טרק בנפאל – טיול בין כפרים ופסגות מושלגות

את המקומות הראשונים של רשימת המשאלות שלי תופסים טרקים. כאלה שאפשר לנשום בהם אויר פסגות, לשטוף עיניים במראות למרחקים, לקום כל בוקר למראה זריחה המשתקפת מראש הר. אם אפשר תמיד אשמח לשלב גם מעבר בכפרים בהם ניתן לראות איך חיים האנשים, שהפסגות האלה הם חלק מהנוף היומיומי שלהם. את שלב הטרקים בחיי התחלתי בשלב מאוחר, ודי מהר הבנתי שטרקים הם לא רק עסק לצעירים.  כל עוד רגלי נושאות אותי אני הולכת. כשאני מתעייפת – עוצרת לנוח. אין מה למהר. צעד אחרי צעד בסוף מגיעים. זמן ההליכה הוא זמן טוב להרהר בנושאים שונים, לפתח שיחה עם חברי למסע, להתבונן בעוברים על פני. בנפאל, מולדתו של בודהא יש לכך מימד נוסף. האם יש דרך טובה יותר להגיע לנירוונה מאשר טרק בנפאל?

הטיול שלנו כלל גם יומים אחדים בפוקרה ובקטמנדו. הערים האלה שונות זו מזו באוירה ובנוף, אבל כל אחת מענינת בדרכה שלה.

פוסט זה יוקדש לתיאור הפרטים הלוגיסטייים של טרק אנפורנה בייסקמפ. בפוסטים הבאים אפרט על החוויות שלי, תובנות מההליכה, ועל הביקור בערים והתרבות השונה כל כך מהתרבות שלנו.
רקע על נפאל
תכנית הטיול בנפאל – טרק ,קטמנדו ופוקרה
לוגיסטיקה ועלויות
לינה בטרק ובערים
טרק עם ילדים ?
ספרים וחומר רקע

רקע כללי על נפאל

לא פשוט לסכם בפסקה אחת קצרה מדינה מגוונת כל כך כמו נפאל. זוהי היא מדינה צרה וקטנה הדחוקה בין שתי ענקיות: סין והודו. כשליש מרכס ההימלאיה נמצא בשטחה של נפאל . בה נמצאות 10 מתוך 14 הפסגות שגובהן עולה על 8000 מטר. בראשן הר האוורסט שגובהו 8848 מטר. נפאל היא לא רק הרים, יש בה גם עמקים פוריים, ג'ונגלים ונהרות אדירים.

תוואי השטח משפיע על אורח החיים. לאורך הסטוריה באיזורים שונים בנפאל התישבו קבוצות אתניות שונות. ההרים הגבוהים, המעברים הקשים והמרחקים יצרו בידוד שהביא להתפתחותם של כ90 ניבים ושפות. נפאלי היא השפה הרישמית, שמאחדת את כלל אזרחי המדינה. בנפאל חיים כיום כ30 מליון תושבים, כמחצית מהם באיזור קטמנדו, אחדת הערים הצפופות בעולם. כמחצית מהנפאלים הם הינדים והמחצית השניה הם בודהיסטים. אבל בפועל שתיה דתות נושקות זו לזו בהרבה תחומים של החיים.

הנפאלים גאים בכך שארצם מעולם לא נכבשה על ידי שליט חיצוני, ובכלל זה גם לא בריטניה, ששלטה בהודו השכנה. זאת אע"פ שהיתה נוכחות של בריטים בנפאל, וצעירים נפאלים עדיין מגוייסים לשורות צבא בריטניה. כיום היא מושפעת מאוד מהפוליטיקה בהודו ובסין ומתמרנת ביניהם.

נפאל עדיין נחשבת כמדינה לא מפותחת, למרות שיפור גדולה בכלכלה שלה. חלק גדול מכלכת המדינה מושתת על תיירות. התושבים החיים בכפרים מתץפרנסים מחקלאות בעבודת כפיים, וגם היא סובלת מתופעה של עיור מואץ.

עד לפני שנים ספורות נפאל נשלטה על ידי מלך. בשנים האחרונות נעשים שינויים באופי מוסדות השלטון בה, והאנשים מקווים שהשינוי יביא לשיפור .

אומנם הייתי בנפאל כשלושה שבועות, אבל זכיתי רק להצצה קטנה למה שהיא מציעה. על הנושאים האלה אני מבטיחה לדבר ביתר פרוט בפוסטים הבאים.

אני ממליצה לצפות בהרצאת רקע מעניינת על נפאל ותרבותה .

 

תכנית הטיול – טרק בנפאל , והערים קטמנדו ופוקרה

ימים 1- 2  :  טיסה תל אביב -איסטנבול – קטמנדו – פוקרה

יום 3  – נסיעה אל תחילה המסלול. נסיעה יפה וחוויתית כשלעצמה, במיוחד אם עושים עצירות  –  לקריאה על הנסיעה .

ימים 4-15  11 ימי הטרק שלנו  טרק אנפורנה בייס קמפ

יום 16  – פוקרה – על הטיול שערכנו בין אתרי העיר והמלצות נוספות תוכלו לקרוא בפוסט יום טיול בפוקרה.

ימים 18-17  קטמנדו

יום 19 – טיסה קטמנדו – איסטנבול- תל אביב

 

טרק בנפאל –  פון היל ואנפורנה בייסקמפ

ברחבי שמורת אנאפורנה ישנם מספר מסלולי טיול. הידועים שבהם הם סובב אנפורנה, הכולל עליה לפון היל, ומסלול מחנה הבסיס אנאפורנה,( הידוע גם כ ABC, Annapurna Base Camp , Annapurna Sanctuary )מבין כל שלל אפשרויות הטרקים בנפאל, הכימאי רקח לנו מסלול שמשלב בין פון היל  ( Poon Hill  ) והמסלול המוביל אל אנאפורנה בייס-קמפ (ABC ).  פריחת הרודודנדרון שמגיעה לשיאה באפריל מתרכזת בעיקר באיזור פון היל. הטרק הזה כולל נופים מאוד מגוונים. מלבד הרים משולגים עברנו גם יערות רודודנדרון, יערות גשם, כפרים קטנים, טרסות, מפלים ונהרות. מראות הפריחה על רקע פסגות האנפורנה המושלגות הם עוצרי נשימה.

הגובה המקסימלי אליו מגיעים הוא 4200 מטר. הטרק בהחלט יכול להתאים לילדים. במהלך הטיול ראיתי הרבה נשים המטיילות לבד. תחושת הבטחון בנפאל היא גדולה.

הטרק כולל שתי נקודות שיא: האחת היא גבעת פון (Poon Hill ) ממנה רואים את רכס האנפורנה, והנקודה השניה היא מחנה הבסיס אנפורנה. מאוד מאכזב להגיע לנקודות אלה במסלול ולגלות שגשום ומעונן. הפתרון הוא לתכנן יום עודף, ולהשתמש בו לשהיה נוספת באחת מהנקודות השיא. לשמחתינו היום שתוכנן לפון היל היה בהיר, אבל במחנה הבסיס נאלצנו להשאר יומיים כדי לראות את הזריחה בשיא יופיה.

המרחקים במסלול  נמדדים בשעות ולא בקילומטרים. בסופו של דבר מה שחשוב זה זמן ההליכה. הכיוון הכללי עד לבייסקמפ הוא עליה כמובן, אבל בדרך יש לא מעט ירידות, שמובילות לעוד עליות נוספות. ישנם ימים שבמצטבר עושים יותר מאלף מטר עליה או ירידה.

על מדרונות האנפורנה ממוקמים הכפרים במרחקים של כשעתיים-שלוש הליכה. מה שמאפשר לסדר את הלינות בהתאם ליכולת ולרצון. המסלול שלנו אינו כולל יותר מ6 שעות הליכה ביום. ברגע שעברנו את קו ה3000 מטר, הקפדנו לשמור על עליה של כ300-500 מטר, כדי לאפשר אקלום לגובה. ימים אלה כמובן היו קצרים יותר.

בפוסטים הבאים אפרט על המסלול שלנו אבל תחילה סרטון קצר על המראות שצילמתי במהלך הטרק.

אני מצרפת כאן את מפת המסלול ץ לחיצה על כל סיכה תפתח חלון ובו שם הכפר בו עצרנו וקישור לפוסט המתאר בפרוטרוט את יום ההליכה.

חברי לטרק

לטרק יצאנו חמישה. הכימאי, הרופא, הטייס, הבוטנאי ואני. אני, שתכף מסיימת את העשור החמישי בחיי, הייתי צעירת החבורה. חלק מהמטיילים היו מבוגרים ממני ב20 שנה ואף יותר. אבל אל תתנו לגיל לבלבל אתכם. ברוב הימים התקשיתי לראות אפילו את האבק שהותירו אחריהם זקני החבורה.

את הכימאי הכרתי בטיול לקמצ'טקה. הוא עשה עלי רושם של אדם מאורגן, הגיוני ומיושב בדעתו. כשהוא הציע לי להצטרף לטרק, אז קפצתי על המציאה. הכימאי והרופא כבר היו כאן בסביבה באחד הסתוים האחרונים. המראות הסתויים היפהפיים עוררו בהם רצון לראות את האיזור בפריחה וכך נולד הרעיון לטרק חוזר.

הכימאי אכן עשה תכנון נהדר, ולקח בחשבון את כל האפשרויות וההעדפות. כל אחד מהמטיילים האחרים הביא איתו משהו יחודי. הביחד הפך את הטיול לחוויה נהדרת.

הזדמנות למפגש עם אנשים בעת טרק בנפאל

אין ספר שחלק גדול מהחוויות של הטיול מקורן באנשים שפגשנו. הן המקומיים והן המטיילים. הטרק עובר דרך הכפרים המרוחקים זה מזה במרחק נוח של כשעתיים או שלוש הליכה. בחלק מהכפרים לנו, באחרים עצרנו לתה או לארוחת צהריים. בעוברינו בין הכפרים אנחנו רואים את החיים היום – יומיים של הכפריים . עבודה בגן הירק, הכביסה, הבישול, הרחצה, ואפילו המנוחה. המטיילים שפגשנו היו מרתקים לא פחות, ונוצרו שיחות מאוד מענינות בשעות המנוחה. בפוסטים הבאים אתיחס לאורח החיים בכפרים.

מזג האויר והעונה

העונה הטובה לטייל במסלול הזה, היא האביב והסתו. כלומר החודשים אפריל מאי, והחודשים אוקטובר -נובמבר. החל מיוני ועד ספטמבר זו עונת המונסונים וגשמים בלתי פוסקים. בחורף כמובן הכל מושלג.

רישי, הסוכן המקומי הבטיח לנו שאנחנו מטיילים בשיא פריחת הרודונדרון וכך היה. מזג האויר הוא די קבוע : בבוקר ברוב הימים היה בהיר , עם התקדמות היום נאספו העננים, והחל משעות הצהריים המוקדמות החל גשם . לעיתים היתה התבהרות אחר הצהריים.

הטמפרטורות תלויות בגובה. באיזורים הנמוכים היה חם, ואפילו חם מאוד. בגבהים הטמפרטורה ירדה מתחת לאפס.

העובדה שמוקדם בבוקר בהיר, ואילו משעות הבוקר המאוחרות והלאה נהיה מעונן וגשום יוצרת אילוץ על שעות הטיול. ריכזנו את מרבית שעות ההליכה על הבוקר. לעיתים דילגנו על ארוחת הצהריים ואכלנו אותה רק כשהגענו ליעדינו. תכנון 6 שעות הליכה ביום הביא לכך שבדרך כלל נשארנו יבשים.

המהנדס מספר שעונת הסתו יבשה יותר, והראות טובה יותר. אז מי שאינו בקטע של פרחים, אולי עדיף לשקול את עונת הסתו.

טרק בנפאל  – לוגיסטיקה ועלויות

הפרק הזה מוקדש לענינים הטכניים של הטיול, ובו כללתי מספר טיפים ותובנות.

עלות הטרק והשהות בנפאל

עלות  החבילה  1500 דולר. :שלוש ארוחות ביום במשך ימי הטרק (10 ימים ), לינה בגסטהאוסים לאורך הדרך (בחלקם בחדר נפרד עם מקלחת ושירותים צמודים), 3 לילות בפוקרה, 2 לילות בקטמנדו על בסיס לינה וארוחת בוקר.  טיסה פנימית מקטמנדו לפוקרה וחזרה, הסעה לתחילת המסלול וחזרה.כמו כן כללה החבילה יום הדרכה ורכב בקטמנדו.

חלקנו בינינו בעלויות המדריך ופורטרים לכל זוג טיילים. עלות יום בטרק היתה בממוצע כ35 דולר ליום, וזה כלל את הצוות, הלינה והאוכל.

הסידורים נערכו דרך הסוכנות של רישי . הכימאי והרופא כבר טיילו איתו בעבר והיו מרוצים מאוד. "רישי הוא איש משרד", כך הסביר לי הכימאי, "בשטח מי שנותן את הטון זה המדריך".  וכך אכן היה. המלונות שנבחרו עבורינו על ידו היו מצויינים, הוא דאג לזרז את מעברינו בשדה התעופה בדרך לטיסת הפנים, פרט לנו כסף, והיה זמין במייל ובטלפון הן לפני הטיול והן במהלכו.  הפורטרים היו ממש בסדר, נחמדים, רציניים ואדיבים. היה תענוג לעבוד איתם. המדריך לעומת זאת היה מוצלח פחות. אומנם הוא ענה לכל שאלה שנשאר, ודיבר אנגלית טובה, אבל ניכר עליו שהוא לא אוהב לטייל, והוא לא עשה דבר מעבר למינימום ההכרחי של להביא אותנו מנקודה לנקודה בשלום. השורה התחתונה : האם הייתי פונה שוב לרישי? כן ומחדדת מה בדיוק אני מצפה מהמדריך.

המדריך שאירגן לנו רישי לקטמנדו, היה מצויין.

באתר החברה אפשר לראות הצעות לטרקים בנפאל, אבל ניתן להתאים כל טיול לצרכים של המטיילים.

ליצירת קשר עם רישי :   Skype: rishi.bhandari3   Mobile: +977-9851031006

כמה מילים על מדריך

אכזבת הטיול היה המדריך. למעשה במסלול שבו הלכנו אין צורך במדרי : השילוט מצויין, השבילים ברורים לחלוטין, בעלי בתי ההארחה מדברים באנגלית.  ללכת לאיבוד זה כמעט בלתי אפשרי. היה ברור למדי שהמדריך לא ממש נהנה לטייל, ובטח לא איתנו. הכימאי ציין שוב ושוב שהוא נראה מבואס. בדיעבד התברר לנו שתקופת טיולינו היתה בדיוק על ראש השנה הנפאלי. לעבוד בחג ולא להיות בבית זו סיבה מספקת להיות מבואס, ובהחלט יש מצב שהוא לא יכל לסרב לעבודה הזאת.

המדריך טיפל במנהלות:. הזמין את מקום הלינה שלנו. אבל ברוב הפעמים היה נראה לנו שזה היה הגסט האוס העלוב ביותר, והוא לא התאמץ למצוא מקום נחמד. הוא העביר את הזמנת הארוחות שלנו למטבח, הוא שילם את החשבון שלנו. הוא  ידע את הדרך, ודאג ללכת כמאסף. על כל שאלה ששאלתי אותו  על הכפריים , הטבע , על נפאל בכללי הוא ידע לענות וענה בהרחבה וברצון.

למטיילים בשמורת אנפורנה נדרש אישור (permit) ויש להסדיר אותו לפני הכניסה לשמורה, כמו כן ישנם נקודות בדיקה שבהם יש להחתים ולהרשם. הסוכנות הוציאה לנו את האישורים האלה מראש ואת ההחתמות עשה המדריך.

המדריך לא קילקל לנו את הטיול, אבל לא הוסיף לו שום ערך. מהחויה אני לוקחת לעצמי לפעמים הבאות בעת התקשורת עם הסוכן המקומי, להגדיר בדיוק מה אני מצפה מהמדריך. חשוב לציין שבטיולם הקודם של הכימאי והרופא היה מדריך מצויין . אז יש מדריכים טובים, פשוט כמו כל דבר בחיים – צריך לבקש.

אז מה בעצם אני מצפה מהמדריך ?

שידע איזה מבין הגסט האוסים הוא המקום הנחמד והנעים לישון בו , שיהיה בו נוף או אוירה טובה. יש הבדלים בין רמת הטיפוח והנקיון של הגסט האוסים בכל כפר וכפר. אבל התפקיד החשוב ביותר של המדריך זה שיקרב אותי לתרבות המקומית ויאפשר קשר עם המקומיים. שיסב את תשומת ליבי לאורחות החיים והמנהגים המיוחדים במקום. שיעזור לי לעבור את מחסום השפה וליצור קשר בין האנשים. בדיעבד התברר לנו שתקופת טיולינו היתה בדיוק על ראש השנה הנפאלי. המדריך שלנו לא אמר מילה. לא ציין שהיה חג, לא סיפר על המנהגים .

מידע מעניין אפשר למצוא בפוסט של טייל המסביר איך לטייל לבד. יש בו תיאור מסלול  (ללא הפון היל),  מפה כללית ומידע שיכין אתכם למה לצפות.

כמה מילים על טיפים לצוות

כנהוג בארצות המזרח יש לתת טיפ לכל אחד מאנשי הצוות. חלק גדול מפרנסתם מבוססת על הטיפים, וגם זו דרך להביע הוקרה והערכה. בחרנו לתת כ 10 דולר ליום לכל איש צוות. (פורטר מרויח כ10-12 דולר ביום). בערב האחרון לטיול ערכנו טקס קטן, בו מסרנו לכל אחד את המעטפה שלו, וגם אמרנו לכל אחד כמה מילות תודה. ניכר היה שהמילים ריגשו אותם לא פחות מהכסף. "את היית לי כמו אחות" או "אתה היית כמו אב" בחברה מסורתית הן ללא ספק מילים של כבוד.

ציוד לטרק

הטרק מתחיל בגובה הקרוב ל1000 מטר ומסתיים בגובה של 4200 מטר. הטמפרטורות נעות בין  25 מעלות ביום לבין אפס ופחות – בגבהים בלילה. צריך להיות ערוכים לטווח הזה של מזג אויר. במסגרת בגדים חמים לקחתי מעיל פוך, כובע, כפפות פליז , וחליפה תרמית ששהתמשתי בה בעיקר בשלושת הימים בהם צפינו בזריחה.

בגסט-האוס מקבלים שמיכה מצעים וכרית. המצעים נראים נקיים אבל כדי להיות בטוחה השתמשתי בכל לילה בציפית שלי ובציפה ששימשה לי כשק שינה.עקב סיפורי הכמעט אין שמיכה בגבהים שחווינו בטיול, אני הייתי נוקטת משנה זהירות ולוקחת איתי שק שינה.

מקלות הליכה בעיני הם חובה. הם מקילים על העומס של הברכיים בירידות, מאפשר משהו להאחז בו כשהשבילים חלקים מהגשם.

עניין הגשם הוא קצת טריקי. הייתה לי שכמיה והיה לי מעיל גשם. הבעיה היא שכשחם מזיעים מאוד מתחתיה. לכם הקפדתי להשאר ממש בחולצה אחת דקה. המקומיים פשוט שמו שק גדול על הראש והוא כיסה גם את התיקים שסחבו.

נעליים הם כמובן הציוד הכי חשוב. כדאי להשקיע בנעליים איכותיות, נוחות להליכה . עוד לא נתקלתי בנעליים שהן אטומות לחלוטין למים, לכן אני נוהגת להביא עימי חבילת עיתונים ישנים. כשמגלגלים עיתונים אל תוך הנעל במהודק, הם סופגים מים מצויין.

יש להביא מגבות.

תרופות, מים, הגיינה

הדבר החשוב ביותר בעיני להגיד שכל מה שכתוב כאן מבוסס על נסיוני האישי ואינו מהוה עיצה רפואית. מומלץ להועץ ברופא בכל הנושאים האלה, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שאתם יוצאים לגבהים.

כשמטיילים עם רופא וכימאי באמת שמרגישים מסודרים. בתיק עזרה ראשונה אני לוקחת איתי תמיד אקמול, טיפות נגד כאבי אוזנים, פלסטרים, משחה  נגד שפשפת (המשחות הפשוטות לטוסיק של תינוק עובדות מצויין).

לפי הוראות הרופא מרגע שעברנו את קו הגובה של 3500, התחלנו להשתמש בכדורי אורמוקס. (אחד ביום) מטרתם העיקרית של הכדורים היא למנוע הצטברות של נוזלים בריאות ובמוח. תופעת הלוואי היחידה היתה עקצוצים קלים בקצות האצבעות ובשפתיים, שנעלמת מיד כשמניעים אותם במרץ.

לשתיה השתמשתי במים מהברז שמיליתי בגסט-האוסים עם כדור אחד של טהר מים, לכל ליטר. בגסט-האוסים ישנם לרכישה מים מטוהרים, אבל לא הייתי בטוחה עד כמה המים אכן נקיים. אני הקפדתי גם לצחצוח שיניים להשתמש במים מטוהרים, וכך גם לשטיפת מברשת השיניים. 4-5 כדורים ליום יספיקו .

בכל גסט האוס שפוגשים בדרך ישנם שירותים. רובם במצב נקיון סביר. נייר טואלט יש להביא מהבית.

מגבונים מתגלים כשימושיים בימים ללא מקלחת, או לניגוב ידיים לפני ארוחות.

כביסה . בגסט האוסים רבים ישנם חבלי כביסה מתחת לגגונים בכניסה לחדרים, אבל מקלות כביסה חסרים. כדי להצוייד ב10 מקלות מהבית. לכביסה עצמה אני משתמשת בשמפו, עושה את העבודה מצויין.

טיסות

לקטמדנו, בירת נפאל, הגענו עם חברת טורקיש. לאחר שנתיים שטסתי רק לאו-קוסט הטיסה הרגישה לי מפנקת במיוחד.  מים, קפה מזון , אוכל טורקי משובח, צוות אדיב ואפילו אטמים וכיסויי עיניים מחולקים לפני הטיסה. כיוון שזו טיסה עם קונקשן באיסטנבול חשוב מאוד להקפיד על זמן ארוך בין הטיסות. אצלנו נרשם איחור של שעתיים בהמראה מישראל לאיסטנבול.הטיסה הוזמנה כחצי שנה לפני היציאה לטרק, עלות 1200$.

כדי שתוכלו לראות את הרי ההימליה בטיסתכם הלוך כדאי לבחור את המושבים בצד A . בטיסה מנפאל לאיסטנבול אלה הם מושבי K.

אתם אוהבים לישון בטיסה או לראות סרטים במערכת הבידור המשוכללת? אני מציעה לכם לא לשכוח גם להציץ מהחלון מדי פעם. המראות שנשקפים מהחלונות הם עוצרי נשימה! מרבית הטיסה היא מעל יבשה ורק ההתבוננות על שינויי פני השטח עשויה ללמד אתכם דבר או שניים על ההיסטוריה או הפוליטיקה של העולם.

מקטמנדו לפוקרה טסנו עם חברת התעופה ייטי איירלינס.( Yeti ) . זהו מטוס פצפון עם מדחפים על הכנפיים.  אחד מהם מופעל רק לאחר שכל הנוסעים עלו. הטיסה לוקחת כחצי שעה וביום בהיר תוכלו לראות את הרי ההימלאיה היטב, אם תשבו בכיסא C בדרך אל פוקרה, או בכיסא A ממנה.

המרחב האוירי של קטמנדו עמוס במיוחד בתקופות המתוירות. בכל אחת מהטיסות שלנו נרשמו שעות של עיכובים. בהגעה לקטמנדו חגנו כשעה באויר. בטיסה חזרה ההמראה היתה באיחור, והטיסה מפוקרה לקטמנדו יצאה עם למעלה משעתיים איחור.  כדאי להמנע מטיסות פנים ביום ההגעה והעזיבה.

ויזה

תיירים נדרשים להוציא ויזה בכניסה אל נפאל. את הויזה מוציאים בשדה התעופה בתהליך ארוך ולא יעיל. זו הנקודה הראשונה שתזכיר לכם שצריך הרבה סבלנות שם במזרח. תחילה יש להרשם ולהצטלם: זה נעשה בעמדות מחשב על ידי הקלדה ידנית של כל הפרטים הנדרשים.  המחשב כמובן נופל או נתקע, נציגי התמיכה הטכנית נמצאים רחוק מהעמדות ויש לרוץ ולקרוא להם בכל פעם , והתורים הולכים ומתארכים. סבלנות, חברים, סבלנות.

 

כסף

המטבע בנפאל הוא רופי נפאלי. השער הוא כ100 רופי לדולר. את הכסף לטיול החלפנו אצל הסוכן המקומי. הוא הביא לנו סכום כסף בתחילת הטיול, ובסוף הטיול התקזזנו ושילמנו לו דולרים תמורתו. גם אם הוא לקח כמה רופי עמלה זה היה מאוד נוח וזמין.

תקשורת

בשדה התעופה וגם בחנויות בערים ניתן לקנות סים מקומי בעלות נמוכה יחסית. עדיף לרכוש סים של Namaste ולא של  Ncell. ל Namaste הקליטה היתה טובה יותר בהרים. לרכישת הסים נדרש דרכון.

במלונות בפוקרה ובנפאל היה וייפיי בחינם. גם בביקתות לעיתים היה וייפיי, בתשלום. המחירים 100 -300 רופי. גם טעינת הסלולרי או הסוללות עולה כסף . עקב הפסקות חשמל מרובות, כדאי להצטייד גם בפאוור-בנק.

רגע לפניש אתם מתרעמים על המחירים, קחו בחשבון שלעיתים קרובות החשמל מגיע מגנרטוr שבבעלות המשפחה, תחזוקתו והדלק עולים כסף.  זוהי גם הדרך של המשפחה להתפרנס.

לינה בטיול בנפאל

לינה במהלך הטרק

הלינה במהלך הטרק היא בגסט-האוסים, המכונים לעיתים בתי תה. באיזורים הנמוכים אלה הם בתי הארחה בכפרים בהם חיים כל השנה. בהמשך המסלול אלה הם גסט האוסים שפועלים רק בתקופות הטיולים.  בכפרים המבחר גדול יותר, והרמה משתנה. כדאי לבדוק מספר מקומות. בכפרים הגדולים יותר יצא לנו לישון אפילו בחדרים פרטיים עם מקלחת ושירותים בחדר. כדאי לוודא שהמיים מחוממים גם בגאז. אם החימום הוא רק סולרי, יש בהחלט מצב שתגלו שהדוד ריק, כשאתם רוצים להתקלח. ברוב הגסטהאוסים, במיוחד ככל שעולים לגובה, ההטענה והוייפיי הם בתשלום ( 100- 250 רופי). כדאי לקחת סוללה נוספת ולטעון אותה לפני היציאה לטרק.

בכל כפר או תחנה בדרך יש מספר גסטהאוסים. הגסטהאוסים בתחילת הכפר הם בדרך כלל היקרים יותר. שווה להכנס קצת פנימה. בכל גסט האטס ישנה רשימה של הגסטאהוסים בתחנות הקרובות, וגם את מספרי הטלפון שלהם.  לABC ולMBC כדאי לשריין לינה מראש. כול הגסטהאוסים נראים דומים, וברמה סבירה

פוקרה

בפוקרה ישנו באיזור לייקסייד במלון Mount View. החדרים גדולים, מרווחים ונקיים. מחלקם נשקף נוף סימטאותיה הצבעוניות של העיר ומאחרים נוף להרים. שווה לעלות לגג המלון לצפות בזריחה.

קטמנדו

בקטמנדו ישנו  במלון Royal Penguin הממוקם בלב התאמל. הצוות של המלון אדיב ושירותי, החדרים והמלון נקיים ללא רבב, המיקום מצויין, ואת ארוחת הבוקר אפשר לאכול במשך כל היום. אני ממליצה בחום.  אין ספק שצוות ניהול המלון בעל חוש הומור. תתארו לעצמכם את הרגע שבו אתם מוצאים נמר במטה שלכם …

אוכל במהלך טרק בנפאל

האוכל היה הפתעת הטיול.

נושא האוכל הדאיג אותי מאוד. אמנם אני לא אנינת טעם ולא מפונקת במיוחד, אבל ירקות טריים תופסים מקום כבוד בארוחות שלי. "בלי סלט אני חצי בנאדם" כפי שאומר המהנדס. במדינות עולם שלישי ירקות טריים אינם מומלצים עקב ההגיינה הירודה, המים לשטיפתם עשויים להיות מזוהמים. אז אוכלים רק ירקות מבושלים.

במשך שנים אני שומעת מחברי המטרקים על הדאל באהט, אותה מנת אורז עם ירקות שאוכלים אותה לאורך הטיול, יום אחרי יום. "כבר לא יכולתי לראות יותר אורז" היה משפט שגור בפי חברי. אני לא ממש אוהבת אורז ואת פלטת הטעמים ההודית אני יכולה לאכול רק במשורה.

מה רבה היתה הפתעתי כשפתחתי את התפריט בבקתה הראשונה וגיליתי בה מבחר מרקים, מנות אורז או איטריות עם ירקות מוקפצים, סנדביצים וטוסטים, ואת המומו – הגירסה המקומות לכיסונים מאודים או מטוגנים. אפילו קינוחים היו שם : פאי תפוחים. שמחתי היתה רבה עוד יותר כשהבנתי שהתפריט הזה ילווה אותי לאורך כל הדרך.

אז מה הקטע עם הדאל באהט ? זוהי באמת המנה הבסיסית ביותר הטיול, האוכל הזול ביותר  ולכן מבשלים אתו בכמויות. הפורטרים והמדריכים יאכלו בדרך כלל את המנה הזאת. זוהי גם המנה היחידה שאפשר לקבל עליה מילוי מחדש כמה שתרצה. עכשיו ברור למה צעירים ישראלים תפרנים אוכלים דאל באהט…

טרק בנפאל עם ילדים

במשך הטיול פגשנו משפחות מטיילות עם ילדיהם. פגשנו גם קבוצות של בני נוער. לאחר שעשיתי את הטרק אני יכולה לומר בביטחון שהייתי לוקחת את ילדי לטרק הזה.

למה הטרק מתאים לילדים ?

הטרק מגוון מאוד מבחינת נופים והנוף האנושי.

התנאים לאורך הטרק נוחים: יש אוכל מגוון, הלינה היא בבקתות, ישנם שירותים ומקלחות, אין צורך לסחוב מזון על הגב.

המסלול נוח להליכה – מרבית הדרך הוא שביל מסודר, כאשר יש עליה או ירידה בדרך כלל זה במדרגות.

הכפרים מפוזרים במרחקים של שעתיים – שלוש הליכה מה שמאפשר לבנות מסלול לפי יכולת הילדים.

זהו מסלול מטוייל מאוד, כמעט בכל כפר יש מנחת למסוקים, אם נדרש חילוץ.

מאיזה גיל לקחת ?

זה כמובן תלוי בילדים עצמם אבל ככלל אצבע הילד צריך להיות מסוגל ללכת כשש שעות ביום ( כמובן עם הפסקות )

לא הייתי לוקחת לטיול ילד שאינו יכול לבלוע כדורים, עקב עניין הגובה. הגובה המירבי הוא 4200 מטר. בגובה כזה בהחלט אפשר לפתח מחלת גבהים, כאבי ראש ובחילות. כדאי מאוד להקפיד על עליה מתונה והדרגתית, תוך מתן אפשרות של הסתגלות לגוף. כדאי להועץ במרפאת מטיילים לגבי נטילת כדורים כנגד מחלת גבהים. הילדים שפגשנו לקחו כדורים למניעת התסמינים.

הילדים הצעירים שפגשנו בטיול היו בני 8 .

חומר רקע – ספרים, בלוגים

המהנדס נעזר בתכנון הטרק בספר הבא, שהוזמן מהאינטרנט. המפות בו טובות, ישנו מידע שימושי רב, עם עיצות לתכנון הטיול. הערכות הזמנים של ההליכה התגלו כנכונות.

אתר עם מידע טוב על הטרק , ויש בו גם טרקים נוספים בנפאל.

וגם כאן יש מידע נוסף, עם סרטון חביבי המתאר את המסלול (ללא פון היל )

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על המדינה שבה אני מטיילת, כשמדובר בתרבות שונה מהתרבות המערבית על אחת כמה וכמה. לפני היציאה לטרק הספקתי לקרוא שני ספרים המתרחשים ממש בנפאל.

 

ירושה של אובדן –  קיראן דסאי.

הסיפור מתרחש בכפר קטן על גבול נפאל הודו ובניו יורק. בכפר הקטן גרה נערה עם סבה, שופט בדימוס, ועם טבח. בנו של הטבח נשלח לנסות את מזלו בניו יורק למצוא עתיד טוב יותר. הספר נע בשני המישורים האלה. החיים בנפאל בתקופה שבה היתה תסיסה והתנגדות למשטר

הכותבת לא חוסכת את ביקורתה על המשטר בנפאל, על התיירים המגיעים לנפאל, על תופעת הגורקי, הגדודים הנפאלים בצבא אנגליה, ועל יחסו של המערב למהדרים אליו. ספר מפכח.

 

הימלאיה – מייקל פלין.

הספר הוא יומנו של מסע בהרי ההימלאיה שערך מייקל פלין עם צוות צילום של הBBC. במסע הזה נודד פלין לאורך הרכס, חוצה מדינות ומנסה לתת איזו תמונת מצב של אורח החיים לאורך הרכס.  הוא מספר על המפגשים שלו עם המקומיים, על קשיי הטיול בגבהים, על מעברי הגבול, על חוויותיו מתנאי המגורים והאוכל. כמובן, אין זה ספר עומק על האיזור, אלא מעין פאזל של התרשמויות. כשרכשתי את הספר לפני למעלה מ10 שנים עטתי עליו כמוצאת שלל רב. הספר הזה היה בשבילי איזה חלום להגיע אליו. עכשיו כשהחלום היה בהישג ידי, ישבתי לקרוא את הספר והתאכזבתי. הנימה נגועה במידה רבה של התנשאות, וזלזול שכל כך אופינית לשלטון הקולוניאלי. חסרה בו אמפטיה וסקרנות לתרבות המקומית.  בכל זאת הוא ספר מבוא מעניין לאיזור.

 

עוד ספרים שקראתי בעבר על רכס ההימלאיה :

שלוש כוסות של תה – גרג מורטינסון

מתרחש בכפר קטן בחלק הפקיסטאני של ההימליה. מורטינסון , מטפס הרים פקיסטני, יורד מאחד ההרים הקשים לטיפוס באיזור, נפגע ומאבד את דרכו. הוא נקלע לכפר שיעי מוסלמי על מורדות ההרים ושם שוהה עד להחלמתו. לאות תודה הוא מחליט להקים בכפר בית ספר, על מנת להעניק חינוך לילדים של הכפר. הספר עוקב אחרי מאמציו לגיוס כספים, קבלת אישורים, ובניה פיזית, שבהרים הגבוהים האלה בכלל לא פשוטה.

 

אוורסט 1953 -מיק קונפרי

סיפור הכיבוש הראשון של האוורסט ב1953. הספר נוגע בעיקר בסיפור המשלחת, על המחלוקות הקשיים והמשברים, וגם על ההשפעות התרבותיות של ההצלחה הזאת. התרבות הנפאלית כמעט שאינה באה לידי ביטוי.

 

אוורסט 2006 – ניק הייל

מספר את סיפורה של עונת 2006 שהיתה קטלנית במיוחד. הספר מעביר ביקורת לא מעטה על תרבות טיפוס ההרים, על המסחור של העניין, על ההפעה על הקהילות, על האקולוגיה. באופן אישי הספר דווקא הביא ותי להבנה שטרקים הם בעצם עניין של החלטה.  כמה משפטים שקראתי בספר הזה ישבו בראשי כשטיפסתי על הקילימנג'רו. האוורסט עדיין לא בתכנית, תודה ששאלתם.

 

אמנם לא הייתי צריכה לתכנן את הטיול אבל קראתי מספר בלוגים וכתבות כדי להכנס לאוירה. הנה רשימה של אלה שאהבתי

אילנה בר מהבלוג "יצאתי מביתי למסעותי" בחרה בקטע הטרק עד לפון היל כטרק הראשון בחייה. היא עמדה באתגר בכבוד ומאז ממשיכה לטרק ברחבי העולם – לקריאת הפוסט של אילנה.

אורה גזית טרקרית בנשמתה בעלת הבלוג  "חלומות שמורים " המליצה לי על סיפור הטיול "המשימה אוורסט" המספורסם בבלוג בלמטייל. לאיזור האוורסט אומנם לא הגעתי אבל הוא נתן לי קצת תחושה על אופי הטרק בנפאל. אצל אורה בבלוג אגב, תוכלו למצוא המלצות על טרקים רבים.

נעה ברנס בעלת הבלוג ArTerminal כתבה על אומנות בהימליה ההודית. הנופים והתרבות דומים, אבל שונים.

הללי סמדר שבשבילה טיול עם ילדים הוא דרך חיים כתבה על טיול בנפאל עם ילדים.