הבוקר אנחנו מתעוררות לגשם טרופי חם ולח, והמפרץ היפה כמעט כולו נעלם בערפילים. אנחנו פונות למטבח להכין ארוחת בוקר , שם התכונה רבה על הכנת ארוחת הבוקר – הריחות שעולים מהסירים אינם שונים במהותם מריחות ארוחת הערב – הסינים , כמו התאילנדים, אוכלים גם בארוחת הבוקר אוכל המבוסס על נודלס או אורז. בעוד שאנחנו אוכלות פירות יוגורט וקורנפלקס, בשולחן לידנו מחלק צעיר נודלס לאינסוף קערות ,
ובשולחן אחר קערות בגדלים שונים מכילות מגוון מטעמים : שלושת הגברים היושבים מסביבם אוכלים אכילה חברתית למדי – כל אחד אוכל במקלותיו מהקערות השונות תוך כדי שיחה ערה.
הבוקר פנינו מועדות לאיזור קאולון , שיבוש השם הסיני שמשמעותו "תשעת הדרקונים " : על שם תשע הגבעות עליהן ממוקם האיזור. זהו חצי אי ומעבר אליו מתחילות ה"טריטוריות החדשות ", שהן חלק מהיבשת ומהן והלאה היא סין.
יש לדאוג לשנע את 7 מעליון תושבי העיר היעילות ממקום למקום , ואכן הונגקונג מציעה מגוון גדול של אמצעי תחבורה : מטרו מודרני ביותר, שמאוד קל להתמצא בו , רשת של אוטובוסים וחשמליות, מוניות מסוגים שונים , וגם מעבורות. אנחנו בוחרות לשוט אל קאולון , מרציף הנמצא לא רחוק מהתחנה המרכזית , ומאיזור סנטרל בהונגקונג. המעבורת מכונה Star Ferry על שם שדרת הכוכבים ההונג-קונגית , בדומה לשדרת הכוכבים בהוליבוד. המעבורת יוצאת כל כ 5 דקות מהרציף בהונג-קונג, ניתן לשלם עליה בכרטיס האוקטופוס, וישנו רציף עליה נפרד לכל אחת מקומות המעבורת. מי שרוצה לשוט בסיםון העליון , צריך לעלות לקומה הליונה, כבר ברציף. כ10 דקות שיט, עם מראה יפהפה על גורדי השחקים של הונג-קונג ואנחנו בקאולון.
אז אם כבר שטנו במעבורת הכוכבים , נלך לטייל קצת בטיילת הכוכבים . מלבד נוף יפהפה לגדת הונג קונג, תקציר תולדות הקולנוע בהונג קונג, מספר עמדות לצילום,
ישנם גם כוכבים עם שמותיהם, וטביעות כפות ידיהם של כוכבי קולנוע הונג-קונג, שהמפורסם שבהם הוא ברוס לי.
אנחנו מסיימות את הטיול, לקראת זמן פתיחת מוזיאון האומנות של הונג-קונג. המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות של אומנות סינית ואומנות מודרנית של אומנים סינים. ישנן הסברים באנגלית ובסינית, אולמות תצוגה מודרניים. כרגע מציגים תערוכה של חפצי אומנות, וכלים מאוספו הפרטי של מר לי מסויים, התערוכה סוקרת טעניקות שונות של יצור חפצי אומנות ועיטור כלים, ומציגה דוגמאות יפהפיות.
תערוכה נוספת מעניינת אף יותר מתארת את השפעת אומנות המערב על אומנים סיניים בתחילת ואמצע המאה העשרים. מתברר שצרפת היתה נמדינה הראשונה שיצרה קשרים תרבותיים עם סין במאה ה20 ואיפשרה לציירים סיניים ללמוד ולשהות בצרפת.
לאחר שספגנו תרבות , אנחנו עושים את דרכנו לאיזורי הקניות –
בקאולונג ניתן נמצוא מגוון רחב של שווקים : החל משוק אבנים טובות, דרך חפצי אומנות, מוצרי אלקטרוניקה על כל סוגיהן, שוק לצורכי בית, והיעד שלנו "שוק הגברות " : בו מוכרים מגוון פיצ'פקס,כיסויי טלפון מצועצעים, חרוזים, בגדי ילדים,וגם מזכרות. סמדר מתענינת האם יש גם "שוק הגברים " – ובתשובה אני מראה לה את שפע חנויות המצלמות, סמארטפונים, אייפאדים. נראה שבאופן כללי תושבי הונג-קונג חובבי גאדג'טים. כרגע הלהיט התורן הוא לוח שקוף שזוהר כשכותבים עליו – חבורת ילדים התגודדה מסביב לרוכל , והתפעלה מהחידוש. בכל רגע נתון כך נראה נולד שם גאג'ט או גימיק חדש…
השוק מתעורר רק לקראת הצהריים, ואנחנו מגיעות סמוך לפתיחתו – כרגע תנועת הקונים יחסית דלילה וכוללת בעיקר מקומיות שבאו לעשות קניותיהן. סמדר עוברת מדוכן לדוכן, מתבוננת בתצוגות, מביעה את דעתה וממשיכה הלאה. מוכרות ומוכרי השוק עוזבים אותנו לנפשינו. לרוכלי הונג-קונג יש ללא ספק חוש עסקים מפותח : הם דואגים למאווררי ענק להפיג את החום, יש תאי מדידה, יציאו לך מיד דיל של 3 במאה או 1 +1 … בשולי השוק ישנן מאכליות של אוכל אסיאתי מגוון – עייפת מהקניות ? שב תאכל ותמשיך ..איזור קאולון הוא קניון אחד גדול.
לצד הדוכנים השונים, והחנויות העממיות הפונות לרחוב, ישנן גם חנויות אלגנטיות ויקרות של תכשיטים, בגדי מעצבים, וישנם גם קניניונים. אנחנו נקלעות לקניון כזה, ובו יש עירוב מסעדות : התור הארוך ביותר הוא לבית קפה +מאפה מערבי, וגם הפיצריה הומה מאדם, אנחנו דוקא נכנסות למסעדה יפאנית , לשולחן שלנו מוגשות מיד שתי כוסות תה ירוק וחם בשבילי וכוס מים חמים (!!!!) בשביל סמדר- אני מתבוננת בשולחנותסביבי כולם שותים תה, אף לא קולה או משקה קל. זוהי שעת צהריים, והמסעדה מתמלאת במהירות – באוכלוסיה מקומית,– אין ספק שהגענו למקום נכון ! התפריט מקל מאוד על הבחירה : מעבר לתצלום המנה ישנו הסבר באנגלית מה היא מכילה. אנחנו מחליטות לטעום מרק נודלס עם בשר ברוטב קארי, ומנת אורז מטוגן עם מיני שרצונים. שתי המנות בתוספת גיוזה שעליה גאוות המסעדה. סמדר טועמת באומץ מכל המרכיבים, ומחליטה שהאורז הוא הטעים ביותר. המנות המוגשות גדולות – איך הסינים הקטנים והרזים האלה אוכלים כל כך הרבה?
התנועה בשוק הולכת ומתמלאת מרגע לרגע, עם החום והלחות הדוחק הופך לכמעט בלתי נסבל. אנחנו חוזרות לשוטט ברחובות הראשיים: קודם הם היו כמעט ריקים, אבל עכשיו הם מתמלאים מרגע לרגע . היום זהו 1 ביולי, יום השנה להחזרת הונג-קונג לסין מרשות אנגליה. היום מתוכננים טקסים במקומות שונים וחגיגות , והאנשים יוצאים לרחובות. בלשכת התיירות , וגם צוות האכסניה הזהיר אותי מפני העומס והדחק שיהי ביום הזה, ואני מבינה שכל מה שדמיינתי לעצמי הוא כאין וכאפס למה שקורה במציאות. זה הזמן לוותר על מצעדים, תהלוכות, טקסים ולברוח לגבעת השקט שלנו, הצופה אל המפרץ…
