הרי הטטרה למיטיבי לכת: פסגות, אגמים ושלוגיות

המסלולים החביבים עלי ביותר הם מסלולים על קוי הרכסים. מסלולים שמביאים אותו אל מעל לקו העצים, כאלה שמראים לי את הסלעים במערומיהם העוצמתיים, מכוסים רק בעלי שלוגיות. העולם פרוש אז לנגד עיני ואני עומדת ומתבוננת בפרטי הפרטים שמהם הוא מורכב.  בכל טיול אני מחפשת מסלול שיוביל אותנו גבוה אל הפסגות. מסלול כזה הרכבנו לנו גם בהרי הטטרה בפולין, בסיוע הרכבל המוביל אל קספרובי וירך. זהו אחד המסלולים היפים שעשינו . מעבר לנופים היפים יצאנו בהרגשת סיפוק מיוחדת : זוהי הפעם הראשונה בה הרכבנו מסלול בעצמינו.  אז הנה הוא לפניכם, עם מראות וחוויות. בסוף הפוסט תוכלו למצוא גם את התובנות שלנו מהתהליך.

אורך המסלול –  לפי המפה 4 שעות הליכה , לנו לקח בפועל 6 שעות.
מים – 1.5 ליטר לאדם, מילוי של ליטר נוסף בדרך. נפלנו על יום חם.
גובה – ירידה של  כ1000 מטר.

המסלול שלנו מתחיל מתחנת הרכבל העליו המכונה קספרובי וירך. המפה מסמנת מספר מסלולים אפשריים. חלקם לאורך קו הפסגות, אחרים יורדים אל העמק הנפרש מתחתינו. אנחנו בוחרים מסלול שיוביל אותנו אל העמק דרך מספר אגמים. אנחנו משתמשים ברכבל כדי להגיע עד לתחנה העליונה. הנסיעה לוקחת כ15 דקות, ומאוד חוויתית מבחינת הקטנה, שלא מפסיקה לצלם. את הדרך הזו ניתן לעשות גם ברגל. הדרך סלולה ונוחה כמעט לאורך כל המסלול. המפה מציינת שהדרך תיקח כשעתיים וחצי. אנחנו מעדיפים להמתין בסבלנות בתור ברכבל כיוון שאנחנו מטיילים עם הקטנה.

אנחנו חוגגים את הסבלנות שהקטנה הפגינה בהמתנה בתור במנת גלידה לכל אחד. יושבים בנחת על ספסל אבן וצופים בנוף, ובאנשים הרבים המטיילים כאן. בחורף כשהאיש ואני היינו ממש באותו מקום, לא יכולנו לנשום מהרוח החזקה. היום זהו יום קיץ יפהפה, בו עננים קלים מעטרים את השמים והשמש זורחת במלוא עוזה.

 מקטע ראשון – המקטע האדום

50 דקות, עליה מקסימלית 60 מטר, קטע נוח להליכה
הקטע הראשון של המסלול מתחיל ביציאה מהרכבל בתחנת קספרובי וירך  ולוקח אותנו על קו הרכס. זהו גם קו הגבול של פולין וסלובקיה. היום בהיר ואנחנו יכולים להשקיף בקלות אל שני הצדדים.

. המתבונן לצד הפולני יראה את העמק בו נפרשת זקופנה.

לצד הסלובקי – שרשרות של הרים ועמקים.

כשאנחנו הולכים לאורך השביל אני חושבת על הגבולות הפתוחים שלהם זוכים תושבי אירופה בכלל, ותושבי פולין בפרט. חופש התנועה ,זכות בסיסית זו שכמעט מובנת מעליה, לא התקיימה במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה. האנשים לא יכלו לשנות את מקום מגוריהם כרצונם, לא כל שכן לנסוע לחו"ל. והנה תוך רבע מאה המצב השתנה, וכיום אפשר פשוט לעבור את הגבול בהליכה.

אנחנו נמצאים בגובה הקרוב לאלפיים מטר. לאורך ההר חזזיות ירוקות מתפרשות על האבנים. סימן שיש כאן אויר נקי עם מספיק חמצן. הנשימה הקשה שלי? זה רק כי עוד לא התנעתי.

הצמחיה היא צמחיה אלפינית. עשב ירוק, ופרחים הצמודים אל הקרקע. מלמעלה כבר רואים את האגמים לידם אנחנו מתוכננים לעבור, ואת הבקתה שהיא ציון לחצי הדרך. המרחקים מתעתעים – הבקתה נראית רחוקה משהיא באמת, והאגמים נראים קטנים.

מקטע שני  – מקטע שחור  – ירידה תלולה

מסומן במפה כ45 דקות, לנו לקח למעלה משעה, ירידה תלולה מאוד
המסלול שאנחנו הולכים עליו כעת מתפצל . אפשר להמשיך בו אל פסגה המתנוססת לגובה של מעל 2300 מטר, או להתחיל לרדת.  קטע הירידה שלפנינו הוא הקטע האיטי והקשה ביותר במסלול.  המסלול מסודר. במרבית הדרך הונחו סלעים שישמשו כמדרגות, אבל גובה המדרגות כמובן אינו אחיד, ויש לשים לב על כל צעד. אנחנו הולכים לאט, עוצרים למנוחות, ובכל פעם נהנים מהנוף. זהו מסלול פופולרי למדי, ועוברים בו טיילים רבים,אבל אין דוחק, אין פקקים, והאנשים מברכים לשלום זה את זה.

אנחנו נמצאים מספיק גבוה כדי שישמרו שלוגיות לאורך הקיץ. אנחנו עוברים ליד שלוגית שכזאת והקטנה רצה אליה ועליה. היא  מגרדת קצת שלג,יוצרת כדור, ומאיימת להשליך אותו עלינו . מדהים כמה אושר קצת שלג מעורר אצל הילדה הזאת.

תוך כדי ירידה אנחנו שמים לב לצמחיה שמשתנה. כעת ראשוני המחטניים כבר מתחילים לצוץ ומכסים את צידי הדרך בשמיכה עבה וירוקה. האגמים כולם מוקפים שיחים מחטניים. אני נזכרת בהגדרה של הר. הר מוגדר לא על ידי גובהו, אלא על ידי העובדה שיש עליו כמה חבורות צמחיה שונות. הרי הטטרה הם  אכן הרים. ואנחנו יורדים ועוברים בין חגורות הצמחיה השונות.

אני מסתכלת היטב מלמעלה ומסמנת לי את האגם שלחופו ארצה לאכול את ארוחת הצהריים. באחד האגמים חבורה עליזה שמשתרעת לחופו של אגם, פושטת את בגדיה ומשתזפת בשמש. והשמש היום חמה ויוקדת. בצל נעים, והרוח הקלה מרעננת.אנחנו מתישבים לחופו של האגם, נחים קצת ומתבוננים בהולכים על השביל.

מקטע שלישי  – מסומן בשחור- כמעט מישור

45 דקות  (הקטנה עושה את זה בריצה בפחות )
מהאגמים לבקתה המסלול עבור בתוך עמק רחב ידיים. הפסגות המשוננות מתנוססות מעלינו, ואנחנו טובלים בירק. כמו לפי בקשה מסתדרים עננים ציוריים בשמיים, בדיוק כדי שאוכל לקמפז לנו תמונה. הקטנה פתאום עושה לה כנפיים, ומתחילה לרוץ קדימה. אנחנו קוראים לה והיא לא עונה, נעלמת מאחורי איזה שיח.  השביל מסומן היטב,.הקטנה היא טרקרית מנוסה, ואנחנו מאמינים שבפיצול הבא היא תעצור לחכות לנו, אבל בכל זאת אנחנו לא רוצים לאבד קשר עין. מה יקרה אם תיפול? היא אינה דוברת את השפה, ואף באנגלית עדיין רק כמה מילים. האיש פותח במרדף, ואני צועדת עם המצלמה , להשלים לו את מה שפספס בדרך. כשאני חוברת אליהם, הם כבר ממתינים לי שעה ארוכה. אל תראו אותם ככה את בני ה9 האלה, קלי רגליים ושלוחים כאיילות…

מקטע רביעי – מסומן בכחול

90 דקות  – עליה וירידה – מסלול נוח להליכה
במהרה אנחנו מגיעים אל אחו ירוק ובו בקתות עץ מסורתיות. הבקתות סגורות ומסוגרות, אבל המראות כל כך יפים ופסטורליים. בקתת המטיילים נמצאת מרחק דקות הליכה בודדות מכאן. זהו בהחלט איזור שבו הייתי רוצה להתמקם ליום ולשוטט בסביבה. אנחנו נחים קצת וממשיכים ללכת בשביל המסודר הלוקח אותנו אל תוך היער.  העצים מצילים עלינו מפני השמש החמה, אבל גם מסתירים את הנוף. אין ספק אני בהחלט אשת מרחבים ולא אשת יערות.

לאחר כחצי שעה הליכה בשביל היוצא ונכנס אל היער המחטני אנחנו שוב מגיעים אל שטח פתוח.  אנחנו שוב צופים אל העמק בו שוכנת זקופנה.  במבט ראשון המשך השביל מפחיד. נראה כאילו המטיילים הולכים על חודו  של סכין. כשמתקרבים המסלול כמובן רחב ונוח. המרחקים והמימדים מתעתעים בעין שלי המורגלת בשטח עירוני.

בירידה מהסכין אנחנו נכנסים לתוך יער. כאן העצים גבוהים, ושורשיהם סבוכים ובולטים. דווקא קטע זה הוא הכי פחות נוח להליכה. האבנים שרוצפו בעזרתם את השביל אינם נוחות להליכה. יש להקפיד היכן מניחים את כפות הרגלים, שלא ליפול או להתקל בחריצים שביניהם. היעד הזה ממשיך עד סוף המסלול.

מפת המסלול

קספרובי וירך – קוזניצה : הערות למטייל במסלול

זהו אחד המסלולים היפים ביותר שעשינו. שינויי הנוף והצמחיה, האגמים הכחולים, וקטעי ההליכה על צלע ההר הפכו אותו למאתגר ולמעניין. הקטנה שלנו בת 9 צלחה את המסלול ללא קושי.  אנחנו הרגשנו את הירידה היטב בברכיים.  מי שרוצה לעשות מסלול מתון יותר יכול לרדת במקטע הצהוב או הירוק הקרובים יותר.  כדאי להקדיש למסלול הזה יום שלם, להנות מהפסקות לאורך הדרך, לנוח לצד האגמים ולטייל סביבם. המים באגמים קרים מכדי להתרחץ בהם.  המקטע השלישי יפה במיוחד וגם לו כדאי לתת את הזמן.

ציוד : מקלות הליכה, קרם הגנה ומעיל גשם קל.
רכבל : החודשי הקיץ התור לרכישת כרטיסים לרכבל ארוך מאוד. זמן ההמתנה יכול להגיע לשעתיים ויותר. מומלץ מאוד לרכוש כרטיס מראש.  שימו לב- כשרוכשים את הכרטיס מראש, יש לבחור את שעת העליה ויש להגיע בזמן.  כרטיסים ניתן לרכוש באוטומאטים הנמצאים לאורך רחוב קרופובי, או באתר.
מידע נוסף על הפארק , מסלולי טיול נוספים אפשר למצוא בפוסט : הרי הטטרה בפולין.

תובנות בתכנון מסלול עצמאי

אנחנו מרבים לטייל במסלולים בטבע בארץ ובחו"ל . בארץ המסלולים שאנחנו מטיילים בהם הם בשמורות הטבע המוכרזות, מסומנים ומשולטים. גם בחו"ל אנחנו נוהגים לבחור מבלולים ידועים, עם פירוט שאנחנו מוצאים באינטרנט או מקבלים בלשכת המידע.  טיולי הרפתקאות, מסלולים אתגריים בארץ ובחו"ל אנחנו עושים עם מדריכים. בזכות מפת הטיולים של הפארק, ואופן הצגת המידע הרהבנו עוז ותכננו מסלול כלבבינו.  כמו שראיתם היה נפלא.

כשתכננו את המסלול ניסינו לענות על השאלות הבאות :

איזה סוג של נוף אנחנו רוצים לראות ? התמקדות על סוג הנוף תעזור להתמקד בחיפוש במפה. כיוון שרצינו לראות נוף פסגות, היה ברור לנו שעלינו לעלות גבוה מעל קן העצים. מבין כל המסלולים האפשריים שעולים בחרנו במסלול שעובר ליד האגמים  – לטובת הגיוון. על מנת לא להתעייף יותר מדי ולאפשר טיול בנחת, בחרנו לעשות כיוון אחד ברכבל.

כמה זמן אנחנו רוצים להקדיש לטיול?  מהחלטה זו נובע אורך המסלול שנבחר, כמות המים שניקח איתנו, וגם כמות המזון שניקח איתנו. חשוב לודא שנספיק לסיים אותו עד רדת החשכה.

איך מעריכים את רמת הקושי? זוהי הנקודה שהכי הדאיגה אותנו. במפה המסלולים לא סומנו על פי רמת הקושי, וגם לא ניתן מידע בקילומטרים. המקטעים סומנו בזמן הליכה. בדיעבד – דווקא מידע זה היה מועיל במיוחד.  אפשר היה להשוות בין מקטעים שונים ולראות כמה זמן הוקצב להם. אם הם קצרים (יחסית לאחרים) והזמן הוא ארוך – סימן שזהו מקטע מאתגר. במסלול שלנו השתדלנו לשים רק מקטע אחד כזה.  ערכנו "ניסוי כלים" יום קודם יצאנו למסלול קצר יותר כדי לבדוק מה היחס בין הזמן במפה לקצב שלנו. גילינו שאנחנו צריכים לתכנן זמן ארוך יותר פי 1.5 .

אופים ויכולותיהם של המטיילים ? 

כשמטיילים עם ילדים כדאי לחשוב היטב איך מחלקים את האנרגיה שלהם. לילדים קל יותר לרדת מאשר לעלות ולכן בחרנו לעלות ברכבל ולרדת ברגל. אם היינו מטיילים לבד היינו עושים את המסלול ההפוך.

כמה מילים של זהירות:

כאמור יש אפשרויות רבות להרכיב מסלולים בפארק. זהו מסלול שהרכבנו לבד, והתאים ליכולות שלנו. מסלולים, סימונים, מפות יכולות להשתנות עם הזמן. כדאי להתעדכן בלשכות המידע לגבי מצב המסלולים ונכונות המפה.

המפה שטיילנו איתה לא היתה מפה טופוגרפית, או מפת סימון שבילים. מומלץ להצטייד במפה כזאת.  בפארק הטטרה המסלולים מסומנים היטב, ומאוד מטוילים ולכן לא נשקפה לנו סכנה של ללכת לאיבוד. במחשבה שניה – בכל זאת הייתי מצטיידת במפה כזאת.

כשחזרנו הביתה גילינו שישנה אפליקציה לתכנון שמסלולים ומפות בהרי הטטרה . לא ניסינו אותה. שומרים לפעם הבאה:  tatra trails

תודה שאתם מטיילים איתנו. אנו מקוים שהמסלולים והטיפים יהיו לכם לעזר.  האם יצא לכם לתכנן מסלול בעצמכם ? אשמח לשמוע על המסלול ועל התובנות שלכם בעניין תכנונו?  אם אתם מטיילים בעקבותינו – נשמח אם תשתפו אותנו בחוויותכם מהמסלול. 

בפוסטים הבאים על פולין אספר על הטיול שלנו למורסקי אוקו, ועל המשך החופשה בקרקוב. מוזמנים להרשם לקבלת עדכונים.

Follow my blog with Bloglovin