יממה בוסטמאנאייר

המעבורת "הריולפור" פורקת אותנו ואת מכוניתנו אל האי הקטן האימיי , "אי הבית ". שטחו של האי 13 ק"מ רבוע, ווהעיר כולה מכורבלת בין גבעות במישור הקטן המוביל אל הנמל. האי הוא האי היחיד המישב בארכיפלגו , ומונה כ4500 תושבים.

שמה של המעבורת נבחר לא במקרה . לפי הסאגות שני חברים הריולפור ואינגולפור עם משפחותיהם היו הראשונים להתישב באיסלנד. הם הגיעו בקיץ, וכל אחד מהם בחר חבל ארץ להתישב בו. הרגליורפור בנה את חוותו בדרומה של איסלנד באיזור ויק , ואילו אינגולפור התישב במזרחה של איסלנד. כל אחד מהם בילה את החורף עם משפחתו ומשקו בביתו , או כך לפחות חשב אינגולפור . בתום החורף שבא אינגולפור לבקר את חברו הוא גילה שהוא נרצח , ועבדיו נעלמו . מיד הבין אינגולפור שידם ברצח והוא יצא למרדף אחריהם. העבדים ברחו בסירות אל הים , וניסו למצוא מקלט בארכיפלגו הקטן שהיו מכונה איי וסטמאן. אינגולפור השיג אותם והרגם , מלבד אחד שבחר לקפוץ מעל הצוק, ובלבד שלא יפול לידיו של אינגולפור. העבדים היו בני אירלנד, שעד גילויה של איסלנד נחשבה המדינה המערבית ביותר הידועה, והאירים כונו אנשי המערב. האיים האלה אם כן כונו כך על שם העבדים של הרגליורפור.

תוך דקות נסיעה ספורות אנחנו מגיעים לאכסניותינו : ומתפרשים בין שני החדרים שהוקצו לנו. לאחר ארוחת הערב, השעה שמונה בערב ועדיין אור. הילדים מעדיפים להעביר את שעות הערב המוקדמות לעיסוקיהם ואנחנו משוחררים לטיול ערב זוגי.

סדרת "סימני דרך" ריבועים עם ציור של הר גשע מתפרץ מובילים אל הר הגעש , הנקרא פשוט כך , מילולית "הר האש" ELDFIELL באיסלנדית, במרחק דקות ספורות של נסיעה. הר הגעש נוצר לאחר רעידות אדמה פתאומיות , כסדק שנפתח והחל לפלוט אפר וגאזים , ולשחרר לבה אל בתי .את סיפורה של ההתפרצות הזאת ועל ההתמודדותהגבורה של תושבי האי בפרט ואיסלנד בכלל איתה, אנחנו רואים בפירוט בספר תיעודי למחרת היום. אבל בשעת ערב זו אנחנו נהנים מהטיפוס , והנופים היפים הנשקפים לפנינו. על הפסגה, כמו במקומות אחרים על האי , אנחנו פוגשים את מכשירי הניטור החיזריים למראה. הסכנה לא חלפה מעל פני האי , הוא עדיין יושב על קו התפר הגיאולוגי. מלבדינו זוג נוסף , שמנציח אותנו בתמונת פסגהמעל הלבה.

 

 

מפסגת ההר אני רואה דרך המובילה אל קצהו השני של האי , ואנחנו יוצאים לסיבוב . הכביש מוביל אותנו  בין מרחבים ירוקים ,

אל שקיעה יפהפה : עננים דרמטיים מעל צוקים בים.

 

 

אנחנו מתעוררים אל בוקר בהיר . מרבית התיירים מגיעים לאי וחוזרים מיד באותו יום, אבל אנחנו מבלים כאן לילה ומעל ארוחת הבוקר , מתכננים את היום . במטבח הקטן של האכסניה התכונה רבה. בעוד אריק מטגן פנקייקים ענקיים, אני עורכת את השולחן לשישה. הילדים עדיין ישנים . צעיר חביב , שמארגן את חפציו מגניב מבטים רעבים אל השולחן , ומתפעל מארוחת הבוקר הנערכת אל השולחן . הוא וחברתו מיוון , ובשולחן הסמוך לנו הם , סועדים את ליבם על ארוחה קלה במיוחד. אריק מטגן פנקייק נוסף , גדול ועבה במיוחד , ומעניק אותו לזוג החביב. חלק גדול מהווי האכסניות האלה הוא השיתוף : מקלחת משותפת, מטבח משותף , שיתוף מידע ועיצות בין המתאכסנים , וגם מדף המזון החופשי , מצרכי מזון שאנשים משאירים אחריהם שאינם צריכים עוד לשימוש חופשי : פסטה, אורז, מרקים , קופסאות שימורים , תבלינים ..המדף החופשי , הוא מקורו של הקמח ששימש לפנקייקים , אז למ לא לשתף עוד מישהו ? what goes around comes around

האי הקטן מציע שלל פעילויות למבקרים בו , החל ממסלולי הליכה , מספר מוזיאונים עם ההסיטוריה של האי , גולף – משטח הגולף כולל שטח ענק באי – ושיט . אנחנו מחליטים להתחיל את היום היפהפה הזה בהפלגה מסביב לאי . ההפלגה יוצאת פעמיים ביום מהנמל הקטן , ואת הכרטיסים היתן לקנות בקפה קרו הסמוך לנמל.

הקרחון הנשקף אלינו מפתח הנמל מהווה הבטחה לראות טובה – הוא נמצא בקו אוירי למעלה מ7 ק"מ מקומינו. ואכן הפלגה מתגלה כמוצלחת במיוחד. במשך 90 דקות הפלגה מסביב לאי , אנחנו נהנים מנופי האי , וקפטן הסירה  , מעשיר אותנו בסיפורים על ההיסטוריה, הגיאולוגיה,  והטבע של המקום.

כבר ביציאה מהנמל אנחנו רואים את שדה הלבה , הגולש אל הים, שדה הלבה  נוצר בהתפרצות של .1973 , וכמעט חסם את הנמל . על  מצוק הלבה , עומד מגדלור נייר , מי יודע – אם עוד פעם יתפר. ההר , אפשר פשוט יהיה להזיז אותו ..

 

השיט מוביל אותנו אל מראות מרהיבים לכיוונה של איסלנד , ולצד מצוקים יפים

אסילנד היא גן עדן לצפרים : מינים רבים של ציפורים ניתן אפילו לראות באגם ברייקויק. בכל השיט הזה אנחנו מוקפים בשחפים. על הסלעים מקננות ציפורים רבות – הכתמים הלבנים על הסלעים השחורים תוצאת הצטברות ההפרשות , הן ה-מקום האידיאלי לקינון – ההפרשות הלבנות על הסלע הן כמו הסיד על גג מזופת – תפקידן לצנן את איזור הקינון. גולת הכותרת של השיט הם ללא ספק הטאמשאים הצפוניים , או בשמם העממי – תוכי הים. הציפור הזאת חביבת הילדים כבר מהטיול הקודם . היא ניראית כליצן מעופף : מקורה מפוספס בלבן כתום אדום , רגליה כתומות , בטנה שמנמנה. תעופתה מגוחכת ונחיתתה אף יותר : מנופפת בכנפיה הקטנות במהירות , פורשת את רגליה לקראת נחיתה, ואז כמטוס שכבה מנועו נופלת על בטנה. הציפור הזאת אף עף מגוחוכותה היא דייגת מעולה , המסוגלת לצלול לעומק רב להשיג מזון. בדומה לפינגווין – עוד ליצן תעופתי , אך מהכדור הדרומי , גופה הוא הידרו –דינמי יותר משהו אוירו-דינמי. בשיט הזה אנחנו מוקפים תוכונים, ממריאים ונוחתים .

צוקים רבים הבולטים מתוך הים משמשים כאיזורי קינון לתוכונים , אנחנו רואים אותם – כתמים שחורים-לבנים-אדומים מנקדים את העשב. בעבר היו תשובי האי אוספים את הביצים למאכל , ואוכלים את התוכונים אף הם. כיום התושבים מגינים על התוכונים, ומעדיפים לאכןל כבשים , אותם הם משאירים לראות , על המצוקים העשביים . הכבשים משמות קצת כמכסחת דשא , ושומרות על העשב קצר , נאה ונוח לקינון תוכונים.

 

האי כולו , כמו  הסלעים המקיפים אותנו בשיט נוצרו בהתפרצויות תת ימיות , שדלפו החוצה. מנקודה מסויימת ניתן לראות איונים וסלעים , מסודרים בקו ישר , מסמנים את קו המפגש בין הלוחות הטקטוניים.

מסביב לאי תופעות גיאולוגיות כיד הדמיון הטובה.

 

בתום ההפלגה , בדיוק בזמן לארוחת צהריים אנחנו שוב נרנסים לקפה קרו  – והפעם לצלחת מרק. במקומות רבים באיסלדנ מוגש דיל צהריים  : מרק עשיר  , לחם טרי וחמאה , וקפה  במחיר סביר  . אנחנו מתנפלים על שש קעריות מרק  , ואוכלים לשובע.

את רעבוני למזון אומנם אני משביעה, אבל לא את רעבוני  לנופים . בזמן הנותר לנו עד להקרנת הסרט על התפרצות הגעש, אנחנו מחליטים לנסוע לקצה השני של האי . לאיזור שבו נושבת הרוח הכי חזקה באיסלנד . בנקודה זאת נמדדו רוחות של עד למעלה  מ200 קמ"ש , שזה למעשה מהירות של טורנדו קטן . זוהי נקודת תצפית יפה  , המאפשרת לראות את הגבעות השונות של האי הקטן הזה , וגם את איסלנד מרחוק. הרוח אומנם , לא ברמת טרנדו , אבל בהחלט חזקה.

מישהו בוחר ליבש כביסה ברוח החזקה הזאת

 

לקראת השעה ארבע אנחנו חוזרים לקפה קרו בפעם השלישית , להקרנת סרט תיעודי על התפרצות הר הגעש וההתמודדות עימה .  הקרנת הסרט היא ללא תשלום , אבל מן הראוי להזמין משהו . אנחנו מזמינים לנו קפה וופלים איסלנדיים , וכך מעל ריבה וקצפת אנחנו שומעים  את סיפורו של המקום

 

ההתפרצות החלה באישון לילה בינואר , לאחר  שנוצר סדק באדמה באיזור הסמוך כל כך לבתים , החלו להזרק אל האויר אפר שכיסה כמעט את כל הבתים בעיירה. תושבי האי , התכנסו בנמל באופן ספונטני , ועלו על סירות הדייגים , שלמרבה המזל כולם היו בנמל באותו יום. לבה החלה לזרום מתוך הלוע , לכיוון העיר. נראה היה שתושבי האי היו יכולים לאבד את כל שהיה להם ולהשאר מחוסרי כל. אף חברת ביטוח לא כיסתה אסון מסוג זה והיה חשש, שעלות השיקום של 5000 תושבים תטיל עול כבד מאוד על כלכלת איסלנד. אומנם 5000 אינו מספר גדול כל כך , אבל בהתחשב בגודל האוכלוסיה הכללית אז – פחות מ300 אלף תושבים , והעובדה שהמצב הכלכלי של איסלנד החל להשתפר רק ב 20 שנה האחרונות , ברור כי ההשפעה היתה לא זניחה. תחילה הוחלט לנסות להציל את מה שאפשר מתוך האפר : קבוצות של מתנדבים , חלקם מתושבי האיש חזרו כדי לחפור מתוך האפר כל דבר שניתן היה להתמש בו : ריהוט , מקרר ים , ביגוד ולהעביר בסירות ביבשת . הם השתדלו לנקות מהאפר את הבתים , ולכסות את החלונות בקרשים כדי שלא יפגעו מאבנים קטנות כתוצאה מההתפרצות. נעשה נסיון לעצור את התקדמות זרם הלבה , שלא יכסה את הבתים על ידי הזרמת מים קרים מהים דרך משאבות כיבוי אש . משמרות של מתנדבים עמדו במשך 24 שעות ביממה וכיוונו את זרם המים הקרים. הרעיון היה של גיאולוג איסלנדי , ונתקל תחילה בזלזול וסקפטיות , אך להפתעת כולם נראה היה שהצליח. הלבה שהיתה במגע עם המים הקרים התקררה והתגבשה , ונוצר קיר שהחל להסיט את הזרימה לכיוון אחר. כשהלבה החלה לזרום לכיוון הנמל , היה ברור שיש להשקיע את המאמצים בכך. הנמל היה מקור הפרנסה של תושבי האי , והשלל היווה אחוז גדול מכמות הדיג השנתי של איסלנד. גם כאן המאמצים הוכתרו בהצלחה. ההתפרצות נמשכה במשך כשמונה חודשים . בזמן זה הוקמה שכונה של בתי עץ הובאו מנורווגיה כדי לשכן את תושבי האי. היתה התגייסות כללית של תושבי רייקויק כדי לסייע למפוני האי , להכשיר את השטח לשכונות החדשות , ולעזור באופן כללי. לאחר שוך ההתפרצות , גוייס כסף כדי לשקם את האי ולהשיב את מי שרצה בכך (מרבית התושבים )על כלל תושבי איסלנד הוטל מס מיוחד כדי לסייע במימון, וכסף גוייס מתרומות בינלאומיות.  הסרט נמשך כ50 דקות , באנגלית , וכולל ראיונות מרתקים עם אנשים תושבי האי. ללא ספק דרך נאה לסיים את הביקור באי.

 

מהקפה אנחנו עולים ישירות למעבורת , שתיקח אותנו בחזרה לאיסלנד, ויש לנו כברת דרך קצרה, עד לויק , בו נבלה את שני הלילות הבאים.

 

אני עוד מספיקה לצלם תחילתה של  שקיעה אחרונה של האיים.

 

ועוד משהו

הנמל הקטן הזה היה ביתו של לוויתן האורקה , גיבורו של הסרט "לשחרר את וילי ", צעד לפני שחרורו לטבע