיבוב קטן בשדות.
