כל הג'אז היהודי – פולני הזה

שמעת משהו על ג'אז יהודי בפולין ? "  אני מנסה לדלות מידע מודיעיני מהמוזיקנט המשפחתי. הוא שולף אוזן מתוך אוזניותיו הענקיות, מפטיר "אולי שמעתי, לא זוכר" ונעלם שוב בתוככי המוזיקה. "אולי תעשה מחקר קטן ?" אני מציעה ,"תראה איזה סרטון או שניים של התזמורת, תקרא קצת על פעילותה?" הוא מתחמק באלגנטיות.

כשמדברים על יהודים, מוסיקה ופולין אני מיד חושבת על מוסיקה קלאסית או על שירים נוגים ביידיש. על ג'אז יהודי פולני שמעתי לראשונה כשהוזמנתי על ידי המכון הפולני למופע "לילה בעיר הגדולה" של תזמורת הג'אז מלינרסקי-מסצקי מוורשה  ( Młynarski-Masecki Jazz Band ) ." חברי התזמורת מעניקים חיים מחודשים ליצירה המוסיקלית שפרחה בפולין בין שתי מלחמות העולם, כשרבים מכוכביה יהודים " , כך נכתב בהזמנה. נשמע מעניין ומסקרן. כיווןש ההזמנה היתה זוגית, לא היה דבר טבעי יותר מלקחת את המוזיקנט המשפחתי איתי.

המוזיקנט אינו צריך מחקרים והסברים כדי להנות מהמוסיקה. הוא פשוט מתחבר למקצבים, לצלילים ולהרמוניות. אבל אני אשת מילים. למחרת הקונצרט אני מתישבת לחפש חומר על התקופה המענינת הזו בפולין. התובנות המוסיקליות שתורם המוזיקנט על המופע, מידע וסרטונים שמצאתי ברשת פתחו בפני דלת   לעולם שאיננו עוד. אני מקוה שגם אתם תמצאו בו עניין. כל התמונות המלוות את הפוסט צולמו בהמהלך המופע, והמצולמים בהם הם נגני התזמורת.

בימים אלה חוגג הג'אז 100 שנים להגעתו לפולין. הפולנים רואים במוסיקת הג'אז כמסמלת את החופש והדמוקרטיה ואת החתירה הבלתי נלאית אליהם הן בשנים שקדמו למלחמת העולם השניה, והן בתקופת הקומוניזם. וורשה היא מולדת הג'אז הפולני. שם התחילו לפעול להקות הג'אז המקומיות. למוסיקאים היהודים , כמו בתחומים רבים בתרבות הפולנית, היתה יד (מנגנת) ורגל (מתופפת לפי הקצב) משמעותית בהתפתחותה.

בכניסה לאולם אנחנו מגלים שהכרטיסים מושיבים אותנו במקום אסטרטגי – בשורה הראשונה. המוזיקנט מעיף מבט אל הבמה ומציין "הו, זה מוסיקה משנות השלושים !" . המוזיקנט סיים השנה את לימודיו במגמת הג'אז בבית הספר לאומניות תלמה ילין,  מסביר לי שיש על הבמה כלים שאופיניים לתקופה: הסוזפון , ומערכת התופים.  הקונטרבס , מערכת התופים המודרנית, ואפילו הסקסופון והחצוצרה הם כולם התפתחות מאוחרת יותר של תזמורות הג'אז, הוא מסביר.

על הבמה עולים חברי הלהקה. לבושים בחליפות, מסורקים, מגוהצים ומעומלנים. בכיס הטוקסידו של זמר הלהקה פרח לבן . קצת מזור לחשוב על מסויקה שנוגנה על ידי אנשים מעונבים בחליפות כמוסיקה חתרנית. אבל אז מוסיקת הג'אז היתה כזאת.  די במספר תיבות מתוך הקטע הראשון כדי לקפוץ בזמן לתקופת בין המלחמות. המראה והתחושה הם לגמרי שנות ה30.

מאוחר יותר בבית, מסביר לי המוסיקנט על כוס בירה אחת, את תקציר ימיו הראשונים של הג'אז. הג'אז מקורו בניו אורלינס בשילוב בין תרבות העבדים שהגיעו מאפריקה והתרבות האירופאית.  המוסיקה התגבשה בתהלוכות לוויה בעיר. הלוויות בניו אורלינס היו מלוות בשירים, ריקודים ונגינה.  לתהלוכה היה מבנה קבוע, והמוסיקה התאפיינה במקצבים שלה. תחילה צעדו נגני תופי הבס שנגנו את קצב הבסיס, אחריהם צעדו נגני תופי המצעדים או תופי הסנייר, ונגנו מקצבים שהם תערובת מקצבים אפריקאים ומארשים אירופאים. אחריהם צעדו כלי הנשיפה , שהיו טרומבון, קורנייט וסוזפון, שהם כולם כלי מצעדים.  אחריהם צעד הקהל  שהתאסף ללוויה יחד עם משפחת המת. הם רקדו ושרו. בחלקה הראשון של הלוויה , עד להטמנת המת בקברו השירים היו נוגים ועצובים, אך משנטמן המת שינו קצב ואוירה למוסיקה שמחה.  הכלים שנגנו בהם היו בסיסים, לא נידרש לימוד תוים, לא נדרש לימוד של כלי הנגינה. התופים לעיתים קרובות היו מאולתרים מתיבות עץ, פעמוני בקר, פחים גדולים.

מהרחוב גלשה המוסיקה הזאת למסבאות ולפאבים קטנים. כך נוצרו הרכבים קטנים יותר שניגנו מוזיקה ושרו את השירים. מכיוון שהיא באה מהרחוב, נוגנה על ידי האפרו אמריקאים היא נחשבה מוסיקה בשוליים, מחתרתית. בשנות היובש בהם מסבאות מחתריות מכרו אלכוהול לא חוקי, החלה המוסיקה הזו לתפוס תאוצה  ונהית פופולרית.כלי הנגינה שהיום כל כך מאופינים עם מוסיקה ג'אז – הסקסופונים והחצוצרות, והבאס – הם כולם תוספת מאוחרת . הם שולבו כאשר מוסיקאים לבנים נכנסו לסצנת הג'אז. כלים אלה מצריכים לימוד מסודר של נגינה ומוסיקאים לבנים רבים החלו את דרכם בחינוך מסויקלי קלאסי.

מלחמת העולם הראשונה מיצבה את ארצות הברית כמעצמה. השפעותיה הכלכליות והתרבותיות החלו להתפשט באירופה. החיילים האמריקאים, רבים מהם שחורים, שמעו את מוסיקת הג'אז והביאו אותה איתם. בתקופה שבית שתי המלחמות המוסיקה החדשה סחפה את יבשת אירופה .בווארשה פולין נסודה תזמורת הג'אז הפולנית הראשונה – The Karasiński & Kataszek Jazz –  Tango Orchestr והפכה מיד לתזמורת הריקודים הפופולרית ביותר.

תזמורת נוספת שהוקמה היתה תזמורתם של י'זי פרטרסבורסקי ודודנו ארתור גולד – שניהם יהודים. במהרה הפכו לתזמורת הבית של המסעדה האופנתית אדריה.  מרבית השירים והנעימות המנוגנות במופע הם של היוצרים האלה.

ארתור גולד ואחיו הנריק נולדו בוורשה למשפחת מוזיקאים יהודית. אמם היתה בת למשפחת קלייזמרים בוורשה. אביהם היה נגן כינור בתזמורת האופרה בוורשה.  כנפטר אביהם נסע ארתור עם דודו לאנגליה ושם קיבל את חינוכו המוסיקלי. יז'י פטרסבורסקי נולד למשפחת מוסיקאים יהודית בוורשה.הוא קיבל חינוך מוסיקלי בילדותו בקונסרבטוריון של וארשה ולאחר סיום לימודיו עבר ללמוד בוינה. שם שוכנע על ידי חברו להקדיש את עצמו למוסיקה פופולרית ולא למוסיקה קלאסית.

הפריחה של הג'אז הפולני החלה בשנות השלושים. עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה השכנה, מסויקאים יהודים רבים עזבו את גרמניה ועברו לפולין. סצנת הג'אז המקומית קבלה אותם בזרועות פתוחות. נגנים ויוצרים  כגון אדי רוזנר , ארוין ווהלר וארקאדי פלאט.

על הבמה מנוגנים שירים קצביים ובלאדות: טאנגו, וואלס, סווינג ופוקסטרוט ויש בהם את כל הנאיביות, והתמימות של התקופה הזאת . אני מרגישה שהמוסיקה לוקחת אותי למסע בזמן. המראה, הסאונד והתחושה הם אולי של שנות השלושים, אבל העיבודים הם לגמרי מודרנים. המוזיקנט מסביר שבתחילה לא היו עיבודים, אלא מה שנקרא אילתור קבוצתי (Collective improvisation  ) . זה מה שהפך את המוסיקה הזו לחתרנית, מחאתית, מורדת ומלהיבה. כאן אין חוקים מוכתבים מראש, אין תווים, רק לשמור על הקצב  וההרמוניה.

המוזיקנט מתבוננן בהתרחשות על הבמה בעין מקצועית. הוא קולט את הדימניקה בין הנגנים מרמזים קטנים. אחר כך הוא מספר לי קצת על "מאחורי הקלעים".  כותב העבודים העיקרי הוא הפסנתרן, הוא מנצח על כלי הנשיפה בכניסות וביציאות , כלומר מתי להתחיל או להפסיק לנגן, הו מסומן גם למתופף. צעיר הנגנים, הסקסופוניסט, מנגנן בסגנון המודרני ביותר,  דברים לא שגרתיים, לעיתים לא שייכים לתקופה. הוא יודע לציין מי הוא הנשפן הבכיר בחבורה. המוסיקה המנוגנת על הבמה כוללת לא מעט ציטוטים והפניות למוסיקה מודרנית, או יצירות קודמות שכולם מכרים. זה דבר מואוד נפוץ אצל מוסיקאים. ויש גם, לא מעט בדיחות פנימיות.

הדוגמה הבולטת ביותר לעיבוד המודרני ליצירה של התקופה הוא הקטע "עבדול ביי". שיר קליט ועליז המביא ניחוחות של פלסטינה לאירופה  : שיח תורכי עם גמליו ונשותיו. שילוב של סולמות מזרחיים, מקצבים וכלים מזרחיים הוא מאוד נפוץ ופופולרי בימינו. הג'אזיסטים בישראלים אפילו מכנים את הסגנון "פלאפל ג'אז" . ככה השיר נשמע על הבמה

אבל בשנות השלושים השיר פשוט לא יכל להשמע כך. היוצרים האירופאים לא הכירו את ההרמוניות המזרחיות או הערביות. מה שנחשב בעיני האירופאים מזרחי היה מוסיקה ספרדית, שהגיע לספרד על ידי העותומנים. לשמחתינו נשמרה הקלטה של הביצוע המקורי של השיר. את השיר המקורי אפשר לשמוע ביוטיוב . הסרטון מציג גלויות מפלשתינה!

להזמנה למופע שנשלחה אלי על ידי המכון הפולני היו מצורפים קלים של תזמורת הג'אז, וקישור לראיון מעניין מאוד עם מרצין מסצקי, הפסנתרן והמנהל המוסיקלי של התזמורת. הוא הקים אותה ביחד עם זמר התזמורת יאן אמיל מלינרסקי, כדי להחיות את היצירות המסויקליות שנוגנו בתקופת בין המלחמות. מסצקי עצמו כמו רבים מהמוסיקאים היהודים שאת המוסיקה שלהם הוא מחיה, נולד בפולין למשפחה מסויקלית  אבל בילה תקופות בילדותו ובצעירותו בקולומביה וארה"ב, שם התאהב במוסיקת הג'אז. את שורשיו היהודים גילה במקרה בגיל 12. סבו היה מוסיקאי יהודי, שעזב את פולין  לפני מלחמת העולם השניה לארגנטינה. אחרי המלחמה הוא חזר לפולין בשם אחר ובזהות אחרת. יהדותו היתה טאבו.

פרוץ מלחמת העולם השניה הביאה להפסקה בסצנת הג'אז בפולין, לפחות מבחינת הנגנים היהודים בה.

המלחמה תפשה את יז'י פטרסבורסקי כחייל בחיל האויר הפולני. עם כבושה של פולין על ידי הנאצים הוא הצליח לעבור לברה"מ מפולין , שם המשיך לעבוד כמוסיקאי . הוא שיתף פעולה עם דודנו השני , הנריק ושניהם הובילו את תזמורת הג'אז הבלרוסית. הם נגנו את השירים  והמוסיקה שנכתבנה לפני המלחמה ותרגמו את המילים לרוסית. פטרסבורסקי המשיך לכתוב יצירות מקוריות גם ברוסיה. המפורסמת בהם היא הוולץ הידוע והמוכר בעברית "תכול המטפחת". ב1941 הוא הצטרף לקורפוס הII הפולני ופונה יחד איתו לפרס, ואחר כך לקהיר,שם עבד ברדיו הפולני. את עשרים השנים הבאות אחרי המלחמה חי ופעל בדרום אמריקה : ברזיל, ארגינטינה וונצואלה. ב1968 הוא חזר לוורשה, נישא והוליד ילד. הוא נפטר הוורשה ב1979.

גורלו של ארתור גולד לא שפר עליו. עם פלישת הנאצים לפולין והקמת גטו וורשה הוא עבר לשם וניגן שם בתזמורת. הוא נשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה ב1942 , אך לא נשלח אל תאי הגאזים מיד עם הגעתו. הוא ניגן בפני הנאצים בקאזינו שלהם. הוא נרצח ב1943 , על פי עדויות בעת ההתקוממות בטרבלינקה.

אחיו של ארתור, הנריק , כאמור הצטרף לי'זי בברה"מ ושיתף איתו פעולה. ב1942 הוא עזב את ארצות הברית, והשתקע בישראל.  הוא כתב מספר שירים ידועים : ארצנו הקטנטונת , רוח .  בהמשך עבר לארה"ב וחי בניו יורק עד מותו.

ג'אז יהודי בפולין  – מידע נוסף

לדף הפייסבוק של תזמורת הג'אז

לקריאת ראיון עם הפסנתרן ומוביל הלהקה שניתן לג'רוזלם פוסט.

לקריאת מאמר מעניין על הג'אז בפולין ועל תפקידו כסמל לחירות ולחופש .

אתר המכיל מידע על מוסיקאים יהודים ןמוסיקה בשואה לצד מידע הסיטורי על התקופה.

מאמר באתר הBBC על היסטורית הג'אז בפולין.

איך זה מרגיש לנגן ג'אז על הבמה? המוסיקאי כתב על חוויותיו כנגן בתזמורת ג'אז יצוגית של בית הספר בעת מסע לכנס תזמורות בקנטקי, ארה"ב.

תודות

תודה רבה ליואנה הופמן מנהלת המכון הפולני ולהילה אפרתי מנהלת התקשורת שלו על ההזמנה למופע, שגילה לי עוד נדבך בתרבות היהודית-פולנית העשירה. תודה הילה על ההזדמנות לצלם מקרוב את נגני ההתזמורת הנפלאים האלה! המכון הפולני מקיים במשך השנה פעילויות תרבות והרצאות הפתוחות בפני הקהל. בספרית המכון אפשר לקבל גם מידע תיירותי . אתם מזומנים לבקר באתר המכון , ולהירשם לניוזלטר שלו.