קרקוב: חיי היומיום בעת מלחמת העולם השניה

 

את האמרה הידועה ש"ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים" טבע ז'אן פול סארטר לאחר מלחמת העולם השניה.  הסיור החינמי "קרקוב במלחמת העולם השניה" מאפשר לנו לשמוע את הסיפור מנקודת מבטם של המפסידים. של הפולנים שנוצחו במלחמה פעמיים. המנצחים, כלומר ארצות המערב, שהיו חלק מ"בעלות הברית" לחמו כנגד אוייב אחד:" מדינות הציר".  הפולנים נלחמו במלחמה הזאת בשתי חזיתות . הם נלחמו נגד הנאצים שהיו ראש וראשונים למדינות הציר. והם נלחמו גם כנגד הסוביטים, שהיו חלק כוח חשוב ב"כוחות הברית".  ההתבוננות באירועי מלחמת העולם השניה תחת הפרספקטיבה הזאת מענינת במיוחד, ורק מחזקת את הטענה ש"במלחמה אין מנצחים".

המדריך שלנו הוא ענק חייכן בשם קולין. הוא מתנוסס כמעט בראש מעל כל המטיילים, לבוש שחורים, כתובות קעקע על זרועותיו מציצות מבעד לשרוולים, באוזניו עגילים ובגבותיו פירסינג.  גם אם בתחילה אנחנו מתקשים להאמין שהוא היסטוריון, בוגר האוניברסיטה בקרקוב, שפע הידע והסיפורים המענינים במשך הטיול מעידים עליו שהוא אכן כזה. קולין חי בקרקוב, נושם אותה, וההיסטוריה של האיזור היא ההיסטוריה של משפחתו. " יש ללמוד היסטוריה לא כדי לשפוט, אלא כדי להבין" . את המוטו הזה הוא מישם באופן המעניין שבה הוא מספר לנו את סיפורה של קרקוב במלחמת העולם השניה.

הסיור הזה מוקדש כולו לחיי הפולנים במלחמה, בביקור החורף שלנו בקרקוב, הצטרפנו לסיור בעקבות היהודים, שהיה מעניין לא פחות.

 

 

 

רקע היסטורי

בשנות השלושים של המאה הקודמת חזתה פולין בעליה של שני משטרים טוטליטריים הגובלים בה: גרמניה הנאצית, ורוסיה הסוביטית. ב23 באוגוסט 1939 נחתם חוזה אי התקפה בין גרמניה לבין רוסיה על ידי שרי החוץ של שתי המדינות ונודע על שמם כהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. נספח סודי להסכם חילק את פולין בין שתי המדינות, ובכך בעצם החלו האירועים שהובילו למלחמת העולם השניה.

תחילה פלשה גרמניה הנאצית. ללא כל הכרזת מלחמה ב1 בספטמבר 1939 עברו כוחות גרמנים את הגבול והחלו במלחמת בזק, ה"בליץ -קריג ", שכללה התקדמות מהירה של כוחות משוריינים והפצצות על האוכלוסייה. הכוחות הפולנים התנגדו לגרמנים בכל כוחם, אך מלכתחילה מצבם היה קשה. פולין לא היתה ערוכה למלחמה מול פולש עם עדיפות צבאית וטכנולוגית. מול עוצבות טנקים גרמנים, עמדו הפולנים עם עוצבות פרשים. הצבא הפולני הנחות לא יכל להתפרש ולהגן על גבול באורך 2000 ק:מ עם גרמניה וצ'כוסלובקיה, שסופחה לרייך הגרמני. בתוך שבוע היה הצבא הפולני כלא היה. חיל האוויר הפולני הושמד על הקרקע .ממשלת פולין נמלטה אל הגבול הרומני.

ב17 בספטמבר פלשה רוסיה אף היא לפולין. כבר למחרת נפגשו הכוחות הרוסים והגרמנים בברסט-ליטובסק, ופולין חדלה מלהתקיים. וורשה עוד עמדה נצורה, עד לכניעתה הסופית לגרמנית באוקטובר. בחבליה ההרריים של פולין החלו יחידות צבא להתארגן באופן מחתרתי ללוחמת פרטיזנים. אלפי חיילים חצו את הגבולות אל רומניה ובולגריה במטרה להגיע אל מדינות המערב, ולהמשיך שם בלחימה. אחרים נפלו בשבי הגרמני ובשבי הרוסי. אלו גם אלו לא שפר גורלם.

 

האנדרטה לטבח קאטין

את הסיור שלנו אנחנו מתחילים לפני צלב גדול לפני כנסית יוסף הקדוש בקצה הסמוך לטירת וואוול של רובע קז'ימיז' . למדריך שלנו יש עניין מיוחד בצלב זה. זהו צלב זכרון לניספים בטבח קאטין, קרוב משפחתו היה אחד הנירצחים. ברית המועצות הקומוניסטית לקחה בשבי עשרות אלפי חיילים פולנים. הרוסים ראו בשבויים האלה אנשים בעלי דעות בורגניות ובעלי השפעה הרסנית על הקומוניזם שביקשו להחיל בשטחי הכיבוש שלהם בפולין. השבויים שוכנו במחנות באיזור אוקראינה ובלארוס .כ15,000 חיילים נכלאו במחנות, מתוכם 8000 קצינים. מכיוון שמערכת הגיוס הפולנית דרשה שכל בוגר אוניברסיטה יהיה קצין מילואים, כללה הקצונה הפולנית שנכלאה במחנות את העילית האינטלקטואלית של פולין. רבים מהקצינים היו יהודים, בעיקר הרופאים שבהם. ההוצאה להורג היתה ביריות. את הפקודה להוצאה להורג נתנו סטלין וחברי הפוליטביורו. פקודה זו הביאה להוצאתם להורג של של "קונטרה-רבולוציונרים לאומנים" כ־15,000 שבויי מלחמה וכ־7,000 אזרחים פולנים נוספים, שאף הם נכללו בשכבת האינליגנציה הפולנית. מאוחר יותר רדפו הנאצים והשמידו את אותם אנשים עצמם. גורלם של החיילים שנשבו לא היה ידוע עד שבשנת 1943 נתגלה קבר ובו 4000 גופות של חיילים פולנים. לוי טבח קאטין שירת את האינטרס הנאצי, ומכונת התעמולה של גבלס השתמשה בו כדי לפגוע בברית המועצות. הרוסים הכחישו את הטבח במשך כל המשטר הסובייטים, וגם המשטר הפולני נאלץ לישר קו עם הגירסה הפולנית. במשך שנים בני המשפחות חששו לדבר על כך. הצלב שלפניו אנחנו עומדים הוקם ב1990. לאחר נפילת השלטון הסוביטי, הודתה ממשלת רוסיה בטבח, וממשלת פולין הכירה בקיומו.

 

 

קרקוב בירת הגנרל גוברמן

ב4 בספטנבר הצבא הפולני קבל הוראה לסגת מקרקוב, והנאצים נכנסו לעיר. גרמניה ראתה באיזור המערבי והצפוני של פולין  כשטח גרמני וספחה אותם אליה. את דרום ומרכז פולין הפכה גרמניה לאיזור ממשל כללי , שכונה בגרמנית "גנרל גוברמן" ואת קרקוב לבירתו. הממשל הכללי כלל ארבעה מחוזות – ורשה, לובלין, ראדום וקרקוב.  על אדמת הגנרל גוברמן בוצעו הפשעים שהיו מן האיומים שביצעו הנאצים. יהודי הערים הוכנסו לגטאות, ולאחר מכן הושמדו, ויהודי הכפרים נורו ב"אקציות" יזומות. האוכלוסייה הפולנית שימשה בעבודות כפייה בתעשיית הנשק הגרמנית. מרבית מחנות ההשמדה שאליהם נשלחו יהודים נמצאו בגנרל גוברמן.

לתפקיד המושל מונה הנס פרנק, עורך דין במקצועו.  כשחזר לביתו עם קבלת ההודעה על מינוייו כרע ברך לפני אישתו ואמר " בריגיטה, אנחנו נהיה מלכי פולין "  . פרנק ומשפחתו השתכנו בטירת ואוול, והתאימו אותה לצרכיו. הקתדרלה שמשה את ילדיו כאיזור משחק. תמונות שנשאו חן בעיניו במוזיאונים של פולין הוכנסו לפאר את משרדו, ביניהם התמונה של ליאונרדו  " נערה עם חמוס". לצידו שך פרנק מונה פרידריך קריגר כראש הגסטאפו . גם משרדו היה בטירה. עקב מרכזיותה, כוחות גדולים של הצבא ישבו בה. הסטטיסטיקה מאותה תקופה מראה כי על כל 20 אזרחים היה חייל 1.

 

 

 

 

נסיונות ההתנקשות של המחתרת הפולנית בנאצים בכירים

למרות עובדת היות קרקוב מלאה בחיילים פעלה בה המחתרת הפולנית, בנסיונות להתנגד לגרמנים.  המחתרת הוקמה סמוך לכיבוש פולין על ידי הנאצים.  המחתרת היתה בעצם תמונה ראי של מדינה: היתה לה הנהגה ששמרה על קשר עם הממשלה הגולה בלונדון, היו לה יחידות צבאיות ואפילו בית דין.  המחתרת היתה מעורבת בשני נסיונות התנקשות בקרקוב. הנסיון הראשון היה להתנקש בחייו של קריגר ראש הגסטפו. קריגר נהג לנסוע מביתו למשרדו בטירה באחד משלושה מסלולים קבועים. חברי המחתרת  תכננו להמתין לו באחד המסלולים  ולהתנקש בו בעזרת רימון. הרימון אכן נזרק, אבל פגע בחלק האחורי של הרכב. קריגר נפגע, אך החלים. המקום הנבחר היה סמוך לטירה, ואנחנו משקיפים עליו בעודנו שומעים את הסיפור. הוא עסק בדיכוי המחתרת הפולנית, והורה על הוצאתם להורג של כל קרוביהם הגברים של חברי המחתרת ומשלוח יתר משפחותיהם למחנות ריכוז. קופה הורה על רציחתם של כ-30,000 פולנים חולי שחפת.  לא פלא שהמחתרת רצתה לחסל אותו.  גם הפעם נסיון ההתנקשות נכשל. הצלף לא ירה ברגע הנכון .  נסיונות ההתנקשות למרות כשלונם עוררו בקרב הקרקובאים גאוה, העלו את המורל ובעקבותיהם רבים הצטרפו למחתרת.

 

גרמנים אתנים, משתפי פעולה וגורלם

מוזיאון הארכיאולוגיה של קרקוב שוכן במבנה היסטורי נאה מוקף בגדר חיה ירוקה, ולפניו גינה ירוקה ומוצלת. המלחמת העולם השניה בבנין זה היה כלא סנט מייקל, אחד מבתי הכלא הרבים בקרקוב, בהם נכלאו כ15000 אלף אנשים.  התנאים הסניטריים בבית הכלא היו נוראיים, וכלואים רבים מתו ממחלות. מכאן נשלחו אנשים למחנות עבודה. בחצר הכלא התקיימו הוצאות להורג. המוציא-להורג הראשי, כך מתועד במסמכים, קיבל 100 מרק על כל הוצא להורג.  הוא היה פולני , שנקרא בפי הגרמנים פולקסדויטש, כלומר גרמני אתני.  פולקסדויטש היו פולנים עם שורשים גרמניים. פולנים שהוכרו כפולקסדויטש קיבלו זכויות יתר מצד הממשל הגרמני. רבים מהם היו משתפי פעולה עם המשטר. המחתרת הפולנית פעלה גם נגדם.

בגינה הקטנה מול המוזיאון מספר לנו המדריך על האשקו, פעיל מחתרת. הוא החל את דרכו המחתרתית בכתיבת כרזות נגד המשטר הגרמני. כשאחיו נתפס על ידי הגרמנים ונשלח לבוכוונלד, הוא הצטרף למחתרת והפך למוצאי להורג של משתפי פעולה.

 

אנחנו נכנסים לחצר קטנה וצרה כדי לשמוע את המשך עלילותיו. רגע לפני שהמדריך מתחיל בסיפור, הוא מנופף לשלום לשכנה המציצה מהחלון, ומבקש מאיתנו לשמור על שקט. השכנה מחייכת ומנופפת לו בידה בחזרה.  הוא מצביע על חלון אחד מעלינו. כאן היתה מרפאת שיניים של משתף פעולה עם הנאצים. בין מטופליו היו קצינים בכירים. באחד הימים הגיעו האשקו וחבורתו וחנקו אותו למוות.  במרפאתו שהה אותו זמן אחד הפציינטים הגרמנים שלו, שניסה להתנגד ושוחרר על ידי חברי המחתרת.  מאוחר יותר גילה האשקו שזה היה קצין גרמני בכיר. על השחרור הזה גמל לו הקצין בהמשך. כשבפשיטה נאצית נתפס עם עוד אנשים, הקצין הבכיר זיהה אותו ושחרר אותו.  כל האמצעים היו כשרים על מנת לחסל משתפי פעולה.  פולני אחר כתב מכתב לגסטפו והלשין על מעסיקו. האשקוי התחזה לקצין גרמני,  קבל ממנו רשימה נוספת של אנשים תומכי נאצים והרג אותו ובהמשך המחתרת חיפשה להתנקם בהם.

 

שינדלר

אי אפשר לדבר על קרקוב במלחמת העולם השניה מבלי לדבר על שינדלר. אוסקר שינדלר היה תעשיין גרמני, שהגיע לקרקוב לאחר כניסת הגרמנים בחיפוש הזדמנויות עסקיות. הוא הציל ממות 1200 יהודים, וקיבל אות חסיד אומות עולם. דמותו שנויה במחלוקת כפי שניתן לקרוא במסמך מרתק זה. במסגרת הסיור אנחנו עוברים ליד בית מספר 7 ברחוב  Straszewskiego,  בו התגורר מהגעתו לקרקוב ועד למעבר לחדרו בבית החרושת שלו. את הדירה הוא רכש מיהודים, בתקופה בה אסור היה לקנות ולמכור ליהודים, והעובר על החוק הסתכן במוות. על בית החרושת ועל החנות שבה נמכרו הכלים שיוצרו בבית החרושת והיו שייכים ליהודים הוא השתלט.

 

 

הכנסיה הפולנית בקרקוב במלחמת העולם ה2

גם לכנסיה הפולנית היתה מעורבות גדולה בהתנגדות לנאצים.  בתחילת הכיבוש הגרמני, כמרים פולנים רבים נתפסו והוצאו להורג על ידי הנאצים. הארכיבישוף של קרקוב במלחמת העולם השניה היה דוכס, נצר למשפחה אריסטוקרטית ועשירה בפולין.  הממשל הנאצי בקרקוב התיחס אליו בכבוד כיוון שקיוו שהוא יתמוך בהם. הארכיבישוף לא שיתף פעולה , וסייע רבות גם לפולנים וגם ליהודים.  הדרך הטובה ביותר להציל יהודים היא להוציא להם תעודת הטבלה מזוייפת, ולאפשר להם להסתוות כנוצרים. ילדים יהודים רבים הועברו למשפחות נוצריות, ולמנזרים. ילדים אלה קיבלו תעודות הטבלה מזוייפות. אחד הילדים האלה היה הלל שכנר שהופקד בידי משפחה נוצרית בקרקוב. הוריו נספו בשואה. בתום המלחמה אימו המאמצת רצתה לאמץ אותו באופן חוקי ולהטביל אוצו לנצרות.  הכומר אליו פנתה, הבין כי הילד הוא ניצול שואה, וסרב להטביל אותו בנימוק , שהוריו לא רצו שיתנצר.  הילד נשאר יהודי, נשלח לקנדה, ושם שינה את שמו. כשנבחר אפיפיור פולני לאפיפיור שלחה לו אימו האומנת מפולין מכתב המספר את הסיפור . הכומר שסרב להטבילו היה הוא- יוחנן פאולוס השני.

 

תעמולה

ברחובות קרקוב התנהלה גם מלחמת תעמולה. יוזף גבלס ראש התעמולה הנאצית אמר "אם תחזור על שקר מספיק פעמים יאמינו בו" בעת שלטון הנאצים נאסרו שידורי הרדיו, והעיתונים שמשו לפרופגנדה. בעלי התפקידים הבכירים בכל הוצאות התפקידים הוחלפו לאנשים תומכי הממשל.  הנאצים הציגו את עצמם כמגיני הנצרות כנגד הקומוניזם בעת הפלישה לרוסיה, והם השתמשו בתמונות של פולנים שהוצאו להורג על ידי הרוסים לתעמולה. גם המחתרת השתמשה בתעמולה. היו להם בתי דפוס מחתרתיים. אנחנו מבקרים בחצר פנימית של בנין בו היתה בחנות ספרים שלה היתה כניסה סודית.  בחדר סודי זה הודפסו עלוני תעמולה כנגד הנאצים . היתה יחידה במחתרת שיצרה מסמכים בגרמנית למטרות של דיסאינפורמציה.

 

 

חינוך במחתרת

באיזור הממשל הכללי בכלל ובקרקוב בפרט נאסר החינוך הגבוה. האוניברסיטה היגלונית בקרקוב הוקמה כבר בתחילת המאה ה14 על ידי המלך קז'ימיז' השלישי, והיא נחשבת לאחרת האוניברסטאות הוותיקות והחשובות באירופה. בבניין שהיום משמש את בית הספר לרפואה, הוקם על ידי הנאצים "מרכז המורשת הנאצית" באיזור. מטרתו היתה לחקור את הקשר לגרמניה של האיזור ולהוכיח בדרך זו את השייכות לגרמניה. בנובמבר 1939 180 עובדים ופרופסורים של האוניברסיטה נעצרו ונשלחו למחנה ריכוז דקסנהאוזן. בקרקוב התפתחה מערכת חינוך מחתרתית וסודית, שמטרתה היתה להמשיך את ההשכלה. 500 אנשים סיימו כך את לימודיהם. הלימודים נערכו בדירות בהם התכנסו מורה ותלמידים. החינוך נתן לאנשים תקווה. במדריך מספר לנו על פרופסור לבלשנות שהצטרף למכון הגרמני, על מנת שיוכל לסייע לקיום הלימודים במחתרת. על ערש דווי הוא ציוה על תלמידיו וחבריו להמשיך וללמוד  :" כל העולם מסתכל עליכם"

 

קרקוב לגרמנים

התוכנית של הגרמנים היתה בסופו שלדבר לנקות את הגנרל גוברמן מיהודים ופולנים, ולישב את האיזור ב4-5 מליון גרמנים. בקרקוב הם החלו בבנית שכונות ושירותים לגרמנים בלבד. קו חשמלית מספר 8 שפועל גם היום נבנה על ידי הגרמנים, ויכלו לנסוע בו רק גרמנים.  הוקם פארק ירוק ורחב ידיים לגרמנים בלבד ובניני מגורים לגרמנים בלבד. לאחר שהגרמנים הוסבו ב1943 בקרב סטלינגרד,  החלו לבנות מקלטים לטובת האוכלוסיה הגרמנית. את המקלטים האלה ניתן עדיין לראות ברחבי העיר.

 

בין הגסטפו לקגב

את הסיור אנחנו מסיימים במפקדת הגסטפו. למבנה זה הובאו כל מי שהגרמנים ראו בו מתנגדי המשטר: קומוניסטים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכמובן יהודים.  כאן נערכו חקירות בעינויים, והמקום גם שימש בכלא זמני. כשעזבו הגרמנים ונכנסו במקומם הרוסים בינואר 1945 הבניין שינה את שמו אבל לא את יעודו. המבנה הפך למפקדת הק.ג.ב, וגם בו המשיכו לכלוא ולענות מתנגדים למשטר.

 

אנחנו עומדים עם הענק המלומד שמדריך אותנו בחצר הפנימית של בניין הקגב מול קיר זכרון.  מצידה האחד של החצר בניין משרדים, מצידה השלישי אכסנית תיירים. מיקרו קוסמוס המסמל את קרקוב של היום : עיר החיה בהווה על תיירים ועסקים, אבל לא שוכחת את העבר.

"העדים היחידים לדמעות ולמה שקרה פה, הם ארבעת הקירות וישו הטוב" כתב אסיר אלמוני על קירות חדר המאסר.

טוב שיש מי שחופר בארכיונים, לומד את ההסיטוריה, ומספר את סיפורם של האנשים הפשוטים.

 

בסיפור מפתיע הלמלחמת העולם השניה נתקלתי בבית הקברות הבריטי בפוזנן בפולין – לקריאת הפוסט "הסודות של פוזנן – פארק סיטדל"