אוסטרליה: טיול לאורך דרך האוקיאנוס הגדולה

דרך האוקיינוס הגדולה (באנגלית: Great Ocean Road) הפרוסה לאורך החוף הדרום מזרחי של אוסטרליה בין הערים טורקאי וווארנאמבול לוקחת את הנוסעים בה דרך נופי מפרצים , ערים תיירותיות קטנות, חופי גלישה , יערות אקליפטוסים ושרכים ענקיים, שבהם קואלות חיות בטבע, חוות וכרי דשא שבהם ניתן לראות וולאבי (מין קנגורו קטן רועים בטבע). הדרך מתמשכת לאורך 243 ק"מ ואין קטע דומה למישנהו.

זהו ללא ספק האתר התיירותי המתויר ביותר והמפורסם ביותר בויקטוריה, ואני חסידת גישת ה "אם כבר הגעתי לכאן .. מי יודע מתי אשוב" לא רוצה לפספס, ורוצה לבדוק בעצמי – הכצעקתה ?

דרך האוקיאנוס הגדולה נבנתה במשך כ16 שנים מכספי תרומות ציבור במטרה להעסיק חיילים אוסטרלים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה ולאפשר להם להתפרנס. הדרך הוקדשה לחיילים האוסטרליים שנפלו במלחמה, ולמעשה היא מצבת זיכרון. מאוחר יותר נעשה נסיון לממן את המשך התחזוקה והבניה בהטלת אגרה, שנגבתה בשלושה שערים לאורך הדרך. הנסיון לא צלח, כי רבים פשוט העדיפו לעקוף את השער.

בנית הדרך נעשתה ידנית תוך שימוש באתים, מעדרים, מריצות ודינמיט לפילוס נתיב דרך ההרים. הפועלים ישנו באוהלים. האוכל סופק להם תמורת תשלום בחדר אוכל משותף. העבודה היתה קשה ותנאי המחייה לא היו פשוטים. כיוון שדובר בתנאי שלום ובבנית דרך תיירותית ומאמץ לשקם חיילים, נעשה מאמץ להקל על התנאים ובהתאם לרוח האוסטרלית להנעים את זמן הפנאי: פסנתר, תקליטים וגרמופון, משחקים, ספרים וירחונים.

קר.. יהיה קר .. הזהירו אותי שוב ושוב לפני היציאה לטיול. ואכן כבר בתחנה הראשונה ניתן להרגיש את הרוח החזקה, השמים המעוננים וטיפות הגשם המכות בפנים . קר ? זה רק ענין של לבוש – אני מתעטפת בבגדי, ולא מוותרת על אף יציאה. הרוח החזקה היא ללא ספק אחד ממאפיני מזג האויר בקו החוף. לפי הסיפורים בקטעים מסויימים בשיא החורף, כשעבדו הפועלים על בנית הדרך הם נהגו לקשור את עצמם בחהלים לעצים, כדי לא לעוף ברוח מהצוק.

חופים בד"כ נמצאים בתחתית רשימת ההעדפות שלי לחופשה, ובודאי בחו"ל. גדלתי בעיר ליד הים ( הים התיכון אומנם) : שמש, חול, חם, גלים, עשרות אנשים מצטופפים על החוף – זו רשימת האסוציאציות כשמדובר החופים. אבל מצג האויר הקדורני , עם העננים והגשם מספק דרמטיות למראות.

הכביש המתפתל לוקח אותנו דרך שדות מוריקים

הישר  אל יער גשם בו צומחים אקליפטוסים ענקיים ושרכים אדירים. האקליפטוסים הם משכנם של הקואלות – הם שם בטבע , צריך רק לחפש. לפעמים אפשר לגשת כל כך קרוב , שאפילו אפשר לארגן סלפי עם קואלה, או לפחות להעלות אותו לווטסאפ.

הכביש מתפתל דרך עיירות קטנות שבקיץ מתמלאות נופשים וגולשים , ובחורף מתנמנמות. כל האיזור התפתוח סביב הדרך התיירותית . בתחילה התיירים היו אוסטרלים בני המעמד הבינוני הגבוהה ותייירים מבריטניה. הם נהגו לעשות את המסלול בשלושה ימים ויותר, להשתכן במלונות ולאכול אוכל גורמה. מאוחר יותר עם הנגישות קוצר זמן השהיה ליומיים, אוכל הגורמה הפך לאוכל עממי יותר וכך גם מקומות הלינה. פריחה גדולה ורוח צעירה הביאו לאיזור הגולשים – חנויות למכירה והשכרה ציוד גלישה, מזון מהיר, בקתות נופש. בשנים האחרונות התיירות העיקרית באיזור היא תיירות מאסיה : הודים , סינים, יפאנים שמגיעים ליום טיול, מביאים בד"כ את האוכל לשהם איתם, ועורכים פקניקים בטבע.

ואכן, אפילו ביום חורף קריר זה , נקודת התצפית המפורסמת ביותר  " 12 השליחים" הומה מבקרים. גשרי התצפית עמוסים, ומעל מזמזמים מסוקים  – המציעים תצפית ממעוף ציפור למשך 10 דקות תמורת 140 דולר. הגירסה האוסטרלית לשמש-חם-מטקות-צפוף של חופי ישראל.

תופעת הבליה היא האחראית ליצירת הזקיפים האלה , וגם להתמוטטותם. תנאי מזג האויר הקשים והקיצוניים של האוקיאנוס הדרומי גורמים לבליה של אבן הגיר הרכה וליצירת מערות וסדקים במצוקים. הגשם והרוח גורמים להם עם השנים להפוך לקשתות, שבהמשך מתמוטטות – ומשאירות זקיפים עד לגובה של 45 מטר. תהליך הבליה ממשיך : הגלים , והרוח ממשיכים לגרסם בזקיפים עד להתמוטטותם.

עד שנת 1922 האתר כונה " החזירה והחזרזירים ", אבל השם שונה ל12 השליחים מטעמי תיירות. כיום נשארו רק 9 שליחים , עקב התמוטטות זקיף ב2002. להשואה ניתן לראות לפני .

הקשת בשמים מופיעה כמו בהזמנה  :

עוד כמה אתרים מרכזיים :

אתר נוסף מכונה "גשר לונדון " . בעבר קשת נוספת קישרה את הסלע לאדמה, אבל כמו בשיר הילדים "גשר לונדון מתמוטט " הקשת התמוטטה. לפי הסיפורים  כתת ילדי בית ספר טיילו על צוקים אלה, וכשהמורה שמה לב להוצרות סדקים , הציעה לחזור  בזריזות ליבשת . רגע אחרי  הקשת התמוטטה . זוג  -גבר ואישה – שטיילו שם אף הם , נשאר תקוע על המבנה. כשהמסוק שהביאם ליבשת בשלום נחת , ועדת עיתונאים התנפלה עליהם לסקופ על איך היה ומה היה , הם הליטו פניהם במעילהם והסתתרו מהמצלמות . אני משאירה לדמיונכם לנחש למה …

עם אור אחרון, אנחנו עוזבים את המקום, ומתחילים את דרכנו , לכיוון מלבורן.

ללא ספק אחד מקטעי הנוף היפים והמגוונים שביקרתי בהם, ובהחלט ראוי להרבה יותר מיום אטרקציות החובה שביקרתי בו. מעבר לכל אתרי התצפית הפופולריים, כמעט כל סיבוב בכביש המפותל מזמן מראה שונה ויפה. יש לא מעט חופים מבודדים ושקטים שפשוט כיף לשוטט בהם .

מידע שימושי

ישנן מספר חברות המוציאות סיורים יומיין ממלבורן לאתרים בסביבתה. הסיורים יוצרים מאחורי בנין ACMI בכיכר הפדרציה , ליד תחנת פלינדרס. שם גם נמצאים נמצאים האשנבים, בהם ניתן להזמין טיולים. (אפשר כמובן גם בטלפון ובאינטרנט). טיול היום לוקח כ12 שעות . החברה שטיילתיי איתה – AATKING .לצפיה אופטימלית בנוף מומלת לשבת מקדימה , ובצד שמאל של הרכב.