העובדה שקמצ’טקה כל כך ירוקה ופורחת לא הפסיקה להפתיע אותי בכל ימי הטיול. קמצ’טקה סובלת ממזג אויר קשה במרבית ימי השנה, למודת רוחות עזות, ושלג במשך תקופה ארוכה של השנה, אך נראה שבקיץ הפריחה והירוק מתפרצים בכל עוזם.
הרשומה הבאה מוקדשת לטבע הפורח והמלבלב של קמצ’טקה .
כבר ביציאה משדה התעופה הטבע הירוק מכה בי בכל עוזו. הכביש האחד מיני בודדים עובר דרך יערות בצידי הדרך . העצים הם עצי לבנה ואלמון. תחת העצים מתפראים שיחים ועשבים הגדלים לגובה, ופריחה ורודה בכל.
מחלון המלון שלנו בעיירה פרטונקה, אני עוקבת בכל בוקר וערב, אחר העננים הנצבעים ורוד, המכסים גבעות ירוקות ועגלגלות. לא כך תיארתי לי ארץ למודת רעידות אדמה והתפרצויות של הרי געש.
לא צריך ללכת רחוק כדי לראות פריחה. מספיק רק לצאת החוצה מהמלון ולצעוד אל הכפר הקטן. הגינות כולן פורחות, בשלל צבעים. הפרחים הם ברובם פרחי בר.
במהלך הטיולים הרגליים אני לא מפסיקה להתפעל מהפריחה המגוונת. אוסף הפרחים במצלמתי הולך וגדל. אני עסוקה כל כך בתיעוד וצילום שארטיום המדריך המקומי מתעניין אם יש כאן עניין מקצועי, ומציע להראות לי את מגדירי הפרחים שלו. להלן קצת תמונות מהאוסף.
תקופת הפריחה בקמצ’טקה תלויה בגורמים שונים : גובה השלג בחורף הקודם, טמפרטורות הקיץ, ואפילו התפרצות הר געש בסביבה. אפר וולקני מזרז הפשרת שלגים ומביא להזזת תקופת הפריחה ולקיצורה. כך יתכן במסלול אחד ניתן לראות צמחים בשלבי צמיחה שונים: הצד אחד הפריחה בשיאה , בזמן שבצד השני הלבלוב רק מתחיל
.כשיורדים מהכביש, ונכנסים אל דרכי העפר, כל פינה היא פינת חמד . אבל המקום שהותיר בי התפעלות של ממש נמצא במרחק של כשעתיים נסיעה מפטרופבלובסק: הר הגעש ויליושינסקי העניק את שמו לפארק הלאומי שסביבו. ביום המעורפל שאנחנו מגיעים אליו, פסגתו לוטה בערפל. אבל הערפל אינו מסתיר את שפע הפריחה בפארק. באמצע אוגוסט כשאנחנו מבקרים הכל ירוק ופורח מסביב. קשה לדמיין שעד לפני כחודש האיזור היה תחת כ10 מטרים של שלג. האיזור הזה, הנמצא כ100 ק"מ דרומית לפטרופבלובסק הוא גן עדן של ממש לחובבי בוטניקה.
הפאס עצמו הוא מעין סמן דרך, קו גבול – מצידו האחד אומנם צמחיה ירוקה ובשפע, אבל מצידו האחר הדרומי הצבע הורוד שולט. זהו הרודודנדרון הקמצ’טקי, הצובע שטיחים של ורוד כהה לאורך הגבעות.
כל סיבוב של הדרך מוביל אותנו לאחו יפה יותר ופורח יותר. יותר מפעם אחת אנחנו עוזבים את הרכב לטובת טיול וצילום באחו הפורח. חבורת האנשים המכובדים שאני מטיילת איתה בבת אחת הופכת לילדים עליזים ומצחקקים, המתפזרים בין הפרחים, ועושים פוזות למצלמה.
קמצ’טקה היא ארץ לא נודעת במידה רבה אפילו ליושביה. גנאדי המדריך זוכר שביקר במפל יפהפה באיזור הפארק, אבל אינו בטוח שיוכל למצוא אותו. הוא מקווה שמי מהמדריכים המקומיים מכיר אותו. לשמחתינו נהג ה"אורל" מכיר. הוא עוצר באמצע הדרך ואנחנו עושים את דרכנו דרך הצמחיה העבותה.הצמחיה כל כך גבוהה, שהיא מצליחה להסתיר את מרבית העדויות לכך שמדובר באיזור וולקני. חדי העין מאתרים את העמודים הוולקניים המציצים בין הצמחיה, על קיר הקניון הסמוך.
למפל אין שלט, ואין שם, אבל יש בו הרבה יופי.
גנאדי רק יודע לספר שהנחל המשפך הוא "הנחל השקט" (ספוקוינוי). בפארק ישנו מפל ידוע יותר, המשולט מדרך העפר. זהו "מפל וילושינסקי", מסלול הליכה המתחיל ב"וילושינסקי פאס" המוביל אל פסגת ההר וילושינסקי.
הצמחיה השופעת הזאת היא לא רק לראותה בלבד. הטבע מספק שפע של מזון. בטיול קטן על גבעה ליד מחנה האוהלים אנחנו מגלים שפע של פטריות. בקמצ’טקה מתברר שמרבית הפטריות אינן רעילות, ואנחנו חוזרים עם פטריות כפי שידינו מסוגלות להכיל. נדיה מקפיצה לנו אותן עם בצל. נעלם מיד מהשולחן. הפטריה הרעילה היחידה נקראת ברוסית "מוחאמור”, כלומר "הורג זבובים", ולא ניתן לטעות בה: פטריה אדומה עם כתמים לבנים.
ניתן למצוא בטבע גם שפע גרגירי יער, על אותה גבעת פטריות, אכלנו שפע של אוכמניות, ועל גבעה סמוכה היו גרגירים בשם "שיקשה". את הפירות האלה, וגרגירי יער נוספים התושבים חולקים עם דובים.
על גדת אגם לא רחוק מהכפר פרטונקה אנחנו מתארחים אצל סאשה, שמבשל מטעמים, חולט חליטות, ורוקח שיקויים מצמחים ועשבים.
האיש הגיע ממוסקבה לפני 40 שנה בתקופה שקמצ’טקה עדיין היתה סגורה והתאהב בה. הממשל והבטיח שטח אדמה ועזרה כספית להתישבות. במוסקבה השאיר אישה, בית ושני ילדים ועבר להתגורר בקמצ’טקה. שטח אדמה קיבל, עזרה כספית – עד היום לא. את פרנסתו הוא מוציא כך נראה ממגוון עבודות, בהן עבודה כטכנאי במכון הרדיולוגי, אבל נראה שהדרך החביבה עליו היא אירוח תיירים.
החיים בטבע הביאו אותו להתעניין בצמחי הבר . בסביבתו הקרובה של הבית שלו הוא מראה לנו מגוון גדול של צמחים ומספר על סגולותיהם הרפואיות והבריאותיות. הצמחים צריכים להיות צמחי בר, צמחים שגדלים בטבע, לטענתו ברגע שמגדלים אותם בשיטות חקלאיות מקובלים הם מאבדים מסגולותיהם. ישנם לא מעט צמחים רעילים כשמבשלים אותם הם טעימים ובריאים.
סאשה מוביל אותנו לאוהל טיפי המכונה כאן "צ’ום", ותכולתו מרמז מעט על הצפוי לנו הערב : שולחן ערוך, מדורה, פסנתר שידע ימים טובים יותר ועליו כמה בקבוקי וודקה. אלה הם המרכיבים הבסיסיים ביותר של החיים ברוסיה.
אנחנו מוזמנים להתישב סביב לשולחן ולטעום מהמטעמים הערוכים: מיני עשבים מבושלים או מטוגנים, ואורז צהוב. בנוסף מוגשת קערית עם אצות ים מטוגנות. הטעם מפתיע ביותר. כחצי טון אצות רשאי אדם בקמצ’טקה לדלות לשימוש עצמי, ובראשו של סאשה מתרוצצים רעיונות על מיזם להכנת אצות כמטעמים קולינריה.
ברוסיה לכשמתאספת חבורה, בקבוק וודקה יצוץ מהיכן שהו לתבל בו את הארוחה. אצל סאשה הבקבוקים כבר עומדים ומוכנים, ואליהם הוא מושיף קורטוב משיקויי הפלא שלו. ריח חזק, חריף,המתגלגל, צובט את הגרון ומבעיר אש בפנים. כמו האש הבוערת במרכז הצ’ום ואותה מלבה סאשה, בכוס הראשונה שלו "לחיי האש שנותנת חיים".
בעודנו אוכלים ושותים נשלפת הגיטרה, סאשה פורט כמה אקורדים ומזמין אותנו להצטרף. המילים הן ברוסית, אבל הלחנים מוכרים. הקהל כטוב ליבו באוכל ובשתיה מצטרף :” לבלבו אגם וגם תפוח, ערפילים כיסו את הנהר … " , “ תכול המטפחת.. קורטוב של נחת..” מה שלא יודעים מזמזמים, לא ניתן לזוטות שכאלה, לקלקל את מצב הרוח.
כוס שניה נמזגת" לחיי הנשים!” בקמצ’טקה סאשה פגש אישה צעירה, והוליד ילד, כיום בן שש. בימיהם הטובים הם היו שרים ביחד ומנגנים, עורכים הופעות בפני קהל. גנאדי מעיד שהם היו מצוינים. בנתיים גם אישה זו עזבה, עברה לפטרופבלובסק כדי שבנה יוכל ללמוד בבית ספר. והוא כאן , מארח תיירים, מספר סיפורים, מפתח מיזמים, חולם חלומות ושר.
כוס שלישית נמזגת לחיי גנאדי המדריך,שבהמהלך הערב מתגלה בנוסף לכל מעלותיו גם כמתרגם סימולטני מצויין. סאשה עובר כעת לפסנתר ובאצבעות עבות ונוקשות מראומטיזם מנגן לנו סונטה אחת או שתיים ואת "עיניים שחורות "
עם האורז האצות והירקות מוגשים דגי שמך מהאגם הסמוך, אך תחילה אנחנו מוזמנים לראות איך הם מעושנים. התהליך פשוט הרבה יותר מכפי שחשבתי, מובער עץ למדורה, עליה מונחת מחבת ברזל גדולה. הדגים מנוקים ונחתכים לטבעות עבות, מסודרים על רשת. לתוך המחבת מוכנסים כמה אומים שישמשו כמגביה,וכפסי עץ שמתלהטים מהמחבת, ומעלים עשן.סאשה אוחז ברשת בעזרת שני פלאיירים, מניח מעל האומים וסוגר את מכסה המחבת. החיים בקמצ’טקה כמו אמצעי הבישול הם פרקטיים וחסרי גינונים. לאחר דקות מועטות הדגים מוכנים וטעמם אכן מצויין.
לאחר הדגים נמזגת כוס רביעית וחמישית : פשוט “לחיים!”. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת ברוסיה התפתחלו נוהג של יציאה לטבע וליערות, לינה באוהל תחת כיפת השמים, ישיבה סביב למדורה ושירה עם גיטרה. כך במקומות שאין בהם כתלים שיהיו להם אוזניים, הרחק מהעינו העוקבת של האח הגדול ניתן היה לדבר קצת יותר בחופשיות, ולהעביר ביקורת על המשטר, או לפחות לשיר על כך. תנועה זו הולידה אמנים כמו ויסוצקי, וגם משיריו שר לנו סאשה. את הערב אנחנו מסיימים עם כוס תה מחליטת עשבים ופטריה שחורה, שמפתיע בטעמו העדין והנעים.
במהלך הערב אני מנסה לתהות על קנקנו של סאשה: האם הוא חוואי? מוסיקאי? בשלן? מדען? נהנתן או סגפן ? ככל הנראה סאשה, כמו קמצ’טקה עצמה הוא קצת מהכל.
מי שנקלע לאיזור וירצה להנות מאירוח ומשירה רוסית איכותית, מוזמן לשלוח אימייל לסאשה choom41@mail.ru
איזה תמונות! וכמה עושר של חוויות כל כך מגווונות במקום אחד. אהבתי את הכתיבה ואת הסיפורים על הטבע והאנשים שמשתלבים זה בזה. אשמח לקרוא עוד על קמצ'טקה שלך.
תודה ליען. חוויות מגוונות ומראות מגוונים וכל זאת רק בקצה הדרומי של קמצ'טקה… יש לה ללא ספק עוד המון להציע
אני מתמוגגת מהתיאורים הכל כך ציוריים שלך! פשוט נפלא!
תודה רבה רבקה.
אין עלייך ינינה! כל כך אוטנטי פריחה ואוירה קסומים ווידאו שבהחלט העביר את התחושות והאווירה המיוחדת …
תודה גיל 🙂
ינינה, קמצטקה כל כך יפה בסיפוריך ובתמונותיך. הטבע שלה מלא ועשיר במראות וצבעים, חגיגה לעיניים. סאשה נשמע דמות ציורית ומסקרנת.
האמת היא שלא החלטתי מה דעתי על סאשה. העובדה שהוליד ילדים ונטש אותם…ומצד שני השירה עם הגיטרה…הידע הרב שלו על הצמחים. ללא ספק אדם מורכב.
ניפלא! התיאור, התמונות. הסיפור, המקום. מעורר קינאה! תודה.
תודה נמרוד. אין כמו להיות אורח לרגע. נהנים צמה שבוחרים. החיים שם ביומיום כמובן לא כל כך קלים.