גם את היום הזה אנחנו מבלים על כביש 1 , עושים את דרכנו בחזרה לכיוון "הציביליזציה" -איזור רייקיויק . המרחק 384 ק"מ , הזמן לפי מפות גוגל ארבע שעות ושלושים דקות. יום של נסיעה. בתכנון מוקדם של של טיול יום כזה של נסיעה הס מלהזכיר ובמיוחד עם ילדים . ארבע שעות דחוסים באוטו, כתף ליד כתף מרפק ליד מרפק הן מתכון בטוח למריבות והתפרצויות . אבל מטיולים קודמים למדתי , שדווקא ימים מתגלגלים , בקטעים מסויימים בטיול , עשויים להפתיע ולהפוך לימים נעימים ומגבשים משפחתית. ימים כאלה של נסיעה יכולים להחשב כבזבוז זמן יקח בח"ל , אבל דווקא כאן באיסלנד שכל פינה יפה בה ובכל מזג אויר, אני בהחלט מוכנה לבלות יום שלם של נסיעה , התגלגלות לאורך הכבישים . אני נהנית למראה הנופים החולפים מול עיני , מחשבותי נודדות , אסוציאציות רודפות אסוציאציות : קטעי ספרים שקראתי , הקשרים הגיוניים יותר ופחות , חוויות . נוף הרהורי משוקף לנדג עיני .
הרשומה הזאת , כמו היום שנסענו , מתגלגלת בין מראות ומחשבות . יוצאים לדרך ?
איש אינו חי בלב ליבו של האי הזה , שבמרכזו יושבת כיפת קרח ענקית. הקרח מתקיים כאן זמן רב יותר מקיומנו .בכל שנה שלג חדש , קל כנוצה , נופל על פני השטח , מצטבר ודוחס את מה שמתחתחיו לזכוכית כחולה מוארת: הלב הקריסטלי הדחוס של הקרחון.כאשר הצטבר מספיק קרח , המסה האדירה מתחילה לזחול תחת משקלה. היא עוקבת אחרי תוואי הנוף, זורמת במורד העמקים, מעבר לצוקים , עוקרת וגוררת איתה מכשולים שעומדים בדרכה. האנשים כאן מוכרחים לעיתים לחצות את הקרח, מבוהלים מחללים ובורות בוגדניים. רבים אבדו בתוכם. אבל הקרחון תמיד משיב את מה שלקח : הקרח בתוכו חג במעגלים תמידיים, מעלה באוב את גופותיהם של המתים .
The Norns ,Ice Land: A Novel , by BetsyTobin
מזג אויר יפה עם שמיים בהירים , מנוקדים בעננים . קרחון הואטניוקוטל במלא הדרו מלווה אותנו לאורך דרכנו . .אי אפשר שלא לעצור שוב ליד לגונת הקרח , מי יודע מתי נראה אותה שוב ?
זוית אחרת , שעה אחרת ביום , תאורה אחרת והכל נראה שונה.
המים התכלתכלים מלפני יומיים ,השקטים כמראה , בה משתקפים בשלמות גושי קרח תכלתכלים , הבוקר סוערים , בגוון ירוק טרקיז עמוק .מהזוית בה אנחנו עומדים גם הגושים הענקיים נראים קטנים , קלים , צפים על פני המים .
הרוח הקרה , שאחראית על הגלים , נושבת בחוזקה ומגרשת אותנו לאוטו .
אימרה איסלנדית מזהירה ש "אם אינך אוהב את מזג האויר האיסלנדי , חכה כמה דקות – הוא בודאי יהיה גרוע יותר " , ואכן מזג האויר נהיה מעורפל מרגע לרגע . רכס ההרים והקרחון הגדול מסתתר מאחורי העננים . מדי פעם כתמי שמש מפציעים , ולרגע מופיע הקשת . הנופים החולפים מול עינינו הם ללא ספק לא מהעולם הזה .
And there where the glacier touches the sky, the land ceases to be earthly
Halldor Laxness, Under the Glacier
לפרקים הערפל כל כך סמיך , שהכביש נעלם מעינינו .
למתישבים הראשונים שנחתו על החופים האלה לא היה מצפן להנחות אותם. הם ניווטו בעזרת הכוכבים,השמש , ומעוף העורבים. הם לא ידעו שהאדמה שרויה בהינומה שקופה של מגנטיות הטמונה בסלעיה. עמוק בתוך האדמה ישנו כדור שך ברזל מסתובב על צירו , ההופך את הליבה למגנט אדיר . משיכת הכוחות שלו נפרשת אל החלל, מנחה את נדידת העופות על פני כדור הארץ. אבל מגנטיות הארץ היא הפכפכה: היא מתנודדת כמו מחט המצפן. הצפון והדרום , מעידן לעידן משנים את מקומם כמו שחקנים בריקוד .
The Norns ,Ice Land: A Novel , by BetsyTobin
למשך קטעים ארוכים אנחנו לבד , הסימים האנושיים היחידים הם הכביש בו אנחנו נוסעים וכמה עמודי חשמל.
קטע ארוך של הדרך עובר בתוך שדה לבה ירקרק . שדה הלבה הזה הוא תוצר של התפרצויות געש מהקי גשע עוצמתיים בהנמצאים בסביבה : קטלה , הקלה , לאקי . התפרצויות שנמשכו שבועות וחודשים , שפכו לבה שזרמה וכיסתה מרחבים אדירים . מפאת מזג האויר והרוחות העזות הצמחיה כאן לא ממהרת לצמוח , ולכן הכל מכוסה כאן בחזזיות ואזוב – השורדים והחזקים שבטבע .
האנשים כאן קוראים לזה HRAUN , השממה השרופה הנותרת לאחר שהלבה התקררה . הלבה כאן היא עבה ועשירה בגאז, היא מתפרצת לעיתים הפיצוץ אדיר.סוג זה של לבה יכול לזרום בקצב של חילזון, לפעמים מתקדמת רק צעדים ספורים ביום. היא מתפוררת קדימה,גידולים זוהרים נשברים ומתגלגלים במורד הקצה הקדמי ,יוצרים פני שטח מכוערים, שאינם ניתנים למעבר. כאשר המאגמה פחות עבה היא יוצרת לבה שזורמת בערוצים חלקים דמויי חבל כנהר בוער . היא יוצרת במהירות עור קשה על פניה. לבה חמה אדומה זורמת מתחת לעור הזה, מעוותת אותו לסלילים כמו צינורות של עוגב.הצינורוצת האלה מנתבים את הלבה הרחק מהלוע . אם צינור מתרוקן בסוף ההתפרצות , נוצרת מערה . אבל כל לבה נוהגת בארץ בפראות: הארץ ההרוסה בונה את עצמה מחדש בחלקים, לעיתים במשך דורות .
The Norns ,Ice Land: A Novel , by BetsyTobin
מופיע שילוט על ויק , שמסמן לנו את חזרתנו ל"ציביליזציה ".לפני כשבוע בילינו כאן כמה ימים שמשיים , אבל עכשיו מעונן . היום מזג האויר בסביבת הכפר הזה בהחלט מצדיק את את השם שיצא לו ככפר הגשום ביותר באיסלנד. מכאן והלאה החוות חוזרות להיות צפופות יותר , השדות מנוקדים ב"מרשמלו " , אריזות ניילות גליליות שמצפות גלילי חציר , שישמש למזון לחורף.
הצוקים המזדקרים מהים כאן , ובמקומות אחרים באיסלנד הולידו שפע של אגדות וסיפורים על היוצרותם – הם טרולים , ענקים שכושפו וקפאו בנסיבות שונות , לעמוד כך לנצח.
את עצירת הפסקת הצהריים שלנו , אנחנו עושים בכפר סקוגאר, שמפל הוילון היפהפה שלו מושך אליו תיירים רבים. בימי שמש קשת צבעונית נצפית מעל דוק רסיסי המים , אבל עכשיו מעונן. האגדה מספרת שויקינג אחד החביא את תיבת אוצרו מאחורי המפל , ובימי שמש ניתן לראות את טבעת האחיזה מנצנצת מבעד למסך המים. אבל אני כאן מצאתי אוצר שלא יסולא בפז : שלט קטן סמוך למדרגות המובילות לתצפית העליונה למפל , מציין שזהו נקודת הסיום של טרק של כ70 ק"מ , המתחיל בלאנדמנלאוגר . שלט זה בביקורינו הראשון הצית את דמיוני והביא אותי לעשות את הטרק הראשון בחיי, ופתי בפני עולם ומלואו של חוויות ומראות.
גם הפעם אנחנו מטפסים כמעט שלוש מאות מדרגות (ספרנו! ), אל התצפית האליונה של המפל , ועומדים קרוב קרוב למים . שתי הגדות מכוסות קטיפה ירוקה , המשתרעת ומכסה את הגבעות . והמים עוצמתיים , נופלים בגעש רעש ומעלים אד , המתערבל עם טיפות הגשם שמתחילות לרדת . מפל סקוגר הוא האחרון והגדול בסידרת מפלים ארוכה לאורך הנהר המנקז זרימת מים מהקרחון הנמצא מעליו . גם בהליכה קצרה של כשעה (בכל כיוון ) ניתן לראות לא מעט מהמפלים האלה.
במרחק נסיעה קצרה ישנו עוד מפל , סליאנדר , ויחודו הוא בכך שניתן ללכת מאחוריו . היום הוא שוצף וקוצף במיוחד , כתוצאה מהגשם שירד. בפעם הקודמת , הקטנטונת שלנו בת כשנה וחצי צעדה במו רגליה את כל המסלול , הפעם , אשת העלם הגדול בת ה7 , מתעצלת לצאת מהאוטו. האיש ואני דווקא לא מתעצלים לצאת האוטו גם הפעם ולעשות את הסיבוב הקטן , שמוביל את מאחורי המפל.
בני הנוער בשלב זה כבר ממצים את חווית הנסיעה והעצירה באתרים , ודורשים להזדרז ולהגיע למקום הלינה שלנו , ואוסרים עלינו על עצירות נוספות , מלבד עצירה למטרות הצטיידות במזון .
את היום הזה אנחנו מסיימים בטיול זוגי לאורכו של אגם לאוגרואטן.
For this is an island , and therefore Unreal
Letters from Iceland ,WH Auden & LouisMacNiece
