באחד הימים מציינת הנערה, שכמעט לא ראינו בעלי חיים. צודקת. מלבד כמה מיני ציפורים, ובראשם שחפים, שנמצאים כך נראה בכל מקום בנורווגיה, וארנב הבר השוודי – לא ראינו בעלי חיים. בלשכת המידע אנחנו מגלים לשמחתנו שניתן לערוך סיור לצפיה בבעלי חיים. אנחנו בוחרים בספארי כבש המושק.
כבש המושק מכונה באנגלית פר המושק MUSKOX ולא במקרה . זהון בעל חיים מהתקופה הפריהיסטורית, שמקוטלג היכן שהו בין הכבש לפר. זהו בעל חיים שהסתגל היטב לחיים באיזור הארקטי, והוא הנצר האחרון לזן שלו, שהיה נפוץ בתקופה הפרה היסטורית.
הסיור שלנו מאורגן על ידי הפארק הלאומי דוברפייל ללא צורך בהרשמה מראש,יש להגיע בעת בוקר מוקדמת בכניסה ללשכת המידע בעיירה דומבס (Dombas ) , הנמצאת במרחק של כשעה נסיעה מבקתתינו. ארוחת הבוקר שלנו נארזת מבעוד מועד ערב קודם, הילדים נשלפים ממיטותיהם, תוך תלונות ומחאות, השכם, ואנחנו יוצאים לדרכנו. מד הטמפרטורה מראה 6 מעלות.
במקום הפגישה אנחנו מגלים שקהל לא קטן כבר התאסף וכולל לשמחתי עוד משפחה עם ילדים קטנים. מלבדם קבוצה גדולה של תיירים מגרמניה, וזוג גברים במדי הסואה, הנושאים תרמילים ענקיים, המתגלים לנו בהמשך כ"צלמי נשונל ג'יאוגרפיק" . בעודנו ממתינים למדריך , המופיע לאחר זמן קצר ונראה אף הוא כאילו נשלף ממיטתו למרות רצונו, ארוחת הבוקר נזללת במהירות, ומד הטמפרטורה מטפס ל8 מעלות.
המדריך מודא שכולם כאן לטיול הנכון, מסביר שהטיול כולל כשעה נסיעה הלוך וחזור , והליכה של 3 עד 4 שעות. טוב, לא בדיוק הבנו שבזה מדובר, אבל המדריך לא מעיר דבר על העובדה שאנחנו עם קטנים, אז ממשיכים להרפתקה.תחילה מסע של עוד 30 ק"מ צפונה לפתחו של הפארק הלאומי דוברפייל, בו אנחנו בודקים בזהירות את מצב מד המעלות , ומגלים שהוא נע בין 8 ל10.
מתעטפים היטב, ומתחילים ללכת אחרי הסבר קצר על הפארק, ועל בעל החיים, שת רובו אנחו מפסידים עקב התארגנות ילדים ( חם לי, קר לי , קשה לי, לא בא וכו..). המדריך יודע את הכיוון הכללי ומדי פעם עוצר להביט במשקפת.
ראית אותם ? האיש מתעניין באחת מאותן הצצות.
לא . עונה המדריך.
אנחנו למודי ספארי בדרום אפריקה יודעים שפגישה עם בעל חיים היא תמיד ענין של מזל. אני מתנחמת בכך שהנוף כלבבי, וככל הנראה גם היום אזכה בהייק ראוי לשמו, ובודאי אשמע מספר הסברים. האיש מקשה " מה הסיכוי שאכן נפגוש אותם ?"
נפגוש, עונה המדריך, השאלה רק, כמה נצטרך ללכת לשם כך…
טוב, אז הולכים. הליכה בקצב די מהיר, בשביל בפארק המוביל אותנו דרך צמחית שיחים נמוכה, הכוללת צמח שטעמו מריר -מלוח שמשמש כמזון לכבש המושק. השביל הולך הצידי נחל, מדי פעם יש לעבור מגדה לגדה, או לדלג על בוץ. הטור שלנו שבתחילה הי צמוד, הולך ונפתח. מקדימה קבוצת הגרמנים, באמצע הצלמים, מדי פעם מתנשפים מכובד משאם, ובסוף אנחנו ושני זוגות מבוגרים. המדריך אינו מאיץ בנו , מדי פעם מופיע לברר שהכל בסדר ולא הלכנו לאיבוד.
מדי פעם הוא נעמד על איזה סלע ומביט במשקפתו . ומחפש. עד ש.. מוצא. הנה הם שם הןא מודיע בשמחה. . הצלמים פולטים אנחת רווחה, וטפחים על שכמו .
המדריך שולף עוד כמה משקפות לטובתנו ומוראה לאיזה כיוון להסתכל. אני מתבוננת לכיוון – ובתחילה כלום : שיחים נמוכים, אזוב ירוקים-לבן-צהוב, כמה סלעים חומים. מחפשת לאט שוב ושוב, עד ש.. סלע אחד מתחיל לזוז.. אכן כן הם שם. ארבעה. והם רחוקים.
ממשיכים.
כעת הטור מתקדם בשמנה מרץ. הילדים מדי פעם מתוגברים בשוקולד, או גומגומונים. אך אחרי זמן מה גם זה לא עוזר, ומתחילים הקיטורים.: אוף הוא לא עוצר! מתי מגיעים? קר לנו.. אנחנו משדלים, מסיחים את הדעת מזרזים. אני מתבוננת במשפחה הנוספת , ונושמת לרווחה – גם הילדים שלהם מקטרים, והבא אף נושא את הקטן על כתפיו.
כעת אנחנו יורדים מהשביל, וחוצים לחרדתי ממש בתוך האזוב והטחב . ההליכה על האזוב מתגלה כנעימה , כמו מסלול ריצה מרופד. מדי פעם יש לפלס את דרכינו בשיחים הנמוכים,להיזהר לא להיקלע לתוך בוץ או זרזיף. הגדולים, ארוכי הרגלים, מדלגים בקלות למרות קיטוריהם. אבל הקטנה, מתקשה לפלס דרכה, ואני אוחזת בידה וצועדת לאט.
בעצירה הבאה מראה המדריך שיש עוד כבשי-מושק בסביבה רחוקים יותר, אבל אנחנו ממשיכים לרביעיה שלנו. עוד מעברי מים, עוד עברי שיחים, טור ההולכים מרחק ממני, ואני מתחילה לחשוש, שעד שאגיע גם אני הם יברחו.. לשמחתי לא כך הדבר. כשאני מגיעה – חברי הקבוצה שרועים או ישובים בעמדות תצפית, והצלמים כבר פרשו את תותחיהם.
גם הילדים בעמדות תצפית. מתבוננים.
אנחנו נמצאים במקום כחצי שעה, יושבים בשקט, מתבוננים, המדריך מרשה אף להתקרב מעט. זוהי קבוצה של ארבעה כבשי מושק – שלוש נקבו וזכר צעיר מזהה המדריך. בפארק הפרוש על למעלה מ1000 קמ"ר, חיים כ29 פריטים. הם אוהבים מרחבים, ואם גודל הקבוצה יעלה על 300, הן יצאו משטחי הפארק.
מרחוק החיות האלה נראות קצת מגוחכות – הן עומדות על רגליים דקות ומעליהן כאילו פרש מישהו שטיח שעיר. בפועל רגליהן לא דקות בכלל, הן מסוגלות להחזיק כחצי טון משקל בעליהן. כבש המושק יכול להגיע ל1.60 מטר. הזכרים חיים כ12 שנה והנקבות יכולות להגיע עד 20 שנה. ההבדל בתוחלת החיים הוא הקרבות המנהלים ביניהם הזכרים על הזכות להזדווג.
למרות שאנחו יחסית קרובים, הם נראים לא מוטרדים. אין להם אויבים טבעיים . הם פשוט רובצים, כדי לחסוך באנגיה. בחורף בגלל מחסור במזון, הם מאבדים כמעט 40% ממשקלם, אז בקיץ הם עסוקים בלאכול כמה שיותר, ולעלות במשקל.
אי אפשר שלא להתפעל מהתאמת בעל החיים הזה לסביבה. גופו עטוי בשכבות שלוש סוגי צמר – התחתון, קצר סבוך ומחמם- לבן, מעליו שכבה של צמר חום, ומעליו שכבה של שערות סוס בהירות. שכבות הצמר משמות לבידוד, צבעיהם להסואה. מרחוק, ללא תנועה הם נראים כסלעים שאיזוב צומח מעליהם.
גם העובדה ש"שמיכה שלהם" מגיעה רק אורך מסוים מרשימה – זהו בערך הגובה עד אליו צומחים השיחים. אם ה"שמיכה " היתה ארוכה יותר הם היו מסתבכים בשיחים..
רוח קלה מתחילה, לנשב וגוברת. המדריך מסמן שיש לעזוב. הצלמים נשארים עם תותחיהם מאחור, בודאי מרוצים כעת שההמולה הכללית שוכחת. כעת יש לצעוד את הדרך בחזרה. איזה מזל שהנוף נפלא…
בדרך חזרה מספר לנו המדריך, שאתמול היה צורך ללכת עוד שעתיים נוספות, כדי לראות את החיות האלה. טוב, כבר אמרנו שבספארי צריך מזל.
נהניתי לטייל בעקבותיכם לחפש את כבש המושק אותו לא הכרתי עד כה. ראיתי בנורבגיה איילים חומים ולבנים, ראיתי מוס אבל לא את הכבשים האלה. מזל שצילמת עבורי. תודה לך.
תודה רחל. שמחתי לראות במקבץ התמונות שלך על נורוגיה את האיילים. בעיני זה הכי מרגש לראות חיות גדולות בטבע.