אנחנו אוהבים מוזיאונים ומשתדלים לשלב ביקור בהם בעיר גדולה. זוהי הזדמנות נהדרת להחשף להיטוריה, תרבות ואומנות מקומית ולכיר נדבך נוסף בחיי העיר. יש הרבה מוזיאונים בונקובר ומתוכם בחרנו בשניים – האחד עוסק בטכנולוגיה, והשני עוסק בהיסטוריה. הביקור בהם מעורר מחשבות לגבי תפקיד המוזיאון בחיינו.
מוזיאון ונקובר – שאלות נוקבות על ההיסטוריה
מוזיאון ונקובר מוקדש להיסטוריה של העיר ומספר את סיפורם של השבטים והמתישבים בעיר במאה ה19 וה20. קנדה נחשבת בימינו למדינה נאורה ומתקדמת, המעודדת שמירה על הזהות האתנית ומגינה על חופש הדת. אך לא כך היה הדבר בעבר. גירוש השבטים המקומיים, נסיון לחסל את תרבותם, גזענות כלפי מתישבים יהודים ואסיאתים וחקיקת חוקים מפלים היו מקובלים עד המחצית השניה של האה ה20 – אז החלו הדברים להשתנות. במוזיאון מוצגות מספר תערוכות, העוסקות בנושאים אלה, ודנים בתרומתו של המוזיאון לעוול שנגרם לתושבים המקוריים ולהצגתם כתרבות נחותה ונכחדת.
האומות הראשונות
האומות הראשונות (First Nations) כך מכנים כיום בקנדה את השבטים שחיו באיזור לפני בוא האדם הלבן. לפני בוא המתישבים הלבנים היה הכפר איזור שוקק חיים, מרכז סחר משותף לטריטוריה של מספר שבטים . התערוכה מציגה מידע על חייהם ושפתם של האנשים הראשונים, ומתמקדת בשני כפרים באיזור. מוזיאון ונקובר עצמו עומד על אדמות הכפר כזה, והמחקר שהזמינו פרנסי המוזיאון תרם להריסתו של הכפר.
"ראשונים נוצרו האנשים אבל הם לא היו שלמים ותקינים. רק חלק היו שלמים. ואז הגיע זה שנקרא Xe:l’s וריחם על האנשים. לאחר בואו הכל תוקן. היו כאלה שפכו לאבנים. אחרים הפכו לבעלי חיים או ציפורים. היו כאלה שהפכו לדגים. "
לפני כ4000 שנה הוקם הכפר c̓əsnaʔəm בדלתה שעל שפך נהר פריזר. הכפר היה חלק מרשת עניפה של קשרי מסחר וקשרים חברתיים עם הכפרים השכנים. מלבד סחר הם התפרנסו מציד איילים, דיג ואיסוף מזון מהיערות. בני המקום חיו מספר משפחות בבתים הבנויים מעץ, כשמחצלות שמשו לחלוקת הבית לאיזורים. לאש היה תפקיד חשוב – בכל בית היה מקור אש.
ב1871 הגיעו לאיזור ראשוני האירופאים, בעיקר ספרדים, והתקבלו בברכה. בתחילה סחרו המקומיים עמם: סירות קאנו ומזון מקומי תמורת ברזל ונחושת. האבעבועות הגיעו לאורך נתיבי הסחר של השבטים עוד לפני בוא הלבנים לאיזור ועשו שמות באוכלוסיה. המתישבים הביאו איתם מחלות נוספות. לאחר שחברת מפרץ הדסון הקימה בסיס באיזור החלו להגיע מתישבים לבנים. הבהלה לזהב הגבירה את הגעתם. הבריטים הכריזו על האדמה כקולוניה שלה ואפשרה למתישבים לקנות חלקות. אדמות השבט הפכו לרכוש פרטי או שמורות ממשלתיות.
הפקידים הקולוניאלים עשו רבות כדי להשכיח ולשנות את אורח החיים של האומות הראשונות. באופן מסורתי החלטות לגבי הקהילה התקבלו בהתיעצות עם כל המשפחות. מכל משפחה נשלח נציג הביא בנושא הנדון. החלטות נעשו על ידי הקשבה לכל הנציגים עד שנבנה קונצנזוס. הפקידים הקולוניאלים הרסו את השיטה הזו. הם קבעו שיטה שבה יש צ'יף אחד נבחר והחליטו מי שיך לאיזה שבט. הנבחרים להיות צ'יפים היו כמובן כאלה שנטו לעבוד ביחד עם המשטר ולא להתנגד לו. בהמשך הממשלה הקנדית אסרה על קיום טקסים שבטיים , ומחייבת לשלוח את ילדי שבטי אומות הראשונות לפנימיות מיוחדות ,שתפקידם לחנך את הילדים לפי ערכי המערב.
החל מסוף המאה ה19 אספנים פרטיים ומוזיאונים ראו בכפר ובאיזור הקברים משאבים ללימוד ולתצוגה. בתקופה זו מוזיאונים בינלאומיים מגיעים להציל את החפצים והקברים של הקהילות. האספנים מתיחסים לאנשי האומות הראשונות כעם נעלם. באיזור הכפר נחפרו 750 קברים של בני השבט. 75 מתוכם נשלחו למוזיאון. בתקופה ההיא הוצאת גופות מקברים לשם לימוד היתה פרוצרודה מקובלת. המוזיאון בונקובר הציג גולגולות כי אז האמינו שגולגולת היא סממן לגזע. המוזיאון אף הזמין שחזור של מראה הפנים אצל האמנים. אנתרופולג חובב פיתח תיאוריה שהיו שני סוגי טיפוסים בשבטים – האחד עם גולגולת אורכה והשני עם גולגולת רחבה. התיאוריה הזו כמובן הופרכה אבל אז היא היתה פופולרית. בעצם הצגת הממצאים והשחזורים המוזיאון עודד את התפישה שהו זן נכחד.
בשנות החמישים של המאה הקודמת החלו נציגי השבטים להתאגד ולפעול כנגד החוקים המפלים. בשנות ה70 התקבלו חוקים בקנדה שאיפשרו לבני השבטים לדרוש פיצויים וזכויותיהם עוגנו בחוקה. ב2012 התקיימו עצרות מחאה בעת שהוחל פיתוח האדמות של השבט באיזור הכפר. בזכות המחאות הבניה הופסקה והם רכשו את האדמה.
כאשר הפיתוח העירני של ונקובר איים להחריב את מה שנותר מהכפרים הסכימו ראשי השבטים על חפירות הצלה כדי שהדור הבא יוכל ללמוד על עברו. כיום מקוטלגים במוזיאון למעלה מ1500 פריטים שנמצאו בחפירות. לא תמיד ברור למה משמש כל חפץ. כך לדוגמה החפץ בתמונה. יש מי שחשב שהחפץ הוא משקולת לרשתות כדי ליצב אותן בצורה אנכית במים. אחרים ובהם בני הקהילה חושבים שמדובר בחפץ טקסי או באלת מלחמה. המאמץ והידע הנדרש ליצר חפץ כזה הוא רב והבעלות עליו מעידה על יוקרה ומעמדו של הבעלים.
בני האומות הראשונות מדברים עדיין בשפות שלהם. בשבטים השונים ישנם דיאלקטים שונים. השפות מיצגות תפישת עולם יחודים לשבטים ומשמשים לשימור התרבות מדור לדור. השפות היום בסכנת העלמות. בשנות ה70 של המאה הקודמת החלו זקני השבטים לתעדבשפה שלהם ולהכין חומרים ללימוד השפה בקרב הצעירים. המאמצים עזרו וכיום צעירים מדברים בשפט השבט. גם בלשנים מאוניברסיטאות עזרו במאמץ.
אוסף גדול של אומנות שבט האידה במוזיאון מאיר את המסורת האומנותית של האומות המיוחדות. בני האידה מקורם באי צפונית לונקובר, אבל יכולות הניווט שלהם הביאו אותם לסחר עם יושבי איזור ונקובר. פסלים קטנים עשויים מאבן ארגיליט שחורה הן מזכרות התיירם הראשונותשנוצרו על ידי בני שבט האידה כבר ב1820. ימאים אירופאים שהגיעו לאיזור רכשו אותם והביאו אותם לאירופה. העבודות האלה הופיעו הדיוק כאשר סחר הפרוות באיזור נגמר בעקבות התדלדלות אוכלוסית לוטרת הים. מאז פסלים אלה הזינו שוקי אמנות ואוספים בכתבים האלה. החומר ממנו פוסלו מגיעים ממכרה אחד באי. אע"פ שהפסלים נעשו למטרות מסחריות הן נשואים איתם מוטיבים וערכים של בני האידה.
הניסיון לכפר על היחס לשבטים המקומיים מצדם של המתישבים שהגיעו לאיזור המחציתה שניה של המאה ה19 הוא מוטיב שיחזור על עצמו בכל המקומות בהם נבקר. דחיקת רגליהם הפיזית, הניסיון למחוק את התרבות המקומית שהתקיימה באזור, ובסוף הגזענות מנסים לקבל תיקון באמצעות תיעוד במוזיאונים והכרה בתרבות ובאנשים שחיו פה, ובאמצעות מתן בימה לאמנות אינדיאנית עכשווית. בתחושה של "בדיעבד", המאמץ נראה מאולץ. אני לא בטוח שהרגשתי את הכנות הממסדית שמאחורי המאמץ הזה. גם כיום בקרב בני האומות הראשונות ישנו אחזו גבוה של בעיות חברתיות. אני לא בטוח שהרגשתי את הכנות הממסדית שמאחורי המאמץ הזה. מצד שני- עצם קיומו הוא כשלעצמן הישג .
אורות הכרך – תערוכה בנושא שלטי נאון
תערוכה מענינת אחרת עוסקת באורות הניאון בעיר וכוללת שפע שלטים שהועתקו מהרחובות העיר למוזיאון. מתברר כי העיר סבלה מזיהום אור קיצוני וכי בשנות ה- 60 ו- 70 נוצר גל התנגדות אדיר כלפי השלטים הללו. בשיא נספר שלט ניאון לכל 18 תושבים או כ 19000 שלטים סך הכל, עד שחוקקו חוקי עזר שפחות או יותר "הרגו" את התחום. כיום יש תחילה של חזרה מחדש לעולם שלטי הניאון אם כי באופן מדוד הרבה יותר.
שלטי הנאון של וונקובר סימלו לרבים את הפיכתה של ונקובר מעיר נמל מנומנמת לעיר תוססת ומלאת חיות. והשלטים מילאו את רחובות מרכז העיר, האיזורים המסחריים ואפילו פלשו אל הפרברים. הסיבה העיקרית לפופולריות הרבה של השלטים בעיר בשנות החמישים, הישים והשבעים של המאה הקודמת היא העובדה שהשלטים הושכרו לבעלי העסק. כך התחזוקה היתה על ידי החברה המייצרת. זה היה מאוד נוח לבעל העסק. בעת תקלה כל שהיה עליו לעשות זה להתקשר לחברה. זו גם הסיבה שהשלטים בונקובר נשארו במצב טוב, גם כשהעסקים כשלו.בערים אחרות בצפון אמריקה, בה השלטים היו בבעלות העסק , נשארו תלויים מקולקלים, שבורים וכבויים כשהעסק סגר. עובדה זו תרמה לתדמית המפוקפקת שלהם בעולם.
שלטי הנאון היו חלק מבעיה שכותנה זיהום ויזואלי: שלטים, לוחות מודעות, פרסומת, תמרוריםחוטי חשמל וטלפון במרחב הציבורי. בשנות ה50 וה60 החלה מגמת מעבר לפרפרי העיר השקטים. הנאונים חדרו לשכונות מגורים והזינו את מסע הצלב נגד הנאון. כתוצאה מכך נחקק חוק האוסר על תלית שלטים מלבד "למכירה", ו"גראז' סייל" בפרברים. היו שטענו שזה מסוכן, כי מסיח את דעתם של הנהגים והולכי הרגל, אחרים חשבו שזה פשוט מכוער.
שלטי נאון – מידע נוסף
- לקריאת ההיסטוריה של שלטי הנאון בונקובר.
- אתר המרכז מידע ותמונות של שלטי נאון ברחובות ונקובר
- גם מאחורי מסך הברזל היה שימוש באורות נאון, אך מטעמים אידיאולוגיים- הנאון בוורשה.
מוזיאון המדע בונקובר
מוזיאונים חוויתיים ומוזיאון מדע בפרט חביבים עלינו מאוד, וכשהילדים היו צעירים יותר נהגנו לבקר בהם. כיום עם בני הנוער עם קילומטרז' מוזיאוני מדע אנחנו נכנסים למוזיאוני מדע רק כשיש בהם תערוכה מיוחדת. הפעם זו היתה תערוכה המסבירה על סרטי האנימציה.
מאחורי הקלעים של פיקסר
גולת הכותרת של הביקור במוזיאון היתה תערוכה מתחלפת שעסקה בתהליך יצירת סרטי האנימציה של פיקסר. לכל שלב יש דוגמאות מפורטות ועמדות התנסות עצמית. ואיך אפשר בלי ? בובות מהסרטים לטובת סלפי וצילומים מגניבים!
תהליך בניית סרט מתחיל בכותבי התסריט ובאמנים, הכותבים את הסיפור ויוצרים את הדמויות. בשלב זה יוצרים "סטוריבורד", כלומר מפרקים את הסיפור לסצנות ובונים מעין קומיקס שמגדיר מה יראו בכל שלב בסרט כולל כיווני צילום וטקסטים. במקביל בונים מאקטים: דגמים מפוסלים של הדמויות. בשלב הבא ייצרו מודלים ממוחשבים של הדגמים כרשת תלת מימדית. היכן שנדרשים יותר פרטים מבחינת הדמות, כמו הראש למשל, הרשת תהיה צפופה יותר.
השלב הבא הוא שלב הריגינג (rigging) (בעברית חבלול-המונח לקוח מעולם הים והסירות.) המטרה היא לבנות את התנועה של הדמויות. למעשה יוצרים "איש מקלות" עם כל המפרקים שיידרשו לו במסגרת הסרט. כך אפשר לדמות את התנועות של הדמות בשלב הראשון, ובהמשך "להלביש" אותן על דמות מלאה. תחנת התנסות מאפשרת להתנסות בריגינג של הפנים, ולשלוט על עפעפיים, גבות ,שפתים ועוד.
כעת יש ליצור לדמויות את המעטפת שלהם: צבע, מרקם, תבניות, עור, צבע שיער, ביגוד וכל הקשור בדמות. אפשר לשלוט גם על מעטפות של חפצים. בתערוכה קיימת עמדה המאפשרת ליצור מרקם לצבע של רכב. אפשר לבחור צבע, מידת שקיפות של הצבע, ועוד תכונות ואז להוסיף לו "חלודה" או אפקטים אחרים המייצרים את התחושה הריאליסטית של המכונית.
עמדת התנסות מציעה לחקות את המרקם של כדור הנמצא על שולחן במטבח ולראות כמה קרוב אתה מצליח להגיע לדוגמה שלהם.
לכעת מגיע תורם של יוצרי הסטים. הם בונים את התפאורה של הסרט. בשלב הזה יוצרים מודל בסיסי של התפאורה ומשלבים את הדמויות כדי להגדיר את זויות הצילום הסופיות, כפי שייראו בסרט.
בתערוכה יש מספר תחנות בשלב הזה. לומדים על הקשיים שהיו להם ביצירת השיער של אמיצה. מתנסים בהגדרת הדשא של באג לייף: כמות, גובה, צבע, מידת כיפוף, וואפילו ביצירת להקת הדגים. הכל כמו במכונות משחק, שתיים שלוש ידיות והתוצאה בזמן אמת מול העיניים. אחר כך, ייכנסו האנימטורים אשר יוסיפו לדמויות תנועה, שפת גוף והבעות כדי שהקהל יוכל לקלוט את האישיות והרגשות שלהן.
אפקטים ותאורה נכנסים בשלב הבא. כמו בצילום סרט לכיוון ועצמת האור חשיבות קריטית. באנימציה הכל נוצר במחשב. הכל צריך להיות מחושב כאילו קרה במציאות. לכל החישובים הללו קוראים רינדור (rendering). זה התהליך האחרון ביצירת הסרט, בו מבוצעים כל החישובים אשר ייצרו את התמונה הסופית כפי שתיראה בסרט, החל מהרקע, דרך מהמרקמים של פני השטח השונים של כל חפץ או דמות אותה ניתן לראות בתמונה הספציפית, דרך זויות התאורה וכיצד האור משתקף מכל פרט ופרט בתמונה, תמונה אחרי תמונה. כמות החישובים היא עצומה. גם עם מחשבים חזקים במיוחד רינדור לתמונה בודדת עשוי להמשך 24 שעות. עכשיו תארו לעצמכם שבסרט יש כ 150,000 תמונות שכאלה!
התערוכה הצליחה לשלב ידע עם כיף. הילדים הם הסיבה לבוא לתערוכה, אבל שלא יהיה ספק, הגדולים נהנים יותר! בתערוכה גם סרטוני ראיון עם כל מיני בעלי תפקידים בפיקסאר המסבירים על תהליך העבודה והיצירה שלהם. ממש כיף לראות את כל האנשים שעומדים מאחורי כל התהליך הזה של הסרטים המונפשים. באתר התערוכה ישנו מידע על המוצגים ועל מזויאונים נוספים בהם היא תוצג.
מוזיאון המדע בונקובר – מידע נוסף
מוזיאון המדע בונקובר הוא מוזיאון מדע מושקע, מתוחזק היטב ויש בו חללים ללמידה והתנסות בתחומים שונים. המדע שמאחורי המתקן מועבר היטב בשילוט עם הסברים. ההחסרון מבחינת בת ה12 הוא שהיא עדיין נדרשת לעזרה בתרגום מאנגלית, והתלות הזו בגיל הזה לא חביבה עליה. בשביל פיקסר – שווה לעשות את המאמץ, בשביל מתקנים שכבר פגשה – פחות. עלות הכניסה למוזיאון אינה מבוטלת, אז כדאי לבדוק באתר המוזיאון מראש אילו תערוכות קיימות.
מוזיאונים בונקובר – המלצות נוספות
ונקובר מציעה מגוון גדול של מוזיאונים בתחומים שונים. כמובן שבביקור של ארבעה ימים אי אפשר לבקר בכולם. עלות הכניסה עבור מוזיאונים בונקובר הן יקרות לכן כדאי לבדוק אם יש ימים בהן הכניסה חינם . אז הנה רשימת מוזיאונים בונקובר שרשמנו לעצמינו לפני הביקור והשארנו לפעם הבאה:
- המוזיאון הימי בונקובר – מתעד את היסטוריה הספנות בקנדה, ויש בו תערוכות מתחלפות. מעניין להציץ בקטלוג הדיגיטלי שלו גם אם אינכם מתכונים להגיע. מלבד חפצים הקשורים לים יש שם תמונות מחיי היום יום של הספנים.
- המוזיאון האנתרופולוגי של ונקובר עוסק בתרבותיות שבטיות בקנדה וברחבי העולם. גם למוזיאון הזה יש קטלוג דיגיטלי, ומאמרים אנתרופולוגיים מענינים.
- המוזיאון הפתוח בבארנבי – מוזיאון המשמר מהנים ואורח חיים מהמאה ה19. כפי שלמדנו מביקור במוזיאון פתוח באסטוניה שווה להגיע במיוחד ביום של אירוע, אז המוזיאון מתמלא באנשים בבגדים תקופתיים ומחיה את המקום.