כף בקפלויק

את יומינו הראשון באיסלנד אנחנו מבלים בעיירה הקטנה והשלוה קפלויק, הנמצאת סמוך לשדה התעופה. אני כהרגלי מתעוררת ראשונה – כמעט 7 בבוקר אבל אור מלא , זהו קיץ צפוני . צמרות העצים הנעות ומתכופפות מעידות על רוח, אבל השמים כחולים ונטולי עננים. איסלנד מאירה לנו פנים הבוקר. אני מזכירה לעצמי שזוהי חופשה, ואין לאן למהר, ושוקעת בקריאה עד שיתעורר בן המשפחה הבא – יותם. אנחנו מחליטים לצאת לסיבוב בעיירה, ולמצוא סופר כדי להתארגן על ארוחת בוקר.

אויר נקי, ורוח מקדמים את פנינו ביציאה – איזה שינוי מרענן לעומת הלחות והדביקות שהשארנו מאחורינו בארץ. תחילה אנחנו מאתרים את בריכת העיירה , ומסמנים לעצמינו את מקומה להמשך היום – הרחצה בבריכה באיסלנד היא חלק מהתרבות המקומית , והבילוי הזול ביותר. משם אנחנו ממשיכים אל מה שנראה הרחוב הראשי : מסעדות , חנויות קטנות – בשעת בוקר מוקדמת זו הכל סגור. אנחנו מאתרים את לשכת המידע , ומסמנים לעצמינו להמשך היום. בקצה הרחוב מאתרים סניף של 10-11 הפתוחה 24 שעות ומצטיידים בה לארוחת בוקר : ירקות , ביצים, לחם , גבינות , נקניקים, דגני בוקר וגולת הכותרת : סקיר (באיסלנדית Skyr ) שמיוצר ממי גבינה במרקם שמנת, אבל דל שומן . בסופר ניתן לקנות אותו טבעי , או במגוון טעמים . השילוב המנצח סקיר טבעי , גראנולה , ופירות יער.

התארגנות הבוקר נינוחה, אפילו עצלה משהו. בני הנוער קמים ביקיצה טבעית, אוכלים ארוחת בוקר ע-נ-ק-י-ת בעצלתיים, כזאת שמחסלת את כל המלאי ותביא אותנו לביקור נוסף בחנות לפני ארוחת הצהריים.

יוצאים לשוטט.

הרחוב הראשי מתעורר לחיים והחנויות נפתחות . אנחנו עוצרים בלשכת התיירים כדי לברר על אפשרויות לפעילות הבוקר, ועל תחבורה ציבורית. אנחנו מתקבלים בלבביות גדולה, ובמהרה מחליטים על תוכנית להיום : ביקור במוזיאון, טבילה בבריכה, מנוחה ואם ישאר כוח – ביקור בכפר השכן.

אנחנו משוטטים לאורך הרחוב הראשי , דרך הטיילת ליד החוף אל מרכז התרבות , המכונה דוסהוס , המוזיאון ממוקם בתוך שורה של מחסנים מהמאה ה18 ומציג עבודות של אמנים מקומיים, תערוכות מתחלפות , כלים וחפצים מהמאות הקודמות , וגולת הכותרת היא אוסף של 100 דגמי סירות דייגים אותם בנה במו ידיו , סקיפר מקומי לאחר שפרש לגימלאות – גרימור קארלסון.

הדיג , היום כבעבר הוא אחד מענפי הכלכלה העיקריים של איסלנד. מי איסלנד וחופיה היוו תמיד מקור משיכה לדייגים שעסקו בנוסף לדיג דגים גם בציד ליוויתנים וכלבי ים . במנין הדייגים היו אנגלים , דנים, ואפילו צרפתים. על חופי איסלנד הוקמו כפרים שבהם התגוררו הדייגים , ותחנות דיג התפתחו בהמשך לדייגים. יש האומרים שאחד מהגורמים להתישבות הויקינגים באיסלנד לפני כ1200 שנה היו מושבות כלבי הים והנבתנים. במרוצת ובמשך ההיסטוריה היווה גם כר מחלוקת בין איסלנד לבין מעצמות אירופאיות בתקופות השונות, וביניהם מלחמות הבקלה , משבר ביחסי אנגליה ואיסלנד בשנות ה50 של המאה העשרים, בהן איסלנד נקלעה למשבר כלכלי בגלל ירידת כמות הדגה , עקב דיג יתר באיזור איסלנד. ממשלת איסלנד החליטה להגדיל את המים הטרוטריאלים ולהניק בהם זכויות דיג רק לדייגים איסלנדיים. החלטה זו עוררה את חמתם של הבריטים, אשר התבססו והתפרנסו מהדיג בקרבת איסלנד וכעת הצטרכו לדוג במקומות מרוחקים יותר מאיסלנד בהם כמות הדגה נמוכה משמעותית. התנגשויות שהביאו למשבר מתמשך בין איסלנד ובריטניה, אשר סיכן את מאזן הכוחות בתקופת המלחמה הקרה, שכן שתיהן נמנו על הגוש המערב.

גם העיירה קפלויק נוסדה למעשה בזכות הדיג.

עד המאה ה18 קפלויק היתה חווה ותחנת מסחר. אומנם התנאים לגידולים חקלאיים באיזור הם נחותים אבל הדיג היה בשפע. עד תקופה זו עמדו לראשות הדיייגים רק סירות משוטים לדיג, והם לא יכלו לצאת ללב הים לדוג. בתחילת המאה ה18 קבע סוחר דני את משכנו בקפלויק. עד אז בסוחרים נמצאו באיסלנד רק בחודשי הקיץ , אבל הסוחר הדני בחר באיסלנד למשכנו הקבוע ולמרכז חברת הסחר שלו.

במשך 700 שנה היתה איסלנד נתינה של מדינה אחרת : תחילה נורווגיה ואחר כך דנמרק, שהגבילו במידה כזאת או אחרת את הסחר שלה. באמצע המאה ה18 קבע מלך דנמרק שהאיסלנדים יוכלו לסחור רק עם סוחרים דנים. רק מאמצע המאה ה19 יכלו האיסלנדים לסחור באופן עצמאי, דבר שהביא לפיתוח כלכלי, ולהקמת קואופרטיבים.

הסוחר הדני לא היה היחיד, ובעוד מקומות באיסלנד התישבו סוחרים דנים . הסוחרים הדנים בלטו בנוף האוכלוסיה המקומית : הם דיברו דנית , בתיהם היו מרוחים ונוחים , ובגדיהם היו משובחים. סביב לבתי הסוחרים קמה קהילה שלמה – האיסלנדים עבדו אצל הסוחרים בעבודות שונות , וישנו תיעוד על איסלנדים שצלחה דרכם, הם התקדמן למשרות טובות והשתכרו יפה, אבל מרבית האוכלוסיה חיה בעוני . העבודות בהם הועסקו היו בנית ותיקון סירות דיג, בנית שוברי גלים , תפירה, סריגה ואריגה,בנית חביות, ניקוי דגים – עבודה קשה ומסריחה במיוחד. בעוד שהסוחרים גרו בבתי קורות עץ , האיסלנדים גרו בבתי דשא מסורתיים. מרביתם חיו מהיד לפה. החיים הקשים נתנו את אותותיהם ומרבית האנשים לא היו מסוגלים לעבוד בגיל העמידה.

איסלנד היום היא מדינה המעניקה לתושביה איכות חיים ותנאים סוציאליים מהטובים בעולם, ומשקיעה בחינוך ילדיה . לפי מחקר שצוטט בYNET לאחרונה , איסלנד נמצאת בחמישיה הפותחת של הארצות בהם הילדים מאושרים , אבל עד לא מזמן תנאי החיים באיסלנד היו קשים , והילדים נרתמו לעבודה מגיל צעיר. תערוכה קטנטונת של צילומים אבל מרתקת עוקבת אחרי חייהם של ילדים על ספינות דיג במאה הקודמת . הצילומים מתעדים ילדים אף בני פחות מ10 היוצאים למסעות ונוטלים חלק בחיים על הספינה.

החוק הראשון לגבי עבודת ילדים באיסלנד נחקק ב1935 והנה בצורה כלליות למדי, שאל לילדים לעבוד בעבודות קשות ובמשך שעןץ ארוכות . במרוצת המאה הקודמת החוק עודכן והובהר מפעם לפעם. ב1965 נאסר על ילדים לעבוד זמן העולה על מחצית מגילם, ואסר עבודה בנמלים – דבר שעורר מחלוקת גדולה. כיום אין להעסיק ילדים מתחת לגיל 15 מלבד עבודות קלות כגון גננות למספר מועט של שעות.

כמה תמונות צולמו צולמו על ידי לואיס היין , צלם פוליטי אמריקאי, הידיע בצילומי עבודת ילדים בארצות הברית בשנות העשרים של המאה הקודמת .הוא רצה להשפיע על החברה בעזרת צילומיו, עבד במשך תקופה עבור המועצה הלאומית לעבודת ילדים, וצילם ילדים בשדות כותנה, מכרות ובתעשית הדגים.

לפני החלת החוק הילדים באיסלנד היו חלק מכוח העבודה. הם עבדו כמות שעות דומה לכמות שעות של אדם מבוגר , אבל שכרם היה כמחצית.

מרכז התרבות פתוח בכל יום בין 12 ל 17 , יש בסמוך לו בית קפה , והכניסה אליו חינם.

המוזיאון משקיף אל הנמל הקטן בו עוגנות סירות דייגים, ומאחוריו מתחיל הטבע : צוקים מעל הים, מכוסים עשב, מים כחולים ושמיים , באופק מכחילה לשון היבשה השכנה. שביל קטן מוביל אל הצוקים המכוסים עשב ירוק , מנוקד בפרחים צהובים . אנחנו מטיילים לאורך השביל , שחפים מתעופפים סביבינו, ספסלים הוצבו בנקודות נוף , מרחוק שומר עלינו המגדלור..

אחרי ארוחת הצהריים , אנחנו הולכים לבריכה. הרחצה בבריכה היא אחת מהפעילויות החביבות על האיסלנדים, ובכמעט בכל כפר תהיה בריכה ציבורית. הבריכות אינו מקורות בד"כ אבל גם במזג אויר קר חם ונעים במים . בריכה איסלנדית טיפוסית כולל מספר בריכות ג'אקוזי בטמפרטורות שונות – החל מטמפרטורה הנעימה לשחיה , דרך בריכת פעוטות חמימה, וכלה בג'אקוזי ברמות חימום שונות . לעיתים תכופות יש בבריכה מגלשת מים ( ואף יותר מאחת ), ומכיוון שהבריכות כמעט ריקות מאדם אפשר להתגלש בהן שוב ושוב , ללא תור. המקלחות תמיד נקיות ומסודרות ויש אפילו סבון נוזלי לרחצה. בביקורינו הקודם גילינו את הבריכות הציבוריות האיסלנדיות, שהתחבבו עלינו עד מאוד. ואין כמו בריכה איסלנדית ביום הראשון באיסלנד כדי להתרגע. זהו גם הבילוי הזול ביותר באיסלנד : מחירי הכניסה לבריכה מאוד זולים , בפחות ממחיר כניסה לאדם בבריכה בארץ , תכנס באיסלנד כל המשפחה. ילדים לעיתים קרובות נכנסים בחינם (כמו בבריכה הזאת ). אנחנו ההורים מעבירים שעתיים נינוחות בבריכה , בעוד הבנים מגוונים בין קפיצות והשתוללות בבריכה הקרה, וטבילה בג'אקוזי, ואילו הקטנה מפליגה בעולם של דמיות ברחבי בריכת הפעוטות. נגה , נשארה בחדרנו בטענה שלא בא לה להרטב, ומעבירה את הזמן במנוחה ובתקשורת עם החברים בבית ( יחי הוי-פי! )

היום שמשי ובהיר , ובאיסלנד אין לבזבז יום יפה על ישיבה בחדר , אריק ואני מחליטים לנסוע לבקר בכפר השכן – הכפר גארדור , נמצא ממש בשפיץ של לשון היבשה רייקיאנס , בה אנחנו נמצאים – ובימים יפים ובהירים ניתן לראות ממנה את קרחון סניפלנס, המקום ממנו מתחיל "המסע אל בטן האדמה" של ז'ול ורן, הנמצא על לשון היבשה השכנה. הילדים בוחרים להשאר בחדר, ולעסוק בעניניהם, אז אריק ואני זוכים קצת בזמן איכות מבוגרים. לכפר השכן אנחנו מגיעים בזכות שירות תחבורה תיבורית – קו אוטובוס שנוסע בין שלושה כפרים סמוכים. השירות ניתן בחינם. לכולם.

הכפר השכן קטן אינו אלא קומץ בתים וכנסיה המרוחקים זה מזה מרחק רב, סופר ובריכת שחיה. אנחנו חוצים את הכפר וצועדים בכיוון המגדלור , מסביב שחפים מתעופפים , חבורת בנות מצחקקת עוברת על פנינו , גברת על אופניים מברכת לשלום. אין שום דבר מסעיר בכפר הזה, רק מרחבים , והרבה שקט ושלווה. אנחנו מגיעים אל קצה הלשון ואל המגדלור , ואכן היום בהיר מספיק כדי שנראה את סניפלסנס מרחוק.

יום ראשון באיסלנד, הוקדש כולו להסתגלות ולהתרגעות . לא לרוץ , לא למהר, להתרגע, לתת למשפחה להתארגן מחדש, להוריד הילוך.. את נפלאותיה של איסלנד , נגלה בהמשך …

למחרת בבוקר נוסעים לרייקיויק. תחנת האוטובוס נמצאת במרחק הליכה מהדירונת שלנו. וכך בשעה היעודה ( באיסלנד האוטובוסים מגיעים בזמן !) מגיע מיניבוס לתחנה – הנהג בשלווה גמורה יורד מהאוטובוס כדי לסייע לנו להעמיס את התיקים לתא המטען ( תרמיל טרקים , מזוודה , שני צימידנים , שלושה תיקי גב , ובוסטר ) , ואנחנו לאחר מהומה משפחתית קטנה ( אני ראשון ! .. תעלו מהר ! .. זוז , אתה מפריע לי .. אמא! אני יושבת כאן, לא בעצם כאן .. )עולים ומתחילים בנסיעה. בתי שרגילה לאוטובוסים הדחוסים בגוש דן , אומרת בבהלה : אמא אנחנו מילינו פה חצי מהמיניבוס. על רקע השלווה של העיירה הקטנה, והנהג האדיב – אנחנו באמת נראים קצת כמו סופת טייפון. נראה שידרש לנו עוד יום להתרגעות ..

הנסיעה לרייקיויק לוקחת כשעה. האוטובוס נוסע בעיירות והכפרים השונים ברייקינס. הנוף הנשקף מהחלון הוא בעיקר של שדות לבה לעיתים מכוסים עשב, לעיתים חשופים. ובעיקר מרחבים, מרחבים ..

עוד משהו: 

והנערה אומרת : "מוזיאון בחינם, בריכה בחינם , אוטובוס בחינם – מה יוצא להם מזה ? "

מידע שימושי – מקומות נוספים באיזור

עולם הויקינגים– מוזיאון הספינה הויקינגית איסלדיגור שנבנתה בשיטות מסורתיות ושיחזרה את המסע מאיסלנד לצפון אמריקה, שעליו דובר בסאגות. המוזיאון כולל תערוכה מעניינת מאוד על הויקינגים , שהוצגה בסמית'וניאן בוושינגטון , נדדה בעולם ומצאה משכן קבע במבנה זה. מומלץ

הלגונה הכחולה – אתר תרמי , בו ניתן לשחות במים חמימים  מוקפים בשדה לבה, למרוח בוץ קוסמטי.

מוזיאון הרוק אנד רול – למשוגעים לדבר.

מקום הלינה בקפלויק הוזמן דרך booking .com עלות הדירה לשני לילות כ300 יורו. הדירה כוללת שני חדרי שינה  : חדר להורים וחדר לילדים  , מטבח , שירותים ומקלחת , וסלון . נקי , נעים , מרווח ופונקציונלי.