פולין בתקופה הקומוניסטית מרתקת אותי. אני עולה חדשה ישנה ממעוז הקומוניזם : ברית המועצות של שנות השבעים. את שעות ילדותי היפות ביליתי בקיבוץ בעמק יזרעאל. קיבוץ הוא הגירסה הישראלית לקומוניזם, שכבר לפני 30-40 שנה היתה מרוככת.מסקרן אותי לראות לאן נלקחו הרעיונות של "כל אחד כפי יכולתו , כל אחד לפי צרכיו" ברחבי העולם.
שני דברים הבולטים ביחודיותה של פולין בתקופת הקומוניזם. העובדה שבניגוד לשכנותיה , למשל אוקראינה , ליטא , ולטביה, פולין הצליחה לשמור על האוטונומיה שלה ולא נבלעה בברית המועצות. ואולי בזכות אוטונומיה זו ואע"פ ש"דת היא אופיום להמונים " הצליחה הכנסיה הקתולית לשמור על מעמדה ולתפקד בזמן הקומוניזם.
וורשה של היום היא עיר אלגנטית , מלאה בתי קפה , חנויות , מרכזי קניות , מלונות ברמה בינלאומית. בכל מקום שתלך, תתקבל בסבר פנים יפות . מרבית המבנים הקומוניסטיים אינם מאיימים , ואינם בולטים בנוכחותם . חלקם כבר עברו מתיחת פנים, נצבעו מחדש , שופצו ,ועברו הסבה לתפקיד קפיטליסטי כזה או אחר.
הוורשאים ללא ספק שונאים את תקופת הקומוניזם . בתיאור הסיור על וורשה הקומינסיטית נכתב :
ורשה של היום דומה לערים אחרות באירופה .הבירה של פולין היא כיום עיר עסוקה , שוקקת חיים , עיר מלאה אנשים מחייכים. אבל בוא נכנס למכונת הזמן ונסע לעבר , לוורשה של לפני 30 שנה . ההבדל יהיה ענקי : הרחובות , אפילו בקיץ , נראו אפורים. לא היו אנשים במסעדות בערב, הוגש אוכל מחריד בבארים , היו תורים ארוכים לפני כל חנות, והבנינים החדשים היו בלוקים שנראו כמו ארונות . והאנשים ? הם לא הסתובבו מחייכים … ולמה שיחייכו ? אלו לא היו זמנים כייפיים. זוהי התקופה האפלה של הקומיזם 1945-1989 שאנו רוצים לגלות בסיור של וורשה הקומוניסטית .
אפרוריות הבתים , ועגמומיות האנשים הם שני מוטיבים החוזרים שוב ושוב בהקשר של הקומוניזם : גם בסיפורים ששמעתי בביתי, וגם בביקור כנערה בבודפשט של שנות ה80 . לא מעט סופר בביתי על החיים וההתמודדות איתם , ובודאי אמצא לא מעט קווי דמיון בין החיים בורשה לחיים ברוסיה. קבוצת האנשים שהתאספה בנקודת המפגש לסיור מונה נציגות נכבדת של מדינות המערב : הולנד, אנגליה , צרפת , קנדה, אוסטרליה, ספרד , שוודיה , מרביתם אנשים צעירים שנולדו כבר אחרי נפילת הקומוניזם .
את סיורינו אנחנו מתחילים מתחת לפסלו של שארל דה-גול , הניצב סמוך לבנין המפלגה הקומוניסטית בוורשה . יש לא מעט סימליות בהצבת פסלו של שארל דה גול במקום זה . פולין הפכה קומוניסטית לאחר מלחמת העולם השניה , כאשר רוסיה נכנסה לפולין והדפה את הנאצים . כבר בשנות העשרים היו נסיונות של השתלטות הקומוניסטים או בכינויים בשנות העשרים "הבולשביקים" על פולין , במה שמכונה "המלחמה הסוביטית פולנית " שהתחוללה בשנים 1919 – 1921 . היתה זו מלחמה בין ברית המועצות אשר עדיין הייתה מצויה בחבלי הקמתה, ובין הרפובליקה הפולנית השנייה אשר זה עתה קמה. ברקע הדברים היה רצונה של פולין להשיג את חבלי הארץ שאיבדה בחלוקתה בסוף המאה ה-18, וניסיון הבולשביקים להחזיר לידיהם חבלי ארץ שאבדו לאימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה. עמוק יותר היה השסע האידאולוגי, כאשר בעלות הברית המערביות והעולם כולו ראו בפולין מחסום בפני ההשפעה הבולשביקית. מנהיג פולין דאז פילסודסקי ראה עצמו בחזונו בראש קונפדרציה סלאבית הכוללת את פולין, ליטא, אוקראינה ובלארוס,ואילו לנין ראה בפולין ראש גשר להתפשטות המהפכה הקומוניסטית לתוככי אירופה, ובמיוחד להתחברות אל הפרולטריון הגרמני התוסס והמרדני. בתקופה זו התנדב דה גול לצבא הפולני ושימש כמדריך חי"ר. הוא נלחם באומץ וקיבל את אות הגבורה הפולני הגבוה ביותר "Virtuti Militari". דה גול הועלה לדרגת מיור (מקביל לרב-סרן) והוצע לו להמשיך לשרת בפולין, אך הוא ביכר לשוב לצרפת. המלחמה הגדירה את גבולה המזרחי של פולין , ולעת עתה השאירה את הבולשביקים בחוץ .
בנין המפלגה הקומוניסטית הוא מבנה גדול , מלבני , המקיף חצר גדולה , והוא מכונה "הבית הלבן ". בעבר הבנין שמש את משרדי המפלגה , והחצר שמשה להתכנסויות של המםלגה ולצחילת מצעדים. כיום הבנין מוקף סמלי קפיטליזם : בצד אחד שלו אולמות תצוגה של מכוניות יוקרה ועטי יוקרה , בית קפה בכניסה , ומשרדי המפלגה משמשים חברות .
מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בפולין, בנפש וברכוש. אוכלוסיתה קטנה לשני שליש ממספרה לפני המלחמה, ולמעלה מתשעים אחוזים מבירת המדינה, ורשה, נהרסו במהלך מרד ורשה. תשתיות רבות של המדינה נהרסו במהלך הכיבוש הגרמני. פולין אחרי המלחמה הייתה עדיין מדינה חקלאית בעיקרה, וענייה בהשוואה למדינות המערב.
עוד בטרם שוחררה פולין פעלה ברית המועצות במטרה להשליט את הקומוניזם בפולין ולהפכה לגרורה שלה. מנגד, הממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון, בקשה לחזור לפולין, בתמיכת המערב ולקיים בה משטר רב מפלגתי כפי שהיה לפני המלחמה. חילוקי דעות בין הממשלה הפולנית הגולה לבין המערב לגבי גבולותיה של פולין שלאחר המלחמה , הביאה לכך שבעוד סטלין והקומוניסטים פועלים בכל כוחם להפוך את פולין לגרורה סובייטית, מעצמות המערב עשו אך מעט לסייע ליסודות הפרו מערביים בפולין. ברית המועצות אומנם הסכימה ליצירת ממשלת קואליציה בפולין ולקיום בחירות רב מפלגתיות , אולם ההרכב של הממשלה הקואליציונית היה מוטה לטובת הקומוניסטים. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי התגלה כי תוצאות שני משאלי עם שנערכו בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה זויפו, ולקומוניסטים לא היתה תמיכה רחבה. פולין שוחררה בהדרגה על ידי הצבא האדום אשר המשיך לשבת בפולין והעביר את השליטה בה לידי הקומוניסטים הפולנים. כישלון הניסיון של "הארמייה קריובה" (צבא הפרטיזנים) לשחרר בעצמה שטחים ולהשתלט עליהם הביאה לכך, שבעת הקמת הממשלה הזמנית, הייתה פולין בשליטה מעשית של הקומוניסטים תחת הנהגה של פרלמנט אשר נציגיו לא נבחרו כי אם מונו על ידי המפלגה הקומוניסטית.
מצבה הקשה של המדינה בתום המלחמה , התשתיות המעורערות , והרצון העז לחזור לחיים נורמלים , הביא את הכנסיה הפולנית אם לא לתמוך אז לפחות לא להתנגד לפעולות השלטון הקומוניסטי. בשנים הראשונות נראה היה שאכן בונה מחדש את פולין. מאוחר יותר הכנסיה תהיה הזרז לנפילת הקומוניזם.
גם היום ניתן לראות את שרידי הארכיטקטורה הסוביטית במקומות שונים בורשה . המבנה הסוביטי הבולט ביותר בנופה של ורשה הוא כמובן "בנין המדעים והתרבות " שהוענק במתנה על ידי סטאלין לעם הפולני. זהו מבנה עצום מימדים , שנבנה בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, ותוכנן בסגנון האדריכלות הסטליניסטית בדומה למספר רב של מבנים שנבנו בברית המועצות באותה תקופה. את התכנון ביצעו אדריכלים סובייטים ורובה ככולה של הבנייה בוצעה על ידי פועלים סובייטים. הפולנים, שראו תחילה בבניין סמל לסטאליניזם ואחר כך גם סמל לשליטה הסובייטית בפולין, נוהגים לבוז למבנה. הם נוהגים לומר שהמצפה הנמצא בקומה ה-30 כמקום היפה ביותר בורשה, משום שזו הנקודה היחידה ממנה לא ניתן לראות את המגדל עצמו. ההתייחסות השלילית לבניין, שנבעה בעיקרה מסמליותו ולא מאופיו האדריכלי, פחתה בשנים האחרונות כאשר פולין הצטרפה לגוש המדינות המערבי והמשטר הסוציאליסטי נפל בפולין. הבנין מאכלס מוזיאונים , אולמות תיאטרון וקולנוע , ומשרדים .
הפאסאג' המוביל לכביש הראשי מתחת לכיכר הארמון בכניסה לעיר העתיקה אף הוא הוענק לעיר על ידי הסוביטים , ומזכיר במידת מה את תחנות המטרו המפורסמות של מוסקבה . להפעלת המדרגות הנעות , פלא טכנולוגיה דאז, נדרש בקר ענק ששכן מתחתן . כיום מחשב קטן עושה את העבודה , ובמקום חדרו של הבקר הותקנו שירותים .
באתרים המרכזיים של העיר ניתן למצוא תבליטים בסגנון סוביטיים , שתפקידם היה לפנות לליבה של האוכלוסיה ולחנך אותה . להאדיר את הקדמה , התיעוש הבטחון והעבודה שמביא הקומוניזם ,
ולפנות ללב הפועלים והפועלות , האיכרים והאיכרות שיוכלו למצוא את דמותם בתבליטים.
מבנים רבים נבנו בסגנון קלאסי , עם עיטורים מסביב לחלונות : זרי פרחים , עלי דפנה . אבל הפאר הוא רק כלפי חוץ . מבפנים דירות קטנות , עגמומיות שנבנו באיכות בניה עלובה .
הפולנים מאחורי מסך הברזל זכו לכל "המנעמים " של השלטון הקומוניסטיובכללן צנזורה כבדה על כל הנאמר , והנכתב. בנין הצנזורה דאז הפך היום לבנין חופש הדיבור והביטוי ומכונה "פינת החירות ", ולפניו הוקמה אנדרטה המנציחה את הזכות לחופש הביטוי, הנראית כדף הופכים מספר.
כבכל מדינה בה מטלות הגבלות על חופש הביטוי , מתפתחות בדיחות על הנושא , כתבי עת חתרנים , ואופן כתיבה ייחודי בעל מטאפורות קוד , שעומדות בסטנדרטי הצנזורה , אולם ליודעי דבר מעבירים מסרי ביקורת ולעג למשטר. זר לא יבין זאת .
עקב שחיתויות , ומדיניות כלכלית מוטעית התאפינו שנות השבעים במצב כלכלי קשה בפולין : קיצוב של מזון , תורים ארוכים בחנויות , וכלכלת שוק שחור משגשגת . פריטים רבים של מזון נקנו אך ורק תמורת תלושי הקצבה חודשיים : סוכר, קפה , בשר . וגם בהם נערך סחר שחור. שריד לתקופה זו ניתן לראות עד היום ב"מילק בר" : מסעדות פועלים בהן ניתן לאכול ארוחה בת שלוש מנות , שתכלול מרק , מנה עיקרית , וקינוח בזול. בעידן הקומוניסטי המסעדות האלה היו על טהרת מוצרי החלב , שעליו לא היתה הקצבה. בשנים האחרונות משנות מסעדות אלה פניהן , אבל עדיין ניתן למצוא מסעדות הפועלות במתכונת הקומוניסטית . הזמנת המזון וקבלתו נערכת בשיטת הסרט הנע : באשנב הראשון תוכל לבחור את ארוחתך , מתוך מבחר מנות מצומצם , ולשלם עבורה, את הקבלה יהיה עליך להגיש באשנב הבא , ולהמתין עד לקבלת המגש עם המנות . רק אז תוכל לגשת ולתפוס מקום פנוי באחד משולחנות הפורמיקה במסעדה . הישיבה מסביב לשולחנות היא בשיטת המקום הפנוי , ואם יש מקום פנוי בהחלט יתכן שיתישב לצד שולחנך אדם זר. בתום הארוחה מצופה ממך לפנות את כליך לעגלה. למרות התיאור הלא מלבב , האוכל במילק ברים הוא טרי , אותנטי ובדרך כלל טעים לדברי המדריך שלנו. והוא שמח להמליץ על מקומות כאלה בסביבה. לא עזרו תחנוני , ובתי לא הסכימה להכנס למקום כזה , אפילו לא בשביל החוויה.
את תחילת סוף הקומוניזם ניתן לתלות בבחירתו של אפיפיור פולני, יוחנן פאולוס השני בשנת 1978. אירוע בלתי צפוי זה היה בעל השפעה מחשמלת על האופוזיציה לשלטון הקומוניסטי בפולין, והביא לגל של שביתות בפולין . בין מנהיגי השביתות בעיר גדנסק היה חשמלאי בשם לך ולנסה, אשר הקים איגוד מקצועי עצמאית בשם "סולידריות" (בפולנית – "Solidarność"). החברות באיגוד החלה להתפשט לרחבי פולין, והשביתות הפכו לקשות יותר. כך נפתחה תקופה של כעשר שנים שהסתימה בהתפרקות ההמפלגה הקומוניסטית, ומעבר לשלטון דמוקרטי. בסוף אוגוסט 1990 שלטה בפולין ממשלה בהנהגת סולידריות, ובדצמבר נבחר ולנסה לנשיאות פולין. הרפובליקה העממית של פולין הפכה לדמוקרטיה.
משטרים טוטליטריים מטיבם להזין חרושת של שמועות, לחשושים , ופרשיות עלומות. על כמה פרשיות כאלה מסופר לנו בסיור חינמי בוורשה.
בימים אלה נערך שיפוץ גדול ממדים ותקציב באתר ששימש כלבו בימי ורשה הקומוניסטית : הבנין נבנה בסגנון המודרניזם של שנות העשרים בשדרות ירושליים (כך באמת נקרא הרחוב , עד היום Aleje Jerozolimskie) והיו בו שש קומות ומבנה נוסף שימש כסופרמרקט גדול . החלונות היו מעץ אלון פולני , וכוסו בצפוי נגד השתקפויות. היו בו ארבע מעליות וששה דרגנועים . ללא ספק פאר וגאוותה של הארכיטקטורה הפוסט-מלחמתית,, הוא נהנה מפופולריות והיה לו פדיון יומי גדול. בשנת 1975 בשעות הערב פרצה בבנין שרפה גדולה, שכלתה את הבנין כליל מלבד מבה הבטון. הגירסה הרישמית היא קצר חשמלי בדרגנועים, שאת פעולתם שכח מישהו להפסיק לפני סגירת החנות. השמועות טוענות, שהיתה זו הצתה.מה גם שלאחר 48 שעות , נשרף אחד הגשרים מעל הויסלה .השיפוץ שנערך שנות השבעים בתקופה של קשיים כלכליים שינה לחלוטין את מראהו , והפך אותו לפשוט יותר. כיום נערך שיפוץ במטרה להשיב לו את המבנה המקורי.
פדיון היומי של הכלבו היה מופקד בבנק סמוך , והיה מושא של שוד שעד היום לא נפתר . את השוד בצעו בשעות הערב כנופיה של ארבעה רעולי פנים . הם הצליחו לשדוד את הפדיון היומי ברגע שהובא לבנק, ונעלמו במכוניתם. הדבר היחיד שידעו עדים לומר שהיה אחד גבוה מאוד ואחד נמוך מאוד בקרב חברי הכנופיה. במשך שנים ניסו להתחקות על עקבותיהם אבל הם מעולם לא נתפסו. השמועות אומרות שלא בכדי , הפושעים היו מבכירי המשטרה בכבודם ובעצמם.
הקומוניזם והיהודים
עידן הקומוניזם היה תקופה אפלה בהיסטוריה של יהודי פולין . אומנם היהודים לא הוצעו להורג בשיטתיות ולא רוכזו במחנות ריכוז כמו במלחמת העולם השניה , אבל יהודיה של פולין ששרדו את המלחמה וחזרו לבתיהם סבלו מאנטישמיות , שלא שככה .
קהילת היהודים בפולין שלפני המלחמה, היתה הגדולה היותר באירופה ומנתה כשלושה וחצי מיליון נפש. ב-1945 נותרו מהם על אדמת פולין בין 40,000 ל-100,000, לאחר השמדתם השיטתית בשואה. בין 50,000 ל- 170,000 יהודים שבו לשטחה של פולין מן השטחים שסופחו לברית המועצות במזרח, ובין 20,000 ל-40,000 יהודים שבו מגרמניה ומארצות אחרות. בשיאה מנתה אוכלוסיית היהודים בפולין שלאחר המלחמה בין 180,000 ל-240,000 נפשות. רובם חיו בוורשה, לודז', קרקוב וורצלב.
מצבם של היהודים היה קשה. רבים מניצולי השואה היו פליטים חסרי רכוש. ניסיונותיהם לקבל את רכושם שמלפני המלחמה נתקל בהתנגדות קשה מצד הפולנים, שיישבו את בתיהם של היהודים ונטלו את רכושם. היו מקרים של יהודים ששבו לבתיהם והותקפו על ידי תושביהם החדשים ורבים נרצחו על רקע זה. יהודים זוהו עם הקומוניזם השנוא, ואלו ששבו מברית המועצות הוחזקו על ידי התושבים כאחראים לדיכוי הקומוניסטי. האנטישמיות נראה כי לא פחתה , אלה אולי אף גדלה.
שני אירועים ראוים לציון בהקשר יחס הפולנים ליהודים.
בביולי 1946 פרץ פוגרום ביהודים בעיר קיילצה, שהובער על ידי שמועות כוזבות על עלילת דם, מהסוג הימי-ביניימי. העלמות ילד מביתו למספר ימים , שלאחריהם נמצא הזינה עלילת דם. הסיפור שיהודים רצחו ילד פולני כדי להקיז דמו לפולחן, גרם להתנפלות של המון זועם על יהודים, ששכנו במגורים זמניים לקראת עלייתם לארץ ישראל. המשטרה עמדה מן הצד, בעוד ההמון הזועם פורע ביהודים, הורג למעלה מ-40 מהם ופוצע רבים נוספים. לאחר מכן, הקומוניסטים, האנטי קומוניסטים, והכנסייה הקתולית האשימו זה את זה באחריות לרציחות, וקיילצה הפכה לנקודת מפנה בהיסטוריה האכזרית של יהודי פולין. רבים מאלו שהתכוונו להישאר בפולין החליטו לעזוב. כך עזבו את פולין בין 100,000 ל-120,000 יהודים. ב-1996, במהלך טקס זיכרון בקיילצה, ביקש ראש העיר את סליחת היהודים. ב-4 ביולי 2006, לציון 60 שנה לפוגרום, התנצלה ממשלת פולין באופן רשמי על האירוע, שהוגדר על ידיה כ"מעשה זוועה, בושה גדולה, טרגדיה ליהודים וטרגדיה גם עבור הפולנים."
התפרצות נוספת של שנאה אנטישמית קרתה ב1968 , כאשר ארבעים אלף היהודים שנותרו בפולין כבר התמזגו בחברה הפולנית. מסע מאורגן של תעמולה אנטישמית שאורגן על ידי ראש מנגנון הבטחון הפולני , שהביא לאבדן משרותיהם של 20 אלף יהודים. התעמולה החלה לאחר שפרצו הפגנות סטודנטים בורשה, כנגד איסור העלאת מחזה של משורר פולני שהיום נחשב המשורר הלאומי של פולין , כיוון שכלל "התייחסויות אנטי סובייטיות". למרבה האבסורד המחזה נכתב בשנת 1824. מסע התעמולה האנטישמי טען שמי ששורשיו יהודיים מגלה נטיות ציוניות ואינו נאמן לפולין. כאמור עשרים אלף יהודים איבדו את משרותיהם ונאלצו להגר. בהקשר זה יש לציין את התפטרות המחאה של שר החוץ הפולני דאז אדם רפצקי, אשר כביטוי מחאה הוסיף את שמו לרשימת המפוטרים היהודים במשרדו. המסע שבתחילה כוון כנגד היהודים שהחזיקו במשרות עוד מתקופת הסטליניזם, השפיע על כל היהודים, גם על אלו שלא היו קומוניסטים. מסע ההכפשה פגם במוניטין של פולין מחוץ לגבולותיה, ובמיוחד ביחס של ארצות הברית לפולין. אינטלקטואלים רבים התנגדו למסע התעמולה האנטישמי. דמותו של ראש מנגנון הבטחון הפכה לדמות שנואה. לאירוע זה לא מצאתי התיחסות של הממשלה הדמוקרטית , או כל התיחסות מהתקופה שלאחרי הקומוניזם.
נראה שעל יחס הפולנים ליהודים בתקופה זו איש אינו רוצה לדבר . בסיור הקומוניזם לא הוזכר גורלם של היהודים בתקופה הקומוניסטית , ואני כמו רבים טעיתי לחשוב שפשוט לא היו יהודים בפולין שאחרי המלחמה . בסיורים ששמענו ובפרסומי משרד התיירות מדובר על תרבות מפוארת וקהילה יהודית גדולה שלפני המלחמה . כמובכן מצויין שהיום אין יהודים . מה קרה בין סוף המלחמה להיום – לא נאמר דבר. מעניין לציין, שגם במסגרת המסע לפולין של בתי, לא דובר על היהודים בפולין שלאחר מלחמת העולם השניה . בזמן ביקורי בפולין לא ידעתי על אירועים אלה , ולכן לא שאלתי ובדקתי . אני תוהה האם יש התיחסות לכך במוזיאון "פולין " , שלא הספקתי לעבור בכל התצוגות.
עוד משהו
בשיטוטי באינטרנט נתקלתי באתר קהילתי של פולנים ברחבי העולם . השרשורים ברובם באנגלית, ועןסקים בנושאים רבים הקשורים לפולין , החיים בה , פוליטיקה תרבות וגם בדיחות פרטיות של פולנים (זר לא יבין זאת , גם אני לא ). מצאתי שרשור מעניין לגבי החיים בפולין הקומוניסטית. ניתן למצוא לאורכו דעות אנטישמיות, וגם מי שקם כנגדן .
ינינה, רשומה מאוד מעניינת שמשקפת פולין מורכבת.
תןדה זיוה. אכן מדינה עם הרבה רבדים ומורכבויות , וזאת עוד מבלי לבקר באיזורים כפריים, או ערים אחרות בפולין.
פינגבק:סיפור סולידריות - איך קבוצה של פועלי מספנה הולידה מהפכה? - אפקים מטיילים