לפי אימרה ידועה  "כשהאדם עייף מלונדון , הוא עייף מהחיים" . לונדון אפשר לחזור שוב ושוב ובכל פעם לגלות דברים חדשים, ולעשות דברים מענינים. חברתי נ' שכבר אירחתי בבלוג עם פוסט על טרק ברומניה, חוזרת ללונדון בפעם השלישית, ומנצלת כל דקה מרגע הנחיתה ועד לרגע ההמראה. תכנון מדוקדוק של טיול בלונדון באתרים מחוץ למסלול השחוק – רשות הדיבור לחברתי נ' :

הצלחנו לברוח מהמציאות לסוף שבוע חטוף. למרות הזמן הקצוב, הוא סיפק אויר לנשימה. בדיוק מה שהיה נחוץ! אז מה היה לנו?

15:00 שעון ישראל –  יציאה מדלת הבית.

21:00 שעון גריניץ' נחיתה על אדמת הממלכה המאוחדת

נסיעה בטיוב (לא חלילה מטרו או סאב-ווי – זה במדינות אחרות) של שעה ורבע מביאה אותנו לתחנת Liverpool Street. משם 5 דקות הליכה למלון.

23:00  צ'ק אין במלון Batty Langley's בשכונת ספיטלפילד, על גבול שורדיץ'. אנחנו נזרקים 200 שנים אחורה לחדר עם ריהוט עץ כבד, וילונות כהים, שמיכות מפנקות. החדרים לא ממוספרים אלא נושאים שמות של דמויות של אנשים פשוטים שחיו בשכונה. החדר שלנו קרוי על שם מתאגרף יהודי. מקסים!

חצות – זמן סינדרלה

על אף השעה המאוחרת, אנחנו מדרימים למסעדת Duck&Waffle בקומה 40, עם תצפית על כל העיר. האוכל נחמד, הקינוח מצויין, הקוקטיילים הם בדיוק מה שהיינו צריכים. אבל הנוף, בשביל זה באים לכאן.בעת ההזמנה שאלו אם אנחנו מציינים אירוע,(חוגגים יומולדת! ) כך שעם החשבון קבלנו גם קינוח נוסף.

02:00 שעון הבליינים   –  אנחנו צועדים בלונדון הקרירה בחזרה למלון .

ככה מרגישה חופשה!

9:00 שעון חופשה

השכמה מאוחרת. בן זוג חובב מושבע של דגני בוקר (תהרגו אותי אני לא מבינה את זה). אז מכיוון שכבר היינו ממש קרובים, פתחנו את הבוקר בCereal Killer Cafe. שנות התשעים במיטבן. ישבנו על מיטה על מצעים של משמר המפרץ, מוקפים בקסטות וקלטות וידאו. מלצר שזה יומו הראשון בעבודה במצב רוח סופר-טוב. כנראה כבר צרך הרבה סוכר על הבוקר. וזה מה שיש כאן – סוכר. בהרבה מאד צורות הגשה שונות. הוא הזמין דגנים עם גלידה, אני משקה חם. מתודלקים בסוכר יצאנו לרחוב הסגריר. שוטטנו לאיטנו לעבר תחנת תחתית כלשהי כדי לתפוס רכבת לשכונת MAYFAIR.

13:00 שעון קניות

בגלל שמזג האויר לא האיר לנו פנים נכנסנו לכלבו Liberty.  זה כלבו עתיק, בבנין עץ מרשים. זה קצת כמו מוזיאון: שוטטנו בין ריהוט, כלי בית ובגדים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, אבל מעניין לראות אותם.

15:00 שעון התה

משם המשכנו לכלבו אחר Fortnum&Mason. הפעם לא לצורכי שיטוט אלא לAfternoon Tea. כאן המלכה קונה את התה שלה, כך מספרים. במחיר שאינו שווה לכל נפש קבלנו אינסוף תה, כריכים קטנים, סקונס, עוגות…. הכל יפה-יפה. טעים? חלקם יותר וחלקם פחות. אבל שוב, באנו בשביל האוירה. לקינוח כבר לא היה לנו מקום. ארזו לנו 2 עוגות צבעוניות להפליא.

שבעים ומרוצים, מיהרנו למלון כדי ללבוש את מיטב בגדי ה1920 שלנו.

19:00 זמן מסיבה

בשלייקעס ושמלת נצנצים שמנו פעמינו לחויה המוצלחת ביותר של סוף השבוע .- המסיבה של גאטסבי הגדול! זו הצגה שהקהל הוא חלק בלתי נפרד ממנה. אפשר להיות שותפים יותר או פחות, לפי מה שמתאים. לא אספר מה קורה שם, רק אומר שהיה נהדר! מומלץ בחום.

21:00 זמן אפטר-מסיבה

 מרוצים עד מעל הראש ובפיזוז בקצב הסווינג עצירה לפיצה בינונית ובירה מקומית בדרך למלון.

התחלנו את הבוקר בפיקניק בחדר עם העוגות שארזו לנו אתמול. שוב, עם הרבה סוכר בדם, יצאנו ברגל לעבר הגדה הדרומית. חצינו על גשר לונדון דרך הBorough Market. לא התעכבנו שם הארוכות כי (1) אנחנו כבר מכירים את השוק ו(2) לא היינו רעבים. הסתפקנו בטעימה של פיש אנד צ'יפס (לבריטים יש עוד מה ללמוד על אוכל) ומיץ חם שהתאים בול למזג האויר ואיפשר לחמם עליו ידיים.

משם צעדנו לאורך הנהר עד לTate Modern. פעם בשעה יוצא שם סיור, בכל פעם לתערוכה אחרת, תחת הכותרת understanding modern art. היה סיור מאד מוצלח שהאיר נקודות מעניינות שהדיוטות האמנות שאנחנו לא היינו מבינים לבד.  בקומה העשירית והעליונה של המוזיאון יש תצפית ובה מתנוסס שלט שמבקש לכבד את פרטיות השכנים. דבר שקשה לעשות כשאפשר להציץ לתוך הסלון שלהם שמעוצב כאילו גם הוא מוזיאון.

בצהריים חצינו בחזרה לגדה הצפונית, הפעם על גשר המילניום. (הערת שוליים בפנים הטקסט: בקיץ היינו בלונדון עם הילדים והשתתפנו בסיור מודרך בעברית בנושא גרפיטי ואמנות רחוב בשכונת שורדיץ'. באותו הסיור סיפרו לנו על אמן שמצייר על כתמי מסטיקים על המדרכה, אבל בדיוק בשבוע לפני שהגענו העירייה נקתה את כל המסטיקים והציורים שלו. סוף הערת שוליים בגוף הטקסט.) על הגשר נגלו לעינינו המוני ציורים קטנים וצבעוניים, על אותם כתמי מסטיק. לקראת סוף הגשר גם ראינו את היצירה בהתהוות.

צעדנו לכיוון קובנט גארדן. לא יודעת אם זו היתה ההמוניות או הרעב, אבל לא רציתי להשאר. אחרי שהאכלנו אותי מצב הרוח השתפר שוב. עכשיו מיהרנו חזרה למלון כי גם הערב היתה צפויה לנו פעילות משונה.

בבניין שממש צמוד למלון נמצא מוזיאון שמעביר סיורי ערב שקטים. נכנסים לבית שהדיירים כאילו עזבו אותו ממש כרגע ונעים בין חדרים שמשקפים תקופות שונות על פני 200 שנות החיים בשכונת ספיטלפילד. זה נשמע מבטיח, אבל יצאנו משם עם מעט תובנות ואפופי ריח עשן שדבק בבגדים. לכן אני לא אטריח אתכם בקישור.

בתום סיבוב לילי בשכונה  שבו ראינו גרפיטי בהתהוות

התיישבנו במסעדה בורמזית. היה טעים, שונה מאוכל אסיאתי שהכרנו. מקום שמח.

הבוקר הזמנו ארוחת בוקר של המלון, אותה קבלנו בtapestry room (איך מתרגמים את זה?לא חשוב , העיקר שה יפה).הפקדנו את המזוודות בקבלה ויצאנו אל יומינו האחרון בעיר.

היעד – פורטובלו רוד, שוק העתיקות. היה לי זכרון ילדות מהשוק הזה. או שהזכרון תלוש מהמציאות או שהשוק השתנה פלאים.  מצאנו שם עתיקות וחיקויים, ממורביליה ובגדים, אוכל ואנשים צבעוניים. כל עוד השמש הציצה – היה משעשע. כשהשמש נעלמה והרוח החלה לנשוב, היה לא נעים בכלל. זה היה עבורנו הסימן לסיים את היום. הפעם נסענו באוטובוס קומותיים. ישבנו למעלה במושב בקדמי ותהינו למה לא עשינו את זה קודם. פתאום רואים את העיר! מקבלים אוריינטציה.

19:00 – זמן חזל"ש

חזרנו למלון לאסוף מזוודות, המשכנו ברכבת לשדה התעופה. הבידוק הבטחוני הקפדני של אל על והביתה.

המלצות לטיול בעקבות הנקודה היהודית בלונדון 

ליען נוסבאום בעל הבלוג בדרכים לוקחת אותנו לבית הקברות היגייט ולסיפורים שבו.

רבקה קופלר בעלת הבלוג אוספת אוצרות מרבה לבקר בלונדון . אני ממליצה לקרוא שני פוסטים שלה להשראה: לונדון תמיד מחדשת , ברחובות של לונדון

אורה גזית חוזרת עם הוריה ואחיה ללונדון בעקבות טיול משפחתי בילדותה.