נגומבו היא מקום טוב להתחיל ולסיים את הטיול , וכך אנחנו עושים .
נגומבו (רבתי ) היא העיר החמישית בגודלה בסרילנקה , ממוקמת כ35 ק"מ מעיר הבירה קולומבו , כ5 ק"מ משדה הצעופה בבינלאומי , על חופה המערבי של סרילנקה על פתחה של לגונת נגומבו. הכלכלה של נגומבו מבוססת בעיקר על דיג ותיירות , אבל יש בה גם תעשיה קטנה של יצור קינמון, חרס ומוצרי פליז.
רחובותיה השוקקים של נגומבו דאונטאון הם בבואה של עיירות קטנות שניתן לפגוש בכל סרילנקה . שילוב אקלקטי של גסט-האוסים , חנויות מזכרות , גסט האוסים קטנים ומלונות גדולים, דוכני אוכל , מסעדות תיירים המציעות הכל מכל בכל . המולה שוקקת חיים של הולכי רגל , רוכבי אופניים , טוקטוקים , מכוניות ואוטובוסים . ברחובות ניתן לראות נשים מקומיות בחצאיו ת מתנפנפות או סארי צבעוני , גברים לבושי לונגי, ילדים לבושי תלבושת אחידה מבהיקה בלובנה בדרכם אל או מ בית הספר , בני נוער לבושים בג'ינס ובתסרוקות אופנתיות . הנערה מציצה אל תוך חנויות המזכרות ומציינת שמזכרות כאלה היא ראתה באפריקה , בתאילנד , ואפשר למצא בחנויות קשקושים בתל-אביב. הגלובליזציה של המזכרות כמו גם המשפט "הלו ,מאדאם " וולקום, וייר אר יו פרום ? " הפכו סימן היכר של עירות חוף תיירותיות .
השם נגומבו נטבע על ידי הפורטוגזים , שהיו האירופאים הראשונים לכבוש (חלקים ) מסרילנקה . בסינהלית העיר נקראית Mīgamuva ,שפירושה להק דבורים . המסורת המקומית מספרת שצבאו של מלך מקומי מצא דבש דבורים בקאנו , והדבש הזה שימש להזנת אישתו הההרה.
קינמון הפרא שגדל באיזור של נגומבו , והלגונה עם המים הרדודים המהוים נמל טבעי משכו אל האיזור סוחרים זרים ומעצמות קולוניאליות . הראשונים להגיע היו סוחרים ערבים מוסלמים –המורים – שהגיעו לאיזור במאה השישית והשביעית לספירה ובשיא כוחם שלטו בכל החוף המערבי . הם היו אבותיהם של קהילת המורים המוסלמים , המהוים את קבוצת המיעוטים הגדולה ביותר בסרילנקה . השליטה של המורים בסחר הקינמון , והמחיר היקר שלו עקב עלות העברתו בנתיבים יבשתיים באירופה , היו הגורמים שהביאו את הפורטוגזים להשתלט על האיזור .
הפורטוגזים הגיעו לסרילנקה בתחילת המאה ה16 דחקו את המורים, ושלטו בסחר הקינמון במשך כמאה שנה . בתקופתם קהילת הדייגים שחיה במקום התנצרה במלואה , ועד היום מכונה המקום "רומא הקטנה " . ברחובות נגומבו ניתן למצוא שפע כנסיות , בית קברות נוצרי גדול , ופסלי הבתולה וקדושים בקרנות הרחוב . כמו כן ניתן למצוא שריד וזכר להם גם בשמות משפחה . אל תופתעו אם תראו שלטים כגון "פרירה ובניו אופים ".
ההולנדים הגיעו לסרילנקה בהזמנתו של מלך קנדי ה1630, הממלכה הסינהלית שהתקיימה בשטחים ההריים ופנים האי . מריבות וסכסוכים נתגלעו בין הפורטוגלים , ונערכו מספר קרבות ביניהם . ההולנדים אכן גרשו את הפורטוגלים , וחתמו על הסכם שביתת נשק עם מלך קנדי . את מורשתם של ההולנדים ניתן לראות היום במצודה שהקימו , ובמערכת תעלות באורך של כ120 ק"מ , שחפרו לאורך החוף המערבי :החל מדרומית לקולומבו ועד לפולנם בצפון . הם השתמשו במערכת התעלות הזאת להובלת סחורות בין הנמלים השונים .
במאה ה18 ירד הסחר בקינמון מסרילנקה עקב עלית היצוא מסין , סכסוכים חוזרים ונשנים עם מלך קנדי , למרות נסיונות חוזרים ונשנים להקים חוות לגידול קינמון באיזור , בעת הגעת הבריטים בסוף המאה ה18 היה ברור שמרכז הסחר עבר למקום אחר. בתקופת הבריטים עלה קרנו של ענף הדיג , ונגומבו היתה בלב תעשית הדיג ופרות הים .
עד היום ענף הדיג הוא ענף מרכזי בכלכלת העיר ובכל מקום לאורך החוף ובתעלות הפנימיות ניתן לראות סירות דיג . ישנן קאטאמרנים או סירות קטנות עשויות מעץ הג'ק (Jackwood ) היכולות להרים מפרש – הן יוצאות בכל בוקר לדיג ופורשות את רשתותיהם ביום , וחוזרות למכור את שללם בשוק . סירות רגילות עם מנוע , עוגנות בלגונות השונות ולאורך התעלות . סירות גדולות יותר יוצאות לים בכל גיחה לשבוע שבועיים . כל תעשיית הדיג מבוססת על דיג בים , אין חקלאות ימית או בריכות דגים .
בנגומבו מתקיים שוק הדגים השני בגודלו בעולם . הזמן המעניין ביותר לבקר בשוק הדגים הוא בשעות הבוקר , ואכן תכננו לבקר שם , אבל עקב פספוס הקונקשן והגעה של 24 שעות מאוחר יותר , נאלצנו לותר על החלק הזה של התוכנית . תיאור מעניין של השוק אפשר לקרוא כאן .
מלבד סחר בדגים טריים , ישנה גם תעשיה שלמה של יבוש דגים . ניתן לראות על חוף הים את האנשים העוסקים במלאכה . הם מנקים את הדגים , ושמים אותם ליבוש בשמש בין יריעות פלסטיק שחורות . ריח חריף של דגים מבריח אותנו במהירות מהמקום.
את השעות האחורונת שלנו בסרילנקה אנחנו עושים על חוף הים של נגומבו .ארוחת ערב באחת המסעדות התירותיות על החוף – כל אחד בוחר לו כרצונו מהתפריט , ואני שותה לפרידה מיץ אננס סחוט טרי. האוכל בסרילנקה ראוי לפרק משל עצמו . על האוכל בסרילנקה והקשיים שלנו איתו -בהמשך. שעות אחר הצהרים של יום שבת , והחוף מלא אנשים . כמה דיגים מכינים את סירותיהם לשיט , כמה סירות פורשות מפרש ויוצאות לים.
חבורת צעירים חוגגת משהו או סתם את נעוריהם – הם מתקבצים מסביב לשני מתופפים ושרים שירים. מוסיקה היא חלק מהחיים בסרילנקה , וכאן על החוף היא נשמעת בספונטניות שלה. לאחר האוכל אנחנו יוצאים להסתובב קצת על החוף , בין המוני האנשים . נחמד לראות משפחות מקומיות נהנות מהים . כמה בעלי יוזמה מוציאים סיורים של ספינות מנוע אל הים וההענות בקרב הצעירים והילדים המקומיים גדולה – בכל פעם שסירה כזאת חוזרת ונעצרת בתוך החוף , ממש בתוך המוני האנשים , חבורה מצחקקת אחת מפנה מקומה לחבורה חדשה .
דוכני אוכל המציעים מבחר מטוגנים בשמן עמוק מוקפים לקוחות :סרטנים בטמפורה , צ'יפס, תפוחי אדמה , דגים . ריח שמן מתערבב בריח הים . ילדים מעיפים עפיפונים ברוח הלחה.
לקראת שקיעה אנחנו חוזרים לאוטו ונוסעים לשדה התעופה. אני עוד מספיקה להקליק כמה תמונות מעל התעלות .סגרנו מעגל – התחלנו את הטיול בסרילנקה בנגומבו ושם אנחנו מסיימים .
מידע שימושי :
התוכנית המקורית שלנו היתה לבלות את אחר הצהריים של יום ההגעה במלון ובחוף של נגומבו , למחרת בבוקר לבקר בשוק הדגים ולהמשיך בטיול שלנו . כאמור על החלק הזה נאלצנו לותר.
אנחנו לא אוהבים עיירות קיט וחופים לא עושים לנו את זה (אלה אם כן מדובר במצוקים הנןפלים אל הים ), ולכן בחרנו לדלג על חופי סרילנקה. בדיעבד הייתי מבלה יותר מלילה אחד בעיירה החביבה הזאת, מטיילת קצת ברחובותיה המשלבים מקדשים הינדים בצד מסגד וכנסיות , מציצה אל בית הקברות העתיק, יוצאת לשיט בתעלות או מבקרת בביצה סמוכה.
