אחר צהריים של תחילת ספטמבר. חוף הים של מכמורת מקבל אותנו ברוח חמה, מלוחה ולחה. חוף הים כמעט ריק . לרובינו הקיץ תם, כששנת הלימודים מתחילה. במהרה מתקבצים על החוף חבורה של אנשים נרגשים: מתנדבי רשות הטבע והגנים במרחב שרון והיחידה הסביבתית של השרון. מתברר שמלבד ילדינו, ישנם עוד יצורים חמודים שמתחילים בימים אלה דרך חדשה: צבי ים קטנטנים בוקעים מהביצים, ויוצאים לראשונה אל הים. אנחנו עומדים לחזות בפלא הזה במסגרת סיור בעקבות בקיעות צבי ים של רט"ג
***הרשמה לסיורים בעקבות בקיעת צבי ים החלחה לשנת 2022. שינם סיורים באיזורים שונים בארץ. – להרשמה לשנת 2022 **
במרחק כחצי שעת הליכה מחוף מכמורת ממוקמת חוות גדור שבה נשמרים קנים של צבי ים. במרחבי הים התיכון ישנם שלושה מינים של צב ים, וששלושתם בסכנת הכחדה: הצב הגלדי, הצב החום והצב הירוק,הנדיר עוד יותר. צבות הים מטילות את ביציהם בקנים שהן חופרות על חוף הים. לאחר ההטלה הן מכסות את הקן וחוזרות אל הים. הביצים שהוטלו נשארות להדגרה בחסות חמימות החול בחוף בקיץ. לאחר כ60 יום בוקעים הצבונים וממהרים אל הים. בעוד 25 שנה, כשיגיעו לבגרות, צבות הים יחזרו לאותו חוף בו הן בקעו, להטיל את ביציהן ומחזור חיים חדש יתחיל. במשך מאות אלפי שנים נהגו כך הצבים, אבל בעשרות השנים האחרות השתנה החוף: נבנו מרינות, בתי מלונות ובתי קפה, הותקנו עמודה תאורה, הוכרזו חופי רחצה. ביצים שיוטלו במקומות אלה גדולה הסכנה שידרסו על ידי אנשים או ג'יפים. לשם כך הקימו אנשי רשות הטבע והגנים חוות מגודרות הממוקמות בשמורות הטבע. אליהן מעתיקים פקחי רט"ג את הקינים, גם על מנת לשמור עליהן , וגם כדי שהצבות שיבקעו, ישובו אל שמורות הטבע שם יוכל להטיל בבטחה.
בשמורת הגדור עומדים כיפות, מסודרות בשתי שורות . לכל כיפה מצורף פתק ועליו מספר הקן, המקום המקורי שהוא נמצא, כמה ביצים הוטלו, וכמה כבר בקעו, וסוג הצב. "איך יודעים איזה צב זה?" שואלת ילדה סקרנית. אתי נפרין רכזת הקהילה של רט"ג מסבירה שבעת העתקת הביצים בודקים את צורת העקבות : אם העקבות נראות כיד רודפת יד זוהי צבה חומה, ואילו אם הן עקבות של גפיים מקבילות זוהי צבה ירוקה. השנה בחווה היו 40 קנים. זוהי החווה הגדולה ביותר בארץ.
אתי קוראת מתוך דף המידע של הקן. קן מספר 23, 110 ביצים מתוכן 86 ביצים בקעו. הקו המקורי נמצא בחוף ארגמן בנתניה על ידי י פקח השמורה. השלב בחיים של זוחלים בכלל וצבי ים בפרט מרגע הבקיעה מהביצה ועד בערך גיל שבוע ימים נקרא בעגה המקצועית אבקוע. הבקיעות החלו לפני שישה ימים, ואחרוני היוצאים מהקן נצפו לפני 3 ימים. יתכן שבקן נמצאים עוד אבקועים שמתקשים לצאת ואתי עומדת לעזור להם. "אני לא יודעת מה אני אמצא", מתאמת אתי ציפיות מול הילדים "יתכן שנמצא צב אחד, אבל גם יתכן שלא יהיה אף אחד. "
אתי מתחילה לחפור. היא מחפשת בחול איזור שהוא לא מהודק. הקן נמצא מתחת. ליד הקן היא פורשת שקית זבל ירוקה,עליה ישימו את כל הקליפות שימצאו. כל הקליפות יספרו, כדי לוודא שאף ביצה לא נשכחה, וכך תדע אם עליה להמשיך ולחפש. אתי חופרת בידיה. היא מוציא חופן חול, ועוד אחד, ועוד אחד. הילדים כולם עומדים מרותקים בצפיה. אתי ממשיכה לחפור, הזמן עובר. "כמה עמוק את חופרת ! " מציין אחד הילדים. אתי מוחה מפניה את הזיעה, ומסבירה שעומק קן צב ירוק יכול להגיע ל80 ס"מ.
כעת כל זרועותיה של אתי כולן כבר בתוך האדמה. לחפירה מצטרפת יעל, מתנדבת במרכז ההצלה לצבי ים .אתי חופרת עד שנתקלת במשהו שנראה ככדור פינג-פונג מפונצ'ר ומלא בחול. זוהי קליפת ביצה ריקה. ביצי הצבים הם רכים. מדוע? זוכרים את העומק הרב שחפרה אליו אתי? הצבה מטילה את הביצים מקו החול, והביצים נופלות את כל עומק הקן. אם הן יהיו קשיחות- הן פשוט ישברו. עכשיו מתחיל המתח. אתי ממשיכה לחפור בזהירות רבה ויעל מסייעת בעדה בפינוי החול שהוציאה מהקן, והרחקתו.
אתי ממשיכה להוציא קליפות ביצים ולהניח אותם על השק הירוק. מתנדב נוסף במרכז ההצלה, סופר אותם בריכוז. לפתע אתי נרתעת, ויעל פולטת צעקת שמחה. יש! יש צבון חי! כולם מתרגשים. אני מתקשה להחליט מה מרגש יותר: העובדה שנמצא צבון, או עד כמה יעל מתרגשת ממנו.
"בכמה אירועי פתיחת קנים השתתפת ?" אני שואלת." הרבה! ובכל פעם אני מתרגשת מחדש " עונה יעל בעיניים נוצצות ואתי מסכימה איתה.
אתי מוציאה גוש חול מפרפר. היא מנקה מהיצור המפרפר את החול .כעת ניתן להבחין בראש ובגפיים מנופפות. יעל לוקחת אותו לסיבוב הופעות מול הקהל. אני חושבת שאין הרבה ידוענים שזכו לכזאת כמות של צילומים כמו הצבון הקטן הזה. ברוך הבא אל העולם !
אתי ממשיכה לחפור בזהירות וכעת היא שולה מתוך הבור שלישיה. אחריהם מועלים עוד שניים. הצבים מנוקים מהחול ומועברים אחר כבוד לצידנית, כדי להמתין לשאר אחיהם . הם כולם ישוחררו ביחד אל הים, לאחר סיום פתיחת כל הקנים שבתכנית.
אתי חופרת עוד ומעלה עוד קליפות וגם ביצים לא בקועות. הביצים הלא בקועות יועברו למעבדה כדי לעבור אבחון גנטי, וללמוד מדוע הם לא התפתחו. לפעמים אלה ביצים שלא עברו הפריה. שאר הקליפות, שהן בעלות ריח חזק ומושך שועלים ותנים, נאספים אל השקית כדי לעבור לבדיקה במרכז להצלת צבי ים. השועלים אוהבים את הביצים בגלל החלבון הם מספקים. אנחנו פוחדים ששועל יצליח לחדור לחווה, ויעשה שמות בקינים האחרים.
כעת עוברת אתי לקן הבא. זהו קן של צבה חומה. בקן היו 83 ביצים, ו66 בקעו ממנו. הפעם אתי מגיעה מהר לביצים., ושולפת קליפות. עוד ועוד קליפות. כולן מסודרות על הנילון לספירה מדוקדקת. אם תחסר ביצה – אתי תהפוך הכל עד שתמצא אותה. לצערינו בקו הזה נמצא רק צב אחד מת. אתי אפילו לא מראה אותו לילדים. ככה זה בטבע , החזקים שורדים. גם ששת הצבים שחרנו מהקן הקודם לא היו שורדים ללא סיוע.
אנחנו עוברים לחלק מרגש לא פחות של הערב: שליחת הצבים הקטנים אל הים. מחוץ לחווה המגודרת מחכה להם "מסלול המראה", שיכוון אותם אל הים. יש חשיבות רבה בכך, שהצבים ילכו בכוחות עצמם אל הים. בעת השהיה בקן ובעת ההליכה אל הים מתבצעת ההחתמה. החוף משאיר את עקבותיו בזכרון הצבים. לכאן ישובו הצבות בעוד 25 שנה להטיל את ביציהם.
אתי מניחה בזהירות את הצבים על החול, והם מיד פותחים במסעם. הם חותרים חזק בחול בגפיהם ומתקדמים. הכל נעשה כדי להקל עליהם את הדרך: האדמה יושרה, נבנו חומות חול שיכוונו אותן לים, ועצם נוכחותינו במקום מונעת מטורפים פוטנציאלים להתקרב אליהם. הילדים מריעים לצבונים, וכולם מצלמים. המחזה באמת מרגש. הם כאלה קטנטנים, קצת מבולבלים, מדי פעם זקוקים ליד מכוונת.
הצבון הראשון עושה את דרכו אל החול הרטוב וממשיך אל המים. בא גל. תחילה שוטף אותו הגל אל החוף, ואחר אוסף אותו אל הים. המסע הגדול מתחיל. רק אחוז קטן ( כ1% עד 3% ) מבין הצבים שבקעו מהביצה מגיעים לבגרות. בים אורבים להם טורפים :סרטני חול, עופות מים וכרישים. כיום מרבית הסכנות הן מפני האדם. צבי ים מסתבכים בפסולת בים, אוכלים שקיות, נתפסים במכמורות ובחכות דיג. בשרם נחשב מעדן והם ניצודו לאלפיהם בתקופת המנדט הבריטי לטובת מרק צבים. כאמור גם מרחב החופים הפנויים להטלת ביצים הולך וקטן.
האבקועים האחרים ממהרים אחרי הצב הראשון. "לא לזוז!" זועקת אתי כשגל נוסף שוטף אל החוף. חלילה שמישהו יזוז וידרוך בטעות על צב. כל כך הרבה מאמץ הושקע כדי להביא כל צב אל המים. במשך עונת ההטלה מסיירים פקחי רט"ג ומתנדבים בחופי ישראל כדי לאתר עליה לחוף של צבות, ולהעתיק את הקינים למקומות מוגנים. העונת הבקיעה בכל לילה מבלה מתנדב "שמרצב" בחוות הגידור, עוקב אחרי בקיעת הצבונים, סופר אותם ומעביר אותם אל מסלול ההמראה.
עם קרנים אחרונות של אור, מגיע אחרון הצבים אל קו המים. אנחנו עוד עומדים דקות ארוכות וצופים אל הגלים.
רוצים לעזור לצבי הים?
אל תשהוו בחופי הים לאחר רדת החשכה ,מלבד בחניונים המותרים לכך. רעש, אור ונוכחות אנשים מרתיעה את הצבות לעלות לחוף להטיל. לאחר מספר נסיונות הצבות משחררות את ביציהן לים. דור שלם יעלם.
אל תסעו על החופים בג'יפים ובטקרקטורונים. אתם עלולים לרמוס קן, או צבים.
מצאתם קן? התקשרו ל 3639* ודווחו לרשות הטבע והגנים.
מצאתם צב על החוף? התקשרו 3639* ודווחו מיקום, אנשי מרכז להצלה של צבי הים יבואו לקחת אותו.
שתפו את הפוסט הזה – כדי שגם אחרים יוכלו להתרגש מצבי הים הקטנים, ולעזור בשמירה עליהם .
לדעת עוד על צבי ים ולהרשמה לסיור בעקבות בקיעות צבי ים
בעמוד הפייסבוק של המרכז להצלת צבי הים ובדף המרכז באתר רט"ג אפשר למצוא מידע על צבי הים, הצעות לסיורים, וסיפורים על צבים שמגיעים למרכז .
באתר האגודה הישראלית לאקולוגיה ולסביבה אפשר למצוא כתבות מענינות על צבי הים : השפעת האור בחופים על הצבים, על צבי ים ודיג .
טופס הרשמה לסיור בעקבות בקיעות צבי ים בקיץ 2021
ציפי בעלת הבלוג מה יש לך גברת לוין ? כתבה על ביקור במרכז להצלת צבי הים במכמורת.
תודות
זה הזמן והמקום להודות לאתי נפרין רכזת קהילות מרשות הטבע והגנים על הדרכה מרתקת בזמן פתיחת הקן ובעת ביקור במרכז הצלה לצבי הים. תודה ליעל לוי וענת הולנדר רכזות פרוייקט שומרי הבר של היחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון, על האפשרות לתרום לטבע ולהתרם. תודה להדס דותן ולמיכל וימר רכזות קיימות במועצה איזורית חוף השרון, על שפתחו בפני את אפשרות ההתנדבות במסגרת "שומרי המצוק " .
אני מקווה שהתרגשתם יחד איתי לראות את צבי הים יוצאים אל הים. המסגרת התנדבותי בחוף השרון גיליתי שיש הרבה קסם בטבע שממש קרוב לבית. המשך השנה אעלה עוד סיפורים לצד טיולים משפחתיים בארץ ובח"ל.
אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים ישר לתיבת הדואר.
אוי, זה ממש מרגש. וגם קצת עצוב, שהגענו למצב שצריך לעזור לטבע לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב, אבל נהרס בגללנו.
את צודקת ליען. גם אני הרגשתי כך. וכמה מאמץ נדרש כדי לתקן את מה שקלקלנו.
"שמרצב" זו פשוט מילה נפלאה! 🙂 למדתי המון וגם התרגשתי ביחד איתכם ועם הצבים הקטנים. הלוואי והפעולות הברוכות יניבו פרי ויצליחו לשמר את צבי הים. נשמעת חוויה מרתקת ומאד אהבתי את מה שכתבת.
תודה אורה! גם אני נדלקתי על "שמרצב" מצחיק הקטנה בהתחלה לא רצתה לבוא, אבל כמובן שנשבתה בקסם.
מקסים. אנחנו נרשמנו כדי לקבל הודעה מתי אפשר להגיע, אבל היינו בדיוק בחו״ל.
תודה נעה. גם אנחנו בשנים הקודמות סבלנו מאותה בעיה. נראה שרוב האקשן הוא באוגוסט.
אני עם ליען בתחושות. מצד אחד את מתארת מאורע מאוד מרגש, ששותפים לו אנשים שהטבע כל כך חשוב להם, מצד שני זה היה אמור להיות "טבעי" לגמרי… מקווה להיות פעם באירוע כזה…
נכון, זה אמור להיות טבעי לגמרי. אבל כשהמצב חמור כל כך – ממש חייבים לעזור. התרגשתי מאוד מההתמסרות של העוסקים במלאכה הזאת.
פוסט מרתק, התחלתי לקרוא ולאט לאט נסחפתי אל העולם המרתק של הצבים. מעבר לסיפור ולסקירה המעניינת זה עשה לי משהו בלב, מחשבות על הנזק הבלתי נתפס שעושה האדם בעולם בעידן המודרני, ורצון לעשות משהו בנידון. תודה ינינה!
תודה עדי. זה ממש עצוב שמינים נעלמים. מעבר לחוויה בחרתי לכתוב כדי להעלות את המודעות לנושא.
לא עמדתי בפיתוי, מייד קראתי את הפוסט
האיש שאתי והיורש שלנו שותפים פעילים בפרוייקט הזה, בחוות ההדגרה של חוף בצת, לייד ראש הנקרה.
האיש הוא מדריך ותיק, איש בס"ש אכזיב, וכבר 30 שנה שהוא מתרגש לקראת כל יציאה אל חוות ההדגרה, והשאלה אם יהיו צבוקים לשחרר אל הים.
כל חודש אוגוסט, כל ערב הוא מדריך אנשים וילדים על החשיבות של הפרוייקט ואיך לעזור לחיות הפרהיסטוריות המופלאות האלה לשרוד.
תודה על פוסט חשוב
כמה מרגש לשמוע שגם הדור הצעיר אצלכם מעורב בזה! איזו עבודה חשובה הם עושים! יש חוסר מודעות גדול לנושא . לכן גם כתבתי את הפוסט.
ינינה, פוסט מעניין וחשוב. אני מכירה את הנושא דרך חבר שמתנדב כבר מספר שנים בפרויקט הזה. הוא הבטיח להזמין אותנו לאחת המשמרות שלו אבל…. כנראה שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו לבד ולתאם השתתפות בחוויה כזאת. נשמע מרגש ומלמד.
תודה יפעת. באמת כדאי לעשות את המאמץ. כדאי להתעיין בתחילת יוני בשנה הבאה
ינינה, פשוט פוסט מרתק!!!! נהניתי מאד ללמוד על הצבים ועל האבקועים. אולי בשנה הבאה אצטרף גם לסיור כזה.
תודה מיכל! סיור ממש מומלץ. מבטיחה לתזכר בתחילת יוני בשנה הבאה!
ינינה נסחפתי לסיפור הצלת הצבים. יצא לי לצפות בטלויזיה על הצלה דומה בטורקיה. התרגשתי לדעת שגם בארצנו זה נעשה. כל הכבוד לעוסקים במלאכה כדי שגם הנכדים שלנו יראו צבים בעתיד.
אפשר להרשם היכן שהוא לחזות במראה הזה בשנה הבאה?
תודה רחל! למחטב הבנתי יש קשרי עבודה בין ישראל וטורקיה בנושא. פרטי הרשמה בקישור שדמתי בסוף הפוסט אבל עכשיו אנחנו כבר בסוף העונה. אפרבם שוב לקראת יוני שנה הבאה