עם השנים במגירת העץ הפשוטה שבארון שלנו הצטברה ערימה של מחרוזות, תליונים ועגילים. חלקם ירשתי מאימי, אחרים רכשתי בצעירותי בלהט הרגע, ואחרים קיבלתי כמתנה. אינני אישה של תכשיטים. אק לעיתים נדירות אני עונדת תכשיט מהמגירה הזאת. אני נוהגת לחלוף על פני חנויות תכשיטים מבלי להעיף בהם מבט, אלא אם יש איזה סיפור מעניין מאחוריהם. תערוכת שפת התכשיט בירושלים המוצגת במוזיאון האיסלם סקרנה אותי . לתכשיטים המוצגים במוזיאון בוודאי יש סיפור . שמחתי להענות להזמנה של חברתי העיתונאית והבלוגרית רונית שימרון להצטרף לסיור טעימות בתערוכה ובירושלים שאורגן על ידי המוזיאון. את רשמי, ומעט מהסיפורים המרתקים ששמעתי אני מביאה כאן.
על הקיר הגדול באולם המבואה של תערוכת שפת התכשיט מוקרנות שלוש שקופיות גדולות ובהן דמויות. אלה של אנשים עטורי תכשיטים: גברים, נשים, צעירים, מבוגרים. כשמוחלפת שקופית העין והמוח שלי משתפות פעולה כדי להבין את המיצג שלפני. העין שלי מטיילת תחילה על פניה של הדמות החדשה, מוחי מקטלג אותה לפי מין, גיל, צבע עור. העין מטיילת ומחפשת את התכשיט, והמוח מנסה לקטלג אותו : זו שרשרת, זה ענק, זה צמיד. השילוב בין האדם לתכשיט שעל גופו לפעמים מפתיע ומסקרן. האם זה גבר שענד תכשיט של אישה? האם זו עניבת פרפר או מחרוזת?
הצורפות היא שפה. החומרים, יקרי ערך או פשוטים, הם המילים שלה. הצורף הוא הסופר או המשורר המרכיב את המילים למשפטים: תכשיטים וחפצי נוי. התרבות הם ההקשר שבו המסר הגלום בתכשיטים מפוענח. התערוכה המוצגת בימים האלה במוזיאון האיסלם בירושלים, עוסקת בנושא הצורפות כשפה ומזמינה אותנו לפענח אותה. מהו תכשיט? איזה מסרים הוא מעביר? האם רק האישה עונדת תכשיטים? האם גם מבנה או עיר יכולים להתקשט ולהתכשט? 
במרכזה התצוגה עומדות שלוש ויטרינות. כל אחת מוקדשת לתכשיטים, עבודות צורפות ותשמישי קדושה של אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואיסלם.
בויטרינה המוקדשת ליהדות מוצגים תכשיטי נשים ותשמישי קדושה. תכשיטי הנשים מקורן בקמיעות, שתפקידם היה להבטיח פריון. הקמיע , פיסת בד או נייר נטו להתפורר, ולכן נשמרו בשקיקים, או קופסאות ונקשרו סביב לצוואר. בעלי האמצעים יכלו להרשות לעצמם לקנות קופסאות מעוטרות. עם הזמן הקמיעות אבדו, אבל הקופסאות, השרשרות, החרוזים המעטרים נשארו – והפכו לתכשיטי האישה.
על קופסאות התבלינים שנועדו להבדלה מעוטרים בסמלים שהם לאו דווקא יהודיים: חמסה, דגים, תרנגול ומסלים הרמוניה וברכה. הכוכב המשושה – מגן הדוד- הפך לסמל יהודי רק במאה ה17, ולכן לא יופיע על קופסאות עתיקות יותר.
תשמישי הקדושה וחפצי החן המוצגים בויטרינה המוקדשת לנצרות הגיעו מאוסף הקסטודיה טרה סנטה, שלוחת הותיקן בארץ הקודש. על המשמרת אמונים נזירי המסדר הפרנציסקני, שנטלו על עצמם נדרי חיים פשוטים וחסרי רכוש אישי. הנזירים אומנם חסרי כל, אבל לא כך המנזר והכנסיה : בכספות ובחדרים הסגורים של המנזר הצטברו חפצים יקרי ערך , שנשלחו כולם כמתנות לעיר הקודש, על ידי אצילים ומלכים.
בעוד שבעולם היהודי האמנות מתכתבת עם יודאיקה, ובעולם הנוצרי האמנות נועדה לפאר את האל, הדת המוסלמית אינה נדרשת לסמלים פיזיים. האיסלם מקשר את הזהב לעבודת אלילים ולכן אוסר שימוש בו בהקשרים דתיים. עבודות הצורפות המוסלמיות מוכוונות כלפי שימושים חילוניים : קופסאות תבלינים, אצטרולב, קסדות. כיווןש הדת אוסרת ציור של דמויות ובעלי חיים, מעוטרים החפצים בקליגרפיה ובעיטורי פרחים וצמחים.
בנוסף לשלוש הויטרינות, מוצגים בתערוכה גם התכשיטים אותם ראיתי בשקופיות. התכשיטים העכשוויים עשוים מחומרים חדשים, והם מעבירים לנו מסרים חדשים. תרצו – מדברים בשפה חדשה. אליהם עוד אשוב. אבל תחילה סיור בסימטאות ירושליים.
מגג מנזר "גבירתנו של ירושלים" נפרשת עיר הבירה כמרבד. מעל סבך הסמטאות של הרובע המוסלמי מתנוססים כיפות הכנסיות ומגדלי השעון. גם בקו האופק של ירושלים מחוץ לחומות ניתן להבחין במבנים בעלי חזות אירופאית.. הכיפות, השעונים, עיטורי הצלב על הגגות והחלונות מנצנצים בשמש אחר הצהריים הקייצית כאילו היו אבנים טובות ויהלומים." ירושלים כמו אישה אהובה מתקשטת בכל תכשיטי מאהביה" כך אוהבים לצטט מדריכי הטיולים בעיר את מצוטט י.עמיחי , או שמא זה ש"י עגנון, כמטפורה לתיאור המאחזים הגיאוגרפיים והפוליטיים שנטעו המדינות הגדולות של אירופה במאה ה19 בירושלים. אוסטריה, רוסיה, איטליה, גרמניה, צרפת – כולן שלחו קונסולים ואנשי דת כדי לתבוע את זכויותיהן במקומות הקדושים, ובנו מבנים לטובת את נתיניהן שעלו לרגל או שהתגוררו בעיר. כך נבנו בית החולים האיטלקי, אכסנית "גבירתינו של ירושלים" הצרפתית . כך נבנה גם ההוספיס האוסטרי בו ביקרתי במסגרת כנס של היסטוריונים על בית הבסבורג. כל מבנה כזה , מייצג את סגנון הבניה והארכיטקטורה הנפוצה במדינה שבנתה אותו.
במרחק הליכה קצר מהמנזר, צמוד לשער החדש, ממוקמים המבנים של "משמורת ארץ הקודש" . נזירי המנזר הפרנציסקני הגיעו לארץ ישראל במאה ה13, וקיבלו מהאפיפיור את תפקיד השמירה על הנוכחות הנוצרית-קתולים , ועל המסודות הנרציים. תרצו – השלוחה המקומית של הוותיקן. האח סטפן מקבל אותנו בשער, ומויבל אותנו לסיור מרתק ברחבי המנזר והכנסיה, ומספר לנו את תקציר ההיסטוריה של המסדר הפרנציסקני בארץ.
אני עוקבת אחרי ידיו של האח סטפן. ידיו גדולות וחפות מטבעות ותכשיטים. נראה שיש להן חיים משל עצמן. הן נעות באוויר, מדגישות את דבריו. האצבעות נפרשות ומתאגרפות לסירוגין. כפות הידיים נפגשות ונפרדות. לעיתים מסתתרות בין קפלי גלימתו החומה. כשמקשיב האח סטפן בריכוז לשאלה, יד אחת, כמעט בהיסח דעת מגלגלת חרוזי עץ פשוטים במחרוזת התפילה. מחרוזת התפילה – הרוזרי- קשורה לחגורת חבל לבן הכרוכה סביב מותניו. לחבל שלושה קשרים, להזכיר לו את שלושת נדריו של הנזיר הפרנצ'סקני :פרישות, עוני, וצייתנות. מבין קפלי גלימתו הוא מוציא צרור גדוש מפתחות, מוצא את המפתח הנכון ומכניס אותנו לשני חדרים מדהימים – האחד – לקודש, והשני- לחול.
תחילה נכנסים אנחנו לחדר האוכל: שולחנות עץ ארוכים ערוכים לסעודה, ספסלים מוצמדים אל הקירות המדופנים בעץ. על הקירות תלויות תמונות של סצנות מסיפורי הנצרות וחייו של פרנסיסקוס הקדוש מיסד המסדר. אלמלא בקבוקי הפלסטיק של המשקאות הקלים, המחליפים את כדי החרס, הייתי בטוחה שנכנסתי לסצנה מסרט תקופתיאו לגרסת המציאות של "הארי פוטר "
החדר השני הוא מדהים אף יותר, זהו אולם הפנינה. הוא נקרא כך משום שמוצגים בו עבודות יקרות ערך מפנינים. הנזירים הפרנציסקניים שהגיעו לארץ הקודש לימדו את התושבים המקומיים לעשות עבודות מפנינים. העבודות האלה יוצאו לרחבי אירופה. הפנינים הגיעו לירושליים מהים האד
סמטאות העיר העתיקה משופעות בחנויות לתיירים בהם נמכרות מחרוזות, צמידים, עגילים וטבעות. מרבית החנויות מוכרות תכשיטים פשוטים במחירים גבוהים ומוכוונים כלפי תיירים, אבל יודעי דבר יודעים למצוא חנויות תכשיטים המיועדים למקומיים. כזאת היא חנותו של איברהים, שמספר לנו על חשיבותו של הזהב בתרבות המוסלמית. לפי מנהגי האיסלם האישה מקבלת מוהר, מהמשפחה של החתן בעת החתונה. בעבר היה מקובל לתת ק"ג זהב, כיום עקב מחירו היקר , מדובר בכ300 גרם זהב. גם זהו סכום לא מבוטל, ולמשפחות שידם אינה משגת לקנות זהב בסכום גדול נמצא פתרון. מדובר ב"זיתים" מזהב. אלה הם חרוזי זהב מנופח, שעושה משפחת צורפים מחברות בשם זייתון. החתן קונה מספר זייתים כפי שידו משגת לקראת הנישואים, ומתחייב לקנות עוד חרוזים כשיחסוך מספיק כסף לאחר הנישואין.
אני מוקסמת מסיפוריו של איברהים על הגלגולים שעברו הזהב והתכשיטים עם השנים. גם חנותו של איברהים לא נחה על השמרים. בחנותו אפשר למצוא לצד שרשראות זהב, טבעות משובצות ביהלומים אבנים טובות, גם שרשראות מזכוכית חברון. אחד הלהיטים עם תליוני מטבעות מעוטרים במסגרת זהב. . חומרים חדשים, פרשנות חדשה.
גם בתערוכה שפת התכשיט מוקדש חלק גדול לפרשנות חדשה לתכשיטים ולחומרים מהם הם עשויים. 45 אמנים עכשווים משתתפים בפרויקט הזה. כמו שפה מדוברת, שבה מתגלגלות המילים ומקבלות משמעויות חדשה, כך גם שפת התכשיטים העכשווית משתנה . חומרי גלם חדשים ומפתיעים משמשים ליצירת התכשיטים. אבני לגו שמרכיבים כתר. חידודי עיפרון מסולסלים, הופכים לחרוזים בשרשרת.
גלעיני זיתים , מצופים בזהב והופכים לסיכות חפתים ולדש הבגד, ומתכתבים עם ה"זיתי הזהב" שראינו בחנותו של איברהים.
עדי. רביד. ענק. שרשרת. צמיד. עגילים. תליון. עכסה.אצדעה.מחרוזת.שרשר.גורמט. השפה שלנו כוללת כל כך הרבה מילים הקשורים בתכשיטים , כל אחת מהן נושאת איתה רבדים של הקשרים. עושר המילים מעיד עד כמה התכשיטים חשובים בתרבות שלנו. הביקור בתערוכה ובסיורים המלוים אותה נתן לי זווית התבוננות אחרת בנושא הזה.
תערוכת שפת התכשיט – מידע נוסף
תערוכת שפת התכשיט מוצגת במוזיאון האיסלם עד נובמבר 2019. אני ממליצה מאוד לבקר בתערוכה כאשר יש הדרכה. לפרטים על התערוכה , שעות פתיחה והדרכה.
המוזיאון מציע סיורי העשרה בסימטאות ירושלים. הסיורים מובלים על ידי אסתר סעד, מדריכה ותיקה דור שביעי בעיר שחיה ונושמת את העיר. היא מספרת את סיפורי העיר בצורה מרתקת , כפי שנוכחתי לדעת גם בסיור בירושלים לקראת חג המולד.
רונית שימרון, עיתונאית ובעלת הבלוג טרוולאסט כתבה גם היא על התרשמויותיה מהסיור בתערוכה.
התערוכה הזאת נראית מיוחדת במינה. וגם הסיור בעיר ובסימטאות. מקווה שאצליח להגיע לפני שהיא נסגרת. תודה על המידע
תודה עינת. אני ממליצה מאוד , שווה לעלות לירושליים במיוחד בשבילה אפילו מכרמיאל.
כתיבה משובחת, כרגיל, ינינה!. נהניתי לקרוא ולראות מבעד לעינייך את החוויה של הסיור בו השתתפנו.
תודה רבה רונית, ושוב תודה על שהזמנת אותי!
נראית תערוכה מעניינת מאד. במיוחד הפרשנות החדשה של הצורפים העכשוים. להתייחס לתכשיט כשפה זו נקודת מבט מאד מסקרנת. ינינה, נהנתי לקרוא את הסקירה שלך, תודה.
תודה רבה יפעת. הפרשנות החדשה סיקרנה אותי ומאוד התפעלתי מהיצירתיות. התמונות ששילבתי בפוסט הן רק מעט ממה שרואים שם. החומר בימינו הוא ממש לא העיקר – אלא היצירתיות והעבודה. בניגוד למה שהיה בעבר. כמו כן הרחבת המושג לצורפות בכלל היתה מענינת.
קראתי את הפוסט בהנאה "צרופה". קודם כל כי את עיר הולדתי אני כל כך אוהבת. נהניתי הופתעתי מהחדרים שפתחת בפני ובפני הקוראים. אהבתי גם את השוני שאותו תיארת, בין הדתות בכל הקשור לתכשיטים וממש חידשת לי. בהקשר היהודי, אני זוכרת את קופסת הרחת הבשמים שסבא שלי היה משתמש בה לעריכת ה"הבדלה" במוצרי שבת ואיך מתוך עיטורי הכסף שבה היה פורץ ריח של תבלין הציפורן ומשיב את נפשי לקראת השבוע החדש העומד בפתח. תודה שהבאת לפתחי זכרונות הקשורים בעדיים.
תודה רבה אורית, על התיאור הציורי והחי מבית סבך. ל"תכשיטי" הדת יש לא רק מראה, ותחושה אלא גם ריח.
תודה רבה על ההמלצה, ינינה. נשמע מעניין. אני אוהבת את השילוב שבין תרבות והיסטוריה ליצירה עכשווית ולפרשנות אישית.
הפרשנות האישית של האומנים היתה מענינת ביותר. תודה !
פוסט מרתק וכתיבה משובחת. מתביישת לומר שמעולם לא היתי במוזיאון האיסלאם אע"פ שחלפתי על פניו פעמים רבות ואע"פ שידוע שיש שם תמיד תערוכות מצוינות. בעברי עסקתי בצורפות ככה שזהנושא מאוד מדבר אלי. הכנסיות שהזכרת לא מוכרות לי. האם ניתן לבקר בהן באופן עצמאי?
תודה תמר, אני ממליצה בחום לעקוב אחרי התערוכות במוזיאון הזה. הן ממש הצצה לגן נעול. אפדר לבקר במנסר גבירתנו מציון ולעלות לתצפית, גם ההוספיס האוסטרי פתוח וגם בו יש תצפית, בכנסיה של הקסטןדיה אפשר לבקר אבל לא בטוחה שאפשר להכנס למנזר. שווה לפנות אליהם. אחפש את דף הפייסבוק או האתר שלהם ואוסיף.
נראת תערוכה מיוחדת במינה אנסה לתפוס אותה
ממש שווה!