זוהי לנו השנה הרביעית בה אנחנו מטיילים עם עמותת "בדרכם", ששמה לה למטרה להנציח את עשרת חברי גדח"ן שנפלו במלחמת לבנון השניה בדרכם – דרך אהבת הארץ. בתחילת כל שנה אני משריינת את ימי חוה"מ לטובת המסע. אני עוקבת בדריכות אחרי הפרסומים: יהיה או לא יהיה ? המסע הוא טרק ישראלי, המתפרש למשך כמה ימים ומציע מסלולים מגוונים ברמות קושי שונות. בכלל לא מובן מאליו, שאופרציה כזאת יוצאת לפועל בכל שנה. הטיזר הראשון שהתפרסם בפייסבוק, התקבל על ידי בקריאת "יייישששש! " . המסלול השנה נקבע לאיזור ירושלים ויתחיל משביל ישראל באיזור תל גודד. בתחילה אני לא מתלהבת: איזור זה הוא קרוב לבית והיינו במסלולי טיול רבים בו. אבל הטיול הוא טיול "בדרכם" . אז נוסעים, ברור שנוסעים.
במשך שלושה ימים טיילנו לאורכו של שביל ישראל החל משפלת יהודה – תל גודד, דרך הרי ירושלים אל סיום מסלול צנוע ומרגש בהר הרצל. בהתאם לרוח החג עלינו לרגל אל הר הזכרון כדי לזכור את מי שבמותם איפשרו לנו את החיים ואת הטיולים בארץ. שוב הכרנו אנשים מקסימים, פגשנו מכרים מטיולים קודמים, ראינו מראות ונופים "והגדנו לבנינו" פרקי היסטוריה.
- יום 1 – תל גודד אל קיבוץ נתיב הל"ה – יסופר בהמשך הרשומה
- יום 2 – מנתיב הל"ה אל עין קובי
- יום 3- מיד קנדי אל הר הרצל דרך המעיינות
יום 1 : תל גודד לנתיב הל"ה
מרחק 18 ק"מ
זמן הליכה : כ8 שעות
מים שנצרכו : חמישה ליטר מים.
נקודות מילוי מים : מצפה משואה , תל עזקה
נקודות מילוט : תל משואה (לאחר כשישה קילומטרים מנקודת התחלה ) תל עזקה (לאחר עוד שבעה קילומטרים )
ביום א' של חוה"מ פסח בשעת בוקר מוקדמת אנחנו מתיצבים בנתיבהל'ה בה נישן את שני הלילות הבאים במסגרת המסע, נרשמים ועולים לאוטובוס המקפיץ לתחילת המסלול ליד תל גודד ו..מתחילים.
תל גודד שוכן כשני קילומטרים מצפון-מזרח לבית גוברין, בנקודה הגבוהה ביותר בפארק בריטניה שהיא כ-400 מ'. התל היה מיושב במשך תקופות שונות: החל מתקופת הברונזה, דרך ממלכת יהודה ועד לתקופה הרומית. הוא נחרב ככל הנראה על ידי סנחריב מלך אשור ,אך יושבת מחדש בזמן הרומאים. התל חביב על מטיילים בזכות מערכת המערות המפוארת שבו, הדומה למערות בבית גוברין. האיזור כולו בנוי משכבת סלע קשה שמתחתיו סלע רך המאפשר חציבה קלה . לכן תושבי האיזור נהגו לחצוב בורות לשימושם בימות שלום: מאגרי מים, קולומבריום, מחסנים ומערות קבורה. בימי מרד בר כוכבא שמשו המערות למסתור. אנחנו מוותרים על זחילה במערות, מסתפקים בהסבר ובהצצה לפתחה של מערה, ושמים פעמינו לכיוון מצפה משואה.
השביל מוביל אותנו לאורך הגבעות ומאפשר לנו מבט רחוק אל עבר הסביבה. המסלול חשוף , אבל מזג האויר נעים עדיין בשעת בוקר מוקדמת ואנחנו צועדים להנאתנו .
ברחבי פארק בריטניה בו עובר המסלול ישנם "חירבה" למכביר. מבנים ביזנטיים או תורכים שבהם חיו אנשים, גדלו משפחות, צחקו , אהבו אכלו, רבו – עומדים היום חרבים והטבע משתלט עליהם .
מנגד הנוף הפתוח מאפשר הצצה אל סדרת ישובים חדשים. גגותיהם האדומים נראים ציוריים במיוחד על הרקע הירוק המקיף אותם. טוסקנה זה כאן בישראל – רק צריך לטייל בזמן הנכון.
בתחילת אפריל הכל ירוק ופורח. פרפרים וחיפושיות על כל צמח.
חום היום העולה ועשבים שמתחילים להצהיב מזכירים לנו עד כמה קצר וחולף האביב בארצנו ובמיוחד בחבל ארץ זה . עוד חודש הכל יתייבש. זה הזמן לטייל!
המדריך נותן קצב והקבוצה צועדת במרץ. רק עזבנו את תל גודד ותוך כשעתיים וחצי אנחנו במצפה משואה העמוס לעייפה במטיילים. שולחנות הפקניק עמוסים. מנגליסטים מנפנפים במרץ. שולי הכביש עמוסים מכוניות ופקקים נצפים במורד הכביש. הרגליים הן "כלי הרכב" העביר מתמיד.
מצפה משואה הוא מגדל תצפית שנבנה על ידי הקק"ל באזור רמת אבישור ונמצא בין תל לכיש לבין עזקה. המקום קיבל שם זה בשל כתובת שנמצאה בתל לכיש ובה כתוב:"כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה". בימי התנ"ך הוקמו מאחזים ומבצרים על ראשי גבעות במרחקים בהם ניתן לראות משואות. בעת מצור ומלחמה ניתן היה להעביר מידע ברצף בעזרת המשואות בין הערים השונות. הכתובת ממשיכה ומספרת על דיווח של משמר העיר,על כך שהמשואות בעזקה כבו, ונבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר. על מגיני לכיש להוסיף ולהתבצר בעירם. פנינו מועדות אל תל עזקה , הצופה אל עמק האלה ובו התרחש הקרב המפורסם ביותר בהיסטוריה.
המסלול הופך להיות מוצל באיזור מצפה משואה הודות ליער האורנים דרכו אנחנו עוברים ממשיך בעליות ומורדות לאורך כשביעה קילומטרים עד לתל עזקה . גם לאורך מסלול זה אנחנו פוגשים שרידים גתות ויקבים שנחצבו בסלע הקשה. הגבעות מזמנות מראות אל נוף פתוח וירוק
הגבעות והתילים האלה אומנם אינם מתנוססים לגובה רב אבל גם עליה של כמאה מטר מורגשת מאוד ביום חם וחום היום עולה קופח. המסלול מוצל רק לפרקים , כך שכשמגיעים לתל עזקה , לאופצית המילוט יש לא מעט קליינטים. כאן אני נפרדת משלושה מתוך ארבעת ילדי ואישי שמתנדב להשגיח עליהם, וממשיכה עם המוזיקנט . יש לציין שאופצית המילוט תוך כדי טיול היא זאת שמאפשרת לנו להמשיך לטייל כמשפחה: גילאי הילדים בין 7 ל-17 . הגדולים כבר מזמן מסרבים לטייל במסגרות של טיולי משפחות , ואילו הקטנה , קטנה מדי לטיול מלא של מיטיבי לכת . מעבר לכך טוב לדעת שלא חייבים לצעוד עד הסוף (המר) אלא אפשר לצעוד כל עוד נהנים .הפורשים פונים לאוטובוס, ואילו אנחנו ממשיכים אל נקודת התצפית על התל .
המקום הקרוי כיום "תל עזקה" הוא תל בגובה 347 מ' , על אם הדרך המובילה מעמק האלה לכיוון דרום, בחלקו הצפוני של פארק בריטניה, דרומית למושב זכריה. במסגרת חפירות ארכאולוגיות נחשפו בתל שרידי חומות ומגדלים המיוחסים לעיר עזקה, חותמות "למלך", וממצאים נוספים. כמו כן התגלו באתר מערכות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא.
מתחת לעץ האלון , על ספסלי עץ הנושאים פסוקים מסיפור דוד וגלית , אנחנו מתישבים לשמוע את סיפור הקרב המפורסם ביותר, שהתרחש ממש פה בעמק הנפרש לפנינו .
הסיפור מיצג את נצחון האל היחיד והאמונה בו על פני אספסוף האלילים, את נצחונו של החלש על החזק. לכן תפס את דמיונם של רבים וסופר באינספור גירסאות. סיפור דוד וגולית המסופר על ידי שלמה ארצי ומאיר שלו היה חביב על ילדי בצעירותם, וכולם מכירים את שירה של כוורת עם המשפט האלמותי "פגע לו בול בפוני". המקום מהווה אתר עליה לרגל של תיירים רבים, גם נוצרים , שחוזרים לביתם עם מזכרות מנחל אלה: חלוקי אבנים כמו אותו חלוק אבן שהטיל דוד אל מצחו של גלית. גם הילדים יודעים לצטט את גובהו של גלית " שש אמות וזרת " , וזוכרים את אמירתו של גלית לדוד " הכלב אנוכי כי תבוא אלי במקלות ? " לשמחת הילדים המדריך מדגים לנו איך נראה הקלע, ואיך משתמשים בו . לשמחתנו הפעם איש לא נפגע …
כעת לא נותר לנו אלא לרדת מהתל, לחצות את עמק האלה דרך שדות מוריקים , לעקוף עוד כמה תילים (למשל התל שעליו נמצאת חורבת קאיפה ) לטפס על כמה גבעות , כדי להגיע אל נתיב הל"ה.
קטע הדרך האחרון הזה – כחמישה קילומטרים – אנחנו עושים בשעות אחר הצהריים. חום היום הולך ויורד. רוח קלה נושבת מעת לעת. קצב ההליכה נעים ומאפשר שיחות חרישיות בין האנשים. הדי הכביש נבלעים בציוץ הציפורי . אין כמו להגיע בהליכה אל מקום הלינה. את ארוחת הערב שלנו אנחנו אוכלים בנתיב הל"ה אל מול שקיעה מרהיבה של גלגל שמש בין התילים והגבעות שבהם טיילנו במשך כל היום .
פעילות הערב בטקס לזכרם של עשרת הלוחמים. המטיילים מתרכזים על הדשא הצופה אל במה קטנה , עליה כבר ממתינים נגני ה"פרלמנט של העמק ", חבורת זמר שאימצה את מסע בדרכם וכבר שנה חמישית בהתנדבות מלווה את הטקס. למטיילים מצטרפים בני משפחות הנופלים וחבריהם כדי לזכור ולהזכיר . הטקס צנוע ומרגש כמו בכל שנה. מפקד החטיבה נושא דברים וקורא את שמות הנופלים. אחות שכולה מתארת את געגועיה.
אומנם מרבית המטיילים לא הכירו את הנופלים, אבל לצערנו השכול בארץ הזאת נוגע בכל אחד ואחד: כל אחד מאיתנו הכיר מישהו שנפל: מלח הארץ , אוהב אדם , אוהב הארץ , שעזב הכל כשנקרא לדגל להגן על ארצנו. שבועיים לפני יום הזכרון אנחנו מעלים את זכרונם של הנופלים, מהרהרים במי שהיו, ובמה שלא יהיו .
ובמעבר חד – ממש כמו מיום הזכרון ליום העצמאות – אנחנו מוזמנים להצטרף לחברי הפרלמנט לשירה בציבור סביב למדורה . שהרי בנופלם ציוו לנו את החיים, את השמחה , את הצחוק והשירה.
וכך הורים, ילדים וסבים מתרכזים מסביב למדורה, ובליווי זמרת הפרלמנט פוצחים בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה . בין "יה , יה משלטי, ביתי שלי ללא קירות " , " מחר, אולי נפליגה בסירות .." , "המגפיים של ברוך " על כוסות תה , קפה , קצת יין ונשנושים אנחנו מסיימים ערב ראשון של המסע.
מסע בדרכם – מידע נוסף
אומנם אנחנו עשינו את שלושת ימי המסע כטיול אחד, אבל אפשר לטייל במסלול של כל יום בנפרד. לקריאה על שאר ימי המסע והעליה לירושלים
לקריאה על מסעות נוספים בדרכם.