בוקר בהיר וקריר מקבל את פנינו ביציאה מהאוהל. בניגוד למסע מים אל ים שהתקיים בשנה שעברה, בו נדדנו עם אוהלינו, במסע זה אנחנו מצ'ופרים. את שני הלילות אנחנו מבלים באותו מקום כך שנחסכת מאיתנו אריזת בוקר לחוצה. תיקי היום כבר מוכנים מאתמול : מים ונשנושים את ארוחת הצהריים שלנו נאכל בפריסה שתגיעה לדרך. הטיול להיום מתוכנן לכלול שני קטעים רצופים : שביל הגולן קטע 5 וקטע 6. במסלול יש מספר נקודות "בריחה" המאפשרות למי שהתעייף לחזור למאהל קודם. האפשרות הזאת מאפשרת לנו להתחיל את היום בטיול משותף כמשפחה, תוך לקיחה בחשבון שחלקנו יחזור וחלקנו ימשיך עד סוף המסלול.
שביל הגולן קטע 5 : ממאגר בנטל לחניון עין זיוון
מרחק : 10 ק"מ
דרגת קושי : בינוני
זמן כולל מנוחות רבות ועצירות להסברים : 6 שעות
צריכת מים : 4 ליטר ביום בהיר ומתחמם
המסלול של בביל הגולן קטע 5 מתחיל בהליכה נינוחה לאורך מאגר בנטל. זהו הראשון בסדרת 17 המאגרים, המרשתים היום את רוב הנחלים הגדולים של הגולן. תפקידם לתפוס חלק ממי שטפונות הנגר העילי, שחלקו היה זורם לסוריה, ולהשאיר אותם ברמת הגולן לטובת החקלאים המקומיים. המאגר בנוי על ברכה טבעית. סכר המאגר נפרץ בחורף הגשום של שנת 1992, וכל גוף המים הענק שטף כגל אדיר את המרחב.
המראות הנשקפים מגדות המאגר מבלבלים . יש שפע של מים. כרי עשב ירוק מנוקדים בפרגים ובסביונים .פרות רועות ושותות מברכת מים עם מפל קטן. הר בנטל הירוק משקיף על הכל. האם באמת אנחנו בארץ ישראל ? בעיני רוחי הגולן תמיד צהוב שחור :צהוב הקוצים ושחור סלעי הבזל. אני מופתעת מגווני הירוק ומהפריחה המרהיבה מכל עבר.
הקטע המישורי מסתיים במהירות מתחילה העליה להר בנטל בשביל צר וטובל בירק. המשפחה הבוקר מפוזרת בין המטיילים. בני הנוער מטיילים עם אביהם בראש הטור. הקטנה ממשיכה להפגין בעלות על א' המקסימה. הגיק ואני התנדבנו לתפקיד המאסף, כיוון שממילא אנחנו משרכים דרכנו אחרונים עם המצלמה. והיום על כל צעד ושעל יש מה לצלם – אז לפחות שתהיה לנו לגיטימציה.
לא פשוט בעליה התלולה אבל במהרה המטפס בא על שכרו : נוף מרחבים ירוקים לכל עבר..
הר בנטל הוא חלק מהר געש רדום בצפון-מזרח רמת הגולן, שרומו מגיע לגובה של 1,171 מטרים . מקור שמו העברי של ההר הוא הפרש הגבהים בינו ובין הר אביטל, שכנו הגבוה ממנו ב34 מטר- כלומר בנטל הוא בנו של אביטל. בערבית נקרא ההר "תל אל-ברם", ופירוש שמו "התל שמסובבים אותו" על שום צורתו העגולה. הר בנטל והר אביטל הם חלק מקו התלים הישראלי, שהוא כינוי לרצף של הרי געש כבויים ברמת הגולן, בין הר רם בצפון ועד תל סאקי בדרום. גובהם של הרי הגעש נע בין 600 מ' ל כ1,200 מ' והם בולטים על פני הרמה השטוחה. במקביל לקו התלים הישראלי, משתרע גם בסוריה רצף דומה של הרי געש, המכונה קו התלים הסורי. התלים נוצרו כתוצאה מלבה שפרצה מסדקי משנה שבאו בעקבות השבר הסורי אפריקני.
לקו התלים משמעות אסטרטגית, שכן הוא מהווה מחסום טבעי המקשה על מעבר כוחות צבא גדולים לאורך צפון ומרכז רמת הגולן, ובמקביל חולש על רמת הגולן הסורית.
מצפה בנטל על פסגת ההר מוצב שאינו פעיל עקב הפסקת האש באיזור, ובית קפה . בעוד הילדים יוצאים לחקור את החפירות וחלק מההורים מצטיידים בקפה, אני צופה אל הנוף לכיוון מזרח, לכיוונה של סוריה . אני נדהממת לגלות עד כמה קרוב הגבול הסורי, ועד כמה הוא מלאכותי ולא טבעי. את קו הגבול קל לזהות : שטח ישראל הם שדות מעובדים שמגיעים ממש עד לקו הגבול, השטח הסורי הוא יאחו ירוק המנוקד בשיחים ירוקים.המראה הפסטורלי מטעה לרגע. אבל רק לרגע. השקט מופר על ידי בום, והמבט נודד אל עמוד עשן המיתמר מעל כפר לכיוון האופק,ומזכיר לנו שכאן ממש מתחת מתחוללת מלחמה. למחרת כשידווחו ברדיו על קרבות באיזור קוניטרה החדשה, ועל מטוסי חיל האויר המוזנקים לשמירה על המרחב האוירי של ישראל, שבריריות השקט שלנו , ועד כמה כל טיול כזה לא ברור מאליו מודגשות במיוחד.
כשכולנו מתקבצים, מפנה המדריך את הבמה לאחד המפקדים של החטיבה אליה השתייכו הנופלים, שמספר את סיפור הקרבות שנערכו בגולן. בעוד שבמלחמת ששת הימים הגולן נכבש תוך יומיים, במלחמת יום כיפור נערכו קרבות בלימה קשים עם אבדות רבות. קרבות מלחמת יום הכיפורים בגיזרת צפון הגולן הגיעו לשיאם בעמק הבכא, ששלט קטן מהתצפית מסמן את כיוונו. העמק עצמו נסתר.
קרב הבלימה בעמק נמשך 4 ימים ו-3 לילות, כשיחס הכוחות בין ישראל לבין הסורים היה 1:7 לרעת הישראלים. בעקבות ניצחון קרב הבלימה בעמק הבכא התמוטט מערך התקיפה הסורי. למרות האבדיות הכבדות שספג, הכוח הישראלי קיבל פקודה לנוע מזרחה ולכבוש את חאן ארנבה, ומשם להמשיך פנימה לעומק שטחו של האויב. תוך כ-10 ימים נכבש כל השטח שמול הר בנטל, שקיבל את הכינוי "המובלעת". שטח זה, גדלו כ-60% משטחה של רמת הגולן.
משהגיעו כוחותיו של צה"ל עד מרחק של כ-40 ק"מ מפרברי דמשק, נחלצו מעצמות העולם וברה"מ בראשן להגן על בירת סוריה באמצעות הסכם הפסקת אש. ישראל נאותה להסכים לשביתת נשק.
אנחנו מבלים על ההר בתצפיות ובהסברים כמעט כשעה, עד עתה עברנו רק 2 ק"מ, אבל המדריך מבטיח שהם הק"מ הקשים. הירידה מההר מתגלה כקשה לא פחות. חלוקי אבנים, אדמה יבשה ודרדרת מקשים על הירידה. אנחנו מתעכבים על שיפוליו עוד כחצי שעה. יורדים לאט לאט וניתמכים ועוזרים זה לזה.
עם הירידה מסתיים הקטע הקשה ועכשיו אנחנו צועדים במישורים ירוקים ופורחים. המישורים הירוקים האלה מובילים אותנו לאורכו (או מעליו) של צינור מים .
אנחנו הולכים לצד מטעים פורחים, בתוך עשב גבוה או בשדות פורחים בורוד ולבן. שברקע שומר עלינו הר אביטל הנראה מרחוק כאוכף.
הקטנה מתעייפת וקצת נשרכת מאחור, היא מתלוננת על רגליים כואבות. אולי את רוצה שאספר לך סיפור ? המנוע שלה הוא דיבורים . כמו בסיפורי אלף לילה ולילה כל עוד עלילת הסיפור האינטרקטיבי,נמשכת היא צועדת. "לא", היא אומרת, "בסיפורים לגיבורים אף פעם לא כואבות הרגליים". אני נזכרת בסאגה איסלנדית אחת שקראתי מזמן, ובה מתואר גיבור שהמשיך לצעוד במשך ימים רבים על רגליו הפצועות והמיובלות , ופוצחת בסיפור. מה טוב יותר מסאגה ארוכה שתחזיק אותנו לאורך 2-3 הקילומטרים האחרונים ?
בעודנו צועדות מאחור הקבוצה פוגשת בדרוזי שעוסק בקטיף של מין קוץ, שאת שמו שכחתי. למרבה המזל המצלמה עברה לידין של האיש שמתעד.
הוא חותך את שורשי הקוץ וזורק אותו לסל קניות מפלסטיק. הקוץ כשמנוקה ומבושל טוב למאכל. כשמתמלא הסל עד גדותיו אוחז בו הדרוזי והולך. את הקטיף היומי מוכר הוא בשוק המקומי.
לשמחתי הסאגה עדיין לא מסתיימת , כשהמדריך מופיע לקראתינו, ומציין שיש רק עוד עשר דקות ללכת. שלט בולט של שביל הגולן , מציין שאכן הוא לא מגזים – אוטוטו אנחנו בחניון עין זיוון לארוחת צהריים.סיימנו את קטע הקטע הראשון, והקטנה רשמה לזכותה שיא אישי של כ10 ק"מ הליכה- אורכו של שביל הגולן קטע 5.
ארוחת הצהריים בעין זיוון תופסת את כולנו ממש רעבים. אנחנו מופתעים לגלות שבמקום פריסת מצות, ירקות, פירות ומיני נקניקים כפי שציפינו, ארוחת" על האש" מתבשלת לה תחת עצי האלון בחניון. תור ארוך משתרך לדוכן, אבל הצוות עובד במהירות וביעילות ומנפנף בחוזקה, ועד מהרה מגיע תורנו. סיבוב אחד אצל הילדים לא מספיק, הצלחת מתחסלת במהירות והם חוזרים לסוף התור לסיבוב נוסף . אוכל לא חסר גם למילוי שלישי. לאחר הארוחה, קינוח ומנוחה קלה משפחתינו מתפצלת: האיש והקטנים חוזרים למאהל. הגדולים ואני ממשיכים..
קטע 6 : מעין זיוון לטורבינות הרוח על הר רסן
מרחק : כ5 ק"מ ( המקטע המלא אורכו 9 ק"מ עד הר חוזק)
דרגת קושי :קל
זמן -בעיקר הליכה ותצפית : כשעתיים
צריכת מים : 0.5 ליטר
ושוב אנחנו צועדים בשבילים המובילים אותנו אל שדות פתוחים. יש לציין שהשביל מסומן היטב, בצבעי לבן – כחול-ירוק המסמלים את השלג שעל החרמון, ירוק העשב, וכחול המים של הכנרת. מלבד סימון שבילים במקומות בהם יש התפצלויות שבילים ישנם תמרורים ברורים עם סימוני מקטעים והקילומטרים הנותרים עד לסוף המקטע. במקומות בעלי עניין ישנם שלטים המספקים מידע מפורט על המקום, על ההיסטוריה על הגיאגרפיה ועל הגיאולוגיה. שלטים כאלה פגשנו בנמרוד, בעין זיוון, על פסגת הר בנטל, וגם ליד השבשבות. נראה כי ניתן לטייל לאורך השביל בקלות גם ללא מדריך.אבל על המדריך שלנו אראל לא הייתי מוותרת , הוא מעשיר אותנו בידע, ומתבל אותו במגוון סיפורים עם מוסר השכל .
ההליכה קלה, על שביל רחב, מצידינו השדות הירוקים פורחים. זוהי גם עונת הפרפרים: צבעוניים, גדולים, עפים מסביבינו. את שלושת הקילומטרים עד הר בני רסן אנחנו גומעים במהירות, חוצים את הכביש ומתחילים עליה.הר בני רסן (או תל ע'סניה) אף הוא הוא הר געש כבוי והוא חלק מקו התלים הישראלי.
השם "תל ע'סניה" משמר את שם השבטים הבדואים הפגאנים שהגיעו למקום מתימן בסוף המאה ה-3 לספירה, ושעם הגעתם לתחומי האימפריה הביזנטית קיבלו על עצמם את הנצרות והקימו יישובי קבע. בשלב מסוים ניסו הע'סנים להוריד מעליהם את עול הנצרות, אך הביזנטים ראו בכך מרד ודיכאו אותו במהירות. הביזנטים הכריחו את הע'סנים להלחם לצידם בקרב הירמוך בשנת 636 לספירה אל מול הפלישה המוסלמית וכנראה בשלב זה נכחדו הע'סנים.
טורבינות הרוח , שמרחוק ניראו כשבשבות הולכות וגדלות ככל שאנחנו מתקרבים.
חוות הטורבינות הוקמה ב1993 וכוללת 10 טורבינות המרוחקות כ100 מטר זו מזו.גובה כל טורבינה הוא 30 מטרים ומשקל העמוד הנושא אותה הוא 70 טונות. כל רוטור עשוי משלושה להבי פיברגלס. אורכו של כל להב הוא 18 מטרים ומשקלו 1,200 ק"ג .הטורבינות כשהן פועלות כולן מסוגלות ליצר כ12 מיליון קילו-ואט לשעה בשנה. זה אולי לא נשמע הרבה במיוחד (לעומת תחנת רבין המייצרת כ3000 מליון קו"ש בשנה) אבל כמות חשמל זו מספיקה ל2800 בתי אב במספר ישובים בסביבה ויש אפילו עודפים הנמכרים לחברת חשמל.
יצור חשמל בדרך זו נחשב ידידותי לסביבה כיוון שאינו מכלה משאבים ואינו מזהם (לעומת למשל שריפת פחם) ולכן מכונה "אנרגיה ירוקה". אבל גם לשיטה זו ישנן השפעות שליליות על הסביבה :רעש הנגרם מסיבוב כנפי הטורבינות, התנגשות ציפורים בכנפיים, ושינוי זרמי הרוח. מאמצים נעשים על מנת למזער את הנזקים – הרחבת הכנפיים והגדלתם הגורמת למהירות סיבוב נמוכה יותר ומאפשרת לציפורים לראות אותן ולהמנע מהתנגשות. אגב, ברמת הגולן ישנו פרויקט של קידוח נפט בשיטת פצלי השמן. ישנה ביקורת עד כמה שיטה זו ידידות לסביבה – שווה לבקר במרכז המבקרים ולהחליט בעצמכם.
מנקודת על ההר אנחנו שוב משקיפים לתוכה של סוריה. מרחבים ירוקים בתים לבנים, מאגר מים כחול- שוב אותו מראה פסטורלי. ממש לפנינו חורבות העיר קוניטרה, שהיתה מרכז מסחרי ותרבותי חשוב במרכז הגולן הסורי עד מלחמת ששת הימים, בה נכבשה במהירות על ידי צה"ל. במלחמת יום הכיפורים ניסו הסורים לכבוש אותה בחזרה והצליחו לזמן קצר, אך היא נכבשה בחזרה על ידי כוחותינו. במהלך הקרבות נחרבה העיר.במהלך הסכם הפסקת האש הוחזרה העיר לסוריה, אבל היא מעולם לא שוקמה. הסורים הקימו את קוניטרה החדשה – מדינת-אל-בעת קילומטרים ספורים צפונית מזרחית לה.
אנחנו יורדים את ההר מצידו השני אל האוטובוס שמחכה לנו ואיתו חזורים למאהל. האיש ושני הקטנים כבר מקולחים ונינוחים. הגיק מנמנם שנת אחר צהריים . הקטנה משחקת לצד בריכת הנוי והאיש קורא ספר . גם לנו לא נותר אלא לנוח עד לארוחת הערב.
אחרי ארוחת הערב , שוב כולם מתכנסים מסביב מדורה למעגל מתופפים ושירה בציבור. קמב"ץ (במיל )הגדוד מתגלה כסטנדפיסט מצויין, כשמעביר לנו את הדקות עד להגעת התופים וסידורם. רוח קרירה נושבת, על שולחן בצג נפרש כיבוד, תה וקפה מתבשלים , שרים ומתופפים. אני פורשת לאוהל עם הקטנה, משאירה את שאר הילדים להחליט על עצמם והצלילים הנעימים מלווים אותי עד לשינה. מחר צפוי לנו יום נוסף ומאתגר.
- לקריאת המשך הטיול שלנו בשביל הגולן
- לקריאת היום הקודם –שביל הגולן קטע 1