על המלחמה ההיא – מוזיאון מלחמת העולם השניה בגדנסק

מלחמת העולם השניה החלה בגדנסק, אז  – "העיר החופשית דנציג". בשעה רבע לחמש בבוקר מטחי תותחים הראשונים נורו מהאוניה  "שלזוויג הולשטיין"  לכיוון המוצב הפולני בחצי האי ווסטרפלאטה הסמוך לגדנסק. כך החלה שרשרת מאורעות היסטוריים שהביאה הרס וחורבן על חלקים רבים בעולם,הביאה למותם של מליונים, ושנתה את הפני המפה הפוליטית של העולם.  גם כיום כמעט 80 שנה אחרי מהדהדים השלכות המלחמה ההיא על פני אירופה והעולם. לפני כשנתיים נפתח בגדנסק מוזיאון מלחמת העולם השניה ששם לעצמו למטרה לתעד את המלחמה הזו מכל הבטיה. פתיחתו של המוזיאון לוותה במחלוקת לגבי הנאראטיב שמסופר בתערוכות ומה מטרתן. האם הוא אוביקטיבי? מה היה חלקה של פולין במלחמה?  איך מתוארת השואה במוזיאון ?  כשנסעו האיש והמזויקנט לחופשת אבא ובן בגדנסק, מוזיאון מלחמת העולם השניה היה הבחירה הראשונה שלהם כאתר לביקור.  הפוסט מביא את הרשמים של האיש  מהביקור . בהמשך הפוסט תוכלו למצוא מידע על אתרים נוספים בגדנסק הקשורים למלחמה, וקישורים להבטים שונים שלה שפגשו בטיולים שלנו בפולין.

וכך כותב האיש :

מבנה המוזיאון נבחר בתחרות, כאשר על התכנון הזוכה נכתב כי " תוך שימוש בשפת הארכיטקטורה, הפרויקט הזוכה מתאר את טרגדיית העבר, חיוניות ההווה תוך פתיחת האופק לעתיד. הצורה הדינמית העולה מסמלת את המוזיאון למטה תוך מתן אוריינטציה פנורמית מרשימה לעיר העתיקה ועתידה."אבן הפינה הונחה ע"י ראש ממשלת פולין ביום פרוץ המלחמה, ה- 1.9 בשנת 2012  והמוזיאון עצמו נפתח לקהל הרחב ארבע וחצי שנים לאחר מכן.  למוזיאון שני גופי ייעוץ בלתי תלויים, הכוללים היסטוריונים בולטים בעלי שם עולמי. אחד מהם הוא פרופסור ישראל גוטמן, מיד ושם. התערוכה המרכזית של המוזיאון נפרשת על פני כ 5000 מטרים רבועים, בקומת היסוד של המוזיאון. תערוכות נוספות מתקיימות בקומות הגבוהות יותר שלו.

המוזיאון הינו מרשים ביותר ותנועת המבקרים הגדולה מעידה שכבר בשלב זה, שנה וחצי מפתיחתו, שמעו יצא כבר למרחקים. המוזיאון בנוי מאוסף של חדרים אליהם נכנסים מתוך השדרה המרכזית. כל חדר או קבוצת חדרים המקושרים ביניהם, מוקדש לנושא מסוים. השדרה ארוכה וגבוהה מאוד. קיר בטון אדיר מימדים לכל אורכה משמש כד להכניס את המבקר לאווירה, עוד בטרם ראה מוצג בודד. במבט למעלה רואים את האור החודר דרך הזכוכיות.

ניכר שנעשתה במוזיאון עבודת הכנה יסודית ביותר. כל נושא אפשרי הקשור למלחמת העולם מכוסה בו: עליית הכוחות והגורמים שהובילו למלחמה. סגנון הכיבוש היחודי לנאצים לרוסים וליפנים. עוד מוצגים פשעי המלחמה של הנאצים כנגד האוכלוסיות שנכבשו, המאבק המחתרתי בנאצים,  חיי האזרחים במלחמה, שגרת היומיום של החיילים במלחמה. המובציאון עוסק גם  בנושא "סגירת החשבונות" שבתום המלחמה.המוזיאון מציג את "הכל". כולל הפוגרומים ביהודים ששבו לבתיהם בתום המלחמה. הוא מציג את הזוועות של הנאצים כלפי הפולנים, את ההישרדות בכל מחיר, כולל שיתוף הפעולה עם הנאצים לצד המאבק בהם.

המוזיאון בנוי בסגנון העדכני ביותר והושקע בו מאמץ ניכר לקרב את המלחמה הנוראית לקנה מידה שיאפשר לעכל ולו במעט את שהיה שם. בכל חדר כמעט, יימצא מוצג המספר את סיפורו האישי של אדם כלשהו שאירועי החדר רלוונטיים לגביו. כך הופך הסיפור הגדול לסיפור אישי כמשל לאירוע עצמו ומאפשר לנו המבקרים להתמודד איתו. אחד החדרים מציג למשל את המלחמה שהתחוללה בפולין, בספטמבר 1939, עד שנכבשה על ידי הגרמנים. מוצג שם סרטון חדשות מרתק אותו צילם איש תקשורת אמריקאי. אלה הם ימי המלחמה הראשונים ומרתק לראות כיצד היא מוצגת, בעיקר בקשיי היום יום של האוכלוסיה האזרחית הנמצאת תחת מתקפה. עם הידע שלנו שלפני האנשים הללו עמדו עוד 6 שנות מלחמה, הסיפור העצוב של המלחמה, נראה טיפה "מצחיק", אבל כבר בשלב הזה, ניתן להבין את הטרגדיה של מלחמה באשר היא. בשלב כלשהו בסרטון מתוארת מתקפה של מטוס קרב גרמני על קבוצת נשים המלקטות תפוחי אדמה בשדה הנמצא מחוץ לעיר. בתמונה הנמצאת מעבר לפינה נמצא ילדה פולניה בת עשר המקוננת על אחותה הגדולה המוטלת בשדה… בסרט החדשות נראה נשים ממשיכות ללקט תפוחי אדמה כשחברותיהן עדיין מוטלות בשדה. כבר אז הן הבינו שהן חייבות להיערך לרעב הכבד שיגיע. בחדר אחר נראה תמונה של ילד בן 13. הוא נהרג כשהגרמנים הפציצו שיירות פליטים שנסו על חייהם מאימת המלחמה.

עצמתו של המוזיאון הינה בהמחשה של המלחמה. ביסודיות בה מוצגים כל היבטי החיים בתקופה, כולל תלושי מזון בתקופות בהן היה מחסור, קריקטורות שצויירו בתקופה בנושא הקיצוב במזון, קטעי עיתונים ועוד. שני חדרים, הינם מרשימים במיוחד בהמחשה שלהם. האחד בראשית הסיור, של רחוב פולני טרום המלחמה, והשני, ממש בחדר הלפני אחרון של התצוגה, בו מוצגים עיי חורבות של רחוב אחר, כפי שנראה בתום הקרבות, כולל טנק טי 34 רוסי בין ההריסות.

תחושת אי הנוחות שלי כמבקר ישראלי ויהודי בתערוכה הלכה והתגברה ככל שהתקדמנו. הביקור שלנו היה ארוך ונמשך כשלוש וחצי שעות סך הכל וגם זאת לאחר שלקראת הסוף עייפנו ועברנו מהר יחסית בחלל התערוכה. אי הנוחות עלתה בהדרגה ככל שבילינו יותר ויותר זמן בתערוכה. יש חדר המוקדש לזוועות הנאצים כלפי נכים ומיעוטים נרדפים אחרים, והאזכור לשואה איננו. יש מיצג המספר איך הנאצים חיסלו כשלושה מיליון שבויי מלחמה רוסיים בהרעבה ומחלות תוך כשלושה שבועות ואף מילה על יהודי אירופה? הגענו לחדר העוסק בתרומת הפולנים לפיצוח האניגמה, כלומר לקראת הסוף של הסיור ודממה לגבי שואת יהודי אירופה?

התחושה לא מתבססת במציאות. התערוכה באמת רחבת יריעה והפרק המוקדש בה לשואת יהודי אירופה ראוי ומכבד. ניכר כי נעשתה עבודת חשיבה משמעותית כיצד להתמודד עם הפרק הזה של מלחמת העולם. מצד אחד, אי אפשר לנתק אותו מיתר זוועות המלחמה, ומצד שני הייחודיות שלו ברורה.

לנו הגדלים בישראל, כל אזכור של המלחמה הינו קודם כל לשואת העם שלנו ואחר כך, אם בכלל, שאר הזוועות. חשוב לזכור כי המוזיאון נועד להציג את המלחמה כולה וכי המלחמה כללה את אבדנם של 55 מיליון בני אדם. זוהי אולי הזדמנות ייחודית עבורנו, שאיבדנו שליש מהעם שלנו, בני משפחה רבים כל כך, להרחיב את המבט ואת האמפטיה גם לרבים רבים אחרים שאיבדו את הכל במלחמה הארורה ההיא.

אין באמפטיה הזו משום לצמצם את זוועות השואה או להחוויר אותן, אלא להרחיב את היריעה ולראות גם באסונם של אחרים.

הנאצים חוללו את המלחמה, ובסיומה, בעיר גדנסק בה אנו נמצאים, הרוסים מבצעים טבח נורא בפני עצמם. לאחר שהאזור נכבש, הם כותשים את העיר בהפגזות, כענישה לאוכלוסיה הגרמנית, ולאחר מכן מבצעים טבח סיטוני ואונס של השורדים. אלה שיוותרו בחיים יגורשו לאחר מכן בחילופי אוכלוסיות, כפי שסוכם בועידת יאלטה. העיר תאוכלס בפולנים שהובאו מלבוב. הם, שאין להם זיקה לעברה של העיר, ישאו את דגל שימור ההיסטוריה שלה כאילו חיו שם מימים ימימה.

המוזיאון מסיים את התערוכה בסרטון אנימציה בסגנון משחקי המחשב של היום, המסכם את התערוכה כולה. מנהלי המוזיאון לקחו את הסרטון לכיוון של גאווה לאומית פולנית על ההישרדות במלחמה והשחרור מהסובייטים בשנות ה- 90. זהו אולי החלק היותר חלש בתערוכה כולה, ואני מצאתי אותו מיותר ופוגם. ברור לי הצורך לצאת מהמלחמה לסיום אופטימי, וכן את המאמץ הפולני לגבש את הזהות וההירואיקה המקומית בעידן הפוסט סובייטי. אני בהחלט מבין את החדרים שהוקדשו למאבק המחתרת הפולני בנאצים. אם ניזכר בהתקוממות הפולנית בוורשה, רגע לפני כניסת הסובייטים, מחד, והמאבק המאוד קצר אבל בהחלט מרשים בימיה הראשונים של המלחמה, אין הצדקה להתעלמות מההיבט הזה. על רקע העובדות ההיסטוריות והמאמץ הפולני לבדל את עצמו מהנאצים שכבשו אותם, ברור כי המאמצים הללו מהדהדים חדשות לבקרים ביחסי ישראל פולין, במה שנראה כניסיון לשכתב את ההיסטוריה.

אם מנטרלים את הסרטון המסכם הזה, אפשר בפירוש לומר שזהו אחד המוזיאונים המרשימים והחשובים בתחומו, בעולם כולו. המוזיאון מאפשר לנו בהחלט להשלים את החורים שלנו בהשכלה, ולהזדהות עם כל נפגעי המלחמה.

למידע נוסף על המוזיאון ועל שעות הפתיחה שלו  כדאי לבקר באתר המוזיאון. 

אתרים נוספים בגדנסק הקשורים למלחמה

מלחמת העולם השניה החלה בגדנסק, והקרבות הראשונים נטשו על אדמתה . ווסטרפלאטה ובית הדואר היו המקומות הראשונים שבהם נערכו קרבות בין הגרמנים לבין הפולנים המגינים. בשני המקומות הקרבות היו מועטים מול רבים, והלוחמים הפתיעו את הגרמנים בכושר העמידות שלהם.  על בית הדואר שמעו האיש והמזויקנט  בזמן סיור ההליכה החינמי בעיר. והנה מה שסופר להם.

ערב מלחמת העולם השנייה אוכלוסיה העיר היתה מעורבת, גרמנית ופולנית. הגרמנים דחקו את הפולנים והתארגנו למלחמה. מעטים מהפולנים עשו הכנות משלהם בהסתר. במהלך הקיץ של 1939, היה כבר לפולנים ברור שהמלחמה מממשת ובאה. הם נערכו בשני מוקדים. האחד בחצי האי ווסטרפלאטה והשני בבניין הדואר שהיה בשליטה בלעדית של הפולנים. הם החליפו בהדרגה את העובדים בבניין בלוחמים, אגרו נשק וחיכו. בניין המשטרה הסמוך היה בשליטה גרמנית. באחד בספטמבר יצאו הגרמנים החמושים מבניין המשטרה והחלו לתקוף את בניין הדואר. הם הופתעו מאוד מההתנגדות שנמשכה שעות ארוכות. את הסיור שלנו אנו מסיימים בחצר האחורית של הדואר, מול בניין המשטרה הישן. מאחורינו קיר ועליו מודבקים לוחות קרמיקה אשר עליהם טביעות אצבעות, במרווחים של כחצי מטר לאורכו של הקיר. בצד הקיר צילום ענק מהתקופה המראה את הקיר ואת הפולנים עם ידיהם המורמות ונשענות על הקיר. הם הוצאו להורג.נרצחו לאחר שנכנעו לגרמנים. כשהבינו שאין להם סיכוי, הם יצאו עם דגל לבן מבניין הדואר. השניים הראשונים נורו במקום. השאר הועמדו מול הקיר. מקום קבורתם היה עלום עד שאותר במקרה הרבה מאוד שנים אחרי.גם ההכרה בהם כנפגעי המלחמה עוכבה שנים רבות על ידי שופט שהיה מעורב באירוע למראשיתו.

כיום בית הדואר משמש כמוזיאון. כאן אפשר למצוא פרטים על המוזיאון.

ישנם בעיר עדיין חלקים שלא שוקמו מאז מלחמת העולם השניה, ורק עכשיו מתחילים מיזמי בניה ושיפוץ. אי אפשר שלא לפגוש את שרידי המלחמה כשמטיילים בגדנסק גם אם לא פוקדים את מוזיאון מלחמת העולם השניה. על מקומות נוספים בעיר בהם ניתן לראות את השרידים, חלקם כמעט נסתרים מן העין אפשר לקרוא בקטע שכתבתי המוקדש לסיור בעקבות המלחמה .

מלחמת העולם השניה והקהילה היהודית בגדנסק

הקהילה היהודית שחיה בדגנסק היתה קהילה מבוססת. עם עלית הנאצים בשלטון והתמיכה הרבה להם זכו בקרב האוכלוסיה הגרמנית של העיר, רבים מבני הקהילה היהודית עזבו את העיר. מרבית מבני הקהילה היהודית לא שרדו, ובכללם בית הכנסת הגדול. עוד על מקומות הקשורים לקהילה היהודית אותם ניתן לראות במרכז העיר ניתן לקרוא כאן.

אחד מסיפורי ההצלה המרגשים ביותר הוא סיפורם של ילדי הקינדרטרנספורט. כשניים עשר אלף ילדים, ברובם יהודים אבל לא רק, הוצאו מגרמניה והשטחים שבשליטתה, ושוכנו אצל משפחות באנגליה. בכניסה לתחנת הרכבת ממנה יצאו הילדים עומד פסל לזכר המבצע הזה. הפסל היה בן העיר גדנסק ואחד מילדי הקינדר טרנספורט. על מבצע הקינדרטרנספורט ועל הפסל הרחבתי בעקבות הטיול שלי בגדנסק.

כשחזרה  זיוה רענן מהטיול בגדנסק, היא זיהתה על קיר ביתה של שכנתה בת ה90 רחל'ה תמונות של הרחובות בגדנסק. התמונות האלה הובילו לשיחה, שהיא בתורה הובילה לפוסט מרתק המשלב בין זכרונותיה של רח'לה מהעיר לחוויותיה של זיוה.  מומלץ מאוד לקרוא.

כבר זמן מה אני עוקבת בעניין אחרי סיפור משפחתה של יעל ברזילי, ההולך ונגלה בארכיבלוג שלה. ממכתבים, תעודות ותמונות במשפחתה היא מרכיבה מחדש עולם שאיננו עוד. התמונות שהעליתי מהנופים של חבל פומרניה שגדנסק היא בירתו הזכירו לה תמונות משפחתיות.

עוד על מלחמת העולם השניה בפולין

הטיול הפולין פתח בפנינו זוויות חדשות על מלחמת העולם השניה ועל ההשלכות שלה. בכל ביקור אנחנו משתדלים ללמוד עוד משהו על התקופה הזאת. חלקה המערבי של פולין של היום היה בעבר גרמניה. בתום המלחמה גורשו הגרמנים ובמקומם יושבו פולנים שחיו בגבולות ברה"מ. חלק מהמתישבים החדשים היו גם יהודים, והם חוו טראומה כפולה. על חילופי האוכלוסיה  ועל השלכות שלה על החיים בעיר אפשר לקרוא בראיון שערכתי עם יאן קירשנבאום, היסטוריון וצאצא לפולנים ויהודים שהיו חלק מחילופי האוכלוסיות

בטיול חורפי בפוזנן נקלענו לבית קברות בריטי הנמצא בכניסה לפארק עירוני גדול. הדבר עורר את סקרנותינו: מה עושה בית קברות בריטי בליבה של פולין ? כך שמענתי לראשונה על אחד ממבצעי הבריחה מהשבי הגרמני הנועזים ביותר. מוזמנים לקרוא גם אתם.

אחד הסיורים המרתקים ביותר שהשתתפנו בהם היה הסיור המתאר את החיים במלחמת העולם השניה בקרקוב הכבושה.