המוזיקנט המשפחתי שלנו בן 15 וחצי, הוזמן להצטרף כ"נגן חיזוק" לנסיעה של תזמורת נוער זכרון יעקב לשטוטגארט, גרמניה . בתוכנית נגינה משותפת עם תלמידי קונסרבטוריון למוסיקה של שטוטגארט. תוכנית הביקור שהגיע לידינו נראתה מצויינת : ילדי התזמורת יתארחו בבתי ילדי התזמורת המקומית. בנוסף לחזרות ולנגינה משותפת מתוכננים גם כמה ביקורים במוזיאונים , סיור באסלינגן השכנה וביקור באופרה. עם ילדי התזמורת יוצאים מהארץ מנצח התזמורת ועוד כמה מדריכים-נגנים מבוגרים . העלות היא סבירה : מחיר כרטיס טיסה , סכום קטן "שכר מדריכים" , וכסף להוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית וארוחות במזנון הקונסרבטוריון. הזדמנות נפלאה למוזיקנט לספוג קצת קולטורה. הכרטיס נרכש, התוים הודפסו, ונלמדו , כמה נסיעות לחזרות בזכרון יעקוב . המזודה נארזה והמוזיקנט שוגר . כשחזר – כתב על חויותיו . תחילה רשות הדיבור לנער, ובסוף הרשומה – כמה מילים שימושיות מהוריו .
רשות הדיבור למוזיקנט :
השלט "נא להדק חגורות בטיחות" מופיע פעם נוספת ואני נאלץ לחזור למושב שלי, משתדל למתוח את הרגליים לפני הישיבה הארוכה. המושב שלי נמצא בין זוג מבוגר כך שאין לי אפשרות לא להישען על החלון ולא לקום כל חמש דקות מהכיסא כדי למתוח עצמות. למזלי הקריאה "צוות, נא להתכונן לנחיתה" נשמעת כמה דקות מאוחר יותר כך שלפחות הסיפור הזה עומד להיגמר בקרוב. אני מהדק את החגורה, שם את האוזניות ומנסה לנוח טיפה מהיום הארוך שעבר עלי עד עכשיו.
הגענו לשדה התעופה לפני התור כך שהעניינים התקדמו מהר. אפילו התעקשותם של אל על כמה ימים לפני כן להוריד את הטרומבון לתא המטען לא הייתה בעיה ואת כל הבידוק הבטחוני עברנו בשעה, אך חלומי לסיים את הקניות למשפחה נגוזו כשראיתי את המחירים של הדיוטי פרי, שהיו יקרים יותר מהמכולת בכפר שמריהו. "יהיה מספיק זמן לשופינג בגרמניה" אני אומר לעצמי ומחליט שאם לא קונים בדיוטי פרי אז לפחות אפשר לאכול משהו קטן (למקרה שהאוכל במטוס לא ישתף פעולה). אני עושה טעות גורלית ומזמין המבורגר במתחם האוכל, המבורגר שאני עומד להתחרט עליו במשך כל הטיסה. אנחנו עולים ראשונים (בגלל הכלים) ואני מגלה שאני יושב במושב האמצעי, וכמו שאמא תגיד המסע שלי מתחיל.
בשדה התעופה בפרנקפורט העניינים מתנהלים ביעילות ובסדר, ואחרי שסיימנו את הבידוק אנחנו מתארגנים וממשיכים לאוטובוס, שבו (הפתעה) צריך לשבת עוד שעתיים וחצי שלוש עד שנגיע סוף סוף לשטוטגארד (פתאום קונקשן בטורקיה נשמע הרבה יותר אטרקטיבי). בדרך אנחנו עוצרים בתחנת דלק ואני אוכל במסעדה בייתית את השניצל הראשון מני רבים בגרמניה, שניצל ענק שאני מתגבר עליו בקושי. כשאנחנו מגיעים לשטוטגארד אני כבר עייף מאוד ויותר משאני רוצה לפגוש את המארח שלי אני רוצה לפגוש את המיטה שלו.
המארחים שלי הם משפחה נחמדה שגרה בפרוורי העיר, כחמש עשרה דקות נסיעה ברכבת עד שמגיעים למרכז. הם מראים לי את הדרך הביתה ולאחר מכן את חדר השינה (עליית גג פרטית בשבילי!) ומציעים לי מרק מסורתי, ואני שלא נעים לי להגיד לא מסכים למרות שאני עדיין מרגיש את השניצל. המרק עצמו היה מאוד טעים אבל אחריו כבר הייתי מושבת כמעט לחלוטין, ולכן אמרתי לילה טוב והלכתי לישון. כך התחיל הטיול שלי בגרמניה, שעל חלקים ממנו אספר כאן בבלוג.
האופרה
העיר שטוטגארט שבגרמניה מונה כ – 600 אלף איש, והינה בעלת חשיבות כלכלית רבה גם בזכות היותה מרכז תעשיית רכב גדול. בנוסף העיר מלאת תרבות ובה נמצאים כ – 42 מוזיאונים ומבנה אופרה שנחשב לאחד מהטובים בגרמניה, שבו היינו אמורים לצפות באופרה "העטלף".
אז לא, זאת לא הגרסה הקלאסית של באטמן, אבל סופר לנו שהיא מוצלחת במיוחד ולכן )גם בגלל שהכרטיסים בחינם) התבקשנו להגיע בשבע לאופרה כדי שנוכל לספוג קצת מהתרבות האירופאית הקלאסית. אחרי מסע שופינג של שלוש שעות בכל מותג אפשרי ("תראו יש להם ואנס של פו הדוב!!!") בחמישה לשבע הגענו למבנה האופרה גאים בעצמנו על זה שלא רק שהגענו בזמן אלא אפילו הקדמנו. אבל מה שמסתבר זה שהאופרה מתחילה בשבע (להזכירכם גרמנים לא מאחרים, אם הם מגיעים אחרונים זה תמיד מפני שכולם הקדימו) ולמעשה אנחנו עלולים להישאר בחוץ.
עלינו בריצה עד ליציע הכי גבוה שם היו המקומות שלנו ושם נפגשנו מול בעיה נוספת: מול דלתות הכניסה היו שתי סדרניות שלא מבינות אנגלית וכבר בלחץ כי האופרה צריכה להתחיל. אני מנסה להבין מה רוצים ממני כשכל אחת מהסדרניות שולחת אותנו לסדרנית השנייה עד שלבסוף אנחנו מבינים שצריך לשים את התיקים בדלפק שנמצא באמצע. לבסוף אנחנו נכנסים לאולם, מתיישבים במקומות והאופרה מתחילה.
אלא שהבעיות שלנו לא נגמרו כי בשלב הזה אנחנו מבינים שני דברים. דבר ראשון, אין תרגום לאנגלית שזה נחמד מאוד אלא אם אתה רוצה להבין על מה האופרה מדברת (ודווקא האופרה הזאת מלאה בטקסט כך שאני רואה שאני היחיד שלא מבין את הבדיחות, מה שהיה מצחיק כשלעצמו אבל איבד את הפואנטה). דבר שני, כל הריצה והלחץ להגיע בזמן עשו את שלהם ומתחיל להיות מאוד חם. עכשיו ברור שמקום ציבורי ומכובד כמו האופרה יהיה מצויד במזגנים מהשורה הראשונה נכון? לא? אה. לא, לא הבאתי מניפה. למעשה הייתי מצויד בבגדים ארוכים, פליז וחם צוואר. כשהגוף שלי הזכיר לי ששכחתי להתפנות לפני האופרה הבנתי שזהו ויצאתי מהאופרה. היו כמה אמיצים מאיתנו שהחזיקו עד הסוף אבל רובנו ויתרנו די מהר על האופרה ונשארנו לחכות למטה. מזל שהייתה שם בירה שחורה מצויינת.
סיפור הנגינה שלי ברחוב
חצי מהטיול כבר עבר והספקנו לחוות הרבה, לנגן הרבה, לאכול הרבה וכן גם לשתות הרבה. המסעדות כולן הגישו אוכל מעולה במחירים זולים והחנויות עצמן בשטוטגארט היו זולות מאוד גם הן. היות שאבא צייד אותי עם מספיק כסף לכפול מהזמן שבו שהינו בגרמניה הייתי לא מאוד זהיר עם הכסף (יואו בואו נאכל היום ארוחת צהריים במסעדת יוקרה ונזמין את המנה הכי יקרה בתפריט!) ואכן אני שם לב שאיכשהו נגמר לי הכסף כמעט לגמרי ועוד לא סיימתי את הקניות לכולם. טוב, אז מה עושים? צריך להרוויח איכשהו חלק מהכסף שבזבזתי. לבסוף אני מחליט להשתמש בכישורי המוזיקאליים ולנגן ברחוב.
המשלחת שלנו היא למעשה תוצר של שיתוף פעולה ביננו לבין בית הספר למוזיקה בשטוטגארט, שבו לומדים מספר מכובד של 4,000 תלמידים. רוב הזמן שלנו בשטוטגארט הסתובב סביב בית הספר למוזיקה, שבקרבתו נמצא רחוב שופינג גדול שמשמש כבמה למספר גדול של אמני רחוב. באותו היום מצאתי מקום טוב בבוקר שבו התכוונתי לנגן בצהריים בתקווה להרוויח קצת מהכסף שביזבזתי.
כדי לנגן ברחוב בשטוטגארד עליך רק להחליף מקום כל עשרים דקות, כך שהאפשרות קלה ולפיכך יש הרבה תחרות. אני מגיע למקום בצהריים כדי לגלות שהוא תפוס ולא רק תפוס, אלא שמתקיים ברחוב דווקא ביום הזה פסטיבל תרבויות. הכל מלא ברעש ובלגן ואני נאלץ לחפש מקום אחר שגם לא נמצא בטריטוריה של אף נגן וגם מקום שבו ישמעו אותי. אחרי שעה ארוכה ואומללה אני מוותר וחוזר לבית הספר כשכיסי כבד יותר בחמישה יורו בלבד.
למודאגים הצלחתי לשרוד עד סוף הטיול עם הכסף שהיה לי, ולמעשה חמשת היורו האחרונים שלי שולמו בשדה התעופה תמורת פרינגלס (מחיר שערורייתי אבל הייתה בטרמינל המיוחד לישראלים רק חנות אחת כך שהמבחר היה מצומצם), אבל למדתי שיעור חשוב בכלכלה בטיול ואני מבטיח אבא שאני לא אחזור על הטעות הזאת.
חוזרים הביתה
ניגנו, טיילנו, צחקנו, אכלנו, לא ישנו הרבה. הקונצרט האחרון עבר בהצלחה ולכן הגיע הזמן למסיבה כמו שצריך בפאב. היה ממש עצוב להיפרד מהגרמנים אבל לבסוף באחת בלילה חזרתי לבית של המארחים בגלל שהבנתי שצריך לישון קצת: היינו אמורים להתייצב בחמש בלילה בבית הספר למוזיקה ולא התחשק לי להסתובב כמו זומבי כל היום (כמה אנשים אצלנו בקבוצה החליטו שהם מוותרים על לישון ויצאו למצוא פאב אחר).
הגעתי הביתה בהרגשה מעולה שהתפוגגה מהר כשראיתי את המזוודה שלי. להזכירכם הייתה עם אלעל בעיה לפני הטיסה בעניין הטרומבון ולכן החלטנו לארוז מזוודה קטנה, כזאת שבמקרה הצורך אפשר להעלות למטוס. במזוודה הזאת ארזה אחותי חצי מהבית (אבל עדיין איכשהו היו חסרות לי חולצות) ובייחד עם כל הקניות שלי לא היה שום סיכוי שהכל נכנס בפנים. לבסוף אחרי שעה של מאמצים הצלחתי במבצע רציני לסגור לבסוף את המזוודה, מתפלל שאף אחד לא יבקש ממני לפתוח אותה בשדה התעופה.
הבידוק הבטחוני בשדה התעופה היה מדהים במיוחד, ואחרי שמיששו לי כל איבר אפשרי בגוף (כי אולי אני מחביא רימון בנחיר השמאלי שלי נכון?) לבסוף הותר לי לעבור לטרמינל המבודד של הישראלים שיש בו רק חנות אחת עם פרינגלס בחמש יורו. הטיסה חזרה לארץ עברה בלי אירועים מיוחדים (אהמ שוקולד) אבל למזלי מצאתי שורה שלמה שבה אף אחד לא ישב כך שהייתה לי שורה פרטית לעצמי (שזה אחלה פיצוי על הטיסה הלוך), ובסופו של דבר הגעתי לארץ והופצצתי בעשרת אלפים הודעות מהווצאפ מהזמן שלא הייתי מחובר.
הנסיעה לגרמניה בשבילי הייתה חוויה מדהימה גם מוזיקאלית (הגרמנים היו ממש טובים) וגם כטיול. האנשים שפגשתי והייתה לי הזכות לנגן איתם הם מדהימים אחד אחד, גם נגנים מוכשרים וגם אנשים מדהימים. וכן, האוכל היה מעולה. חוץ מהבלוג הזה שהכריחו אותי לכתוב, הטיול שלי בגרמניה היה מושלם. יאללה שנה הבאה חילופי משלחות עם הסינים.
נקודות למחשבה להורים
לתשומת לבכם :
החוק בגרמניה מתיר שתית בירה בפאבים ובמסעדות החל מגיל 16 .
מומלץ לבדוק עם חברת התעופה את המדיניות לגבי הטסת כלי נגינה . ישנן חברות שמסכימות בעלת כלים גדולים יחסית למטוס, וישנן כאלה שמבקשות לשלוח לבטן המטוס או לרכוש כרטיס נוסף.
מידע שימושי ואתרים בעיר
האתרים שהמוזיקנט ביקר בהם במהלך שהותו ןהוא ממליץ
אין כמו להתחיל את ביקורה של התזמורת עם ביקור במוזיאון כלי הנגינה הקטן בשטוטגארט .
התוכנית כללה ביקור בגלריה העירונית , הכוללת אוסף ציורים החל מהמאה הארבע עשרה .
הביקור במוזיאון המכוניות של מרסדס, אכן זכה להצלחה והנאה. האוסף כולל מגוון מכוניות מההיסטוריה של כלי הרכב .
הקבוצה נסעה ברכבת לביקור בעיירה אסלינגן מימי הביניים . נחמד, סיכם המוזיקנט. לעיתים קשה לקבל ממנו פרטים
כעבור שנתיים חזר המוזיקנט לשטוטגרט, מנוסה יותר ומבוגר יותר. קראו על החוויה החוזרת בפוסט "עשרת" עושים את שטוטגרט
.