אי אפשר לדבר על נורוגיה מבלי לחשוב על פיורדים. חופה המערבי של נורווגיה כולו מפורץ ומחורץ,והפיורדים חודרים עמוק אל תוך היבשה, לעיתים אף מרחק של עשרות קילומטרים. מרבית הטיולים התיירותיים בנורווגיה מרוכזים באיזור הפיורדים, אבל אנחנו בחרנו להתרכז בעיקר באיזורים ההררים.
מאמר שקראתי פעם על קבלת החלטות, טען שההחלטה מתקבלת על ידי המערות האינטאיטיביות שלנו , ורק אחר כך עוברות רציונליזציה. אז לשאלה – למה לא נסעתם לפיורדים , אוכל לרשום רשימה ארוכה של נימוקים , אבל התשובה האמיתית היא כנראה מ"הבטן ". משהו מהבטן אמר לי לא לנסוע….
אבל איך אפשר נורווגיה בלי טעימונת של פיורדים ?
אז כדי שבכל זאת נרגיש קצת פיורדים, תכננתי להיום הפלגה בפיורד הנחשב מורשת עולמית, על שם צרותו – ההפלגה המפורסמת מפלאם לגודואנגן. ההפלגה לוקחת שעתיים, ואפשר לחזור דרך מנהרה, וכביש ולהמשיך בדרכנו.
בירור מזג האויר בלשכת המידע לתיירים לא נשמע מבטיח – צפוי יום קר וגשום.
אנחנו עוזבים הבוקר את הבקתה הנפלאה שלנו, והפעם ה צ'ק-אאוט כרוך גם בנקיון הבקתה- עליו מופקדים בני הנוער. פיקניק יומי נארז, כל המזוודות נדחסות לאוטו, ואנחנו יוצאים לדרך…
התחנה הראושנה שלנו להיום היא בכפר השכן – הול – יש בו כנסיה מעץ שנבנתה בימי הביניים, הדגל הקטן שעל ראש המגדל מציין שנה במאה ה12 – והיא מעץ ועדין עומדת על תילה. הכנסיה לצערנו סגורה בשעב מוקדמת זאת, אבל אנחנו סובבים אותה מבחוץ ונהנים מיופיה. כנסיות כאלה עדין קיימות בנורווגיה ופעילות, והן חלק מהמורשת התרבותית שלה. כנסיה זו קטנה, אבל יש גדולות ממנה, ואני מקווה עוד לראות בהמשך. יש קסם בעיני בכנסיות הפשוטות האלה, המשדרות אמונה פשוטה ונקיה באל.
הכביש המוביל לאורלנד האיזור בו מתוכנן השיט , מתפתל בין עיירות קטנות, מפלים, אגמים, ואינסוף אפשרויות לטיולים רגליים. . טרק מפורסם של ארבע ימים עובר בעמק הסמוך לקטעו האחרון של הכביש, אבל ביום וקר זה – לא ממש מתחשק למסע רגלי (אע"פ שאנשי הצפון כך נראה בהחלט מטיילים, ואף רוכבים על אופניים), אפילו יציאה מהאוטו לטובת תצפית או צילום – נשקלת פעמיים. מד הטמפרטורה מראה 10 -12 מעלות.
ככל שאנחנו מתקרבים לאורלנד, המנהרות נעשות תכופות יותר וארוכות יותר. אנחנו עוצרים לתצפית על העמק – המראה היום משתנה : רגע אחד עמק לפנינו: כפרים, פיורד , רגע אחרי – ערפל סמיך מכסה את הנוף. התצפית הזאת בודאי מרהיבה ביום בהיר.
הכביש המתגלגל מוביל אותנו לעיירה אורלנד, שבשעת צהריים ביום א ישנה וסגורה. גם לשכת המידע לתיירים– בה שקלנו למצוא חלופות לטיול ליום גשום סגורה – סגורה. מחליטים להמשיך לעבר פלאם העיירה השכנה, ממנה יוצא השיט. העיירה עצמה שלוה ומנומנמת, אבל איזור הנמל שוקק חנויות למזכרות, ותיירים. חבילה תיירותית מפורסמת "נורווגיה בקיצור " ( Norway in a nutshell ( מציעה למבקרים בנורוגיה יום טיול מאוסלו לפיורד, שהוא אתר מורשת עולמית- ולחבילה הזאת כך נראה יש ביקוש רב. אוטובוסים עומדים בחניה והמוני תיירים גודשים את חנויות המזכרות, ובית הקפה . בלשכת התיירות המקומית מתברר לנו שהמנהרה סגורה למשך החודש הקרוב – משאית שעלתה באש, גרמה להצטברות של אדים רעילים במנהרה, ויקח זמן לטפל בנקיונה- האופציה היחידה היא להפליג הלוך ושוב, לא נראית אטרקטיבית במיוחד ביום גשום וערפילי זה. מחליטים על תוכנית חליפית בסיוע לשכת המידע – יש באיזור מרכז מבקרים של גידול סלמון, כמה כפרים נחמדים שנמצאים מצידו השני של ההר . איך מגיעים ? דרך מנהרה של 24 ק"מ או כביש נופי מתפתל. בוחרים במתפתל . זהו הכביש הנופי אורלנדספיילט
דרך צרה מתפתלת המעלה ההר – אריק מבועט מהמחשבה מה יקרה אם יבוא רכב מהכיוון הנגדי- ובכל סיבוב מראה לנו נדבך מהפיורד המעורפל. הגשם נע בין טפטוף למבול, והעננים פעם עולים ופעם מכסים את הנוף – בכל תצפית אנחנו עוצרים – למנוחה קלה ולתמונה…
בנורווגיה ישנם 18 כבישים שמוגדרים ככבישים תיירותיים ולאורך הכביש הוכשרו תצפיות, שולחנות פקניק ומידע. לעיתים עיצוב נקודת התצפית לא נופל מיופי המראה הנשקף ממנה – כמו התצפית הבאה.
הפיורד מסתתר בעננים, שבולעים לתוכם את ספינת התיירים
אגב לחובבי הז'אנר – מתקיים באיזור אולטרה מאראתון . בהתחשב בעובדה שהאוטו בקושי סחב בעליות האלה, אני מתקשה לחשוב איך יצור אנושי יכול לרוץ..
הכביש מוביל אותנו למעבר הרים – שוב נוף טרשי- אבל הפעם ממש בין השלוגיות. שלוגית אחת, כל כך קרובה, נראית קורצת במיוחד ליותם, שמוכן לנטוש את חמימות ויובש האוטו, לטובת מסע בקור (10 מעלות( גשם ורוח, כדי להגילה אליה.
הוא מתעטף במעילו ויוצא – ואני אחריו. אנחנו צועדים על אבנים מכוסי ירוקת לכיוון השלוגית, מתחתינו הפשרת שלגים , את משקפי השארתי באוטו, בגשם וברוח הן יתכסו טיפות ומימילא לא יועילו. אני מקווה לא לפספס איזה אבן ולנחות בביצה.המסע מצליח, מגיעים לשלוגית. למזלי הקור העז מבריח את יותם, בחזרה לכיוון האוטו, אבל הוא לא שוכח לקח מזכרת כדי להפגיז…
עוד כמה קילומטרים של נסיעה, ולפתע מתבהר. שלוגית גדולה וקרובה מזמנת וכולנו יוצאים כדי להנות מהשלג: מלחמת שלג, הפגזות לשלולית, וסתם התרוצצות כללית הן דרך נפלאה להוציא מרץ אחרי שהיינו "כלואים" במכונית רוב היום.
הכביש הנופי ממשיך ומוביל אותנו דרך נופים מרהיבים, שכעט מוארים על ידי השמש, המציצה מבעד לעננים.
הכביש מוביל אותנו הישר אל מעבורת – שמשמשת מעין המשכו של הכביש, ועובדת כל הזמן : שתי מעבורות חוצות את הפיורד כל 20 דקות, ואנחנו ממשיכים בדרך יפה נוספת – אל מקום הלינה שלנו.
הפעם זו בקתה באתר קמפינג, הצופה אל האגם. הבקתה פשוטה – יש בה מיטות, מטבחון וסלון שעל ספתו ישן אחד הילדים. מים, כיור רחצה, מקלחות ושירותים – משותפים.
מזג האויר התבהר מספיק, והאגם נראה כל כך מזמין עד שהילדים מבקשים למים.
אני מציעה להם לטבול את כפות הרגליים ואז להחליט. הם אכן טובלים ומחליטים – להכנס ! לא יודעת מה טמפרטורת המים, ובחוץ קר ורוח, אבל הם קופצים למים ….
הנה ההוכחות:
בערב, אריק ואני מול האגם, עטופים היטב, עם פחית בירה, חושבים שהבקתה עולה 600 קרונות, אבל הנוף שווה מליון דולר.
