וילנה עם ילדים: המלצות מעכשיו וזכרונות ילדות מפעם

נולדתי במוסקבה ואת ימי ילדותי הצעירה ביליתי שם. תמונות השחור-לבן שצילם אבי מראות יערות גדולים, ילדה קטנה משחקת בעלי שלכת, אמא וילדה צועדות בין עצי לבנה, ילדה בתחתוני כותנה מאכילה את אימה בפירות יער. לארץ עליתי עם הורי בגיל שלוש וחצי. המסורת המשפחתית מספרת על כך שהמעבר היה מורכב מאוד. ככל הנראה הפרידה מסבתי האהובה ומדודתי ומשפחתה היתה קשה מנשוא. במשך חצי שנה חליתי ברצף של מחלות ילדות. הפרידה וההסתגלות סגרו ואטמו את זכרונותי במגירה.  מדי פעם באופן מפתיע דברים פעוטים מצליחים להתגנב, לפתוח את המגירה ולמלא את ליבי בזכרונות. בוילנה, שזהו לי הביקור הראשון בה, המגירה נפתחה יותר מפעם אחת.  זכיתי לחוות שוב את ילדותי משתקפת בעיניה של בתי.

המלצות על אתרים נוספים, לינה ומסעדות אפשר למצוא בפוסט חופשה אביבית בוילנה.

וילנה עם ילדים – רעיונות לטיולים ולמוזיאונים

תצפית ממגדל גדמינוס

הגבעה המתנוססת מעל העיר העתיקה, שעליה עומד מגדל גדמינאס ירוקה כולה. אחר צהריים בהיר וחמים מחייב טיפוס עליה לתצפית.  כשאנחנו מתקרבים אני רואה שבקצה כל גבעול ירוק יש ״אדובנצ׳יק״. כמו ״הסבא״ של הסביון והחרצית. אבל כאן הוא בדיוק ה״אדובנצ׳יק״ מילדותי. אפילו לא זכרתי שאני זוכרת את המילה הזאת. אני ניגשת וקוטפת לי אחד. כמה עדין הוא ! טלטלה קטנה והזרעים עפים, והאדובנצ׳יק נשאר קרח.  הקטנה מצטרפת אלי ואני מראה לה  איך יש לקטוף בזהירות, לקרב לפנים ולנשוב.  הקטנה נשאבת כולה אל שדה האדובנצ׳יקים. לאט, לאט אנחנו עולים במעלה הגבעה.   אחרי כל ״אדובנצ׳יק״ שמתקרח אנחנו עוצרים לקטוף עוד אחד. תראו! מסב את תשומת לבנו האיש, אל צביר כדורים פורחים העולה אל האויר. הם מתרוממים  במהירות והרוח נושאת אותם מעל הבנינים הגבוהים של השכונות מעבר לנהר. וכך אנחנו עומדים שלושתינו, צופים  בכדורים הפורחים, ונושפים אדובנ׳ציקים. איזה רגע חלומי!

מגדל גדמינאס, החומה ועוד מספר מבנים הם מה שנשאר מהמבצר העליון ששימש את דוכסי ליטא. הביצורים הראשונים שנבנו על הגבעה היו מעץ ונעשו על ידי גדמינאס. בנית מבצר הלבנים הראשון במקום הסתימה בתחילת המאה ה15 .  המגדל בעל שלוש הקומות נבנה מחדש על ידי ארכיטקט פולני ב1930. היום הוא משמש כסימלה של העיר. גבעת המבצר פתוחה מזריחה ועד שקיעה וכדאי מאוד לעלות עליה. בתוך המגדל יש מוזיאון קטן עם ההיסטוריה של העיר, מודלים של הטירה, שריונות עתיקים וכלי נשק, ותערוכה המוקדשת לקבלת העצמאות מברית המועצות. אנחנו לא נכנסנו לתערוכה אבל מידע על שעות פתיחה והיסטוריה של המבנה אפשר למצוא כאן.

מוזיאון הצעצועים

ברויגל הוא אחד הציירים האהובים עלי ביותר מימי ילדותי. אהבתי מאוד להתבונן בתמונותיו המתארות בפרטי פרטים את החיים באירופה הכפרית. כשעל קיר מוזיאון הילדים בוילנה אני מגלה העתק של תמונת ״משחקי ילדים״  שלו, אני נעצרת שוב להתבונן בציורי הילדים ובמשחקיהם. ביצירה קיימים 230 ילדים המשחקים ב  90 משחקים שונים. היצירה הזאת יחודית בכך שבאותה תקופה הציירים השתמשו בדמויות של ילדים כמלאכים, קדושים או כישו. איש לא הציג את הילדים ועיסוקיהם ביצירה שלמה. סביב לתמונה בנויה במוזיאון תערוכה שלמה על המשחקים של פעם : סביבונים, חישוקים, אבני משחק, משחקי דמיון, חמש אבנים. ובהכל מותר לגעת ולשחק. אני משחקת קצת במשחקים ומיד נזכרת כמה מיומנות, קואורדינציה, וזריזות ידיים נדרשת במשחקים הפשוטים האלה.

למשל "חמש האבנים" הוא משחק המפתח זריזות ידיים ודיוק. באירופה של ימי הביניים הוא השתמשו הילדים בעצמות של בעלי חיים, בעיקר פרות. נבחרו עצמות קטנות וריבועיות או טרפזיות כגון העצמות המרכיבות את הקרסול.

לבנים וקוביות שמשו למשחק ילדים גם בימי הביניים. הילדים בנו מבנים קטנים ומגדלים כמו בימינו. אבל היתה להם עוד דרך יצירתית לשחק כפי שניתן לראות מתמונתו של ברויגל. הילדים היו מגררים את הלבנה לאבקה ומשחקים במשחקי דמיון של חנות.  בימי הביניים ילדים הועסקו בהכנת לבנים ובבניה כבר מגיל 5 או 6, כדי שילמדו את המקצוע.

בחדר אחר תערוכה של צעצועים סובייטיים: בובות, חיות פרווה, מכוניות, צעצועי הרכבה. ימי ילדותי עברו עלי בחברת צעצועים כאלה. בובת הדוב הג׳ינג׳י , שקבלתי עם הולדתי היה אחד הצעצועים הבודדים שעשה עליה יחד איתנו. הדוב הזה ליווה אותי שנים רבות, גם אחרי שפרוותו הפכה מדובללת ואפו נמעך .

הקטנה והאיש חולפים במהירות על פני החדרים הראשונים ועוברים לאיזור מכונות המשחק. חדר שלם מוקדש למשחקים כגון כדורגל והוקי שולחן, משחקי דיסקת אויר, ואפילו מכונות משחק המדמות נסיעה במכונית מרוץ או קרב יריות – הכל מתוצרת סובייטית.

צעצועים סובייטיים המשיכו להגיע לביתינו גם אחרי עליתנו לארץ. שנים רבות עוד אחרי העליה הכסף בבית היה בצמצום, בודאי שלא לרכישת צעצועים. ימי ילדותי עברו עלי במשחק בצעצועים שבנה לי אבי, ובצעצועים סובטיים שנשלחו על ידי הדודות מרוסיה. כמה אושר ושמחה הביאו  החבילות האלה. רגעי ההמתנה מרגע שהגיעה ההודעה על ״פסילקה״ ועד שהורי הלכו לדואר והביאו אותה הביתה היו מלאים בציפיה מתוקה מלווה בסקרנות גדולה של מה יהיה שם? אני זוכרת היטב את רגעי הפתיחה של החבילה העטופה בנייר חום ועליו בולים צבעוניים ויפהפיים, שנגזרו בקפידה . הוצאת הצעצועים מהקופסה לוותה בחשש מה ,שמה משהו נשבר. הטיפול הסוביייטי בחפצים (ובאנשים) לא היה עדין במיוחד. כשגדלנו מעט, החלו לשלוח הדודות משחקי הרכבה ומודלים. לגו סוביטי, משחקים עם ברגים ואומים, מודלים של מטוסים רוסיים . אחי ואני העברנו שעות במשחקים, הרכבה ובניה. במבט לאחור אפשר לומר שעברה עלי ילדות סובייטית נהדרת.

מוזיאון הילדים מתאים מאוד לגילאים הצעירים יותר, גילאי 4- 8. מבוגרים עשויים למצוא בו נוסטלגיה. בנוסף לחדרים שתוארו, ישנו חדר המוקדש לתקופת האדם הקדמון עם פעילויות לחקר ולימוד. המידע כתוב גם באנגלית.  ישנם יומיים בשבוע בהם המוזיאון פתוח עד השעה 20:00 מאוד נוח  במיוחד בחורף.

מאמר מעניין שמצאתי על משחקי ילדים בעת העתיקה 

מוזיאון החשמל והתחבורה

מוזיאון החשמל והתחבורה נמצא בבניין תחנת הכוח הראשונה של וילנה. תחנת הכוח נפתחה בשנת 1903 ושמשה את העיר כ60 שנה. את הבניין קל לזהות בזכות פסל האישה על גגו, בידה המושטת פנס.

בניין המוזיאון שמר במידה רבה על צינורותיו, דוודיו ענקיים,טורבינות החשמל, ומכשירי המדידה למיניהם והם משמשים לבה של התערוכה.  אפשר לטפס בין הקומות השונות לעקוב אחרי הצינורות,  להכנס לתוך דוודי ענק ולדמיין איך זה להיות קיטור, וללמוד קצת על ההיסטוריה של החשמל בליטא. מגניב לבקר בחדר הבקרה, להסתובב בין עשרות וולטמטרים סובייטים. לאבי שהיה בעל ידי זהב, וידע לתקן הכל היו כאלה. במרכז חדר הבקרה נמצא הטלפון שבו היה אמור להשתמש אחראי המשמרת במקרה.

קומה אחת מוקדשת לתעשיה שהלכה והתפתחה בליטא, החל מגילדות של אומנים ובעלי מלאכה ועד לתיעוש, שהביא איתו השלטון הסובייטי. מעניין במיוחד לראות את אותם העתקים סובייטים של מוצרים מהמערב. בקומה זו ישנו שחזור של מספר חדרים כמו שנראו בימי הסובייטים.

חדר אחד מוקדש לשעשועי מדע. אין בו הרבה מוצגים אבל מה שיש מוצלח מאוד. בלי יותר מדי הסברים, פרסומות, חסויות , משחק מדעי תכלס ואפשר לשחק שוב ושוב.

המוזיאון מתאים לילדים  המתענינים בטכנולוגיה ובהיסטוריה שלה. בתצוגות מרבית ההסברים הם בליטאית. כדאי להוריד אפליקציה באנגלית שמסבירה על המוצגים.

פרטים נוספים על המוזיאון, שעות הפתיחה והתערוכות ניתן למצוא כאן.

השארנו לפעם הבאה: מוזיאונים נוספים שעשויים להתאים לילדים

מוזיאון הרכבת

מוזיאון האשליות

סביבות וילנה עם ילדים – טיול יום

טירת טראקאי

טירות, נסיכים ונסיכות תמיד ענינו את הילדים שלי. אני חובבת היסטורית ימי הביניים. טירות הן תחביב משפחתי.  אז כשיש בסביבה טירה שנמצאת על אי באגם – אי אפשר שלא לנסוע לבקר.

טירת טראקאי נמצאת מרחק כחצי שעה נסיעה מוילנה ושווה ביקור בכלל ועם ילדים בפרט.  הטירה ממוקמת על אי קטן בליבו של אגם. לטירה מגיעים בהליכה על גשר עץ. הטירה משוחזרת בסגנון המאה ה15. חדרי הטירה משמשים כמוזיאון וניתן לבקר ולראות בו את האולם הגדול עם חלונות הויטראז, חדרי מגורים עם רהיטים, דמויות בלבוש התקופה, כלי נשק ושריון.

כדאי לעשות טיול על האי ולהקיף את הטירה . אפשר לראות איך היא בנויה ואת הגשר התלוי. לא לפספס את חדר התחתון  בו מוצגים מטמונים עם הכלים בהם נמצאו.

מידע על הטירה, שעות כניסה, ומחיר אפשר למצוא כאן .

מידע על טראקאי אפשר למצוא כאן.

מתחנת האוטובוס בוילנה יוצא אוטובוס לעיתים תכופות. הנסיעה חוקחת כ45-30 דקות. עלות כרטיס 2 יורו. למידע על האוטובוסים.

וילנה עם ילדים – רעיונות נוספים

לשלוח גלויות

הקטנה שלנו חובבת גלויות. היא שולחת ומקבלת גלויות מכל העולם בעזרת אתר חילופי גלויות. כשאנחנו מטיילים היא שולחת גלויות לחברים וקרובי משפחה. וגם גלויה אחת הביתה  – לאחים שנשארו בבית. הגלויה אמנם תגיע אחרי שנשוב , אבל בכל זאת זה תמיד כיף לקבל מזכרת מהטיול בדואר.

וילנה עם ילדים מצלמים

האיש ואני חובבי צילום ומצלמים הרבה במסגרת הטיולים שלנו. גם הילדים רוצים. כבר מגיל די צעיר אנחנו נותנים להם מצלמות פשוטות וזולות, ומאפשרים להם לצלם תוך כדי טיול. פתיחת התמונות והתבוננות בהם מאוחר יותר, מרתקת. אנחנו ההורים מקבלים הצצה אל החוויות שלהן ואל הדברים שמענינים אותם.

האיש והקטנה מתישבים להם על ספה בחדר המשחקים של מוזיאון הילדים ופוצחים במשחק שחמט.  מעליהם תלוים תמונות ילדות בשחור לבן. שתי אחיות מסורקות בקפידה עם צמות וסרטים מחייכות למצלמה. ילדה קטנה צולמה משחקת בבובתה. ילד על סוס נדנדה. רגעי ילדות שנתפסו במצלמה.

אל המדריכה בסיור ניגשות אישה ובתה. הן אוחזות תמונות שחור לבן בידיהם. בתמונות ילד על רקע מראות מוילנה. הן מבקשות עזרה בזיהוי המקומות. הילד התמונה הוא הבעל והאב. הן באו לחפש אחר זכרונותיו.  

ניכר בתמונות עד כמה הושקעה מחשבה ביצירת התמונה. אני יכולה לדמיין את ההתרגשות שליוותה את רגעי הצילום. בימים דאז לא בכל יום צולמו ילדים. צילום היה בודאי חגיגה.  אני חושבת על כל אותם תמונות שאנחנו מצלמים את ילדינו כמעט בהיסך הדעת, והם נשארים אי שם על הדיסק, על הכרטיס, או מועלים לענן, כדי להשכח שם.

אני מתבוננת בתמונות שצילם אותי אבי. שחור לבן, על ניר משובח, לעיטים עברו ריטוש מדוקדק ועדין לתיקוני פגמים. אני נזכרת בריחות הכימיקלים שפשטו בחדר החושך המאולתר של אבי. הייתי יושבת שם בחושך ממתינה שאבי יעביר את הפילם הרגיש אל קופסת הפיתוח שלו, וידליק את המנורה הקטנה האדומה. האור היחיד שמותר בתהליך הפיתוח.  הייתי מתבוננת בעיניים משתאות איך על הנייר הלבן היה מופיע כבקסם קווי מתאר אפורים של תמונה, הולכים ומתעבים והופכים למראות מוכרים של בית, של משפחה, או של נוף.

אבי הותיר בידי אוצר. תמונות שחור-לבן שבהם עמד הזמן מלכת ובהם רגעי ילדותי מעולם אחר.  אני תוהה מה אוכל להשאיר לילדי. 

הבלטיות עם ילדים

המדינות הבלטיות הן יעד מעולה לטיולים עם ילדים . יש הרבה טבע , אפשרויות לחופשות אקטיביות, פעילות מים ועוד. באוגוסט קריר ונעים.

יצאנו לחופשה משפחתית באסטוניה ולטביה ונשארנו עם הרבה טעם של עוד.