טיול ואומנות – 9 בלוגריות ממליצות על גלריות ועוד משהו

לפני המעבר שלנו להרצליה בדקנו בקפידה את מיקומה של הדירה החדשה: המרחק מהים ומהספריה, מהפארק ומהברכה, נגישות לתחבורה ומראה השכונה. רק לאחר המעבר גילינו את הצ'ופר האמיתי של השכונה שלנו: משכן האומנים הרצליה. בזכות הגלריה השכונתית שלנו למדתי להעריך גלריות ואומנות עכשווית. ימי היציאה מהקורונה הן שעתן היפה של הגלריות. הן קטנות, המבקרים בהן מעטים, אין צורך לשלם או להזמין מקום מראש. לעיתים קרובות מיקומה של הגלריה מזמן הכרות עם בית קפה נחמד,טיול בשכונה לא מוכרת או מסלול בטבע. ביקשתי מחברותי הבלוגריות להצטרף אלי ולהמליץ על גלריות אהובות לצד כל גלריה תוכלו למצוא המלצה לטיול קטן או בית קפה. את ההמלצות אפתח בגלריה השכונתית ובראיון עם רן קסמי אילן, אוצר ומנהל הגלריה. מכירים גלריה מעניינת ? אשמח שתספרו לנו על כך בתגובות!

גלריה לאומנות עכשווית – משכן האומנים הרצליה

רגע לפני שהקורונה סגרה אותנו בבית הספקנו לבקר בתערוכה החדשה. בקבוצת הפייסבוק השכונתית כתב רן קסמי אילן מנהל משכן האומנים הרצליה : "אנחנו פתוחים, בואו לבקר ". אז עזבנו הכל, ובאנו. בקבוקי הבירה שהוכנו לערב הפתיחה, שעקב איסור על התגודדות, עמדו מיותמים בפינה. במשכן מבקרים בודדים. בימים כהרגלם אני אוהבת לפטפט קצת עם האומנים אבל בים זה אני מוצפת מפני הגל המתרגש עלינו, ומהתערוכה שכמו חזתה את שצפוי לנו. תערוכת היחיד של אפרת קליפשטיין בוקר-צהרים-ערב בוחנת סיפור אהבה דרך מסלולי ההגעה בין ביתה לביתו של אהובה. המסלולים האלה קיבלו צורה, צבע ונפח, והועמדו על בסיסי עץ מסיביים בחלל התערוכה. אבל בהקשר הקורונה, אני ראיתי במוצגים המונומטליים האלה ויזואליזציה של בידוד חברתי.

משכן האומנים הרצליה הוא מרחב ליצירה והצגה של אומנות עכשיווית. התערוכות בגלריה היו מבחינתי הזדמנות נהדרת להתידד עם אומנות שמאתגרת אותי ולא לגמרי מובנת. החלל הקטן מאפשר להתמקד במספר עבודות מצומצם ולהתעמק בהן. התערוכות מלוות בדף הסבר על העבודות ועל האופן שבו הנושא הנבחר מטופל על ידי האומן. שיחות גלריה שמתקיימות במקביל לתערוכה מאפשרות מפגש עם האומנים ודיון בחיבור שבין האומנות לנושאים האקטואליים. למידע על הגלריה ועל התערוכות בה.

ראיון עם מנהל משכן האומנים הרצליה

לשמחתי הסכים רן קסמי אילן, אוצר לאומנות עכשווית ומנהל המשכן לספר קצת על עצמו, על החזון שלו ועל הפעילות בגלריה.

תוכל לספר כמה מילים על עצמך ? איך נהיית אוצר?

אני אוצר לאמנות עכשווית, וב-4.5 השנים האחרונות אני מנהל את המשכן. את הכשרתי קיבלתי במחלקה לאמנות בבצלאל, משם יצאתי כצייר. כלומר, אני לא עברתי את המסלול האוצרותי הרגיל של לימודי מוזיאולוגיה, ויש לי נסיון (מצומצם בשנים) כאמן פעיל, שהכתיב במידה רבה את ההתנהגות שלי כאוצר. יתכן שעובדת היותי צייר בבסיס, היא גם זו שהובילה אותי לעסוק רוב הזמן במדיה חדשה.

איך הגעת להיות אוצר בגלריה משכן האומנים הרצליה ?

לפני משכן האומנים הרצליה הייתי אוצר ומנהל תכנית החינוך של המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון. לפני כן הפעלתי תחנות לאמנות עכשווית בפריפריה (אופקים, רהט, רמלה ועוד). אני מגיע מעולמות ההפקה של תיאטרון ומעט טלוויזיה.  את המשכן גיליתי במקרה. במהלך העבודה על שתי תערוכות שאצרתי במוזיאון הרצליה, נודע לי כי יש מכרז ניהול למקום. מכיוון שלא הכרתי את המשכן והסתקרנתי נסעתי לראות אותו וניסיתי ללמוד עליו קצת יותר. יש איזשהו קסם במבנה הצנוע של המשכן, שנגלה לכל מי שמגיע אליו לראשונה. בפעם הראשונה שראיתיו, הוא היה סגור. אבל הפוטנציאל שלו הילך עלי קסם. . וקטן ככל שיהיה, למשכן שלוש פלטפורמות פעילות, רק אחת מהן פתוחה באופן רציף לציבור. מלבד הגלריה שמציגה תערוכות ומתקיימים בה אירועים, ימי עיון והופעות שונות, יש לנו כאן תוכנית אירוח לאמנים בינלאומיים, ובכל רגע נתון ארבעה אמני בית מקומיים בחדרי הסטודיו.

ממש בימים אלה בתיאום מושלם עם השלכות הקורונה מוצג הפרויקט הוירטואלי לא חל"ת באתר המשכן. האומנית דנה לב לבנת שעזבה את ביתה לפני 7 שנים, מסתובבת בעולם ובוחנת את נושא חווית התיירות לעומת מגורי הקבע, התמקמה במשכן ומעלה תמונות מהשכונה. כבר במסגרת גזירות ה100 מטר התחלתי להסתכל אחרת על השכונה, והתערוכה רק מחזקת את הרצון לחקור את הקרוב.

מה הקו המנחה אותך בבחירת תערוכות ואומנים למשכן ?

בחירת תוכנית התערוכות היא פעולה מורכבת למדי. הפרמטר הראשון והעיקרי הוא דווקא פשוט – אל תאצור משהו שלא היית הולך לראות כקהל. מעבר לכך לכל שנת פעילות יש נושא שאינו מוכרז באופן רישמי אך משמש כעמוד שדרה שמוביל מתערוכה לתערוכה. מי שיצעד איתנו במשעולי כל הפרויקטים יוכל לקבל גם רצף מחשבה מסויים. ואז לאחר מכן באים שיקולים נוספים והם רבים. למשל ייצוג מגדרי- חשוב לי לשבור את העיוות בו יש רוב נשי באקדמיות בארץ, אך רוב גברי שמוצג בגלריות. אני לא אבחר פרויקט לפי מגדר, אבל כן יהיה חשוב לי לשמור על ייצוג נכון. יש שיקולים תקציביים, יש שיקולים ערכיים שונים, ולפעמים פשוט יש צורך להגיב למציאות קיימת בזמן אמת, והיו מקרים שכל מיני פרוייקטים ״נדחפו״ פנימה כי הרגשתי שדחוף להציגם בזמן מסויים .

באחד הימים פירסם רן הודעה בקבוצת הפייסבוק השכונתית, וציין שלפרוייקט אומנות במשכן נדרשים כוסות זכוכית שקופה, וביקש מתושבי השכונה לתרום כוסות שאינם צריכים. סקרנותי כמובן התעוררה. וחיכיתי בכליון עיניים לראות את התוצאה. הכוסות שמשו לבנית מיצג דינמי בתערוכתה של ליאת סגל – הילוך מקרי. על התערוכה המסקרנת כתבתי בפייסבוק שלי

מה החזון שלך לגבי יחסי הגומלין בין משכן האומנים והקהילה בה הוא נמצא? האם תוכל לספר על שיתופי פעולה מענינים? 

אני בא מפרקטיקות חברתיות של עולם האמנות. במהלך הקריירה שלי הייתי מעורב בפרוייקטים רבים ומגוונים של אמנות מחוייבת קהילתית, והמעגל הראשון של המשכן היא השכונה בא הוא נמצא. יש רשימה ארוכה של פעולות שנעשות למען השכונה ובדרגות משתנות של שיתוף. בשנה שעברה הובלנו תהליך של תיעוד הגבעה וההיסטוריה שלה, יחד עם מחלקת הנדסה של העירייה. תיק התיעוד הוא בעצם אירכוב מסודר של כל ההיסטוריה של הגבעה עליה נמצא משכן האמנים, והוא מפורט עד לסוגי הצמחייה הקיימים כאן. זה פרויקט כמעט בלתי נראה אך חשוב, שהוביל לתהליך בו מבנה המשכן והבריכה בתהליכים מתקדמים להיות חלק מתוכנית שימור המבנים העירונית (המבנים כמובן, אך גם חלק מהצמחייה כאן שיש להגן עליה). כדי להציג את פירות המחקר האלו לשכונה יזמנו שורה של אירועים פתוחים לציבור במשכן ועל כל הגבעה. המטרה היתה לגרום לשכנים להכיר מחדש את המקום, והחורשה הנהדרת שמסתתרת.

אני מסמנת לעצמי ללכת לבחון שוב את החורשה בעיניים של אוצר. אני עוברת שם מעט מנומנמת בכל קיץ שלוש פעמים בשבוע, בעודי ממהרת לברכה. ובינתיים אשתף אתכם בדוגמה נוספת לאומנות שאני נחשפת אליה בזכות רן והמשכן. לא הכל פשוט לעיכול – כבר אמרתי?

אם כבר הגעתם להרצליה..המלצות נוספות

• אם אתם חובבי אומנות עכשווית אני ממליצה על ביקור במוזיאון הרצליה. להתרשמות תוכלו לקרוא על תערוכה שעסקה במושג הזמן . המוזיאון פונה גם לקהל הצעיר– אז כדאי לעקוב אחרי אירועים לילדים.
• אם הזדמנתם לשכונה שלנו ביום חול, אני ממליצה לכם לטייל לאורך הרחוב הראשי אל בית הקפה הקטן – נורדאו 2. הקפה משובח, והמאפים – שומר גזרתו ירחק.

בלוגריות ממליצות על גלריות לאומנות בישראל

גלריה היא חלל להצגת אמנות. מקור המונח במונח האדריכלי גלריה, המתייחס למרפסת של כנסייה. גלריה במובנה הרחב יכולה להיות פרטית, או מסחרית, לכלול אוספי ציור, פיסול ולהציג גם עבודות וידאו או מדיה חדשה. 8 בלוגריות טיולים ממליצות על גלריות ועוד משהו – רעיון לבית קפה או טיול קטן בנוסף. לפני הגעתכם – מומלץ לבדוק את שעות הפתיחה.

אמנות עכשווית בבית חנקין, בכפר יהושוע.

זיוה רענן מרבה לכתוב על תרבות מקומית בבלוג שלה שמתי לב. זיוה ממליצה על ביקור בבית חנקין.

הביקור בבית חנקין מזמן חוויה המשלבת בין אמנות לטבע ולהיסטוריה. בית חנקין נמצא בבי"ס מרחבים שבמושב כפר יהושוע. יזם את הקמתו המורה מנחם זהרוני בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים. המקום נקרא על שמו של יהושוע חנקין אשר קנה אדמות רבות בארץ ועיקר בעמק יזרעאל. הבית עבר תהליך של שימור וחידוש. כיום הוא מכיל גלריה לאמנות בת זמננו בנוסף לאוספי הטבע שליקטו מנחם זהרוני ותלמידיו.

עד סוף יוני מוצגת במקום תערוכה קבוצתית בשם ארוחת חג הבוחנת את נרטיב הסעודה המשפחתית המשותפת כמו גם נרטיבים אישיים ולאומיים. בתערוכה זו הרגשתי כאילו הכאן ועכשיו פולש לתוך הבית ההיסטורי והמרחב הכפרי החלוצי ומרחיב אותו, מתעמת אתו ומנהל אתו מערכת יחסים. יש משמעות לנוכחות של העבודות במיקום הזה. הגלריה קטנה אבל החוויה היא מעבר לגבולותיה. 

כשמבקרים בבית חנקין כדאי לגשת לפסיפס שיצר האמן אלי שמיר ביחד עם מתנדבים מכפר יהושוע המנציח את פועלו של ריכרד קאופמן, אדריכל בולט מתקופת היישוב העברי בארץ. אולי אפילו תופתעו לגלות שהאדריכל היה מעורב בבניית היישוב שבו אתם גרים.

לסיום אפשר לקפוץ אל האתר ההיסטורי של תחנת רכבת העמק בפאתי המושב ואל "קפה התחנה" – עגלת קפה הניצבת בסמוך. סביב תחנת הקפה פזורים שולחנות קרן קיימת וניתן לשבת שם בניחותא מול שדות העמק עם שתיה חמה או קרה, מאפה, בייגל טוסט או שלגון. בימי שבת מגישים גם ג'חנון.    

פירמידה – אומנות עכשווית בחיפה

אורה גזית חיפאית, צלמת ובעלת הבלוג חלומות שמורים ממליצה על הפירמידה.

פירמידה היא מקום המשלב גלריית אמנות עכשווית, עם חללי סטודיו של אמנים ואמניות היוצרים במקום. המרכז, הנמצא בוואדי סאליב בחיפה, משמש מרחב אמנותי המתייחס באופן פעיל לסביבתו. האמנות הנוצרת בתוכו פועלת כתגובה יצירתית להיסטוריה, לארכיטקטורה ולמרחב האורבני הסובב אותה, ומתייחסת באופן מודע לעבר, להווה וגם לעתיד של העיר חיפה.

בפירמידה ביקרתי לרגל מיזם של סטודיו פתוח, בו פתחו האמנים את הסטודיו שלהם בפני הקהל הרחב. אנחנו בחרנו להצטרף לשיחה שהובילה בסטודיו שלה יעל בלבן – אמנית רישום, ציור ופיסול. יעל, שמאז פתחה סטודיו משלה, חלקה איתנו את סיפור חייה המעניין על תהפוכותיו הרבות. היא תיארה את מקורות ההשראה שלה, וסיפרה על הטכניקה המיוחדת – רישום ספירלי – אותה פיתחה ובה היא משתמשת ביצירותיה. היה מפגש מרתק שלאחריו סיירנו בגלריה והתרשמנו מעבודותיהם של האמנים הפועלים במרכז.

טיול קצרצר מהפירמידה יוביל אותנו אל שוק הפשפשים החיפאי המשתרע בשיפולי הגבעה. זהו אולי שוק הפשפשים היחיד בישראל שעדיין שומר על האותנטיות שלו. יש בו שילוב נהדר של מציאות – החל מריהוט וינטג', דרך בגדים, כלי בית, מזכרות ועד מכשירי חשמל ישנים שרק ממתינים לרוכש שיפיח בהם חיים חדשים. המקום נוטף נוסטלגיה ומעלה זכרונות שיצליחו לגעת, כך אני מאמינה, בכל אחד ואחת. השוק ססגוני ועשיר במיוחד בימי שבת בבוקר.שוק הפשפשים הנמצא ברח' קיבוץ גלויות והרחובות הנושקים אליו.

גלריה לאומנות עכשווית ברמת השרון

רינת שוורץ בעלת הבלוג השפירית ממליצה על גלריה חדשה לאמנות עכשווית, שנפתחה לאחרונה.

המבנה של גלרית הכפר הירוק נבנה סביב בית הבאר ההיסטורית של רמת השרון. הבאר העמוקה, שנחפרה לפני 100 שנה עדיין פעורה ברצפת אחד מחללי התצוגה ומכוסה בזכוכית המאפשרת הצצה. הקו המנחה של הגלריה מחבר בין עבר לפרשנות עכשווית ושואב השראה מההיסטוריה, הגיאוגרפיה והפוליטיקה של רמת השרון. כל התערוכות במקום כוללות עבודות חדשות, בסוגי מדיה שונים ומגוונים ומציגות אמנים ישראלים. את הגלריה אוצרת רווית הררי, אחותה של רינת.

הגלריה מציגה סדרה של תערוכות המתייחסות ליסודות. תערוכת הפתיחה עסקה ביסוד אדמה והציגה עבודות של 14 אומנים מובילים. התערוכה הייתה נקייה ,חכמה, מסקרנת ומרהיבה לעין. התערוכה הבאה תעסוק ביסוד המים. העיסוק ביסוד זה נובע גם מזיהום המים החריף ברמת השרון שנגרם משפכי מפעלי תעש הסמוכים.

אם הגעתם לגלריה עם ילדים, רינת ממליצה לשלב את הביקור עם בלוי בפארק הנצח שברמת השרון.

הגלריה של סאם חלבי, דלית אל כרמל

איריס סביניק קרסו מהבלוג עד הטיול הבא ממליצה על הגלריה של סאם חלבי בדלית אל כרמל.

סאם חלבי הוא אמן צעיר בן המקום שיוצר ומטפח גלריה גדולה בעיר. לסאם סיפור חיים מיוחד. הוא בן הזקונים במשפחה בת תשע בנות. כבר מגיל צעיר גילה כישרון הציור ומגיל 13 עבד כעוזר צייר בגלריות שונות בעין הוד.

סאם הצליח, התקדם והקים גלריה מקומית ללא לימודי אמנות מסודרים. הוא מצייר במגוון סגנונות. תמצאו כאן יצירות סוריאליסטיות, אימפרסיוניסטיות וגם ריאליזם. הגלריה מסחרית וציוריו מצטיינים בצבעוניות עליזה, אופטימיות ומשדרים מסר של אהבה ושלום. המוטיב הבולט הוא עץ החיים שמשולב ביצירות רבות. סאם מצייר בצבעי מים ושמן ומקיים סדנאות והדגמות בהן ניתן להתרשם מסגנון העבודה בכתמים וטפטוף האהוב עליו.   

את הביקור בגלריה ניתן לשלב עם סיור רגלי בעיר וביקור בבית אוליפנט. את הבית בנה העיתונאי הבריטי לורנס אוליפנט בשנת 1884, והוא שימש אותו ואת אשתו הצעירה אליס כבית קיץ. גם נפתלי הרץ אימבר, מחבר התקווה ומזכירו האישי, התגורר עמם. מספרים ששמו נקשר בפרשת אהבים צהובה עם אליס. הבית הוכרז כאתר מורשת והוא משמש היום כבית יד לבנים ואתר הנצחה לחיילים מהעדה הדרוזית. במקום גם תצפית יפה על הסביבה. לקינוח- בסיבוב בשוק ובכנאפה וקפה טוב באחד מבתי הקפה בעיר.

גלריה לפסלים בבית רוקח , נווה צדק

ניני אטלס בעלת הבלוג חמושה בעדשה, מרבה לטייל ברחובות תל אביב ולתעד את בניניה במלצמתה. ניני ממליצה על בית רוקח שבשכונת נווה צדק . אחד המבנים הראשונים שנבנו בשכונה וכיום משמש כמוזיאון היסטורי קטנטן שמספר בצילומים, פריטי ריהוט ובגדים את ראשית ימי השכונה, לצד גלריה נהדרת מעבודותיה של נכדתו של שמעון רוקח – הפסלת לאה מג'רו מינץ. זהו שיטוט בין דפי ההיסטוריה בקטנה. בית הקפה עליו אני בוחרת להמליץ הוא קפה לורנץ, הממוקם בנווה שכטר. זהו מתחם יפהפה שנבנה על ידי טמפלרי בשם פרנץ לורנץ, כבית מגורים לו ולבני משפחתו. במקום ישנה גלריה נוספת לאומנות ובית כנסת קונסרבטיבי. כשהנפש שבעה מהמראות תוכלו להתיישב בבית הקפה שגולש לו לאיטו אל החצר. מובטחת לכם אוירה רגועה ונעימה.

גלריה לקרמיקה וקדרות בעכו – 192 ART

עינת הרשקו בעלת הבלוג אלטרנעטיבה ממליצה על גלריה בעכו.

עכו בשנים האחרונות משנה את פניה ומתמלאת בנקודות חן קטנות וקסומות. נקודת חן אחת היא גלריה ART 192. מדובר בקולקטיב של 10 אומניות מהגליל,חלקן עובדות בחמר וקרמיקה ואחרות יוצרות ומעצבות בתחומים שונים, שחברו יחדיו ויצרו גלריה נהדרת. הגלריה ממוקמת בתוך בניין אבן עתיק יפיפה, בתוככי העיר העתיקה. יש בה תצוגה של כל אחת מהאומניות וכן תערוכה מתחלפת של אומן אורח, שמשתנה כל חודש. האומניות עצמן מאיישות את החנות והגלריה, כך שבכל ביקור בה תפגשו לפחות אחת מהן שתסביר ותפרט על עבודותיה שלה ושל האחרות. יש שם אווירה של יחד, אומנות ואחווה, וזה סוד הקסם שבה.

בעכו לא חסרים מקומות לטיול. אפשר להסתובב בסמטאות העיר, להיכנס לשוק התוסס והעשיר, לשתות כוס מיץ טבעי, לרכוש ממתקים, תבלינים ודגים וכמובן להתכבד באיזה חומוס או כנאפה. עוד המלצות של עינת על איזור עכו והצפון אפשר לקרוא בעמוד ההמלצות לצפון בבלוג שלה

גלריה לאומנות באיזור תעשיה עמק חפר

מירב טלמור קשי בעלת הבלוג חלומות ומסעות ממליצה על גלריית ART & ABOUT הממוקמת באיזור תעשיה חפר.

אזורי תעשייה ותיקים מלהיבים אותי: יש בהם גם וגם, גם לכלוך, גם חדשנות ומודרניות, שילוב עם מבנים ישנים של פעם, חלקי תעשייה, מודעות מגוונות על העסקים, בתי קפה מיוחדים והרבה מקום לדמיון. בגלריה תוכלו גם להנות מתערוכות מעניינות וגם לרכוש אמנות ישראלית. בעידן טרום קורונה, ביקרתי שם בתערוכת צילומים מרתקת של הצלם זיו קורן, צילומים מהארץ ומהעולם, נקודת מבט אישית, דרך העדשה. כמו כן, אמא שלי רעיה ז"ל, הייתה ציירת מוכשרת מאוד והציגה בתערוכות שהגלריה יזמה. יש משהו מיוחד במבנה של הגלריה, ומבטא את כל מה שאני אוהבת באיזורי תעשיה: מבנה ישן, מדרגות של פעם, יחד עם אמנות מודרנית ומרתקת.

בית קפה "אלה פטיסרי". אמנם בית הקפה ממוקם בתוך תחנת הדלק אך ברגע שתכנסו לתוך בית הקפה, תחשבו שעצרתם לרגע ברחוב קטן בפריז. כלים מעוצבים, ריחות משכרים, מאפים ולחמים מופלאים ומספר פינות ישיבה שעושות חשק להזמין קפה טוב ולנוח רגע.

גן הפסלים בזלטון בעין כרמל

מלי אברמוביץ בעלת הבלוג הטוריסטית ממליצה לבקר בבזלטון – גן פסלי בזלת.

כשנתקלתי בפעם הראשונה בפסלי הבזלת העצומים האלה הייתי בטוחה שהם שריד לתרבות פולחנית קדומה, אבל המציאות, כך מתברר, מיסטית ורומנטית פחות. פסלי הענק האלה, המתנשאים לגובה שבין מטר וחצי לארבעה מטרים הם יצירות מעשי ידי האמן דגן שקלובסקי, שמפסל אותם בעבודה סיזיפית מסורתית, בעזרת פטיש ואיזמל. הפסלים נמצאים בשטח פתוח בקיבוץ עין כרמל, והכניסה חופשית. ניתן להתרשם מהם בכל יום ובכל שעה, אבל אם תגיעו בשבת הראשונה של החודש תוכלו להתרשם גם מסדנאות האמן ומיצירות הברזל שבמקום. לאחרונה הותקנו ליד חלק מהפסלים פנסי תאורה, שנדלקים בלילה ויוצרים אווירה מיוחדת במקום. הגעה: וייז – גן הפסלים בזלטון (עין כרמל).

מומלץ לשלב את הביקור עם מקום נוסף כמו עין הוד הציורית והגלריות הנפלאות שבה, או שמורת נחל מערות אל מערות האדם הקדמון. ואם תרצו לאכול – בית קפה צמחוני -טבעוני קפה זהרה עם נמצא ממש צמוד והוא אופציה נחמדה לבוהריים. המקום מעוצב בסגנון רטרו. מנה מומלצת: כריך עיג’ה: לביבת ירק בתוך לחם פראנה מרוקאי המוגש עם עשבי תיבול, עמבה, טחינה, צ׳ילי ובצל סגול.