השבוע האחרון של החופש הביא אותנו לשני מרכזי מבקרים הנוגעים לאוצרות הטבע . האחד הוא מוזיאון היהלומים ברמת גן , והשני – אתר קידוח לחיפוש נפט ברמת הגולן . אןמנם שניהם עוסקים באוצרות הטבע , ובאסוציאציות שלנו שניהם קשורים בעושר , כסף ,חיי זוהר ומותרות , אבל המסרים שמעבירים למבקר שני מרכזי המבקרים האלה רחוקים זה מזה כמזרח ומערב.
מתחם הבורסה ברמת גן הוא אחד המתחמים השנואים עלי בארץ : מגדלי בטון וזכוכית המתנשאים אל השמים , ומגמדים את האומללים הנאלצים להסתובב ברחובות הצרים והאפרוריים . בניגוד למרכזי היטק
,שאף הם מצטיינים בבניני זכוכית ופלדה , אבל דואגים גם לפיתוח סביבתי : מרחבי דשא ופיסול סביבתי, כאן ברמת גן אין אפילו מראית עין . העושר , הכסף , נירות הערך מתבצרים היטב לגובה במגדלים הבטון . בימים שכאלה , כשבורסות העולם מתרסקות , הביטוי "מגדלים פורחים באויר " מתאים מאין כמוהו לתאר את המתחם. "העולם התחתון " כך אני מכנה את העסקים הקטנים על מפלס הרחוב : פיצוציות , ספריות סרטים, חומוסיות , דוכני אוכל וקפה ממכונה, המהוים מוקד משיכה למובטלי האיזור : קפה , סיגריה ודיבור קולני בטלפון . בשעות הלילה הופכים האיזור לממלכתם של הסרסורים והזונות , כעברתי כאן לעת ערב בדרכי עם בתי , אז נערה בת 13 , בדרכנו לתיאטרון יהלום , הבנתי שהבגדים שאת לובשת הופכים אותך לזונה -זו רק שאלה של גיאוגרפיה. אנשי העסקים , לבושי החולצות המגוהצות , עולים היישר מהחניונים למשרדם הממוזג , מורמים מעם .הגירסה המודרנית ל"פונטה וקיו " ודומיו – הגשר המפורסם של פירנצה , בו נהגו לעבור האצילים מארמון אחד למשנהו , במסדרון פרטי , מורמים מרפש העם המתרוצץ בין החנויות הקטנות מתחתם.
למוזיאון היהלומים אנחנו מגיעים בעקבות פרסומים על תערוכה " יהלומים על 45 – יהלומים כמחוללי מוסיקה " העוסקת בתחום המכני – המחט בפטיפון בשנות החמישים עד השמונים של המאה הקודמת היתה עשויה משבב יהלום , ובתחום היצירתי – אבני חן בכלל ויהלומים בפרט מאכלסים שירים רבים , ומשמשים מטאפורה לעושר , משהו נדיר , ונשים . שהרי היהלומים הם חבריה הטובים ביותר של האישה – לא ?
תערוכת הקבע של המוזיאון מתארת את השלבים מהיוצרו של היהלום , דרך דרכי הפקתו , עיבודו וליטושו, ועד המסחר בבורסת היהלומים . המידע מועבר באמצעות סירטונים , והסברים , ויש מידע נוסף בתצוגות השונות . המוזיאון כולל בנוסף תצוגה של אבני חן בצורותיהם הגולמיות , ומגוון תכשיטים המראה על היצירתיות של המשבצים המקומיים . את המבקרים בתערוכה מלוה מדריך , המסביר עוד על המוצגים השונים . הסרטונים מושקעים , כוללים מידע רב, וחזותי , וראיונות עם אנשים מהתחום : גיאולוג, גימולוגית, סוחר בבורסה , ובהחלט למדתי מהם דברים שלא ידעתי .
יהלום נוצר בבבטן האדמה בטמפרטורות של כ-1,000 – 1,200 מעלות צלזיוס. תנאים אלו שוררים במעטפת כדור הארץ מתחת ליבשות העתיקות ביותר, כמו למשל בדרום אפריקה, סיביר, מערב קנדה או ברזיל. ככל הנראה נוצרים היהלומים ממאגמות עשירות בפחמה (קרבונט).
בורסת היהלומים בארץ נחשבת כאחד המקומות המרכזיים בעולם למסחר ביהלומים. תעשית היהלומים הובאו לארץ המאה הקודמת והוקדמו מרכזי ליטוש ומסחר בפתח תקוה, ואחר כך בנתניה . לקראת סוף המאה ששכר העבודה בארץ עלה והפך ללא כדאי המלטשות חוסלו . ואז הוקמה הבורסה . לא מעט מילים באידיש ובעברית הפכו למונחים מקצועיים בתעשיה זו , ללמדנו עד כמה מעורבים היו היהודים מאז ומעולם בתעשיה זו . "הבריפקה" –אותה מעטפה שמלווה את היהלום לאורך תהליך ליטוש מקורה באידיש , וכל עסקת מסחר נחתמת במילים העבריות " מזל וברכה" ללא קשר לשפת ההדיבור בה נעשית העסקה.
למוזיאון הגעתי מלווה במוזיקנט המשפחתי בן ה15 ובתי בת ה8 . ומעניין לציין את תגובותיהם . המוזיקנט התאכזב שההסבר על אופן הפעולה של הפטיפון ואיך מהמחט העבורת בחריצים מופק הצליל . והקטנה סיכמה את ביקורה בשאלה " למה הם משמשים בכלל היהלומים ? "
למה משמשים היהלומים ? שאלה טובה
.
כבר מימי קדם שמשו אני חן בכלל ויהלומים בכלל לפאר את תכשיטיהם של העשירים ולהוות סמל לעשורם וכוחם. שהרי בימות קדם ליהלומים לא היה באמת שום שימוש מועיל , ועקב נדירותם רק עשירים יכלו להרשות לעצמם לרכוש. גם הדת והאמונה לא נותרה נקיה מסמל הסטטוס :יהלום הוא אחד האבנים בחושן של הכוהן הגדול בבית המקדש, והכנסיה מתהדרת בחפצי קודש משובצי יהלומים .
הסרטונים שאנחנו צופים בהם מציינים שהיהלומים , כחומר הקשה ביותר עלי האדמות , משמשים בתעשיה – שהרי רק יהלום יכול ללטש או לחתוך יהלום . ישנם שימושים גם בתעשית האלקטרוניקה , והתעשיה אבל בסרטון לא מתעכבים על הפרטים .
אני מופתעת איך מוסד המתקרה מוזיאון בימים שלאחרי "מחאת הקוטג' " הממוקם במרחק הליכה קצר ממתחם חסרי הבית בלב תל אביב , מרשה לעצמו להיות כל כך מנותק מכל אחריות חברתית וסביבתית . תהליכי כרית היהלומים , במכרה פתוח או מתוך הים , כרוכים בהרס הטבע . להפקת יהלום אחד במשקל קאראט , יש לחצות כמה טונות של אדמה , או לשאוב טונות של חול ים . אין צורך להיות מומחה גדול בגיאולוגיה או ביולוגיה כדי להבין איזה נזק סביבתי הכריה הזאת גורמת – די להסתכל בתמונות המוצגות בסרטונים . אתרי כרית היהלומים בעולם רובם ככולם נמצאות במדינות עולם שלישי , או מדינות הידועות בהפרת זכויות אדם : אנגולה , דרום אפריקה , בוטוואנה , בראזיל . מדינות בהם הפערים בין עשירים ועניים הם אדירים . הפועלים הפשוטים שעובדים בתנאים קשים במכרות, משתכרים סחר זעום ולא יוכלו להרשות לעצמם גם במחיר עבודה של כל חיהם לראות אפילו קאראט אחד . אין שום התיחסות לנושאים האלה , אין שום הבטחה לשיפור המצב , ואין שום הבטחה לשיקום מכרות נטושים . העשירים , כמו אז כן עכשיו , לוקחים את שלהם .
במשך למעלה ממאה שנים טופח המיתוס שהבורסה מפתחת את הכלכלה וכך כולנו נהנים מהעושר . ניכר שבורסת היהלומים נהנית אף היא בישראל מיחס זה . פתיחת התערוכה לוותה ביחסי ציבור נוצצים , בעתונות ובבלוגים ובאירוע פתיחה בהם שועי האומה ופרנסיה השתתפו . אף מילה לא נאמרה על אחריות חברתית וסביבתית בעיתונות לגבי התעשיה הזו . בהחלט מומלץ לקחת את הילדים למוזיאון כפתיחה לשיח בנושא אחריות חברתית וסביבתית , ואפילו לשלם את דמי הכניסה בעבור זה .
לא , היהלומים הם לא חברי הטובים ביותר . אין לי אפילו אחד. חברי הטובים ביותר הם אנשים ונכסי היקרים ביותר הם היכולות שלי , הכשרונות שלי , והחלומות שלי .
הביקור השני שערכנו השבוע הוא במרכז המבקרים הקטן של האתר קידוח לחיפוש נפט ברמת הגולן . מרכז המבקרים הוא אינו אלא קרון קטן וממוזג , המשקיף אל מתחם של מכונות , ובראשם מגדל הקידוח . הביקור כולל צפיה בסרטון תדמית על המיזם . והסברים על הפרוייקט ועל הסיכוי לגלות נפט בכמות מסחרית ברמת הגולן .
מקורו של הנפט הוא ביצורים ימיים זעירים ופלנקטון ששרידיהם שקעו לקרקעית הים , נדחסו עקב הערמות שכבות נוספות , וחוממנו במשך עשרות מליוני שנים על ידי חום הבוקע מכדור הארץ . נראה בשרמת הגולן ישנם תנאים המתאימים להוצרות נפט .ארץ ישראל היתה בעבר קרקעית של ים קדמוני , שאפשרה שקיעתו של פלנקטון. איזור רמת הגולן היה בעבר איזור של פעילות געשית מה שמבטיח חום ממרכז כדור הארץ הנדרש "לבישול " הנפט . ששכבות של קרטון מבטיחות חללים בהם הנפט יכול להאגר .דו"ח קידוח למטרות של מים באיזור "עין סעיד" בדרומה של רמת הגולן , שנערך לפני כמה עשרות שנים , ציין נוכחות של חומרים המעידים על נוכחות נפט.
חברת אפק , בבעלות יהודי אמריקאי דתי , קבלה רשיון מהמדינהלחפש נפט באיזור , וכעת נמצאת בשלב הסקר הגיאולוגי . החברה סמנה מספר אתרים ברחבי דרום רמת הגולן ועורכת בהם קידוחי סקר – מחדירים מקדח לעומק של כ1000 מטר , ומשם לוקחים דגימות קרקע . תהליך הכשרת האתר והקידוח לוקח כשלושה חודשים . באתר שביקרנו , הם נמצאים כרגע בעומק של 350 מטר .
להדרכה במרכז המבקרים הקטן מצטרף אלישע , מנהל האתר ותושב הגולן, והוא שמח לענות על שאלות מעבר למה שהוסבר על ידי המדריכה . דגש רב מושם בהדרכה , בפירסומים , ובאתר האינטרנט של החברה , על הקפדה על שמירת הטבע , ועל אחריות חברתית . החברה מתחייהת להשיב את האתרים שבהם קודחת למצבם הטבעי , יריעות פלסטיק גדולות פרושות מתחת למכונות כדי למנוע דליפה של שמן מכונות לקרקע , הקידוח לא יפגע באקויפרים , והקדח מבוטן כדי שלא יזלוג לאקויפרים . שוב ושוב מודגש כי האתרים מספקים תעסוקה לצעירים של הגולן , והזדמנויות תעסוקתיות לכארבעים ספקים מרמת הגולן . הצוות המקצועי הוא כמובן מחו"ל (טקסס ),אבל על כל פועל מו"ל ישנם שני פועלים מקומיים שלומדים את העבודה . שיטת הקידוח לנפט היא זהה לשיטת הקידוח לחיפוש מקורות מים .
ישראל מקבלת את מרבית הנפט שלה מאזרבייג'אן , כ270 אלף חביות ביום , דרך קו נפט המסתיים בעיירת נמל בתורכיה. משק הנפט שלנו , שוב ושוב מודגש, תלוי בחסדי התורכים ומציאת פתרונות חלופיים ישחרוו אותנו מהתלות. 400 חביות ביום נדרשות כדי להצדיק כלכלית אתר הקה , 4000 חביות ביום מוגדר אתר מוצלח מבחינה מסחרית .
נושא המשאבים הטבעיים של ישראל נמצא בכותרות מאז מציאת גאז בפרוקייטים של תשובה. דיון ציבורי בשאלת למי מגיע להנות מהמשאבים הטבעיים של הארץ עולה בכל כותרות העיתונים . לצד עניין הרווחים , מוצפים נושאים של אחריות סביבתית . למיזם קמים מתנגדים שהם קולניים , אם כי לא רבים . שנים מחברי "גרין פיס" הקימו אוהל מחאה בקידוח קודם , יש תושבים שאינם רוצים תעשיה "מלוכלכת "בחצר ביתם . החרגולים יפגעו בנוף .
חברת אפק תקבל 40% מהרוחים , 60% מהרוחים הולכים למדינה ".זה לא הוגן " מתפרץ אחד המבקרים , "זה המשאבים של כל תושבי המדינה , למה מגיע לעשירים ? " הוא טוען בלהט .בניגוד לקידוחי הגאז של תשובה, היחס המצוטט דומה למקובל בנורווגיה, המבקר אינו בקיא בפרטים , אבל התקרית הקטנה הזאת היא דוגמה מצויינת עד כמה יחסי הציבור והפרסומים בעיתונות חשובים .
בראש חברת אפק , עומד אדם עשיר , שללא ספק מטרתו לעשות כסף , אבל המסרים המועברים כאן הם של שקיפות , ושל רצון להטיב גם עם האנשים הפשוטים . הביקור במרכז המבקרים הוא בחינם , ילדים מתקבלים בברכה , במים קרים ובארטיק , ויש כמובן מזכרות . הציניקנים יאמרו בודאי שזוהי דרך זולה לקנות את אהדת המבקרים , אבל ללא ספק ברור למנהלי החברה שעליהם לתת דין וחשבון .
בתעשית הנפט והיהלומים , אין שחור ולבן – מניעים סמויים , סודות , הסכמים , בעלי עניין . מעניין לראות איך שתי חברות מתנהלות במרחב הציבורי . מעניין אף יותר לראות איך מתיחסת אליהן – העיתונות – כלב השמירה של הדימוקרטיה . בתחילת המאה העשרים ואחת , נראה שניתן לקנות את אהדתו של הכלב הזה , או לפחות לסמא בכמה נצנוצים.