שיט קייקים בפולין היא אחת מאפשרויות הנופש הפופולריות ביותר. איזור האגמים הקשובים הקרוב לגדנסק מציע מגוון אפשרויות לשייט בקייקים, שאפשר לשלב בחופשה עירונית אם אתם בגדנסק עם ילדים.
יואנה וארתור המדריכים שלי מטעם לשכת התיירות לוקחים אותי ליום נהדר בחיק הטבע. השמים הכחולים, הנחל הרגוע, הברבורים, היערות הירוקים, הפקניק על גדת האגם והחברה הנעימה והמעניינת משאירים אותי עם טעם של עוד. מזמינה אתכם לחוות איתי יום שיט קייקים בפולין.
רעיון נוסף לטיול יום אל טירת מלבורק וסביבתה תוכלו למצוא בבלוג של זיוה רענן.
יואנה וארתור
רגע לפני שנצא למסע, הרשו לי להציג את ארתור ויואנה המדריכים שלי לטיול. כשאני מטיילת אני תמיד שמחה לפגוש אנשים מקומיים וללמוד דרך הסיפורים שלהם על המדינה שבה הם חיים. ארתור נולד וגדל בוורשה ולמד היסטוריה באוניברסיטה. הוא התמחה בהיסטוריה צבאית, הוא הגיע לגדנסק כדי לעבוד במוזיאון מלחמת העולם השניה, ואפילו כתב ספר על היסטוריה צבאית שיצא בהוצאת המוזיאון. חלק גדול מכך אני מגלה רק בדרך חזרה. ארתור בחור צנוע ושקט. הוא שמח לענות על שאלות, אבל נזהר מאוד מלהעמיס ולעייף. ובכלל הוא סקרן כלפי כל העולם הסובב אותו.
יואנה ילידת גדנסק. היא חייכנית ונמרצת. היא בעלת תואר כפול בהיסטוריה וארכיאולוגיה, אבל היום היא מלוה אותי על תקן המדריכה הספורטיבית. אני שמחה לגלות שגם היא כותבת בלוג טיולים. הבלוג שלה כתוב בפולנית, אבל בעזרתו של גוגל המתורגמן אפשר בהחלט להנות מהפוסטים ובמיוחד מהטיולים שלה בפולין. ארתור ויואנה נפגשו כשהתחילו לעבוד במוזיאון מלחמת העולם השניה. הם משלימים זה את זה במענה לשאלות שלי, כל אחד מאיר זוית אחרת ומעניינת. ללא ספק חלק גדול מההנאה שלי מהיום היא בזכותם. מה ששמעתי ומה שלמדתי אשלב כאן בפוסט. אבל אעשה כמותם, ולא אעמיס. מבטיחה.
קייקים בפולין – האגמים הקשוביים
קשוביה היא חבל ארץ הנמצא בקצה הצפון מערבי של פולין ונושק לים הבלטי.האיזור כולל בתוכו מגוון של נופים החל מדיונות לבנות, דרך איזורים כפריים וכלב ביערות. האיזור כולו מנוקד במאות אגמים, ונחלים.
התושבים המקומיים מדברים בקשובית, שהיא שפה בזכות עצמה. תלמידי בית הספר באיזור יכולים לבחור האם לעשות את הבגרות בקשובית או בפולנית. במקומות רבים באיזור ניתן למצוא שלטים בשתי השפות. בעבר היו בפולין דיאלקטים רבים, אבל מעבר האוכלוסיות בתום מלחמת העולם השניה "השטיח" את הנוף התרבותי. העובדה שהאיזור שמר על השפה, המנהגים ואפילו מטבח יחודי היא מקור גאווה למקומיים.
הדרך לנחל פיאשניצה
הדרך לנחל בו אנחנו מתוכננים לעשות את השיט אורכת כשעה וחצי. אני מתרווחת בכסא שליד הנהג, מתבוננת בנוף ומנצלת את ההזדמנות ללמוד על החיים היומיומיים בפולין של היום. ארתור ויואנה מתעניינים בישראל לא פחות ממה שאני מתעניינת בארצם. השיחה הקולחת מופרעת מדי פעם בהוראות הנסיעה שנותנת יואנה. היא בחרה במיוחד דרך יפה לנסיעה. כבר בפאתי גדנסק משתלט הירוק: מדשאות ירוקות נפרשות בצידי הדרך,שיחים ירוקים ופורחים ועצים מלבלבים. תוואי הדרך הוא בעיקר מישורי. אבל אין שום חד גוניות בנוף הירוק והמישורי.
כשהכביש לוקח אותנו אל תוך יער עבות וירוק, הנשימה שלי כמעט נעצרת מרוב יופי. הירוק הזה הוא ירוק כמעט זרחני. "זה ירוק של תחילת האביב " מסבירה יואנה, " אחר כך הירוק הופך להיות כהה ועמוק יותר "
היער מסתיים באחו משובץ בתים קטנים לבנים או צבעוניים. לעיתים השדות האלה הם צהובים. ממש עכשיו פורחים פרחי הקנולה. אותו הצמח ממנו מפיקים שמן. ושוב יער ירוק. ואחריו שדרה של ארוכה של עצי ערמון עבי גזע עומדים בפריחה הלבנבנה-וורודה.המראות בכפריים מתחלפים והעין אינה שבעה מהם.
מתחשק לי מאוד להכנס כמעט לכל כפר שאנחנו עוברים בו.הייתי שמחה לטייל קצת בעיירה ויהורובו . במרכזה כיכר עם צבעונים פורחים ולידה כנסיה רבת מגדלים מחודדים. בעיירה הזאת ישנם מקומות קדושים ולכן בצידי הדרך אליה מלאה ניתן לראות פסלים של ישו הצלוב או מריה, המעוטרים בפרחים ובסרטים צבעוניים. העולים לרגל עוצרים לידם ומתפללים. פולין היא ארץ אדוקה בעיקר בקרב הדור המבוגר. בדרום ובמזרח אדוקים יותר מאשר בצפון ובמערב. מרבית האנשים מתחתנים בכנסיה אע"פ שאין הכרח, ומטבילים את ילדיהם . אומנם בפולין ישנה הפרדת דת ומדינה, אבל הכנסיה מאוד חזקה ומשפיעה על האג'נדה הציבורית. ישנם נושאים שאף ממשלה , ימנית או שמאלית, אינה מרהיבה לצאת כנגד הכנסיה. כגון נושא ההפלות ולימודי הדת בבית ספר.
אגם
לעיתים מבעד לעצים מבצבצים כתמים כחולים של מים. אנחנו עוברים ליד אגם, ואחריו עוד אחד. אנחנו חולפים ליד כפרים היושבים לצידו של אגם. כל האיזור בקיץ הוא איזור נופש. תוך זמן קצר אנחנו מגיעים אל האגם, שממנו נתחיל את מסלול הקייקים שלנו. אני מתפעלת מהשקט והשלוה, מהאגם ואיי צמחי המים שבו, ומהברוזים המשייטים מרחוק.
"זה אגם מזוייף! " צוחקת יואנה ומסבירה. האגם הזה הוא תוצאה של סכר שמשרת תחנת כוח הידראולית. קל לראות שהוא מלאכותי כי הוא רחב מאוד. האגמים הטבעיים כאן מתאפיינים בכך שהם צרים ועמוקים מאוד. כיוון שהם נוצרו כתוצאה מעידן הקרח.
מאוחר יותר כשנחנו עוברים דרך שדה של עמודי חשמל ושנאים. אני מתעניינת קצת בנושא האנרגיה והחשמל בפולין. מרבית החשמל בפולין מופק בתחנות כוח המופעלות בפחם. הפחם נכרה בפולין, ואיגוד כורי הפחם הוא אחד האיגודים החזקים במדינה. יש להם לובי חזק מאוד, וברגע שמסתמנת פגיעה בהם, מיד נערכות הפגנות קולניות ברחבי הארץ. כך למשל נמנעה הקמת תחנת כוח גרעינית. התנגדות אידוג הכורים ביחד עם חששות עמוקים מהשנות מקרה צ'רנוביל או פוקושימה הפילה את היוזמה.
מכל מקום שפת האגם היא מקום נהדר לפיקניק צהריים.
יוצאים לדרך
אנחנו מסיימים את הפיקניק שלנו בדיוק כשמופיע משכיר הקייקים. הוא מוריד קייק אדום אחד מהנגרר שלו, מעביר סדרה של הוראות בטיחות בפולנית, מחתים אותנו על טופס שכולו בפולנית ואנחנו נכנסות לקייק. "כשתגיעו להתפצלות תקחו את הצד ההימני, תמשיכו עד לים ואז תחזרו לגשר הגדול של הכפר. אני אאסוף אתכם משם" הוא נותן הוראות אחרונות, משחרר אותנו נכנס למכונית ונעלם.
אנחנו לבד על המים.
המים שקטים וזורמים. הם נושאים את הקייאק שלנו בקלות. כל תפקידה של החתירה לשמור אותנו במרכז הנהר, על מנת שלא נסחף לגדה. החתירה אינה מאומצת מדי. תוך דקות ספורות הזרם נושא אותנו רחוק מכל זממן של ציבילזציה. אפשר להתרגע ולהנות מהנוף, ומקולות הטבע.
הישיבה בקייאק משנה את נקודת המבט.
הנוף משתנה כמעט כל הזמן. שורשי העצים הצומחים על הגדות יוצרים השתקפויות במים, פרחים צהובים מוסיפים נקודות של חן. עצים גבוהים לפעמים קרובים ומצילים, ולפעמים רחוקים.אחר כך הנחל מוביל אותנו לתוך יער ירוק עם עצים גבוהים וירוקי צמרת המסוככים עלינו מפני השמש. גם בו ישנה פריחה של עצים בלבן.
לעיתים עוברים ליד בקתה על הגדה, או איזה גשר עץ להולכי רגל. יואנה קצת חוששת שהיא תפספס את הפניה הנכונה, בכל הסתעפות קטנה היא בוחנת בריכוז. "האם אנחנו בכיוון הנכון ?" היא שואלת איש אחד שבא לדוג. "הנכון למה?" הוא עונה לה בתשובה, וצוחק.
התגברות על מכשולים
תוואי הנחל משתנה ללא הרף, מקטעים ישרים עמוקים ואיטיי זרימה מתחלפים לקטעים מפותלים, בהן נדרשת עבודת חתירה מאומצת על מנת לא להתקע בגדה. אני מקפידה לתאם את תנועות החתירה שלי לתנועות של יואנה. לכל צורך מעשי אני חסרת נסיון בשיט בקייק. אני לא ידועת איך להחלץ ממכשולים, ואפילו לא יודעת להעריך סיכונים. ארתור, שאינו יודע לשחות, לא הורשה להצטרף למסלול. המים לעיתים עמוקים מאוד, עולים על גובהו של אדם.תתכן זרימה חזקה מתחת לפני המים. ויש בוודאי עוד דברים שאני לא חושבת עליהם. אני שמחה שאני עם יואנה. היא יודעת לחלץ אותנו מתקיעות בגדה, משרטונים, מאיזורים רדודים בנהר, ממעברים תחת עצים נפולים. אני עוקבת אחרי פעולותיה בעניין, לומדת ומבינה שגם בפעם הבאה אצא עם מדריכה.
גבולות פתוחים
יואנה חובבת מאוד פעילות בטבע. היא מרבה לצאת לטיולים באופניים, קרוב לבית ובמדינות אירופה ובעולם. פולין ממוקמת מספיק טוב, אפילו כדי לקפוץ לאיסלנד ליומיים שלושה בחורף רק כדי להגשים חלום של לראות את אורות הצפון. היא מספרת לי על הביקור שלה בטהרן, ועל טרק טיפוס להר באירן. כמה השתנה המצב מאז נפילת מסך הברזל! כל העולם פתוח בפני תושבי אירופה. בנסיעה חזרה יציין ארתור שאירופה כבר 70 שנה חיה בשלום, במיוחד לאחר נפילת חומת הברזל חיו האנשים שאירופה מצאה דרך לסיים מלחמות, ולפתור סכסוכים בדרכי שלום.
סמוך למקום שממנו יצאנו לשיט הועמד שלט, המכריז שכאן היה גבול בין שתי מלחמות עולם בין פולין לבין גרמניה. כיום זה קוריוז. הנחל הקטן ווהשלו הזה היה סימון הגבול. האם ניסו אנשים לחצות אותו ? לעבור ממדינה אחת לשניה ? היום הנחלים מהווים מסלולי מיים שאפשר לשוט ולעבור ממדינה למדינה. פולין משתתפת במגוון פרוייקטים כלל אירופאים לפיתוח מסלולי אופניים והליכה חוצי אירופה.
מפגש עם ברבורים
פתולי הנחל מובילים אותנו לנוף חדש לגמרי. הצבעים השולטים עכשיו הם כחול השמים וצהוב הקנים הצומחים על הגדות. גם השמים וגם הקנים משתקפים במים ויוצרים בבואה כפולה של עולם צהוב-כחול. אנחנו מחליקות דרך העולם הזה בדממה. השלווה מופרעת בקריאות הברבור. זוג מקנן בין הקנים מבחין בנו ומזהיר אותנו לבל נתקרב. הברבורה נשארת בסבך לדגור ואילו הברבור פורש כנפיו, מנפח נוצותיו ושט לקראתינו.
בטבע כך נראה אף חיה אינה ששה אלי מלחמה כל עוד עוזבים אותה לנפשה ולא מאיימים עליה. נראה שיש איזו שפה אוניברסלית של קריאות צורמניות, ומחוות גוף המובנת לכולן. אנחנו "מורידות פרופיל" , כמעט שלא חותרות, גולשות בשקט ללא תנועות חדות ליד הזוג המקנן וממשיכות הלאה.
ומאוד לא פשוט לצלם
הטבע כל כך יפה כאן. אי אפשר לא להנציח אותו. ובכלל בלעדי התמונות – איך אכתוב בלוג? את המצלמה הגדולה השארתי אצל ארתור. לא הרהבתי עוז להסתכן בנפילתה למים. את הטלפון הנייד ארזתי בניילון אטום. בכל פעם שאני רוצה לצלם, אני שולפת אותו בזהירות ומחזיקה אותו מעל הקייק.
כשמסתכלים קדימה, הנחל נראה חלק כמו מראה. ההשתקפויות מרהיבות. אני מנסה לצלם השתקפויות, אבל המשוטים שלנו יוצרים גלים שמפריעות את שלוות המים, ומערבלות את ההשתקפויות.
אי אפשר לעצור. הזרם סוחף אותנו ויש להעזר במשוטים על מנת שלא להסחף לגדה. אני מנסה לתזמן את הצילומים שלי בין הנפות המשוט של יואנה. מצלמת הנייד אינה מהירה מספיק, ושוב ושוב מופיע המשוט האדום בתוך הפריים. לפעמים זה דווקא מוסיף עניין.
ויש גם עניין שיווי המשקל, אני חוששת לזוז יותר מדי, מתקשה לכוון את הנייד וליצור את הקומפוזיציה הנכונה. רגע אחד- והופ!- נהיה במים.
בפעם הבאה אבוא עם מצלמת גו-פרו.
הגעה לים
"אוקיי, אז כאן הפיצול! " שתינו אומרות כמעט ביחד. פתאום ההוראות של המשכיר נראות כל כך ברורות והגיוניות. מיש שחי על הנחלים, מפתח לט איזה אינסטיקט ושפה יחודית. אנחנו שומעים מרחוק טרקטור, ובמהרה מגיעים לגשר שחוצים אותו מטיילים עם מוצ'ילות על הגב, רוכבי אופניים, משפחות עם מגבות על כתפיהם. עמוס פה בעונת הנופש. לפתע צץ גם המשכיר. הוא מנופף לנו לשלום, "תמשיכו לים! ואז תחזרו, אני מחכה לכם כאן!". במקום שבו אנחנו נמצאים, עמוק בתוך יער ירוק אני מתקשה לדמיין שהים במרחק חתירה. הזרם נושא אותנו דרך עיקולים בנהר. עיקול ועוד ועיקול . ופתאום – הים! בבת אחת הנוף נפתח, הגדות הופכות חוליות והכתם הכחול של הים הבלטי לפנינו.
עוד כמה תנועות חתירה ואנחנו אפילו מתחילות להריח אותו.
אני מתרגשת ממש!
במשך מאות שנות היסטוריה אנושית נערכו מסעות על פני המים. מערכות של נתיבי מים קישרו כפרים וישובים אל הים ואל ארצות רחוקות. הנקודה הזאת של הנחל, המתחבר אל הים משוכת אותי אליה בכבלי קסם. יואנה מסמנת לי שהזרמים חזקים מדי, וחייבים לחזור. היא מנתבת במומחיות את להקייק לסיבוב פרסה, ואנחנו מתחילים לחתור בחזרה. כעת החתירה היא אל מול הזרם, והיא מאתגרת וקשה יותר. אין רגע למנוחה, וגם לא לצילום . יש להמשיך ולחתור, ולא – נסחף בחזרה. הקטע הזה הוא קצר, ואנחנו מגיעות במהרה אל נקודת הפגישה עם משכיר הקייקים, אבל הוא מותיר בי מעט מהטעם של עד כמה מאתגרת החתירה יכולה להיות.
קייקים בפולין – מידע שימושי
באתר לשכת התיירות של פומרניה אפשר למצוא מידע רב והמלצות למסלולי קייקים באיזור.
מה לקחת ?
תמיד כדאי לקחת בקבוק מים, ההמצאות במש ופעולת החתירה מצמיאה.
את החפצים שאתם לוקחים אתכם חייבים לשים בתיק אטום למים. לא מעט מים נכנסים לקייק תוך כדי חתירה, ותמיד יש סיכון התהפכות.
בימים בהירים כדאי ללבוש כובע, מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה מבד נדיף להגנה מפני השמש. בימים מעוננים כדי לקחת מעיל גשם.
שיט על נחל פיאשניצה
נקודת היציאה למסלול נמצאת במרחק כ80 ק"מ מגדנסק כשעה וחצי נסיעה. ראו מיקום על המפה בתיאור המסלול.
אורך המסלול 7-8 ק"מ. זמן שעתיים – שלוש. המסלול נחשב מסלול למתחילים.
חברת הקייקים משכירה קייאקים וחליפת הצלה ואוספת את המשייטים בסוף המסלול ומחזירה לנקודת ההתחלה. זהו שיט עצמאי. למחוסרי נסיון בשיט, ובמיוחד אם שטים עם ילדים אני ממליצה לקחת מדריך. יואנה היתה נפלאה ואני ממליצה עליה בחום. ליצירת קשר :
למידע נוסף על השכרת הקייקים, הוראות בעניין ציוד, המסלול ונקודת ההתחלה כדאי לקרוא בעיון את הפרטים באתר השכרת הקייקים. יש לתאם זמן הגעה עם חברת ההשכרה.
היכן ישנים ?
אנה מלשכת התיירות מציינת שבכפרים דבקי Debki וקרביאל Karwial יש המון מקומות לינה ושם גם יש המון מסעדות קטנות מקומיות.
המלצות נוספות לחופשה אקטיבית
גם בדרומה של פולין נהנינו מחופשה רבת פעילויות. איזור הפארק הלאומי הטטרה מציע מגוון אפשרויות לחופשה משפחתית אקטיבית כולל שיט רפסודות בנהר ומסלולי הליכה ברמות שונות. לקריאה על האטרקציות בזקופנה ובהרי הטטרה. לקריאת המלצה על מסלול הליכה בהרי הטטרה מסלול מהנה ואתגרי מעט.
אם נהניתם משיט קייקים בפולין ואתם מחפשים מקומות נוספים לשוט בהם אני ממליצה על אסטוניה. בילינו ארבעה ימים של נופש פעיל שכלל שיט בקייק וקנו, אופניים וטיולים רגליים.לקריאה על החופשה האקטיבית שלנו ותובנות לחופשה עם מתבגרים.
ינינה – התמונות שלך מרהיבות ביופין וקשה להאמין שצולמו בתנאים שתיארת בפוסט. התיאורים שלך באופן כללי עושים לי חשק ללכת בעקבותיך – את מתארת כל כך יפה!
ומילה על משפט שכתבת בפוסט: "אומנם בפולין ישנה הפרדת דת ומדינה, אבל הכנסיה מאוד חזקה ומשפיעה על האג'נדה הציבורית" – לדעתי, דווקא במקום שיש הפרדת דת ממדינה מתאפשר יחס כה הדוק לדת. אני טוענת זאת שנים….
תודה רבה רבקה . זה מאוד מעניין מה שאת טוענת. את יכולה להסביר? דווקא בעקבות השיחה הזאת הרגשתי שלא משנה מה החוק, משנה עד כמה חזק המנסד הדתי. אני דווקא ראיתי דמיון בין המצב בארץ למצב בפולין מבחינת הדפעת הדת על האגנדה. לכאורה העובדה שהדת מופרדת מהמדינה לא משנה דבר. מכיוון שפולין היא מדינה הטרוגנית כמעט לחלוטין , נראה שגם נושאים כמו נישואין בין בני דתות שונות לא רלונטיים
אני טוענת מזה שנים, שכשמכריחים לעשות משהו, מתעורר דחף למרוד. אמנם בשנים האחרונות יש התחרדות מואצת אבל זה בגלל סיבות אחרות לדעתי. כשיש הפרדת דת ממדינה, אנשים מרגישים שהם חופשיים לבחור בפרקטיקה הדתית. אצלנו – אין חוק שמכריח למול כל בן זכר, ואין כמעט זכרים שלא מלים אותם (המעטים שלא עושים זאת הם מעטים ביותר), בארה"ב, אין כמעט יהודים (או מעט ביותר) שלא שייכים לבית כנסת כלשהו ומבקרים בו לפחות בחגי תשרי. לכן, אני טוענת שהקשר בין סוכני הדת למדינה, אצלנו הוא פוליטי ולשם רווח פוליטי בלבד!
מסכימה איתך מאוד . גם החזרה לדת לאחר הנפילה של הקומוניזם היא דוגמה לכך, ולהבדיל אלפי הבדלות הדוגמאות של האנוסים בספרד ובפורטוגל. דווקא כשמקבלים את היהודים רבה ההתבוללות…
מאד אהבתי את התמונות שמקרינות שלווה גדולה. יש לי תחושה שהמראות הרגועים השפיעו גם על הטקסט שכתוב "בלי לחץ"… גיליתי דרכך שיש מקום על פני כדור הארץ שעונה לשם קשוביה!! נראה לי שהיציאה מהעיר היתה מהנה ומאד התאימה לך.
אורהלה, את בדיוק עלית על הנקודה. זה היה יום מאוד עמוס. שהתחיל מאוד מוקדם בבוקר, ואפילו בנסיעה ארתור ויואנה חששו מפקקים. אבל מרגע שנכנסנו לנחל, הפקרנו את עצמנו לטבע. אי אפשר להלחם בזרם, צריך לזרום…תודה רבה אורה
אני מתרשמת שהאזור הקאשובי מאוד יפה ומעניין, גם בצד התרבותי וגם בנוף. מסלול הקייקים משגע בתמונות שלך. גם הכביש ביער בתחילת הפוסט – נפלא. נהניתי מהמידע שדלית מיואנה וארתור ומהסיפור שסיפרת בקצב הקייק. אגב, אגנס אמרה לי שאירוע צ'רנוביל הוא ממש טראומה בגדנסק ובאזור, ויש שם אנשים שככל הנראה נפגעו מהקרינה.
תודה זיוה. גם ארתור סיפר לי את זה. אנשים לקחו תרופות מיוחדות . יש בכלל תרופות כנגד זה? מסכנים. הם בטח ידעו אחרונים מה קורה
התמונות מתוך הסירה נהדרות, למרות הקושי לצלם. אני וקייקים זה לא שילוב טוב בכלל אבל להסתכל בתמונות זה נעים:)
תודה נעה. אני חושבת שהקרמיקה הקשובית היא יותר כוס התה שלך. 🙂
איזה פוסט נהדר והתמונות פשוט מרהיבות. בא לי לחזור במיוחד בשביל השייט הזה.
מחכה לטיול הבא שלנו ❤️
תודה רחלי ! אז יש לי כבר תכנית. אני לוקחת אותך לשיט ואת לוקחת אותי לסדנת הלחמים. היה נהדר לטייל איתך 😚
הטיול הזה נראה לי ככ כיפי. לא עשיתי טיול קיקים אף פעם, יש לי עוד קצת פחד מים, וכל התאור שלך על איך להחזיק את המצלמה היה מבהיל. בכל זאת הצלחת לצלם תמונות מקסימות אז כל הכבוד! המפגש עם הים בעיני נהדר וגם הברבורים שראיתם בדרך. קראתי ודמיינתי את השקט שמסביב ואת הקולות של השייט. הצלחת ליצור פוסט מרגיע מאד. תודה על השיתוף.
תודה רבה ציפי. הקייק, הטבע מסביב, הברבורים – זה כל כך אירופה מהסיפורים. אפשר לעשות טיולי אופניים שם והליכה ואפילו לנסוע באוטו בנחת . מקום שלו ומרגיע.
שבית אותי עם התמונות ותיאורי הנוף. נראה כל כך כיף ופסטורלי. בהחלט משהו שהייתי רוצה לעשות. והמפגשים עם אנשי המקום, במקרה זה המדריכים, תמיד תורמים לחוויה.
נהניתי מאד מהכתבה. איך את למדת לדלות פרטים מהמקומיים שמספקים את המידע הכי אמין. התמונות היפיפיות בתנאי צילום לא קלים. קאשוביה לראשונה נודע לי ממך. תודה על כתבה משובחת.
תודה רבה רחל. אני חושבת שהמקומיים הם הדרך להבין איך חיים באמת במקום שבו אני מטיילת. במזרח אירופה זה מעניין במיוחד.
רק כעת הצלחתי לקרוא את הפוסט שלך לעומק…בפעם הראשונה בעיקר קראתי על השייט עצמו ועל המסלול והנופים וכעת קראתי גם את כל הפרטים ההיסטוריים וההגיגים שלך ומאד נהניתי. בשתי הפעמים.
תודה רבה מיכל ! באופן טבעי אצלי כשעוסקים בספורט מגיעים ההגיגים.הככה לנעשה נכתבים הפוסטים אצלי:)
איזה פוסט מקסים ומרגיע, התמונות עם המים וכל הירוק שמסביב והשקט…..אני שומעת אותו עד כאן!
תודה על השיתוף.
תודה רבה יהודית!