טיול במעיליא- מבצר, נוף גלילי והסוד לחיים הטובים.

כדור השמש האדום נוגע בבתי מעיליא, שעל הגבעה ונעלם מאחוריהם. מרחוק נישאים נביחת כלב וקולות מהכביש ראשי. גוני הסגול של השמים, פנסי הרחוב שנדלקו זה עתה והחלונות המוארים מעוררים תחושה של סצנה מסרט. לפני דקות ספורות נסענו בין סמטאות הכפר. האיש מוודא איתי את נכונותה של כל פניה, לא מאמין שהמקום הזה נמצא על מפת הוויז. גם אני חשבתי כך כשהוזמנתי על ידי הילה קרן שטיינמץ ליום טיול במעיליא עם חברותי הבלוגריות. "הכפר הזה, הוא משהו מיוחד! זה ממש אירופה!" חזרנו ואמרנו בעודנו מצלמות עציצי גרניום מהמרפסות ונוף גלילי מהחלונות. המפגש עם אנשי מעיליא עורר בי תחושה, שהם גילו את הסוד לחיים, המשלבים קידמה ומסורת בדיוק במידה הנכונה. יום אחד של טיול במעיליא לא הספיק לי, אז חזרתי לשם בשנית עם האיש.  

• לינה במבצר המלך
• כנסיה ושלושה פסלים
• טעימות ביקב בוטיק
• מזקקת ערק וקורטוב טבק
• בית בד
• לאכול כיד המלך

הילה קרן שטיינמץ היא מורת דרך ואדריכלית, המתמחה בסיורי שימור. היא חושפת אותנו בסיור לסוגיות מעניינות: מהו היחוד הארכיטקטי של הכפר ? איך מכניסים מודרניזציה מבלי לפגוע באופי המקום ? מהם היסודות החשובים לשימור באתר היסטורי? איך משפצים ושומרים על האותנטיות של המקום? תוך כדי טיול ברחובות הכפר היא מסבה את תשומת ליבנו לפרטים אדריכליים נחבאים. בעת המפגש עם אנשי המקום היא מכוונת את השיחה גם לנושא המרתק הזה.

הילה מדריכה סיורים בנושא אדריכלות ושימור בתל אביב ובערים נוספות בארץ. מידע נוסף – באינסטגרם או בפייסבוק. טל- 0522998939

שאטו דו רואה – היסטוריה על קצה המזלג

שלט ועליו כיתוב שאטו דו רואה מסמן לנו את דרכינו. בניגוד למרבית המסעדות הישראליות הנושאות שמות צרפתיים, כאן זה הדבר האמיתי. אנחנו באמת נמצאים במבצר המלך. כיום נותרו ממנו רק חומה ומגדלי השמירה. היישוב מעיליא החל עם בניית מבצר המלך בתחילת המאה ה-12 על ידי בלדווין השלישי, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית. המצודה הוקמה על מנת להגן על הדרך מעכו לדמשק שעברה בסמוך. משהו מהמלכותיות הזו נותר בה עד היום.

שאטו דו רואה של ימינו הוא הגשמת חלומה של סלמה עראף, שעסקה בשיפוץ ושיחזור המקום במשך 14 שנה. כיום בבעלותה מסעדה, פאב ושני חדרי אירוח שעוצבו בטעם טוב וביד אוהבת. (להזמנה 04 – 8850088 )

לשמחתי, למרות ההתראה הקצרה נמצא בשבילנו מקום. אני פותחת את הוילונות ומגלה שהגעתי בדיוק בזמן כדי להספיק ולצלם את הנוף בקרני האור האחרונות. מחלוני אני רואה את הכביסה על גג השכנים, ולידה פירות מיובשים בשמש על ירעת בד.

אם הגבעות שעליהם ממוקם הכפר יכלו לדבר, הן היו מספרות לנו על כובשים ומתישבים, שהמורשת שלהם תורמת לאופי היחודי של המקום. שרידים קדומים הפזורים במעיליא ובסביבתה, כגון מערות קבורה חצובות בסלע, מלמדים על ישוב כבר בימי בית שני. הצלבנים, שבנו את המבצר, מכרו אותו לטמפלרים. והם עזבו עם כיבושו ע"י ביברס. אז החלו מוסלמים להתישב במקום. במאה ה18 דאהר אל עומר הביא לכפר משפחות נוצריות מלבנון, ואת תושבי הכפר המוסלמים העביר לתרשיחא. במשך השנים משפחות נוספות הצטרפו לגרעין הנוצרי של הכפר וכיום הוא מונה למעלה מ3000 תושבים .

המצודה הצלבנית היא המרכז ההיסטורי של הכפר ובה כדאי להתחיל טיול במעיליא. מבצר מרובע עם מגדלי שמירה בצידיו. בתוך חומות המבצר ממוקמת הכנסיה ובתי אבן בני שתי קומות. שלושה בתים עותומניים צמודים היו בתי המשפחה של סלמה. השיפוץ נערך תוך שמירה על אופיים המקורי. על מנת ליצור את חלל המסעדה פתחו את הקירות המפרידים בין הבתים. המפלסים, החלונות והתקרה המקומרת נשארו נאמנים למקור. בתקרה תומכות מספר קשתות הקרובות זו לזו ובינהם ענפי איזדרכת. זוהי דוגמה להתאמת שיטות הבניה לחומרי הגלם המקומיים.

במהלך השיפוצים התגלו מתחת לבתים ממצאים ארכיאולוגיים מרשימים. קטע מהחומה המקורית ובור מים רומי, שהצלבנים הפכו לבור תסיסת יין. הממצאים המרגשים ביותר הם שתי גתות יין צלבניות, הגדולות ביותר במזרח התיכון.

מעיליא גאה ברמת ההשכלה ורמת החיים של תושביה. כשליש מהאוכלוסיה בעלת תארים אקדמאים, ובתי הספר במעיליא הם מהטובים בארץ. רבים מבני הכפר הם בעלי מקצועות חופשיים: רופאים מומחים, מנהלי מחלקות, עורכי דין,  מהנדסים ויזמים בתחומים שונים. כך גם סלמה, שמונת אחיה ושלושת ילדיה בעלי תארים מתקדמים. "אם החברה מפותחת ",מסבירה סלמה "חפשו את האישה. הנשים יצאו מהכפר לעבוד כבר מקום המדינה. כך הנשים נחשפו לעולם ולקדמה והביאו פנימה לביתן"

כנסיה, ושלושה פסלים – סיפורים לעת טיול במעיליא

תושבי הכפר הם יוונים – קתולים ומשתייכים לזרם המלכיתי, המונה בישראל כ65 אלף מאמינים. מרביתם מתגוררים בכפרים בגליל, בעכו, בנצרת ובחיפה. מקורה של הקהילה באנטיוכיה שבסוריה, משם עברו לאיזור הגליל והלבנון. עקב נסיבות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות במאה ה18 עזבה הקהילה את הפטריארך בקונסטנטינופול וקיבלה עליה את חסותו של האפיפיור ברומא. הכנסיה הקתולית מצידה התירה לקהילה להמשיך במנהגי התפילה שלהם. גם הכנסיות מזכירות במראן כנסיות אורתודוכסיות – קיר איקונות מפריד בין אולם התפילה למיזבח. לצערינו עקב הקורונה לא יכולנו לבקר בכנסיה.

בגומחה מול הכנסיה, מצל הרדוף על פסלה של מריה. לכאן באים תושבי הכפר לבקש בקשות או להודות על הצלחות. מספרים שמריה הגנה על הכפר מפני הכולירע, וכיום מקווים שתגן על הכפר מפני הקורונה. כששישה מתושבי הכפר זכו ביחד בפרס הראשון של הלוטו, תרמו תרומה וקיבעו שלט קטן לאות תודה. את השלט עם שמות הזוכים ניתן עדיין לראות, אע"פ שהכסף כבר בוזבז מזמן.

המסורת המקומית מספרת שבין תושבי הכפר יש צאצאים להונגרים. כשהמלך אנדריאש השני, הגיע לארץ הקודש במסע הצלב החמישי, הוא הביא אותו גדוד של חיילים הונגרים. החיילים התישבו בגליל, עבדו את אדמתה, נשאו נשים והולידו צאצאים. תושבי הכפר נושאים שמות המקורן במילים בהונגרים.

צלב נוטה על צידו מדגים עד כמה החיים בגליל מורכבים. בשנת 1979 המדינה הכריזה על הקמתו של מצפה הילה בהר זיו, הסמוך לכפר. תושבי מעיליא התנגדו בטענה שאלה אדמות של הכפר ושזה יפגע בפיתוח עתידי. בעוד תושבים פונים לערכאות המשפטיות, גורמים אחרים המעודדים מהומות. בסופו של דבר המחלוקת נפתרה לשביעות רצונם של בני הכפר, שקיבלו אדמות באיזור אחר. היום הדרך בין מעיליא למצפה הילה ולמנות, היא דרך נופית יפהפהיה. את הצלב יצר יגאל תומרקין לזכר האירוע.

אב ובנו, כרם ויין – טעימות ביקב בוטיק משובח

ג'ורג' עראף מניח את המזמרה מידיו וממלא כוסו במים. הוא לוגם ממנה ומתבונן בשביעות רצון בכרם סביבו. הוא סוקר במבטו את שורות הגפנים, את הבוצרים המחלצים מבין העלים אשכולות, ואת הארגזים המתמלאים בענבים סגולים ומתוקים. בעוד מספר שעות יועברו ארגזי הענבים אל היקב, יופרדו מהענפים, יוכנסו למיכלי תסיסה, ומחזור חדש של הכנת יין משובח יתחיל. פניו קורנים בסיפוק והנאה.

את אותו מבט ראיתי על פניו בעת האירוח ביקב ג'וליה, אליו הגענו בסופו של יום טיול במעיליא. ג'וליה היא אישתו. בין מיכלי התסיסה והחביות סודרו שולחנות אירוח: כוסות יין, לחם טרי, שמן זית, לבנה וזיתים. בזה אחרי זה פתחו בפנינו ג'ורג' ובנו ענאן בקבוקים. יין משובח נמזג לכוסותינו. "הכי חשוב לי שאנשים יהנו ויצאו עם חיוך". בזכות המבט הזה וכטוב ליבי ביין, הרהבתי עוז לבקש רשות להגיע לבציר.

עם אור ראשון אנחנו יוצאים אל הכרם, הנמצא בלב מטע זיתים. ג'ורג', אגרונום במיקצועו, נטע לפני 11 שנים כרם ענבי קברנה סוביניון. זן זה,שמקורו בדרום צרפת, מתאים לגידול בתנאי האקלים והקרקע בגליל. הצטרף אליו ענאן בנו, מהנדס כימיה ובוגר קורס ייננות. לפני 8 שנים הם ביקבקו את הבציר הראשון, ומאז פיתחו חמישה סוגי יינות, המיוצרים משילוב של זני ענבים שונים.

"אז איך בוצרים?" אני מתענינת." הכי חשוב: נזהרים לא לפצוע את הידיים." מחייך ענאן כשהוא מושיט לי מזמרה. אני חושפת בזהירות אשכול מבעד לעלים,קוצצת ומניחה בזהירות בדלי, אחריו עוד אחד ועוד אחד. מהתבוננות בבוצרים המנוסים אני למדה, שאת האשכולות חושפים במהירות על ידי תלישת העלים, ושאין שום צורך להזהר על הענבים, זומרים ומשליכים לארגז. "הכי טוב לעבוד ביחד" אומר ענאן כשהוא מצטרף לבציר מצדה השני של הגפן. מבעד לאשכולות הענבים אני מתענינת ברזי גידול ענבים ליין.

• 

• 

גידול ענבים ליינות בוטיק משלב נסיון, ידע, אינטואיציה ומזל. על מנת שהענבים יבשילו, נדרשת שמש ישירה. אם הענבים חשופים מדי ויש מכת חום, הענבים לא יבשילו לרמת הסוכר הרצויה. את האשכולות יש לדלל כדי שהענבים יהיו במיטבם, אבל אם דיללת מדי – לא יהי מספיק פרי. יש לדעת מתי לרסס, איך לכסות מפני הציפורים. ישלהתפלל שהגשם יבוא בעיתו ובכמות מספקת, ושימי החום לא יהרסו השקעה של שנה. הבציר נעשה ידנית כדי להבטיח את איכות היין. גם אם במבט ראשון נראה שכל הענבים בשלים, לא בכולם רמת הסוכר מספקת. למנוסים די להתבונן בצבע, ואם יש ספק -אפשר פשוט לטעום.

יקב ג'וליה מידע שימושי

• ג'ורג' וענאן שמחים לארח ביקב בודדים,זוגות וקבוצות. לתיאום ענאן – 050-3012955 , ג'ורג' – 0545656281
• אנחנו חזרנו הביתה עם 8 בקבוקי יין משובחים ש"סידרו " לנו את החג. את היין ניתן להזמין עד הבית. פרטים בדף יקב ג'וליה בפייסבוק או בטלפון 050-3012955

הבוטיק לטבק וערק

ממדרגות המבצר ניתן לראות את מזקקת הערק. כבר בחצי הדרך לשם אנחנו מריחים את ניחוח האניס האופף את הבית העתיק. בזכות הפתח המקומר, החושך ומתקן הנחושת המוזר, הבנוי מיכלים, זרבוביות וצינורות, אני מרגישה שאני נכנסת אל מרתפו של אלכימאי.  באסל קסיס מזמין אותנו להכנס פנימה הישר אל תוך מפעל לזיקוק עראק איכותי. בחיוך ובסבר פנים הוא מוכן לחשוף בפנינו את סודותיו.

בעת סיור הבלוגריות באולם המרכזי סודרו כיסאות, ועל שולחן עתיק עמדו בקבוקי ערק וכוסיות קטנות.  הערק של באסל מבוסס על ענבים, אותם הוא בוצר בכרם שלו. הענבים מותססים עד שרמת האלכוהול תהיה גבוהה מספיק לזיקוק. את הארומה המובהקת מקבלים מתוספת כוכבי אניס. בתום ההסבר אנחנו מוזמנים לטעןם מסוגי העראק השונים. אני לוגמת במסורה – באותו יום עוד אצטרך לנהוג הביתה, והרי אחוז האלכוהול עובר את ה60%. די בלגימה קטנה כדי לטעום איכות.

בתי אבן בני 150 שנה מטבעם טומנים בחובם סיפורים רבים. מהתקרה המקומרת משתלשל צרור עלים מיובש. סולם קטן מוביל אל הגג. על הקיר תמונות משפחתיות בשחור לבן . גברים נשים וילדים עומדים חמורי סבר אל המצלמה. באסל הוא דור חמישי במעיליא. משפחתו הגיעה לכאן מלבנון והתפרנסה מגידול טבק, פרות וגמלים. היה לה זכיון לסחור בערק. לא מובן מאליו כשמדובר בחיים בקרב חברה מוסלמית באימפריה העות'מנית. באסל שולף ממגירה קלסר עב כרס ובו מסמכים מצהיבים. המסמכים מתעדים תכתובות, זכיונות ואישורים שקיבלה המשפחה במשך השנים – מהעות'מאנים, מהצרפתים והבריטים.

באסל מספר לנו על גידול הטבק. זהו גידול קיץ שדורש מים רבים. קטיף הטבק מתבצע בספטמבר בזריחה בשקיעה. לכל קטיף יש ארומה משלו. לאחר הקטיף יש ליבש את העלים.לשם כך תופרים את העלים זה לזה בעזרת מחט ברזל ותולים ליבוש. תחילה בחוץ ואחר כך בבית, באשכולים שמשתלשלים מהתקרה הגבוה. בעבר תושבים רבים בכפר התפרנסו מגידול טבק וממכירתו לבית החרושת דובק. אך משעלו המיסים ורמת החיים הפסיקה דובק את רכישת הטבק והגידול בכפר פסק – מלבד לשימוש עצמי. משפחתו של באסל עברה לנצרת, בה הוא סיים תיכון, והמשיך ללימודים ולעסקים. לאחרונה שב לכפר, קנה את הבית שיפץ אותו וחזר לעסקי המשפחה מפעם: טבק וערק.

נקודות עניין נוספות ליום טיול במעיליא

אם הגעתם ליום טיול במעיליא, אני ממליצה להקצות מספיק זמן לשיטוט ברחובות. מרגע שנכנסים למעיליא הנקיון וטיפוח הבתים בולט לעיין. במרפסות הבתים פורחים עציצי הגרניום. בגינות צומחים עצי פרי. פה ושם ניתן להבחין בביתים עתיקים עוד מהתקופה העות'מאנית – בנויים אבן, גגותיהם שטוחים, דלתות לשום מקום ומדריגות חיצוניות. אם חשובים על הנוף הנפלא, השקט והשלווה אפשר בקלות לכנות אותם מדרגות לגן עדן.

אצל ח'ליל – אומנות הפסיפס וחדרי אירוח

את ביתו של ח'ליל קשה לפספס. כבר מרחוק רואים את הפסיפס המעטר את הקירות ואת הגדר. ח'ליל הוא אמן פסיפס. לאחר שהות של שנים ארוכות בארה"ב הוא חזר לכפר, קנה בית ואותו הוא משפץ. הבית הוא בית עותומאני בן 160 שנה, עם חלונות מקומרים אותם הוא עיטר בפסיפסים. לפסיפס הוא הגיע במקרה. הוא החל ללמוד ציור ובמסגרת הלימודים לקח קורס פסיפס והתאהב באומנות הזו. העבודות שלו הן בחומרים מגוונים. הוא מתכוון לפתוח סטודיו וסדנאות פסיפס. בביתו שני חדרי אירוח מודרנים ומעוצבים ששיפץ במו ידיו.

צמוד לחומה – בית בד שמסתתר בתוך בית

אל חומות המבצר צמודים בתים. מנהג נפוץ היה בימי עברו להשתמש שימוש מישני באבנים ובחלקי מבנים משננטשו על ידי בעליהם. כל דור הוסיף, שינה, שיפץ והרחיב את ביתו. באחד מהבתים האלה, בית שיסודותיו בני 400 שנה, מסתתר בית בד מסורתי שעדיין פעיל ובו מופק שמן איכותי. את פנינו מקבלת סומאיה אליאס, דור שביעי בארץ, ומובילה אותנו לאולם עם תקרה מקומרת שבמרכזו שתי אבנים מעוגלות. כמו בימי קדם מופק כאן שמן זית בעזרת חמור. החמור מסובב את אבן המפרכה, המרסקת את הזיתים שהונחו על אבן הים. את הזיתים המרוסקים מעבירים בעקלים (שקים עגולים) אל המכבש שתפקידו לסחוט את הנוזלים. הנוזלים מועברים לבור אגירה בו לפי העקרון הפיזיקלי יפרד השמן מהמים ויצוף. את השמן אוספים. תהליך יצור זה נקרא כבישה קרה, והשמן המופק ממנו נחשב איכותי ובריא במיוחד.

מסעדות במעיליא

שאטו דה רואה

משנכנסתי למסעדת שאטו דו רואה החלטתי שכאן אני רוצה לחגוג אירוע משמח. על התפריט ועל הבישול המשובח אחראי השף אליאן ליוס. את לימודיו ואת התמחותו עשה באיטליה. במהלך הערב יוצא השף מפעם לפעם ממטבחו, בצעד בטוח חוצה את חדרי האבן וניגש לשולחן סועדים זה או אחר. הוא מיעץ בעניין תפריט, עונה על שאלות ומקבל מחמאות.

למנה ראשונה האיש בוחר במרק קרם סלק וגינג'ר עם פיסטוק קלוי. המנה המוגשת לנו נהדרת בנינוחותיה ומפתיעה בטעמה. מי היה מאמין שאפשר להכין משהו כל כך מעודן מסלק! אני בוחרת בפולנטה עם פירות ים ושבבי פרמזן.  זו מנה מרהיבה ביופיה בזכות פלטת הצבעים. השילוב בין הפולנטה הקרמית לפירות הים מפתיע.

ניכר על האיש שלי שהוא נהנה. מזמן לא היינו במסעדה כל כך טובה ומוקפדת. אוכל משובח ויצירתי ,שירות אדיב ונעים. אפילו הכסאות נוחים, השולחנות מרווחים המוסיקה נעימה ולא רועשת. נחמד שהאווירה יוקרתית אך מאפשרת גם לבאים בג'ינס להרגיש טוב. נוכחותה של סלמה האלגנטית, בעלת המקום, מורגשת גם בעיצוב אבל בעיקר בתשומת הלב לאורחים.

אנחנו קצת מצטערים שלא "התפרענו" עם המנות העיקריות והלכנו על בטוח. אמנם סטייק האנטריקוט של האיש היה בדיוק לפי הספר, ודג הבקלה שלי השתבח ברוטב העגבניות המיוחד, אבל במסעדה ברמה כזאת ראוי לסמוך על השף ולבחור מנות עם יותר דמיון. את המסקנה הזאת אנחנו מישמים בעת הקינוחים.  על הטירמיסו אנחנו לא מותרים,אך בוחרים גם ב"כנאפה של המלכה". זוהי גירסה יצירתית של השף לכנאפה. את הגבינה המלוחה המסורתית מחליפה מוצרלה. את מי הסוכר מחליף רוטב שוקולד לבן. רוטב פירות יער נותן לקינוח טוויסט חמצמץ ומעניין. ואיך הטירמיסו אתם שואלים? נדיב ומשובח!

מסעדה שנהנינו בה ללא פשרות. אמנם המסעדה יקרה ( ארוחה בת 3 מנות וכוס יין לכל אחד מבני הזוג וטיפ עלתה 600 ש"ח.) אך ניתן להסתפק גם במנות ראשונות וקינוח. ההמלצה שלי היא להגיע למסעדה כחצי שעה לפני השקיעה – אז השילוב בין חווית האוכל והנוף היא מושלמת.

השיפוד והמנגל

אני מודה שאלמלא הילה, לא הייתי נכנסת למסעדת השיפוד והמנגל. השם שלה נשמע כל כך משעמם וחסר מעוף. אבל בבמקרה זה השמן והאוכל טובים מהשם. בעלי המסעדה הם כבר דור שני. המסעדה החלה כקונטיינר בשטח חקלאי שפתח אביהם לפני כ30 שנה. היום הקונטיינר משמש כמחסן המסעדה, וסביב לה צמח איזור תעשיה קטן. משאנחנו מתישבים לשולחן נפרשים לפנינו בזה אחר זה סלטים צבעוניים, פלאפל, פיתות עם זעתר ועראייס. אע"פ שכל השפע הזה בהחלט משביע, בעלי המסעדה לא מוותרים לנו על מעט מהמנות העיקריות המצוינות: נקניקיות, חזה עוף על האש ודגים צלויים. אל תתנו לצילומי סלטים צבעוניים וכפות ידיים מטופחות של בלוגריות להטעות אתכם – במקום יש מבחר גדול של מנות בשריות, דגים ופירות ים.

מקום מצויין לארוחת צהריים וערב. שווה לעצור כשנוסעים על כביש 89 ולא רק במסגרת טיול במעיליא. 

לא רק טיול במעיליא – המלצות לטיולים נוספים בסביבה

• במורדות הגבעות עליהן שוכנת מעיליא עובר נחל כזיב, לאורכו עובר מסלול מים אל ים. אפשר לטייל לאורכו במשך מספר ימים כפי שאנחנו טילנו או להגיע לטיולים חד יומיים.
• זיוה רענן כתבה על ביקור בשפרעם לקראת חג המולד – גם בה ישנה אוכלוסיה יוונית-קתולית.
• עינת הרשקו בעלת הבלוג אלטערנטיבה ממליצה על מגוון טיולים בגליל המערבי.
• תמר גרינברג בעלת הבלוג החיים סילאן כותבת על הבית המצוייר בשלומי