המקום הראשון שבו אנחנו מבקרים הוא הפארק הלאומי וילפאטו . אנחנו ישנים במחנה אוהלי ספארי בקרבת הפארק שני לילות . לאחר כארבע שעות נסיעה אנחנו מגיעים למקום הלינה שלנו באיזור וילפאטו, בעלטה כמעט גמורה . מחשיך מוקדם בסרילנקה , היא קרובה לקו המשוה אם כי עדיין בחצי הכדור הצפוני , כך שכבר בשש בערב השמש שוקעת . את יופיו של המחנה אנחנו זוכים לראות רק בבוקר העזיבה שלנו , כי גם למחרת אנחנו חוזרים מיום ספארי עמוס. למרות השעה המאוחרת , צוות המקום שמר לנו ארוחת ערב ואנחנו מתקבלים בחמימות . משקאות קלים , בירה ומים מוגשים לנו בזמן שהטבח עושה את ההכנות האחרות . אנחנו יושבים לאכול מסביב לשולחן המואר בעששיות תחת כיפת השמים . הלילה בהיר, הירח עדין לא זרח , ושביל החלב נראה בבירור . קולות הטבע מקיפים אותנו :צרצורים , קרקורים , קריאות . ברוכים הבאים לטבע , ולחויה קולוניאלית מושלמת.
השבילים המובילים לאוהלים שלנו מוארים בלפידים קטנים . האוהל הוא למעשה בית מבד : יש בו מקלחת ושירותים , יש לו חלונות , והוא מרווח למדי . קו חשמל שמחובר אליו מבטיח לנו אור ובריזה מהמאוורר, בקבוקי מים ופנסים לטובת ההליכה בשבילים בערב מסודרים על השולחן . המיטות מוצעות ומגבות מגולגלות מחכות בפינת המיטה. המזודות שלנו , כבר הובלו ומחכות לנו . הלילה אנחנו מחליטים להתחלק לאוהל בנים ואוהל בנות , בעיקר כי הילדים נזכרים בחוית ספארי בדרום אפריקה בה ישנו באוהלים באיזור בו היו טורפים . גם כאן הפארק אינו מגודר ובעלי חיים :פילים ונמרים בהחלט יכולים לצאת משטחו . הבנות נרדמות מיד , ואני עוד מספיקה לחשוב על סיפורי הרפתקאות הספארי שקראתי בילדותי .
המודעות להגנת הטבע ובעלי החיים בסרילנקה החלה כבר בתחילת המאה הקודמת , ובזכות פילוסופית הבודהיזם – קארמה וגלגול נשמות – הנטיה הבסיסית של האנשים היא לא לפגוע בבעלי חיים . וילפאטו הוא פארק הלאומי ומקלט החיות הגדול ביותר בסרילנקה והוכרז ככזה כבר ב1905 . השמורה כוללת בשטחה גם קטעי חוף וים ואת בעלי החיים הימיים .
הפארק היה סגור למבקרים במשך כ16 שנה , בזמן מלחמת האזרחים שהתחוללה בסרילנקה. במשך המלחמה נפגעה אוכלוסית בעלי החיים בפארק , והיו גם מקרים של שומרי הפארק שנקלעו לקרבות ונהרגו . כיום כ13 שנה לאחר פתיחת הפארק אוכלוסית בעלי החיים הפארק משתקמת , והפופולריות שלו בקרב המבקרים עולה .
החיות פעילות ביותר בשעות הבוקר המוקדמות ולכן אנחנו משקימים קום בשעה חמש בבוקר , במטרה לצאת עם הזריחה . ארוחה קלה וזריזה של קפה, תה, בננות ועוגיות, ואנחנו עולים על הג'יפ שבו נבלה את היום .
הפארק ממוקם באיזור יבש יחסית , שיורדים בו כ750 מ"מ גשם . יש בו כ 50 ביצות ואגמונים , חלקם מעשה ידי אדם כחלק ממערכת אגגירת מים להשקית שדות בת כאלפיים שנה . יש בו קטעים של יער קסום.
בשטח הפארק ישנם שרידים של ישוב קדום . ניתן לראות אבנים מסותתות בין העצים , ובכניסה לפארק ניתן לראות פסל של בודהה עתיק , שקיבל בית וכבוד מחדש.
Ancient Buddha in Wilpattu gate
הכתבים מספרים על הגעתו של הנסיך ויאג'ה לסרי לנקה ממזרח הודו ב542 לפני הספירה, חוף הנחיתה של הנסיך הוא בתחומי הפארק הנוכחי. ההיסטוריה הכתובה של סרילנקה , מתחילה עם הגעתו של הנסיך לסרילנקה . בשטח הפארק חיה שבט ילידים מקומי , והנסיך סאליה ,שויתר על המלוכה עבר לחיות כאן עם אישתו , שהיתה שייכת לקאסטה נמוכה לפני כ2000 שנה. שרידי ברכות אגירה ששנחפרו בידי אדם , המכונים כאן "טאנק" , כאמור נמצאו בשטח הפארק , ובצד החוף ישנם שרידי נמל.
הצוות שמלוה אותנו מונה את נהג הג'יפ , את מדריך הטבע המכונה נטורליסט , ונטורליסט מתלמד . במסגרת הכשרתם הם לומדים תואר ראשון לפחות בנושא טבע , אקולוגיה , ביולוגיה , ובמסגרת תקופת הכשרתם בחברה הם לומדים לזהות בעלי חיים בטבע ולספר עליהם . שניהם מדברים אנגלית טובה וברורה למדי , והביקור שלנו מלווה בהסברים שלהם שמעשירים ומלמדים . גם פרפר קטן או זיקית הופכים להיות יצור מרתק ברגע שמספרים עליהם ועל חייהם בצורה מעניינת.
אע"פ שהפארק מוגדר כאחד המקומות הטובים בעולם לצפיה בנמרי חברבורות ( LEOPARDS ) אנחנו לא רואים אף נמר, אבל שפע גדול של צפורים ובעלי חיים אחרים – בהחלט כן .
כבר בתחילת היום משחק לנו מזלינו ואנחנו רואים דוב שפתני SLOTH BEAR הפעיל בעיקר בלילה . זהו מין ממשפחת הדובים שאת אחד משני תת מיניו ניתן לפגוש בסרילנקה (השני בהודו ) . הדוב ניזון מטרמיטים , ואנחנו צופים בו מסתובב על שפת ברכת מים קטנה , מחטט באדמה , מרחרח אותה , מכרסם בשיניו. "דובי חמוד " מתלהבים הילדים . מעולם לא ראינו דוב כזה , והוא אכן קטן יותר מהדובים הסוריים ודובי הקוטב שראינו בגן חיות . אפו ושפתיו הלבנים מוסיפים לחמדמדותו . אבל אל תתנו למראה להטעות אתכם , זהו דוב אלים ומסוכן .
sloth bear
ואכן בשטח הפארק אנחנו רואים תילי טרמיטים רבים , המכונים על המדריכים שלנו בהומור "בונגלו החופשה של הנחשים" , בזכות החורים שיש בתל . הטרמיטים מקימים את קינם סביב לעץ , משתמשים בעץ כמזון , למעשה מרוקנים אותו מתוכנו עד שהוא מת.
מדי פעם אנחנו רואים עצים שעל גזעם ינם בליטות , מתברר שאלה גידולים , הדומים לגידולים שיש בבני אדם כגון סרטן . גם בעצים גידולים כאלה יכולים לצאת משליטה ובסופו של דבר למות . הנערה שמחה לראות במו עינה דברים שנלמדו בכיתה בבית הספר .
בפארק יש מגוון גדול של זוחלים החל מתנינים . לאחר דרך מיני איגואנות , זיקיות ולטאות קטנות .
baby crocodile
ישנם גם נחשים – בסרילנקה יש למעלה מ100 סוגי נחשים שונים , רק 5 מתוכם ארסיים . נחשים אומנם לא ראינו אבל אנחנו רואים מספר גדול של עיטי נחשים( serpent eagle )
עושר גדול של ציפורים יש בפארק , אנפות , שלדגים , ציפורים קטנות וצבעוניות. הנטורליסטים כמובן יודעים לנקוב בשמם , אבל לנו קשה לעקוב. הינה מקבץ מיצג .
fish eagle
ציפור עם מקור מוזר שאת קרובי המשפחה שלה ראינו בדרום אפריקה נקראת "Hornbill".
בסרילנקה ישנם חמישה סוגים של צבאים , ובמהלך היום אנחנו מצליחים לראות , שלושה מתוכם . את התצפית הראשונה של של המונטיאק , המכונה גם צבי נובח יש לזקוף לזכות הנערה חדת העין . הצבי קטן במיוחד ונקרא כך על שם הקולות הנשמעים כנביחות .
spotted deer
בן משפחה נוסף שאנחנו מצליחים לראות הוא האייל הנקוד , ואייל הסמבר (אייל הודי ) , שהוא הגדול שבחבורה .
לעיתים קרובות ההבדל בין לראות בעל חיים או לא הוא שבריר שניה והעפת מבט . רגע הם פה , ורגע אחת נבלעים בצללים ונעלמים אל תוך היער .
בשטח הפארק הביקור הוא אך ורק בג'יפים עם מדריכים , ולא ניתן לרדת מהג'יפ מלבד מבאיזורי מנוחה המיועדים לכך .שם ניתן לאכול , לגשת לשירותים , ולחלץ עצמות . לעיתים יש עמדות תצפית בטוחות . אנחנו עוצרים במקום כזה למנוחה ולארוחת בוקר . כצפוי , כמה קופים מסתובבים על ראשי העצים , אלה הם קופי המקק ( macaque ( או הקופים האדומים הנקראים ככה בזכות הפרווה האדמדמה שלהם . מרתק לשבת ולצפות בהם , הבעות הפנים , תנועות הידיים – כל כך אנושיות . ארוחת הבוקר ארוזה בקופסאות קלקר קטנות , שבתום האכילה הצוות אוסף כדי למחזר וכוללת סנדביצים , פירות, ביצה , עוגיות , מים ומיצים.
כשבאים לסאפארי מרבית הזמן עסוקים בחיפוש בעלי חיים , אבל לעיתים קרובות הנוף בפארק יפה לא פחות . אנחנו מגיעים לאגם שמימיו מוקפים רצועה סגולה בוהקת , אלה הם כמובן מליוני פרחים קטנים . השתקפויות ומשחקי אור וצל באגמונים שאנחנו עוברים . ויש כמובן פרחים יפים ומיוחדים , כמו מין האורכידיאה הצומח מתוך העץ , או פריחה כחולה קטנה על שיח המכונה בשפת מקום "ערפל כחול " .
עם חום היום בעלי החיים נעלמים מהעין והולכים לחפש להם פינות מוצלות לנוח . היער מספק צל קריר במשך מרבית שעות הבוקר , אבל בצהריים כבר חם גם ביער וזהו זמן למנוחה וארוחה . אנחנו חוזרים לאיזור הבטוח שלנו , מחלצים עצמות , ואוכלים . אורז, עדשים , עוף ולקינוח מעין יוגורט מחלב באפאלו המכונה קורד Curd, המוגש עם סירופ עץ דקל , המכונה בשפת המקום קיטול. טעים מאוד ומרענן . לאחר הארוחה – מנוחה . יש מי שיושב לנוח על שפת האגם , או על הספסלים , ויש מי שמנצל את ספסלי הג'יפ לשינה . זוהי גם ההזדמנות של הצוותים להחליף מידע , מה ראו והיכן . גם לאורך הנסיעה ברגע שפוגשים ג'יפ אחר הצוות ממהר להחליף מידע . ידע זה כוח . עד היום אני אסירת תודה לאותו בחור בדרום אפריקה שהפנה אותנו לאיזה מסלול על שפת האגם , ושם על העץ , שומר על טרפו במלוא הדרו התנמנם נמר יפהפה . אחר הצהריים כשהחום ייורד , חוזרים לסיבובים נוספים בפארק .
בעל החיים קסום בו אנחנו פוגשים בפארק הוא פרפר צהוב לבן המכונה "מהגר ליים " Lime Immigrant . שמו ניתן לו על כך שהוא נוטה להגר , ולנדוד ממקום למקום בקבוצות גדולות . אנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים לתוך להקות גדולות של פרפרים המתעופפים על השביל . התחושה קסומה , כאילו אנחנו באיזה יער פיות . אורך החיים של הפרפר הזה יחסית ארוח , כשלושה שבועות . לעיתים תכופות ניתן לראות אותם יושבים על בוץ כמעט יבש. הם ניזונים מהבוץ. זוהי דרכם של הפרפרים להשיג מינרליים חיוניים להם . ברגע שמתקרבים , מתעופפים הפרפרים מסביבנו .
גם הפילים הם חיה נפוצה בשמורת הטבע הזאת , אבל היום כך נראה הם מסתתרים . אנחנו מחפשים אותם בשטחים הפתוחים , ליד מקורות מים , באיזורי עשב . כלום . אף פיל . ממש לקראת סוף היום , לפתע מבחין המדריך שלנו מבעד לעלים בפיל אחד בודד. זהו זכר בן כ40 שנה. הפילים האסיאתיים הם קטנים יחסית לפילים אפריקאים , ולרובם הגדול אין חטים. הפילים חיות בחברות מטריאכליות , כלומר כמה נקבות עם גוריהם בגדלים שונים חיות ביחד . הזכרים חיים כבודדים .
במשך הנסיעה בפארק , הצוות עושה כל שביכולתו להנעים את שהותינו , לענות על שאלותינו , ולספר על בעלי החיים . הנהג לצהלת הבנים לא מפספס אף הזדמנות לחצות שלוליות או להכנס למים הרגוגית של האגם עם הג'יפ – יצא או לא יצא מהאגם ?
עם אור אחרון , אנחנו יוצאים מהפארק וחוזרים למחנה שלנו , שם שוב ממתין לנו תה , פירות ועוגיות – משהו לנשנש עד שזמן ארוחת הערב יגיע .
עד ארוחת הערב יש זמן חופשי לנוח , להתקלח , להתרגע . הילדים הולכים לעיסוקיהם באוהלים , ואנחנו נשארים לפטפט קצת עם אנשי הצוות . זו להם פעם ראשונה שמתארחים ישראלים , והם מלאי סקרנות על החיים בארץ . והם שותים בצמא את כל מה שאנחנו מספרים . ישראל מופיעה מדי פעם בחדשות בסרילנקה , בהקשר הסכסוכים במזרח התיכון , והם מתענינים דוקא באיך נראים חיי היומיום . הם ממש שותים בצמא כל מילה שנאמרת , ושואלים עוד ועוד שאלות . אנחנו מסבירים להם שהפורמליות לא קיימת בישראל , וכולם מכונים בשמותיהם הפרטיים . הם אומנם מתפעלים מהרעיון , אבל עדיין ממשיכים לקרוא לנו מאדאם וסיר …
הערב אנחנו אוכלים בזמן , עם שאר אורחי המחנה . מסביב למדורה מסודרים שולחנות עם מפות , על השולחנות עששיות . אנחנו מובלים לשולחן שלנו וארוחת הערב מוגשת : מרק , מנה עיקרית – אוכל מערבי אבל בנגיעות מקומיות , וקינוח . הבירה המקומית "ליונס" בהחלט נחמדה , ויש שפע מיצים.
באוהלם של הבנים התגלתה אילנית קטנה וחביבה , היא יושבת לה בשקט באיזור המקלחת . יותם הגיק בן ה12 , שהכריז כבר בשנה שעברה בטרק המשפחתי באיסלנד שהוא שונא טבע , ומעדיף למצוא כך מקום בדפי הגוגל מאשר באמת להגיע לשם , ממש נחרד שעליו לבלות עוד לילה בחברת בעלי חיים ומכריז את המשפט האלמותי " לצפרדע יש את הביצה שלה, אין לה מה לחפש אצלי בחדר " . מה קרה לילדון החמוד שהיה מנשק כל רקפת שנקרתה בדרכו ? לגיל ההתבגרות הפתרונים . מכאן והלאה אנחנו נדרשים לבדוק כל חדר ואמבטיה לפני שהגיק מוכן להשתכן בו .
למחרת בבוקר אנחנו סוף סוף רואים את יופיו של המקום בו אנחנו נמצאים , ואני בהחלט מצטערת לעזוב . כלהאוהלים נמצאים מתחת לאמירי עצים המצילים עליהם , השבילים מסודרים מטואטאים ומנוקחים , ואף הם תחת חופה של צמחיה . למרות החמה היוקדת במחנה חמים ונעים . ערסלים מפוזרים בפינות חמד
. ניתן להבחין בתעלות ניקוז חפורות היטב מסביב לאוהלים ובצידי השבילים –וזה על מנת שבשעת גשם המקום לא יהפוך לביצה. הילדים מנצלים את הזמן לפני ארוחת הבוקר ואחריו להתרגע , לקרוא ספרים ולנוח .
איזור האכילה משקיף אל הטבע , ותוך צעדים ספורים אפשר להגיע לאגם קטן ובו נופרים וציפורי מים . כל שולחן נמצא מתחת לעץ רחב . השולחן ערוך עם מפה לבנה , וכשאנחנו מתישבים מוגשת ארוחת הבוקר המספקת לנו חויה קולוניאלית לחלוטין. הגשת המנות קבועהלפי סדר שאין לשנותו : תחילה מוגשים המיץ והפירות (טרופיים כמובן ) ,
אחר נלקחת הזמנה לביצים : גבירתי , אדוני – איך תרצו את הביצה שלכם ?
לצד הביצה מוגש טוסטים , חמאה , ריבות , ומטבל הנקרא "קוקונט סמבל " חריף בדיוק במידה הנכונה . כמו כן מוגשים גם פנקייקים ולחם מטוגן בביצה . בסוף – הקפה או התה . התה , אגב מוגש כאן במיטב המסורת האנגלית – עם חלב.
בשעה היעודה אנחנו וציודינו מועמסים על ג'יפ כדי לקחת אותנו למקום הפגישה עם הנהג שלנו . רגע לפני אני מתבקשת לכתוב משוב על החויה במקום , ונשאלת אם אני מוכנה לכתוב חות דעת בטריפאדויזור.
המחנה הוא באמת אחד ממוקות הלינה המוצלחים ביותר שישנו בהם , הכל מתוקתק ומבהיק מנקיון , מסודר ומאורגן , הצוות קשוב , המדריכים דוברי אנגלית מובנת ונחמדים ובעיקר בעלי ידע רב ושמחים לחלוק אותו . אני ממש מצטערת לעזוב אותו .
גם הביקור בפארק הלאומי היה חויה נהדרת , וגדולתו בכך שהוא לא מתוייר . היה נחמד לפגוש מדי פעם תירים נוספים , אבל רוב הזמן היינו לבד בטבע.
בסוף הטיול , בשיחת הסיכום המשפחתית כל הילדים מכתירים את החויה כאחד משיאי הטיול . אפילו הגיק , למרות הצפרדע .
מידע שימושי
כאמור בילינו במקום שני לילות , ויום ספארי מלא . בהחלט כדי לבלות במקום יותר מלילה אחד , והייתי שמחה לבלות במחנה סתם יום של התרגעות . כאמור האוכל טוב , השירות משובח . מנהל המחנה איש נחמד ונחמד לשוחח איתו – הוא גר במחנה באוהל , וזמין כל העת . בערב הנטורליבטים ישמחו לספר לכם על הכוכבים , לקחת אותכם לסיור קטן לראות בעלי חיים ליליים .
קישור לרשימת הפארקים הלאומיים של סרילנקה
ינינה, כשאטייל בסרי לנקה אני אשן בדיוק במחנה הזה שבו הייתם. זו נראית חוויה מקסימה: הרוגע, הטבע, בעלי החיים והמפגש עם הנארחים… נהדר.
תודה זיוה. לא תצטערי!
אני כל כך שמחה שיש לי אותך ואת הבלוג הנפלא שלך, כי איך אטייל אחרת במקומות המופלאים האלה??? אכן משפט אלמותי של הגיק….
תודה רבקה ! אפשר גם לבקר בספארי גם בלי לישון באוהל – כן? בחרתי בזה בגלל החוויה. מאוד הושפעתי מספרים המספרים על מסעות לגילוי בעלי חיים ורציתי קצת להרגיש איך זה.