מלאכי הבוץ של פירנצה

אישי היקר שגם שנים רבות אחרי שהייתו חי נושם וחולם פירנצה, כותב את הרשומה הבאה על אחד המאורעות הטראומטיים שעברו על העיר ועל מלאכי הבוץ של פירנצה. האיש כותב :

כן, יש מלאכים כאלה, מלאכים של בוץ. הם באו מכל העולם, גם מישראל. שישה כאלה לפחות, שנזעקו להלחם על אוצרות התרבות המערבית שכמעט אבדו בשטפון שפקד את העיר פירנצה בנובמבר 1966.במוצאי שבת של ינואר, 2017, חמישים שנה וחודשיים אחרי, התכנסו להם בנוה צדק כמאה וחמישים איש, לציין את האירוע ולהודות להם, למלאכים. היו שם ראש העיר הנוכחי, השגריר ונציגי התרבות של ערש הרנסאנס שבאו לכאן להגיד שהם זוכרים ולהגיד שוב, תודה.

כמה מילות הסבר לפני שאני משאירה את הבמה לאיש. באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, האיש אז ילד בן תשע הגיע עם משפחתו לשהיה בת 3 שנים  בפירנצה בשליחות מדינת ישראל. אני, שהצטרפתי למשפחה שנים רבות לאחר תום השהיה הזאת, יכולה להעיד שהעיר השפיע השפעה עמוקה על אישי ולא פלא: תארו לכם במשך שלוש שנים ללמוד בבית ספר שממוקם בבניין של ארמון עתיק, להסתובב בין שכיות החמדה במוזיאונים, להנות מיופיה של העיר אפילו בדרך למכולת וכל זאת שהסקרנות היא בשיאה.

ועכשיו רשות הדיבור לאיש ולסיפור השטפון.

מלחמת העולם השניה לא עשתה טוב לעיר היפייפיה פירנצה. כל גשריה פוצצו, למעט "הגשר הישן", ה- "פונטה וקיו", שהמפקד הנאצי (ועל כך תודתנו נתונה לו) סירב פקודה להחריב. הגשר שימש גם למעבר כוחות פרטיזנים ובנות הברית במסדרון סודי בין שתי גדותיו של נהר הארנו, החוצה את העיר, אבל זהו סיפור לפעם אחרת. העיר על אוצרותיה ניצלו והגשרים והנזקים שוקמו.
האסון של 1966 היה נוראי בהרבה. החורף היה קשה והגשם לא פסק מרדת. מפלס הנהר הלך ועלה עד שהציף את העיר שלא הייתה מוכנה לכך. בסרט התיעודי שהוצג בערב ההוקרה, מספר מי שהיה עובד רשות השידור האיטלקית בזמנו, כי החוויה הייתה בלתי נתפסת. כשהבוס שלו התקשר לרומא לדווח שהרחובות הפכו לנהרות, לא התייחסו אליו, כמו שקורה גם אצלנו, כשמישהו מופיע עם סיפור דימיוני, עד שלקח את השפופרת והפנה אותה לחלון ואמר להם שמה שהם שומעים אינו הנהר, אלא הם המים המציפים את הרחובות הראשיים של העיר.

המים הציפו את כיכר ה"דואומו", הקתדלרה המרהיבה של העיר עם הכיפה המופלאה של "ברונלסקי", את "הפלאצו וקיו", בניין העירייה ואת ה"אופיצי", מחשובי המוזיאונים בעולם את מחסן הספריה שנמצא על גדת הנהר ממש ועוד ועוד. זרמי המים הגיעו לגובה 7 מטרים בתוך כנסיית הצלב הקדוש, "הסנטה קרוצ'ה", תוך שהם מסבים נזק בלתי נתפס ליצירה מפוארת, ישו הצלוב שיצר "צ'ימבואה" כמעט 700 שנים קודם לכן, בשנת 1280 לערך.

אבל אני רץ קדימה ולא כולם מכירים את הסיפור על העיר פירנצה. פירנצה יושבת בעמק, במחצית הדרך בין רומא למילאנו, בירתו של מחוז טוסקאנה. פירנצה נחשבת למקום בו החלה היציאה של אירופה מימי הביניים, מקום הולדת הרניסאנס. משפחת מדיצ'י, משפחת הבנקאים שלטה בעיר וזו שגשגה והמסחר פרח, לא מעט בזכות הפיוריני ד'אורו, המטבעות שהופקו בעיר ושימשו להילך החוקי העיקרי באירופה במשך מאות שנים. הזלוטי הפולני, הפורינט ההונגרי הגילדן ההלנדי הם כולם גרסאות של אותם הפיורינים. המדיצ'ים היו פטרוניהם של גדולי האמנים אולי בכל הזמנים, מיכאלאנגלו, לאונרדו דה וינצ'י ועוד ועוד. העיר היא מוקד עליה לרגל לכל שוחר תרבות וגם כיום היא מלאה בתיירים, כל ימות השנה.
אם נחזור במנהרת הזמן אז, ב 4.11.1966 עלה הארנו על גדותיו. לא הייתה זו הפעם הראשונה שאירוע שכזה מתרחש, אולם מעולם לפני כן לא זעם הנהר כבאותו היום. רק כעבור 48 שעות יתעוררו התושבים להרס ובוץ, לאחר שמפלס שטיפס כדי 11 מטרים מעל לרגיל, יירד. 35 תושבים קיפחו את חייהם באסון, 17 בעיר והשאר בעיירות וכפרים סמוכים השוכנים לאורך הנהר. שנים רבות היו רבים משוכנעים כי מספר הנספים היה גבוה בהרבה ורקמו תיאוריות קונספירציה, עקב בובות חלונות ראווה שצפו במים.
עבודות החירום במטרה להציל את אוצרות התרבות החלו מיד. לא היו כח אדם או ידע מספקים אבל אנשים באו מכל העולם. אלפים, צעירים ומבוגרים. הארכיטקט פרופסור רוזוב הישראלי. מי שלמד בעיר מספר שנים קודם לכך נרתם לעזור ולנסות ולמזער את האבדן, היה ביניהם. שבועות ארוכים של עבודה מתישה, מבוססים בבוץ, מחלצים ספר אחר ספר, תמונה אחר תמונה, מנקים את מה שניתן, מייבשים או משמרים עבודות אחרות, עמלו מי שיכונו המלאכים של הבוץ. מומחים ותרומות מכל רחבי הגלובוס מימנו את המפעל, טד קנדי נרתם לגיוס. הנזקים היו קשים וספרים וכתבי יד רבים, ניזוקו מעבר לכל אפשרות להצלה. יצירות אמנות הועברו לגני הבובולי וכוסו בשכבות של חומר לשימור עד שיגיעו לטפל בהן. האסון מצא את איטליה לא מוכנה, הן ברמת ההתראה והן ביכולות השיקום. בודדים ובהם בעלי חנויות התכשיטים שעל הפונטה וקיו היו מהבודדים שעודכנו מבעוד מועד. האירוע שינה את מסלול חייהם של רבים שעבדו בצמוד למומחים והפכו רסטורטורים מומחים בעצמם ואת פירנצה למרכז רסטורציה מהמתקדמים והמרכזיים בעולם.

סיפור מופלא של אחת העבודות שניזוקו הינו של "הסעודה האחרונה" שביצע האדריכל והאמן הנודע ג'ורגיו וזארי. היצירה, 6 מטרים אורכה 2.62 מטרים גובה, הייתה אף היא בכנסיית "סנטה קרוצ'ה" בעת ההצפה. היצירה שבוצעה בשנת 1546, שהתה מעל 12 שעות מתחת למים. היא הוצאה מהכנסיה והועברה לאחסון מבוקר יחד עם אינספור עבודות אחרות. רק בשנת 2003 "הגיעו אליה" ועם תרומות משמעותיות למימון המפעל החלו בשחזור. בשלב הזה כבר היה ספק אם בכלל ניתן יהיה להציל משהו… ביום 5.11.2016, חמישים שנה בדיוק לאחר ההצפה, נחשפה מחדש התמונה בכנסיה בה עמדה עד לאסון.

בשיחות שלי עם הילדים שלי, אני צוחק ואומר להם את מה שבזמנו אמרתי להוריי, כל מה שקרה לפני שנולדתם הוא פרה-היסטוריה בשבילכם. בשבילי, הסיפור של ההצפה היה כזה, עלום. רוב בני גילי, גם אם שמעו על העיר לא ידעו הרבה מדי על האומנות שבה ובטח שלא הכירו את הסיפור של עליית הארנו על גדותיו. אני זכיתי לגור בעיר הזו, כילד. כעשור "אחרי", ולמעט נימה קלה של היסטריה ואזכורים פה ושם, לא ידעתי הרבה על מה שהיה. נכון, עד היום אפשר למצוא בעיר, על הקירות, את סימני הגובה שהשאירו המים בנובמבר 66 אבל בשבילי זו הייתה פרהיסטוריה וככזו, לא הכרתי אותה.

באירוע המקסים שנועד לזכור ולהוקיר את אלו שנרתמו לעזור, מלאכי הבוץ של פירנצה, השתתפו שגריר איטליה וראש העיר פירנצה דהיום, שמצא לנכון לבוא ולהגיד תודה לישראלים על שעשו כל כך מזמן. האמת היא שקינאתי בו. קינאתי ביכולת שלו לבוא ולהגיד, "התרבות והמורשת התרבותית חשובים לי. בלי שורשים עמוקים בעבר אין עתיד, וממי שאינו מכבד את התרבות, לא יהיה לו עתיד".
אחרי מילים ארוכות מאוד, מצידו של ראש העיר ומכובדים אחרים, באיטלקית כמובן, עם תרגום סימולטני לעברית, הוקרן סרטו התיעודי של הבימאי אנריקו פאצ'יני, בן השעה, "פירנצה 66 לאחר ההצפה". סרט מרתק שהמחיש בצורה מאוד ברורה הן את גודל האסון והן את פעולתם של המלאכים מכל העולם שנרתמו להציל את שורשיהם התרבותיים.
בעידן בו התרבות היא מילת גנאי, בימים בהם בוזזים ומפוצצים ערים בנות אלפי שנים בשם אידיאולוגיה דתית, מחממת את הלב ההערכה שעמדה במבחן השנים להתנדבות שבאה אחרי ההצפה של הארנו, לאותם אלפים שדיברו במעשה ובאו ועשו. יחד עם ההערכה לאנשים באה גם התקווה שלי, שההערכה הזו של התרבות, תגיע גם אלינו ותתן יד לעשיה מבלי להתחשבן על דעות פוליטיות. תמיכה לעשיה נטו…

מלאכי הבוץ של פירנצה – מידע נוסף

האירוע נערך בחסות המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב, העורך הרצאות ואירועים במהלך כל השנה.

תמונות מהשטפון ברחבי האינטרנט.

תיאור השתלשלות הענינים של ההצפה.

מאמר עם תמונות על 50 שנה להצפה מה"גארדיאן"

תמונות מהשטפון עם הסברים באתר המוקדש לנושא

קישור לסרט המסביר על שחזור הספרים שניזוקו בשטפון.

קטעי סרטים שצולמו בעת השטפון .