שמותיהם של רחובות בערים עתיקות מסקרנות אותי. בימי הביניים כשהערים היו בליל סבוך של סמטאות צרות, למרבית הרחובות לא היה שם. רק הרחובות החשובים מבחינת תפקוד העיר נקראו באופן המרמז על תפקידם או דייריהם. למשל הרחובות שהובילו לשערי העיר ומהם לצירי תנועה ראשיים. למשל הרחובות שבהם התרכזו בעלי מלאכה. לפעמים נתנו שם לכיכרות שבהם נערך מסחר בסחורה יקרה במיוחד. אני עוברת על שמות הרחובות, מפענחת את פירושם ומדמיינת את החיים שהתקיימו שם פעם.
תמיד אני מחפשת את רחוב היהודים.
את רחוב היהודים בפוזנן אני מוצאת כשאני מחפשת במפה את מיקום המלון. Zydowskoa . אני אפילו לא נדרשת לבדיקת התרגום. ההטיה הזאת של השורש ז'יד אינה מותירה מקום לספק. זה היה רחוב היהודים בפוזנן. עוד לפני שאני מסיימת את הזמנת המלון, אני כבר מחפשת בגוגל את אותן שלוש שאלות : מתי הגיעו היהודים ? מה היא ההיסטוריה של הקהילה? ומה עלה בגורלה של הקהילה ממלחמת העולם השניה והלאה?
זהו אחד הרחובות הראשונים שאני יוצאת לשוטט בו בבוקר הראשון להגעתי. רחוב קטן, שקט ונעים. לאחרונה עבר שיפוץ. בתים צפופים ונאים בצבעי פסטלים נעימים. תחילתם של עסקים קטנים. אין במראה הזה ולו דבר קטן שיעיד שחיו בו יהודים.
לא ברור מתי הגיעו ראשוני היהודים לפוזנן. במאות ה13 וה14 בעקבות מהומות איכרים ומגפת הדבר הגיעו גלים גדולים של מהגרים גרמנים לפולין. ביניהם היו גם יהודים, שסבלו הן מהמגפה עצמה והן מפרעות ומעלילות דם בעקבותיה. פולין קבלה ברצון את המהגרים החדשים, כיוון שהיתה זקוקה למתיישבים עירוניים לשיקום מהחורבן, שזרעו בה פולשים טטרים. בתעודות מהמחצית השניה של המאה ה14 כבר רשומים 50 ראשי משפחות יהודיים בשמם.
סיפורה של הקהילה היהודית בפולין הוא סיפור על גלים של עליה ודעיכה. היא ידעה שתי תקופות שונות של שגשוג ופריחה, וביניהם תקופות של גזרות, פוגרומים, רעב והתדלדלות הקהילה. בעת פרוץ מלחמת העולם השניה הקהילה היהודית כבר כמעט ולא הייתה קיימת. כשסופחה פוזנן לגרמניה, חלק מהיהודים הצליחו לעזוב. מי שנשאר סבל תחילה מרדיפות והתעללות ואחר כך גורש מהעיר.
את כל מה שאני מספרת לכם, אני מגלה כשאני חוזרת הביתה ונוברת במידע שברשת. המידע מועט ביותר גם באתרי יד ושם ובית התפוצות.
גם את מעט המידע המוצג במוזיאון העירוני הקטן בבית העיריה קל לפספס. באתרי התיירות השונים ממליצים לבקר במוזיאון ולראות את תקרת האולם הגדול המעוטרת. כדי למצוא את המידע על יהודי פוזנן יש לעלות במדרגות עד לקומה האחרונה, לשוטט באולם בין המוצגים השונים, ולקרוא את הכתוב באותיות קטנות. המוזיאון והתצוגה מיושנים, אבל יש דברים מענינים. בבית כשאני מגלה כמה מעט תמונות ומידע יש ברשת, אני מצטערת שלא קראתי יותר לעומק, ושלא הקפדתי על צילומים איכותיים.
ההתישבות היהודית בראשיתה התבססה על פריוילגיות שבהם המושל ערב לביטחונם של היהודים. הפריוילגיות הסדירו את זכויותיהם של היהודים לגור בעיר, לקיים את דתם, ואת העיסוקים המותרים להם. הפריווילגיות שניתנו ליהודים לשמירה על בטחונם לרוב לא עמדו במבחן המציאות. תחומי העיסוק של היהודים עוררו חיכוכים מתמידים עם האוכלוסיה. כשעסקו היהודים בפוזנן בחלפנות ובהלואה בריבית , פוגרום היתה דרך מצויינת להגיע אל שטרי החובות ולשרוף אותם. בהמשך עברו היהודים לעסוק במסחר והפכו לבעלי מלאכה קטנים. כשהתקדמו לעיסוק במסחר קמעונאי והחלו להקים חנויות ובתים באיזורים מרכזיים שוב עוררו עליהם את קנאת התושבים ואיתה סדרת גזרות ופרעות. מדי פעם פרץ המון מוסת של שוליות בעלי מלאכה ופרע ביהודים. תלמידי הקולג' הלותרני ובית הספר הישועי היו פורעים ביהודים לא אחת, עד שהקהילה נאלצה לשלם דמי חסות לרקטור.
לא פלא שהבתים לא מזכירים לי רחובות מימי הביניים. על רחוב היהודים עברו לפחות שתי שריפות, בהם הבתים נשרפו כליל.
המאות ה15-16 נחשבות לתקופת שגשוג של יהדות פוזנן. האוכלסיה היהודית גדלה ולקראת סוף המאה ה16 מנתה כמחצית מתושבי העיר. מעמד הקהילה אל מול השלטונות גובש ונוסחו סדרי המנהל שלה. לקהילה היו מסודות אוטונומיים כגון בית דין, שטיפל בעברות על חוקי הדת וחוקי הקהילה ועסק בבוררות. ועד הקהילה נבחר בבחירות.היו מוסדות עזרה וסעד לנזקקים ומוסדות לימוד ותפילה. מאמצע המאה ה16 ואילך מוזכרים היהודים בפוזנן כמדפיסים ומוציאים לאור של ספרים עבריים. לקראת סוף המאה הם ייסדו בית-דפוס. הקהילה תפסה מקום של כבוד בנפת "פולין-גדול", ופסיקות רבניה הוכרו מחוץ לגבולות פולין. שורה גדולה של רבנים ופוסקים כיהנו בישיבותיה ומוסדות הדת שלה.
המאות ה17 וה18 הביאו איתם אי שקט, מלחמות ופורענויות לאיזור מרכז אירופה. ויחד איתם גם הקהילה היהודית צומצמה. בית המדרש נסגר. לא נותרו אתרים יהודיים מתקופת השגשוג הזאת בפוזנן.
באמצע המאה ה18 הפכה פוזנן לחלק מפרוסיה. גל הפריחה והשגשוג השני של הקהילה היהודית החל לאחר שפרוסיה העניקה ליהודים שיוויון זכויות במחצית השנייה של המאה ה-19. מיד חל שיפור מהיר במעמדם הכלכלי והחברתי של היהודים. שיפור זה הביא איתו כמיהה להשכלה בקרב היהודים. יהודים רבים פנו ללמוד באוניברסיטאות הגרמניות והיו לבעלי מקצועות חופשיים. כך נוצר מעמד של יהודים משכילים: רופאים, עורכי-דין, שופטים, מהנדסים, בנקאים. היו כאלה שהצליחו לקבל משרות פקידותיות עירוניות או ממשלתיות.
קהילת פוזנן הפכה למרכז של תרבות יהודית מודרנית בעלת מניטין למוסדות שלה. נוסדו מוסדות וחברות לסעד וצדקה, אגודות להפצת השכלה ולספורט וחוגים למיניהם. הקהילה הקימה בתי יתומים ויתומות. נוסדו בתי ספר ששילבו בין לימודי יהדות ללימודי השכלה כללית. סניף של אורט פעל להנחיל גם ידע בחקלאות. באולם הקריא ה שבספקיה ניתנו הרצאות במגוון נושאים וביניהם עניני דיומא ומדע פולרי. רבים אהדו את הרעיון הציוני. לצד הזרם של ההשכלה התקיים זרם של קונסרבטיבים, שהיו שומרי מסורת והתנגדו לשינווים. בתחילת המאה ה20 התפלגה הקהילה ל2 קהילות משגשגות.
מטבע הדברים היתה רכישת ההשכלה כרוכה גם בתהליך של גרמניזציה ,כלומר אימוץ אורח החיים הגרמני: מנהגים, תרבות ושפה. היהודים החלו לראות את עצמם כפטריוטים גרמנים ועמדו לצידם בכל המאבקים שניהלו בהם הפולנים בחבל ארץ זה. משיכתם של היהודים אל התרבות הגרמנית עוררה עליהם את זעמם ושנאתם של הפולנים. כשנקרתה לפני הפולנים ההזדמנות, למשל בתקופת "אביב העמים", הם לא היססו להיפרע מן היהודים.
אך גם מצד המתיישבים הגרמנים באזור פוזנן לא לקקו היהודים דבש. המתישבים הגרמנים והיהודים עסקו במלאכות דומות – סוחרים ובעלי מלאכה ונוצרה ביניהם תחרות קשה. הגרמנים השתדלו לדחוק את רגלי מתחריהם היהודים, וכך עשו אחר-כך גם הפולנים, שלמדו מן המתיישבים החדשים את תורת המסחר והמלאכה.
לא פלא אם כך שהיהודים העדיפו לעזוב את פוזנן ולהגר לגרמניה. בימי מלחמת העולם הראשונה גברה הגירת היהודים מפוזנן לפנים גרמניה. רבים מן המתגייסים לצבא הגרמני לא חזרו עוד לעיר מולדתם. מגמת העזיבה התגברה עקב מעבר השלטון לפולין. בתקופה זו עברו דרך העיר ללא הרף יחידות צבא פולניות, שחייליהן נודעו לשמצה בקרב היהודים כאנטישמים קיצוניים, כשנכנסו לערים ולעיירות בשטחים שהוחזרו לפולין נהגו החיילים הפולנים לפרוע ביהודים, גזזו פיאות וזקנים, היכו יהודים באכזריות ובזזו רכוש.
בקצה רחוב היהודים עומד מבנה גדול ונטוש. "זה בטח בית הכנסת", מכריזה הנערה כשאנחנו מתקרבים אליו. המיקום על המפה הוא מתאים. מבנה הרוס ומט לנפול זה הוא המבנה היחיד כמעט שנותר מהגל השני של שגשוג הקהילה היהודית. בית הכנסת נבנה בשנת 1907 על ידי הקהילה היהודית, לאחר בניתו נהרסו 3 בתי כנסת אחרים ששמשו את הקהילה. בבית הכנסת היה מקום ל1200 מתפללים, והקהילה מנצתה כ6000 איש באותה תקופה
במוזיאון ההיסטוריה הקטן שנמצא בבית העיריה אני מוצאת דגם של בית הכנסת המראה את תפארתו. צילומים וגלויות ישנות מראות את הכיפה הגדולה והמרשימה שהיתה על גגו. הכיפה הזאת כבר אינה קיימת.
כשנכבשה פוזנן עם פרוץ מלחמת העולם השניה הפכו הנאצים את המבנה לבריכת שחיה. בריכה גדולה נחפרה במקום. הכיפה הגדולה והיפה נהרסה. גם אלמנטיים קישוטיים אחרים של הגגות הוסרו. הבריכה המשיכה לפעול גם במהלך המשטר הקומוניסטי ורק ב2011 נסגרה. עוד ניתן לראות מעל דלתות הכניסה את הכיתוב הדהוי "בריכת שחיה"
בתחילת שנות האלפיים המהנה עמד במרכזם של מיצגים ומיצבים שונים לזכר הקהילה. למשל "אטלנטיס" הו הציב 600 נורות זכרון בצורת מגן דויד צפים על המים. "אלפבית" בו הוקרנו אותיות עבריות על בד לבן המתוח מעל המים, כשברקע הוקראו פרקי תפילה.
כיום המבנה עומד נטוש וסגור. בלשכת התיירות מסבירים לי שהמבנה נמכר על ידי הקהילה היהודית ליזם שישפץ אותו ויהפוך אותו לבית מלון. כרגע המיזם בהקפאה עקב התנגדות שקמה בפוזנן לפרויקט, כיוון שזהו מבנה היסטורי בעל ערך מורשת.
לא תכננתי בטיול הזה להתמקד בעבר היהודים בפוזנן. אבל בית הכנסת הזה ברחוב השכן לא נותן לי מנוח. אני חוזרת אליו שוב ושוב. מחפשת חלון להציץ לתוכו. מצלמת מזויות שונות. קוראת שוב ושוב את הכתוב על לוח הזכרון שנקבע לידו. במדרכה ממול בית הכנסת עומד בית מלון חדיש. העיצוב המודרני משלב צבעים עזים ועליזים. בבית המלון בית קפה נאה, הפתוח החל משעת בוקר לקהל הרחב. הוא אפילו מומלץ. אבל הנערה מסרבת לאכול בו, מסרבת להסביר למה. בדיעבד אני מבינה. אי אפשר לשבת ולאכול מול המבנה הזה. לא רק שהוא עומד עלוב ומוזנח, עד לפני זמן קצר הוא שימש כבריכה. אני מנסה לדמיין את עצמי שוחה בבריכה – ומתחלחלת. אך מצד שני נזכרת איך באירלנד אכלנו ארוחת בוקר בכנסיה שהפכה לחדר אוכל של אכסניה. מבנים והיחס אליהם הם נושא מורכב.
לחרדתי אני מגלה שבמקום בו היה בית הקברות היהודי ממוקם שוק חג המולד הקטן בו ביקרנו. בית הקברות היהודי חוסל כבר לפני זמן רב ורק מתי מעט קברים וביניהם קברו של הרב עקיבא אגר הועברו לפינה אחרת. רחלי קינן אודם כתבה על כך בסוף סיכום הטיול שלה. מוזמנים לקרוא על השגחה פרטית בבית הקברות
אין בכך חדש. מבנים יהודיים הוחרבו בערים רבות באירופה, בתי קברות חוללו. בערים שביקרתי בהם, אסונות אלה נסתרים מהעין. שכונות מגורים נבנו מעל החורבות, או שהמבנים שוקמו. קל להשלים עם כך במקומות בהם יש קהילה יהודית משגשגת, או לחלופין אנדרטאות זכרון מרשימות. ואילו כאן, המבנה המסוגר של בית הכנסת. נוכח-נעדר. הוא עומד כאן אל מול עיני, אבל כמעט נעלם ממפות התיירות. וכשנתקלים בו ברחוב, בלי הכנה מוקדמת מיד מתעוררת סערת רגשות. ברור שהעיריה לא מתעלמת מהקהילה היהודית ועברה, אבל נדרש עוד כוח מניח שיקדם הנצחה ופעילות שימור. כשהקהילה קטנה כל כך כמו בפוזנן זה מובן. אבל עצוב.
עוד סודות בפוזנן ? פסלו של גולם.
פסל הברזל הגדול במרכז השדרה מושך את עינינו. עצי השדרה עומדים בשלכת חומה,מובילים את העין הישר אליו.
רק בבית אני מגלה שפסל זה הוא אחד מהאתרים הקשורים ליהודים בעיר. הפסל נקרא גולם והוא הוצב כאן לזכר קהילת יהודי פוזנן. זוהי עבודתו של הפסל הצ'כי הנודע דוד צ'רני שרבות מוצבות בפראג. מי הזמין את הפסל? למה הוא הוצב כאן? איך קשור הגולם לפוזנן שהרי הוא מפראג?
אני מנסה למצוא את המידע ברשת, אבל נתקלת במחסום השפה. כל המידע על הפסל הוא בפולנית.
לאחר פרסום הפוסט אני מגלה את התשובה. קוראי הפוסט מספרים לי שסיפור הגולם נקשר עם המהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא ) . על פי האגדה הוא נוצר בידי המהר"ל מפראג על מנת למנוע עלילות דם נגד היהודים. המהר"ל ששמו ופועלו מקושרים עם פראג דווקא נולד בפוזנן, והיה אף ראש ישיבה בה בתחילת הקריירה שלו.
למידע נוסף על היהודים פוזנן
דפדפת מסלול סיור עצמאי עם מידע רב אפשר לקבל בלשכות התיירות או להדפיס את הקובץ.
מידע על יהודי פוזנן אפשר למצוא באתר מורשת הפולני.
מקומות הקשורים ליהדויי פוזנן אפשר למצוא באתר התיירותי in your pocket.
תמונות ומידע על בית הכנסת בפוזנן- מידע ומראה בית הכנסת.
עוד על בית הכנסת היהודי בפוזנן
כתבה על נשואים תמוהים סביב לבית הכנסת של פוזנן.
מידע על המוזיאון ההיסטורי של פוזנן בו ניתן למצוא תמונות ממבנים יהודיים בפוזנן.
פוסטים נוספים בבלוג העוסקים בקהילות יהודיות בפולין
לקריאה על הסיור שעשינו בעיקבות יהודי וורשה והמחשבות שהתעוררו בעקבותו – האם וורשה מתגעגת ליהודיה?
לקריאה על הסיור שעשינו בעקבות יהודי קרקוב.
גם בזקופנה מצאנו מידע מועט על יהודים- קורטוב היסטוריה.
בלוג מרתק של אנתרופולוגית העוסק ביהודי פולין ובמחקר עליהם. היא החלה במחקר כשגילתה את שורשיה היהודיים.
כאן מצאתי את המידע על המיצגים בבית הכנסת.
להרחיב את הידע
שאלות חשובות בנושא שימור אתרים מעלה הארכיאולוג דן גזית בפוסט שלו לשקם או לשמר.
אורה גזית בקרה בבית כנסת נטוש בוידין בולגריה. בעין רגישה היא צלמה תמונות מרהיבות וכתבה על כך בבלוג שלה בפוסט "בין דמיון למציאות"
אתר מקיף המכיל מידע על בתי כנסת באירופה ומה מצבם – "בתי כנסת היסטוריים "
כרגיל, את מצליחה להסיר את האבק מעל סיפורים היסטורים שאיש אינו מתעניין בהם עוד ולשרטט תמונה מאד מורכבת וכואבת של הקהילה היהודית בפולין.
תודה מיכל. הסיפור באמת מורכב, כואב ולא פשוט. אנחנו מסתכלים על הכל דרך הפריזמה של השואה, ומאוד רגישים, אבל רבים לא רואים את זה כך.
אני תמיד מתפעלת מכך שאחרי שחזרת את ממשיכה ומחפשת מידע על מקומות שעניינו אותך. הטיול אצלך לא מסתיים בצ'ק אין לטיסת החזור. הטיול בעצם הוא הרבה יותר מסתם טיול, אלא אפשרות ללמוד על נושאים שונים. עצוב מאוד לראות את הבריכה / מבנה בית הכנסת הישן. מה שהיה לעומת מה שהיום.
תודה ליען. את צודקת טיול בשבילי הוא הרבה פעמים טריגר ללמוד משהו חדש. זה הרבה יותר קל אחרי שראיתי בעיניים.
ינינה, מאד מרגש החיפוש שלך אחרי שרידי הקהילה. אני מודה שבהרבה מקומות נוח לי להתעלם מהפן הזה של ההיסטוריה של המקום. אני נמנעת מהקונפליקט. החיים שחלפו ואינם עוד הם מעניינים וחשוב לזכור אותם עם כל העצב שזה מעורר. תודה שאת משמרת את הזיכרון.
תודה יפעת. גם אני לעיתים קרובות בוחרת להתעלם. פולין מבחינתי היא מקום מיוחד, אני מרגישה שאני לא יכולה להתעלם, ושאני חייבת קצת להרחיב את הידע שלי. בעיקר בשביל לצאת מנאראטיב מאוד מקובע בראשי. דבריםשרואים משם.
בית הכנסת הנוכח נעדר הוא באמת עדות עצובה לקהילה שנעלמה ואין אפילו מי שינציח אותה. שינוי ביעוד של מבנים זה דבר מעניין ומבורך לדעתי אבל במקרה הזה עולה תחושה של זעקה אילמת לנוכח הגסות וחוסר הרגישות לעבר המורכב.
את עושה עבודה ממש חשובה לתעד עבר שנשעח ונעלם. אני מדמיינת תלמידים שיקראו בעתיד את הפוסט הזה ואחרים שכתבת.
תודה זיוה, שינוי יעוד של מבנים הוא באמת נושא מעניין שרק בעקבות בית הכנסת התחלתי לחשוב עליו. בית כנסת שהופך להיות מוזיאון, או מרכז קהילתי, או אולם קונצרטים זה משהו
שאפשר לקבל. אבל בריכה הרבה יותר קשה לעיכול ומעורר לא מעט רגשות.
את מדהימה ומרתקת.
עזרת לנו מאוד והוספת הרבה ידע ועניין לטיול שלנו
הדירה שלנו ממוקמת בצמוד לקברו של הרב עקיבא יגר.
אעלה סיכום טיול בקרוב יחד עם התמונות והסיפור המלא
תודה רחלי. לאיזור הזה לא הצלחתי להגיע, אשמח מאוד לקרוא את הסיכום שלך. יש עוד הרבה מה ללמוד על העיר הזאת ואני שמחה לקרוא מידע נוסף.
מעניין לקרוא דרך העיניים שלך על העבר ההפכפך של הקהילה היהודית של פוזנן. אני סקרנית לדעת מה יהיה גורלו של בית הכנסת השומם…
תודה אורה, אני מקווה שיהפוך למוזיאון, או לספריה או אפילו מרכז קהילתי – כי בית כנסת הוא בראש ובראשונה קהילה.
ינינה, טווית כאן סיפור פנטסטי! קראתי ודמעתי. אני נפעמת מההתמדה שלך לברר את מה שראית במקרה, אחרי החזרה הביתה וכל כך שמחה שעשית זאת, כך יצאתי נשכרת ובטוחה שכל קוראיך! ינינה אתעושה עבודת קודש! תודה.
תודה רבקה, את מרגשת אותי ומחזקת את ידי.
פוסט מרתק ומרחיב דעת. נושא היהודים תמיד מרתק אותי ומעורר רגשות ומחשבות. קראתי בעבר ספר על יהודי אמריקאי שמחפש את שורשי משפחתו ומגיע לאיזו עירה באזור בו ביקרת. גם החיפוש שלו גורם לו בדיוק כמוך לחקור, לשאול שאלות, ללמוד, לתמוה (לצערי לא זוכרת את שם הספר).
תודה רחלי, נושא השורשים הוא באמת נושא מרתק. עדיין לא ממש התחלתי בחקר השורשים שלי. לפעמים נראה לי שיותר קל לחקור היסטוריה של מישהו אחר. מי ידוע איזה שלדים אגלה בארון ההיסטורי המשפחתי ?
קראתי בשקיקה. הפוסט מרתק ומרגש מאד.
תודה רבה טלי, העיסוק בנושא הז מרתק אותי ומרגש אותי.
יתכן ובפברואר הקרוב אסע לפוזנן בגלל כנס נגנים בינלאומי שיהיה במקום . האם מישהו רוצה תמונה כלשהי או מידע ? כמובן שאקח איתי נרות זכרון רבים ככל שאוכל
תודה רבה איציק על ההצעה שלך. יהיה מעניין לשמוע על כנס הנגנים. אשמח גם למידע נוסף ולתמונות על הקהילה היהודית אם תמצא. לצערי הצילומים שלי במוזיאון העיריה לא יצאו טוב ולא צילמתי מספיק הסברים. אני תוהה איך הגעת לפוסט שלי ?