יום שבת בפאריז , אז לוקחים את היום יותר באיזי . הפעם התמונות הן ממצלמתו של האיש . הבלוג כתוב כמובן על ידיו :
כולנו קמים מעט עייפים, ומחליטים לדחות את הביקור בלובר למחר. אחרי ארוחת הבוקר במלון הכוללת, מבחינתנו, קרואסן חמאה, קרואסן שוקולד, ובגט, אנחנו יוצאים לכיוון המונטמארטר. את מקום אני זוכר מילדות. ממש בלב העיר יש גבעה, בראשה כנסייה יפה (ה SACRE COUR), ולידה כיכר (טרטר) בה ציירים עומלים על שיווק יצירותיהם. אנחנו מגיעים מוקדם יחסית, רחוב המזכרות המוביל למדרגות העולות לכנסייה עדיין חצי סגור. לצד המדרגות ניתן לעלות במטרונית כמו בחיפה אבל אנחנו מוותרים על התענוג. בקצה גרם המדרגות מחכים לנו כבר ראשוני מוכרי המזכרות אשר מסתובבים עם מרכולתם בשקים על הגב ממקום למקום. התכולה זהה אצל כולם, שפע מגדלי אייפל במבחר צבעים וגדלים. אחד מהם שואל את הנער מהיכן אנו מגיעים ושמח להפגין את הכירותו עם ארץ הקודש כשהוא קורא "תל אבביו" או משהו בסגנון.
הכנסיה פתוחה לקהל והנוער מתרשם. היא אכן יפה, מאוד. אני מבטיח להם חוויה הרבה יותר מרשימה בהמשך היום. הסיור ברחובות סביב הכנסייה קצר. המסחור והעבודות לא מוצאים את דרכם אל ליבנו, ואנחנו ממש לא מתעקשים. לא תודה, אנחנו לא רוצים פורטרט וגם לא נוף פריזאי עם מגדל האייפל ברקע. המקום היה מתוייר מאוד מאז ומעולם ואני לא מופתע לגלות שהמצב לא השתנה. החבר'ה הצעירים מופתעים לשמוע שהמסחור היה באותה רמה גם כשאני הייתי בגילם.
אנו מתחילים לרדת חזרה לכיוון תחנת המטרו ומגלים המונים שעושים את דרכם כלפי מעלה. חזרה ברחוב המוביל מעלה, Rue de Steinkerqueכרגע בכיוון ההפוך, אנו נתקלים במוזיאון שוקולד, המציג את שער הניצחון, הנוטרה דאם, ועוד ועוד לצד כמובן מיטב המוצרים משוקולדים למכירה. חנויות המזכרות מזכירות לנערה את העיר העתיקה בירושלים, מסחור נטו… בקצה הרחוב אנו מגלים, נפתח לו בינתיים שוק של ממש. ארגזים המכילים ביגוד זה או אחר, עודפים ופריטים בודדים, נשפכים על שולחנות פשוטים בחנויות וברחבות שלפניהן והקהל הרב נובר בפנים בחיפוש אחר מציאות. אנו לא מתעכבים ונוסעים לשדרות האליזה. קרוב המשפחה המליץ לו לטייל שם. כשאנו יוצאים אנו מגלים את הסיבה. לאורך השדרות מאות רבות של מטרים של ביתנים לבנים – שוק חג המולד. מזכרות, מתנות, דברי מאכל ועוד ועוד נפרשים למול עיניינו. העניינים רק מתחילים להתעורר כאן ואנו שמחים לצעוד ולסקור את הנעשה סביבנו ללא דוחק. אנו מגיחים מן השוק לחנויות שלאורך השדרה. הראשונה היא חנות דיסני, שהופעיה ברשימת המאסט של הנערה. אנו מוצאים שם מתנות לקטנים. לידה חנות של סיטרואן. מגדל צר וגבוה שבמרכזו, מכונית אחת של סיטרואן בכל קומה, על בימה עגולה. לא ברור איך המכוניות הגיעו לשם כי אין שם הרבה מעבר למכוניות ולמדרגות המקיפות אותן. מלמעלה למטה מתפתל לו צינור המתברר לא פחות ולא יותר מאשר מגלשה. בן הנוער נשלח לבדוק את שוויה ואני מצלם אותו.
השעה מתקרבת לצהרי היום ואנחנו מנסים לדחות את הארוחה בערימת ערמונים חמים ו"קרפ או סוכר" (CREPE AU SUCRE) מאכלי רחוב שאני כבר שלושה ימים "מבטיח" לילדים שאנחנו חייבים לטעום. בשבילי אלה טעמי ילדות, מצידם לעומת זאת ההתלהבות מאוד מוגבלת ואנחנו ממשיכים לטייל בין הדוכנים. כוס תרמית שנסגרת ע"י סיבוב, קופסת חיסכון ש"אוכלת מטבעות", כיסוי לסיר שימנע גלישה ועוד ועוד בקשקושים והצעצועים שנמכרים שם . עוד דוכן כזה ועוד אחר עד שאנחנו מבינים שצריך לעצור ולאכול. מתוכננת לנו ארוחת ערב אצל קרובי המשפחה, אז אנחנו מחליטים לאכול במקום ולא להשקיע זמן במסעדה. אנחנו מצטרפים לתור בדוכן השווארמה הקרוב. את השווארמה אנו מקבלים בתוך חצי לחם עגול (תחליף פיתה), עם רטבים וצ'יפס ממעל. אנחנו רעבים ולא, לא מצליחים להתמודד עם המנה הגדולה והמאוד משביעה.
שבעים ומרוצים אנחנו מסיימים את הסיור בשאנז אליזה ויורדים לתחנת המטרו הקרובה. היעד, ILE DE LA CITE, האי הגדול שבמרכז נהר הסיין. האי מכלס מבני ממשלה ואת כנסיית הנוטר דאם. התור לכניסה ארוך אבל זורם במהירות ואנו בפנים תוך דקות ספורות. הכנסייה מלאה תיירים וגם ההכנות למיסות החג ניכרות.
בקצה הכנסייה תערוכה מעניינת המתארת את תולדותיה. המבנים המונומנטליים כדוגמת הנוטר דאם נבנו במשך מאות שנים ולמעשה העבודה לא נסתיימה מעולם. עוד שינוי, עוד הרחבה, עוד שיפוץ… אנחנו יוצאים מהכנסייה ומחליטים לטייל ברובע הלטיני שבגדה השמאלית. אנו מוצאים שם שוק של יוצרים מקומיים וקונים "פוט פורי" שהוכן בעבודת יד. כבר עייפים מעט אנחנו עוד עוצרים בחנות הספרים באנגלית העונה לשם "שייקספיר אנד קומפאני". זהו מוסד ותיק ולפני החנות יש תור כדי להכנס, בעיקר בגלל שהמקום קטן וצפוף פיזית, אבל האווירה נהדרת…
מטרו, מנוחה קצרה במלון ואנחנו שוב ברגל, רבע שעה לבית קרובי המשפחה. אנחנו שוב משבחים את מיקומו של המלון. הפגישה המשפחתית משמחת, קרוב המשפחה מציג לנו תמונות של ההיסטוריה הרחוקה, ארוחת ערב עליזה ושוב, נגמר לו היום מהר מדי מחד, אבל גם במקביל בשעה מאוחרת למדי. אין בנו הכח להגיע להופעת ג'אז, למרות שרצינו. הרעיון להכנס שוב למטרו ולנסוע לעיר, כבר קצת פחות קוסם כרגע. כנראה שמתישהו נצטרך לחזור לכאן לסגור פערים. בינתיים, עייפים בהחלט ומרוצים לא פחות, אנחנו הולכים לישון… ויהי ערב ויהי בוקר היום השלישי בעיר האורות.
מידע שימושי
את דוכני שוק המולד , אי אפשר לפגוש במשך כל השנה , אבל חנות הגבינות והנקניקים משובחת בסימטה הסמוכה למלון פתוחה כל השנה fromagerie beaufils. נתחי גבינות ונקניקים משובחים הגיעו בשלום לארצנו ,ולפני שהספקתי לצלם – נאכלו .