סרילנקה: נאקלז – גבעות עם נגיעות ערפל וטרסות אורז צהובות

שמורת ההרים נאקלז שוכנת במרכזה של סרילנקה. שמה של השמורה  (בעברית "פרקי אצבעות" ) נגזר משרשרת של הרים ורכסים המזכירים בצורתם פרקי אצבעות בולטים באגרוף. השם הוענק לאיזור על ידי חוקרים בריטיים. בסינהלית המקום נקרא "רכס רווי ערפל". הנוף הקסום שנשקף מחלונות המלון בו שהינו הצדיק את שני השמות.

באיזור , שבו שכבות עבות של עננים "יושבים" על פסגות ההרים, יש מיקרו – אקלים משל עצמו, המעודד גיוון אדיר של מיני צמחים, ובעלי חיים. המקום הוכרז כאתר שימור עולמי על ידי אונסק"ו אבל למרות יופיו, הוא כמעט אינו מתוייר על ידי זרים.

אנחנו מבלים יומיים קסומים בשמורה במנוחה ובטיולים רגליים בשמורה . במלון שלנו אנחנו מרגישים קצת כמו משפחה בריטית קולוניאלית, עם תה ב-5, ארוחת ערב לאור נרות, ובאטלר כמעט צמוד. בשמורה אנחנו מטיילים ביער מחטני, ביער גשם, מטעים שהתפראו ובג’ונגל הגובל בטרסות אורז מצהיבות. אנחנו עוקבים אחריי חיי הכפריים הפשוטים, והשלווים. 

הבונגלו של סיר ג’ון

המלון שלנו נקרא בשם הציורי "הבונגלו של סיר ג’ון" בית בסגנון קולוניאלי, שהיה ביתו של בעל מטעים שניהל את האחוזה שמסביב. הבית הוסב לאחד המלונות היפים ששהינו בהם. המלון נמצא בלב ליבה של שמורת נאקלז. הדרך אליו מתפתלת בין כפרים קטנים, מטעי תה, וגבעות ירוקות.

אנחנו מקבלים שני חדרים גדולים ומרווחים: הילדים משוכנים בחדר משפחה ובו ארבע מיטות, ואילו אנחנו ההורים משוכנים בחדר זוגי. מכל חלון נשקף מראה על הגבעות. הבית מוקף הגינה מטופחת עם מזרקה קטנה.

בהתאם לאוירה הקולוניאלית בחמש מוגש תה ועוגה, ארוחת הערב מוגשת בחדר האוכל לאור נרות. את ארוחת הבוקר אוכלים על הגזוזטרה מול הנוף. המראות הנשקפים מרהיבים, בעיקר זריחות ושקיעות ואפילו כשיורד גשם– בכל מקרה לא מתחשק לזוז מהמקום.

חיי הכפר

מאז הכרזת האיזור כשמורה נאסר על התישבות ובירוא היער לגידולים חקלאיים. הכפרים שהיו בשטחה בעת ההכרזה קבלו היתר להמשיך ולקיים את אורח חייהם. כך הטיולים בשמורה מאפשרים לראות את השילוב והאיזון עם הטבע של החברה המסורתית. בשני הטיולים הרגליים שאנחנו עושים אנחנו זוכים להצצה מרתקת אל חיי ההכפר. 

הכפרים  נמצאים בלב הג'ונגל. מתוך היער הסבוך יוצאים  אל השטח הפתוח :אל השדות ואל נחל קטן ושוצף. הנחל הוא מקור החיים של הכפר מהנחל זורמים המים לשדות, במימי הנחל משתמשים לבישול ולשתיה, ובנחל גם מתרחצים ועושים כביסה. גבר אחד עומד בנהר ומכבס את בגדיו, גבר אחר עומד להצטרף אליו : חפצי הרחצה מגולגלים בעיתון. מעבר לגשר "עזרת הנשים" : כאן הנשים רוחצות בנהר, עושות כביסה, ואת בגדיהן פורשות ליבוש על הסלעים. צהרי היום, השמש חמה, המים קרירים – היש זמן טוב יותר לרחצה ?

על השבילים שאנחנו מטיילים אנחנו פוגשים את הכפריים. גברים רבים לבושים בלבוש המסורתי הפשוט : לונגי -יריעת בד המלופפת סביר האגן והרגליים, יריעת בד נוספת מלופפת סביב הראש להגנה מפני השמש, וחולצה. הרגליים יחפות.

הנשים לבושות בחצאיות וחולצות, ואת משאן הן נושאות על הראש.

הכלים השימושיים ביותר שאותם נושאים הגברים הם מקל ארוך, וסכין בעלת להב מעוגלת. בסכין זו הם משתמשים לפילוס דרכם בג’ונגל אם צריך, לקציר ולקטיף פירות מאכל. אנחנו פוגשים גבר רזה וחייכני הנושא בקצה מקלו את "פרי הג’ק" (jackfruit בעברית לחמן ). הפרות האלה צומחים ישירות מתוך גזע העץ ונפוצים בג’ונגל המקיף את הכפרים. קליפתו החיצונית קשה ומלאת גבשושיות. פירות העץ הם מבין פירות המאכל הגדולים ביותר בעולם ומשקל פרי בודד יכול להגיע ל-36 ק"ג .

בכפרים ניתן לראות בתים הבנויים מלבנים, לצד בתים הבנויים מבוץ. הרצפה עשויה מצואת ג’מוסים המעורבבת בפחמן שהוצא מסוללות ולעיתים מוסיפים צבע ליופי. את חידוש הרצפה יש לעשות פעמיים בחודש. אנחנו מעוררים סקרנות בכפר, ונשות הכפר יוצאות להציץ מפתח בתיהן.

בחצרות של הבתים פרושות יריעות ועליהן מתיבשים אורז ותבלינים. לכל בית יש  גינות ירק ועצי פרי.

תחת עץ גדול הנקרא "עץ הלחם" מסתקרנת ילדה קטנה וחייכנית. היא עוקבת אחרינו בעניין מרחוק. המדריך שלנו עוצר לפטפט מעט עם אמה. זהו סימן מספיק בשבילה לבטוח בנו והיא מזדרזת להראות לנו את האוצר היקר ביותר שלה: במלונה הכלבה שלה המליטה ומניקה את גוריה.

את ארוחת הצהריים שלנו אנחנו אוכלים בכפר. זוג מבוגר מופיע לקראתנו ופורש בצל על גדר של באר ישנה מזנון "אורז וקארי". הארוחה כוללת אורז, ומגוון תבשילי ירקות הנאכלים עם האורז. האוכל חריף אבל טעים. בין המנות היותר אקזוטיות מוגש "פרי הג’ק " מבושל, ופרחי בננות מטוגנות.

אורז

הימים הם ימי איסוף האורז הבשל. בכל עבר הכפריים עובדים: יש מי שקוצר את האורז, ויש מי שמניף את האלומות הקצוצות כדי להפריד את האורז מבין השיבולים שלו. לאחר מכן יאספו את האורז בשקים, ומרביתו ישמש את בני המשפחה.

האורז משמש כמזון עיקרי עבור יותר ממחצית אוכלוסית העולם ובכללה סרילנקה, בה תמיד תוכלו לאכול "אורז וקארי". גידולו מתאים במיוחד למדינות עניות כיוון שניתן לגדל אותו בכל מקום, אפילו על צלע הר תלול.

האורז גדל לרוב בשדות המכונים "פאדיז":שלוליות רדודות בעומק של15-20 ס"מ, שבהן מקפידים על עומק המים המתאים. החקלאים מנצלים את עמידות צמח האורז למים: שפע המים בשדה מונע צמיחת עשבים שוטים.  כאשר האורז מתבסס על חלקת השדה המים מנוקזים כהכנה לקציר. גידול האורז דורש כמות יחסית גדולה של מים בהשוואה לגידולי דגנים אחרים, אך בסרילנקה בה יש פעמים בשנה מונסון, מתזמנים את הגידולים בהתאם. מראות הטרסות המצהיבות הן כל כך יפים שמצאתי את עצמי מצלמת בלי סוף. 

החלקה נמדדת במידה שנקראת "בושל”, שהיא כשני דונם וממנה הניתן להפיק כ20 ק"ג אורז. על מנת לקבל 20 ק"ג אורז יש לזרוע 1 ק"ג אורז.מרבית האורז שמשפחה מגדלת היא לשימוש עצמי. מ1 ק"ג אורז אפשר להאכיל משפחה בת 4 נפשות. לאחר ניפוי הקליפה, נשאר שלושת רבעים מהכמות שנאספה. בסרילנקה משתמשים בשני סוגי אורז –לבן ואדום. לטיפול באורז לבן יש שתי שיטות : יבוש בשמש וניפוי הקליפות. אידוי האורז עם הקליפה . תהליך זה מביא לאורז דל בסוכר.

השדות עכשיו קצורים והג’מוסים מסתובבים בהם. הם תורמים לאקולוגיה – הם אוכלים את הקש הנותר בשדה, וכך מבראים אותו, והצואה שלהם מדשנת את השדות. האורז נשתל ונקצר פעמיים בשנה.

עלוקות

המדריך שלנו מחכה לנו בפאתי כפר קטן: חייכן, גבוה ורזה ובידיו שקיות לרוב.משקית אחת הוא שולף בשבילינו בקבוקי מים, מהשניה ערכות נשנוש אישיות לטיול. מהשקית השלישית הוא שולף גרבי בד גדולות –אלה הן גרביים נגד עלוקות.

את העלוקות הראשונות ככל הנראה אנחנו אוספים בהיסח הדעת, כשהמדריך מציע לעשות הפסקת מנוחה . בעודי מתרוצצת בין האבנים והנחל מחפשת זויות צילום מענינות ומפטפטת עם המדריך, בני הנוער משתרעים בדשא ונשענים בגבם על שיח עבות. “לא ! לא כאן!” מזדעק המדריך " בשיחים יכולות להיות עלוקות. שבו על האבנים החשופות". בני הנער מזנקים ממקומם, מנערים תיקיהם, ומשפרים פוזיציה. עד עתה לא פגשנו אף עלוקה, ונראה כי השד אינו נורא כל כך. הגרביים סתם מעיקים ומיוזעים.

לקראת סוף המסלול גשם חזק מתחיל לרדת ותוך דקות ספורות אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו. במהרה אנחנו מגיעים לצומת הדרכים בהם מחכה לנו הנהג. כל צומת דרכים היא מקום לעסק פוטנציאלי, ואכן המשפחה שגרה בסמוך פתחה קיוסק קטן, בו יושב הנהג שלנו ושותה תה.  הנהג מביט בנו, הרטובים והמבוצבצים, במבט מלא תוכחה. אי אפשר להכנס כך לאוטו. בזריזות הוא שולף בגדי ספורט מתיקו לטובת המוזיקנט, ולונגי לטובת הנערה.

המדריך מציע לנער את תרמילנו ואת נעלינו למקרה שאיזו עלוקה דבקה בהם. שתי עלוקות שחורות ומתפתלות נופלות אל רצפת הקיוסק. קריאות גועל (מוצדק) בוקעות מגרונם של בני הנוער. בעלי הבית מזמינים אותנו להשתמש בביתם כדי להחליף את בגדינו וגם לשתות תה ולנוח קצת. הנערה נכנסת ראשונה, ומיד נשמעת זעקה. אני פורצת בבהלה לבית. הנערה בתחתוניה עומדת באמצע החדר. על בטנה דבוקה תולעת שחורה: קצה האחד צמוד לעורה של הנערה, והשני מתנועע. מגעיל, דוחה, ושאר סופרלטיבים לא יספיקו לתאר את המחזה, אבל כרגע יש להתמקד בהצלת הנערה שמרוב חלחלה כמעט אינה נושמת. המדריך שולף תרסיס קטן המכיל חומר דוחה עלוקות ואני מכלה את זעמי ותכולתו בעלוקה, שמיד נושרת לרצפה. הנערה חוזרת לנשום. בנתיים בחוץ נמצאו עוד שתי עלוקות על המוזיקנט. כל תגלית כזאת לוותה בסירנות רמות מפי בני הנער, וחיוכים וצחקוקים מפי המקומיים. מהומת ההתארגנות לוקחת דקות רבות וכוללת איסוף פרטי לבוש רטובים, ריפוד האוטו בשקיות, והתארגנות כללית. עייפים, מותשים ועם דפיקות לב אנחנו יצאים בדרכנו למלון.

עם ההגעה למלון רטובים וקפואים אנחנו מזדרזים לעשות מקלחות, לכבס את בגדינו ולתלות את תיקינו הרטובים. במקלחת אני מגלה עלוקה שטיילה על בגדי, ומזעיקה את האיש שיערוך עלי בדיקה מקיפה כולל שערות. מהבגדים המכובסים והתלויים נושרות עוד כמה עלוקות. אי אפשר להיפטר מהגועל נפש הזה! הם נצמדים כמו ..עלוקות.

הקטנים תחילה אינם מבינים על מה המהומה, אך כשהם שרואים בחדר האמבטיה יצור קטן ומגעיל זה, ומקשיבים לסיפורי האחים הגדולים,  הם מתחפרים עמוק במיטת מבטחיהם ומסרבים לצאת ממנה. האמבטיה בה נתלו הבגדים מוכרזת כאיזור בעל סכנה ביולוגית ונאטמת על ידיהם.

למחרת בבוקר מתוכנן טיול בשמורת הטבע, אבל הילדים מסרבים בכל תוקף. הגדולים מתחלחלים למחשבה על העלוקות, ואילו הקטנים מבועתים רק מהסיפורים. הצעת המדריך החייכן שלנו למסלול סלול כמעט נטול עלוקות, נדחית על הסף. הילדים מסרבים לעזוב את החדר המוגן. אנחנו ההורים מחליטים להשאיר את הילדים עם ערימת נשנושים בטיפולם המסור של צוות המלון ויוצאים לטיול זוגי. 

רגע לפני הכניסה ליער עוצרים לתדרוך עלוקות. המדריך מסביר שברגע שנכנס ליער יתחילו לזחול עלינו עלוקות. בזכות הגרביים ניתן יהי לראות בקלות אותן, ופשוט יש להבריש אותן תוך כדי תנועה. אין טעם לעצור כדי להוריד אותם, כי בזמן העצירה יעלו עוד ועוד עלוקות. במקומות מסויימים, בהם המקום שורץ במיוחד – יש ללכת פשוט מהר ככל האפשר.

"אבל הכי חשוב" מזהיר אותנו המדריך "זה לא לתת לעלוקות להכנס לכם לראש!”

אם חשבתי בטיול של היום הקודם שנתקפנו עלוקות, זה כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו פוגשים היום. לעיתים נדמה לנו שהאדמה ממש נעה מרוב עלוקות. המדריך מספר שכשבאות קבוצות גדולות, הוא לוקח איתו עוזרים שירוצו בין האנשים ויברישו מהגרביים את העלוקות. נחמה פורתא אפשר למצוא בכך שכמות העלוקות היא סממן לכמות היונקים ביער: אם יש הרבה עלוקות, זה סימן שיש הרבה יונקים.

נאקלז – מידע נוסף

אפשר לטייל בשמורת נאקלז גם מבלי לפגוש בעלוקות. כדאי להגיע בתקופות היבשות של השנה – ינואר עד מאי. אפשרות אחרת היא לא לרדת מהכביש. לחלק מהכפרים אפשר להגיע ברכב, ואפשר גם ללכת על הכביש.

אהבנו מאוד את הטיולים שהובילו לכפרים בסרילנקה. רעיון נוסף לטיול באיזור כפרי ונטול עלוקות:

טיול באיזור סיגיריה בכפרים