מה דעתכם על חופשה בלבנון? אתם בוודאי חושבים, שיצאתי מדעתי. אומנם לעיתים מתפרסמות אנקדוטות על כרזות המציעות טיול ללבנון בימי המנדט הבריטי, אבל עכשיו? עם המצב הבטחוני? זו בדיוק היתה התגובה שלי, כששמעתי על קרובות משפחה, שבילו בשנה שעברה חופשה בלבנון. אני מודה שמעולם לא חשבתי על לבנון כיעד תיירותי. למעשה מעולם לא סתכלתי על מפת המדינה מעבר לאותם שרטוטי אילוסטרציה, שהובאו בחדשות לתאר את התקדמות כוחותינו, או את מיקום הפיגוע האחרון. הזדעזעתי לחשוב על שתי צעירות שמטיילות בלבנון המסוכסכת, השסועה, המפולגת והעניה. אבל בעצם למה לא ? בשפה קלילה וקולחת מלווה בתמונות יפהפיות תיארה לי פיבי חוויות והתרשמויות בעת חופשה בלבנון. במהלך הקריאה התעוררה בי הסקרנות. התחלתי לקרוא על המדינה השכנה לנו, שהיא חלק מרצף גיאוגרפי, שעוד בימי המקרא התקיימו בינינו קשרים מסחריים ותרבותיים. גיליתי היסטוריה דומה, אתרי תיירות מסקרנים, טבע של ים והרים ירוקים, ואפילו זיקה תרבותיות. אז בעצם למה לא ? תכניות טיול כבר יש לי- עכשיו צריך רק לעשות שלום.
איך עלה בדעתה של פיבי רעיון של חופשה בלבנון? היכן טיילה? מה היו ההתרשמויות שלה? אני מביאה כאן את סיכום טיול בלבנון שכתבה לי כלשונו, משובץ בעובדות שליקטתי במסגרת הקריאה שלי. הצילומים היפים מלבנון הם של פיבי.
אזהרת מסע – לבנון נחשבת מדינת אויב ולכן אזרחי ישראל אינם מורשים לבקר בה .
מפריס לביירות – פיבי מספרת על חופשה בלבנון
אני פיבי, אני בת 27 וחיה בפריס. אני אחות חדר ניתוח ואוהבת לטייל בכל הזדמנות אפשרית. הורי טיילים רציניים ובילדותי טיילנו באירופה, אסיה וצפון אמריקה. אני משתוקקת לראות עוד ממה שיש לעולם הזה להציע.
בשנה שעברה בת דודי נסעה לבירות ללמוד ערבית. מבחינתי זו היתה הזדמנות מצויינת לבקר בלבנון. לבנון לא היתה יעד תיירותי בעיני הצרפתים, כיוון שהיתה שרויה במלחמה. בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים נוסעים ללבנון. לבנון היתה תחת מנדט צרפתי. לאחר הקבלת העצמאות שתי המדינות שמרו על יחסים טובים. יש הרבה לבנונים בצרפת. שמעתי הרבה על המדינה, התושבים ובעיקר האוכל.
רקע היסטורי – המנדט הצרפתי בלבנון
הקשר בין צרפת ללבנון מבוסס על הנוצרים המארונים, קבוצה אתנית נוצרית דוברת ארמית וערבית. לפי המסורת העדה החלה במאה ה5 בהנהגתו של הנזיר מארון. הקשר החל עם התייצבות המארונים לצד הצלבנים במלחמה כנגד הכיבוש הערבי. כשבמאה ה16 העניק הסולטן למלך פרנסואה הראשון זכויות שיפוט על הנוצרים ברחבי אימפריה העותומאנית, כמרים ונזירים צרפתים נעזרו במארונים לפעילותם בלבנון. היחסים התהדקו במאות 17 עד 19 וכללו קשרי מסחר, דת ותרבות. על פי הסכם סייקס-פיקו קיבלה צרפת בתום מלחמת העולם הראשונה את השליטה על איזור סוריה ולבנון. היא זו שקיבעה את העדתיות כבסיס לחיים הציבוריים בלבנון.
טסתי מפריז לשדה התעופה של בירות, משם אספה אותי בת דודי. היא גרה בשכונה נוצרית בשם אשראפיה בדירה עם עוד שתי סטודנטיות צרפתיות. זוהי שכונה נוצרית ותיקה בצד המזרחי של בירות. הדירה היא לבנונית טיפוסית בבניין ישן, בו ניתן עדין לראות פגיעות כדורים מהמלחמה. הדירה מרוהטת בריהוט ישן, מעוטרת בעיטורים יחודיים ויש לה מרצפות מעוטרות.
חופשה בלבנון – הצעת הגשה
שהיתי בלבנון 5 ימים והיה לי מספיק זמן כדי לטייל בה. לבנון היא מדינה קטנה ואפשר בקלות לטייל בה באוטובוס או במונית. המוניות זולות, רק כדאי לקחת בחשבון נהיגה פרועה מעט. רבים מדברים צרפתית והם מאוד נעימים. בת דודי היתה מדריכה נהדרת, היא מכירה את כל המקומות השווים ומדברת ערבית עם המקומיים.
חופשה בלבנון – רקע היסטורי וגיאוגרפי
מקור שמה הוא בהר הלבנון. זהו רכס הררי המקביל לקו החוף, שאורכו 160 ק"מ ופסגותיו מגיעות עד 3000 מטר. פירוש שמו ההר הלבן. שטחה של לבנון הוא כמחצית משטח ישראל וחיים בה כשישה מליון תושבים. היא גובלת בישראל בדרומה ובסוריה בצפונה ובמזרחה. רכס הרים מקביל מזרחי יותר– הרי מול הלבנון – הם הגבול עם סוריה. לבנון היא המדינה היחידה במזה"ת ללא מדבר.
לבנון נזכרת בשמה בתקופת המקרא. אז קיימו תושביה הפיניקים קשרים מדיניים וכלכליים עם ישראל. חירם מלך צור שלח לשלמה ארזים לבנית בית המקגש, ואחאב נשא לאישה את איזבל בת מלך צידון.
אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.
שיר השירים, פרק ד, פסוק ח
מאז עליית האימפריה האשורית במאה השמינית לפני הספירה היו הר הלבנון וחופיו נתונים לשלטונם של כובשים זרים: מלכי אשור ואחריהם מלכי מצרים, מלכי בבל, מלכי פרס, היוונים ואחריהם קיסרי רומא, הכובשים הערבים לבית אומיה ולבית עבאס והצלבנים והממלוכים. העותמנים שלטו בלבנון עד למלחמת העולם הראשונה, אז הוחל המנדט הצרפתי. לבנון קיבלה את עצמאותה ב1944. כ54% מתושביה הם מסולמים – מחצית שיעים ומחצית סונים, 41% נוצרים 5% דרוזים.
יום 1 – טעימות מג'בייל וג'וניה
היעד הראשון שלנו היה ג'בייל (Byblos) ,המרוחקת מבירות כשעה וחצי נסיעה באוטובוס. זוהי עיירה עתיקה מקסימה עם מבצר צלבני ונמל. זו היא עיירה תיירותית למדי עם בתי קפה ומקומות לתפוס שלווה. בדרך חזרה עברנו דרך עיירה בשם ג'וניה (Jounieh), ממנה אפשר לעלו ברכבל להר ולצפות בשקיעה. זו חוויה מדהימה לראות את לבנון פרושה לרגליך.
ג'בייל, שהחלה עם התישבות קהילת דייגים קטנה לפני כ7000 שנה, היא העיר העתיקה ביותר שמיושבת ברציפות. העיר מוזכרת בתנ"ך מספר פעמים כגבל, שפירושה באכדית עתיקה מקור האל. בתקופה הברונזה לפני כ4000 שנה שגשגה העיר הפניקית בזכות הנמל וקשרי המסחר עם מצריים. תמורת עצים ושרף ארזים שנדרש לחניטה, קיבלה גבל צמר, פפירוס, זהב ואלבסטר. הפפירוס, שהמשיך ממנה לאגן הים התיכון, העניק לה את השם ביבלוס בפי היוונים. הרומאים, הביזנטים, הצלבנים, והעותמאנים שלטו בה בזה אחר זה – והשאירו אחריהם שרידים ארכיאולוגיים שניתן לראות בתל בעיר.
הממצאים המרגשים ביותר הם שתי כתובות עתיקות יחודיות, המספרות על התפתחות הכתב. האחת כתובה בכתב הברות בו לכל הברה יש סימן משלה, שהקדים את הכתב האלפביתי הכנעני פיניקי. הכתובת השניה כתובה על סרקופגו של אחירם מלך גבל, והיא הכתובת הקדומה ביותר הכתובה באותיות כנעניות-פיניקיות. הכתב העיברי התפתח מכתב זה. ג'בייל ידועה בפסטיבל המוסיקה שלה. לקריאה על אתרי התיירות בג'בייל.
יום 2 – סיור מקיף בבירה ביירות
יום אחד הקדשתי לסיור בביירות בהדרכתה של בת דודתי. ביקרנו במסגד הראשי ובבית ביירות – מבנה שנחרב במלחמה ומאז שיקומו משמש כמוזיאון. לקראת ערב הגענו לנמל בירות לצפות בשקיעה – יש שם בנינים נאות וסירות יפות. בירות היא עיר שבה עניים (בעיקר פליטים מסוריה) חיים בסמיכות למשפחות לבנוניות עשירות. יש הבדל גדול גם בארכיטקטורה. בנינים מודרניים ועתיקים ובכולם סימני כדורים ופגזים מהמלחמה.
ביירות היא בירת לבנון והגדולה שבעריה. מספר תושבי העיר רבתי עומד על כשני מיליון נפש וחיים בה מכל קצוות הקשת הדתית והקבוצות האתניות בלבנון. היא שוכנת על חצי אי לחופי הים התיכון. בעבר היתה מרכז פיננסי ותרבותי של המזרח התיכון. בזכות הקשרים התרבותיים והעסקיים עם פריז ויופיה היא כונתה פריז של המזה"ת. מלחמת האזרחים, מלחמת לבנון הראשונה והשניה הסבו לה נזקים קשים. בין המלחמות היו שנים של שיפור בכלכלכה, ופריחה תיירותית. כמו ערים אחרות בלבנון היא נוסדה על ידי הפיניקים, ושלטו עליה בזה אחר זה כובשים רבים. שמה הוא שיבוש המילה (הכנענית) בארות. מעניין לציין שהורדוס בנה בעיר מבנים רבים, ובה ערך משפט כנגד שני בניו והאשימם בבגיד. גם יורשיו של הורדוס בנו בעיר מבני ציבור רבים כגון תיאטרון ואמפיתיאטרון. לאחר חורבן הבית השני הורה טיטוס לערוך קרבות בין גלדיאטורים מקרב שבויי המלחמה היהודים שהשתתפו במרד. למידע על אתרים תיירותיים בבירות.
יום 3 – ארוחה לבנונית בצור
למחרת נסענו לעיירת חוף בשם צור ובה דייגים רבים. כאן אפשר להנות מאוכל לבננוני טיפוסים כגון סלט פאטוש, חומוס, סלט חצילים ( קוויאר חצילים- כך מכנה אותו פיבי) טבולה, ומקינוח טעים במיוחד בנקרא כנאפה (גבינה רכה ופיסטוקים). יש המון מאכלים צמחוניים והכל טעים מאוד!
במקור הייתה צור בנויה משתי ערים. אחת בנויה על אי והשנייה- על החוף. לעיתים נלחמו ביניהן, אך מרבית הזמן חיו בשכנות טובה. שכן צור שעל הים, כעיר נמל חשובה, הייתה מקור העושר, וצור שעל היבשה סיפקה לה את כל הצרכים.
אנשי צור היו הראשונים לשלוט במי הים התיכון והם הקימו מושבות באזור הים האגאי, צפון ובדרום. צור נודעה ביצור צבעי הארגמן והתכלת שהפיקו מחלזונות ימיים.בתקופה המקראית היא קיימה קשרים עם ישראל. בתקופת הצלבנים היא היתה חלק ממלכת ירושלים. אחמד אל ג'אזר השליט האכזר השתמש באבנים שנלקחו מצור, לפתח את עכו. בתודעה הישראלית נקשרת צור עם שני אסונות שקרו בעת מלחמת לבנון בהן מכונית תופת התפוצצה ליד בנין מפקדת צה"ל.
יום 4 – להרגיש כאמיר בארמון בית-אד-דינה
יום נוסף הקדשנו לעיירת חוף בשם בית-א-דין ( Beiteddine ), המיושבת בעיקר בנוצרים מארונים. כאן ניתן לבקר בארמון המלכותי העתיק. זהו מבנה טיפוסי ללבנון עם חלונות צבעוניים, ארכיטקטורה מזרחית וקירות מצוירים. אחר הצהריים ביקרנו בעירה הקטנה דיר אל קמאר ( Deir-el-Qamar )
עיירה הממוקמת במרחק 45 ק"מ דרומית-מזרחית לבירות .באיזור הרי השוף. אולוסיתה ברובה נוצרית : מארונים, מלכיתים ויונים אורתודוכסים. העיירה ידועה בזכות ארמון בית אדין ,שהוא בעל ארכיטקטורה לבננונית טיפוסית שנבנה במאה ה18. אמיר באשר הII , שהיה ראש האמירות של הרי לבנון, החל לבנות את הארמון. הוא קבע קבע את בירתו בבית א-דין במקום של בית תפילה דרוזי. מכאן שם העיר, שפירושו בית האמונה. הארמון משמש כיום כארמון הנשיאותי. חלקו פתוח לקהל. לתמונה פנורמית על הארמון.
יום 5 – להצפין לטריפולי
ביום האחרון של הטיול נסענו לטריפולי, המרוחקת שעתיים נסיעה מבירות. זוהי העיר השניה בגודלה בלבנון.אבל היא ענייה ממנה בצורה משמעותית. אחוז ההבטלה הוא 60% ו38% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני. למרות זאת יש בה קסם. יש בה שוק עתיק שבו נמכרים פרות וירקות, יש סאונות וחמאם ומצודה עתיקה שמשקיפה על העיר.
שמה של טריפולי נגזר מהמילה היוונית טריפוליס (שלוש ערים) לזכר הוסדה כמיזוג של שלושה ישובים קטנים פיניקיים. כבר מהתקופה הפרסית היא שמשה כעיר נמל, שהיה פעיל גם בתקופה ההלניסטית, הרומית, והביזנטית. בעת הכיבוש הערבי שגשגה העיר. נבנתה בה ספריה גדולה והיא היתה הנמל השני בחשיבותו באיזור לאחר אלכסנדריה. לצלבנים נדרשו 10 שנים לכבוש אותה. אוכלוסית העיר תחת שלטון הצלבנים היתה רב לאומית. חיו בה איטלקים, יוונים, ארמנים, נוצרים, מוסלמים ויהודים. פרנסת העיר היתה מרוכזת סביב הנמל וסביב תעשית המשי. בעיר היו אז כארבעת אלפים נולים! לממלוכים בתורם נדרשו ל30 שנה לכבוש אותה מידי הצלבנים. בחלק הראשון של המאה העשרים נשללו אליה מסילות ברזל והונח צינור, שהוביל נפט מעירק לבתי הזיקוק שנבנו בעיר.
תושביה של טריפולי הם בעיקר מוסלמים סונים (כ 80% ). מרבית הקהילה העלווית בלבנון מתגוררת בה. ישנם חיכוכים חוזרים ונשנים בין הסונים לעלאווים.
מידע נוסף על טריפולי ואתרים מענינים בעיר .
התרשמויות בעקבות חופשה בלבנון
אהבתי את לבנון! זו מדינה מאוד מעניינית עם אוכל נפלא, נהגים משוגעים, אנשים נחמדים ונופים יפהפיים. זו מדינה מפתיעה מאוד! עדיין ניתן לראות בה את השרידים של המלחמה. והיא עניה מאוד למרות כל השינויים בשנים האחרונות. התשתיות שבירות. אני תוהה איך המדינה תתפתח בשנים הבאות. הפיצוץ בבירות מדגים את מצב התחזוקה של בנינים רבים. אני מקווה שיום אחד זה ישתנה. הייתי שמחה לחזור ולבקר גם באיזור ההררי של לבנון.
הופתעתי מאורח החיים המודרני בלבנון. מרבית האנשים לובשים ג'ינס ומעט מאוד אנשים לובשים בגדים מסורתיים. התרשמתי, שהלבנונים מושפעים מהתרבות המערבית, אבל גאים בארצם.
סיפורים נוספים על חופשה בלבנון
- משהו מהאוירה של א"י ולבנון כשמסילת ברזל מקשרת ביניהן אפשר לספוג מקריאת הפוסט הנוסטלגי היו זמנים של חברתי רבקה קופלר, בעלת הבלוג אוספת אוצרות.
- תושבי מעיליא רבים הם צאצאים של משפחות שהובאו על ידי דהר אל עומר כדי שיטפחו כאן את תעשית אריגי המשי. את סיפורם אפשר לקרוא בפוסט שכתבתי בעקבות ביקור במעיליא.
- בבלוג הספרנים אפשר לראות כרזות המשווקות חופשה בלבנון ולקרוא על חוויות ותמונות שצולמו במהלכה.
- למידע מקיף על אתריה התיירותיים של לבנון.
וואוו, ינינה, איזה פוסט מרתק! הטיול עצמו מעניין, וגם מעניין להשוות בין ישראל ללבנון. משעשע לחשוב איך פיבי היתה מתרשמת מישראל…
אני דווקא כן מהרהרת מפעם לפעם כמה חבל שאי-אפשר לטייל בסוריה ובלבנון. הטיולים הקצרים שעשיתי לפני שנים (לפני האינתיפאדה השניה) למצרים ולירדן הם מהטיולים המרשימים ביותר שהייתי בהם, ואני מאד מקווה לחזור לירדן בתקופה הקרובה.
לאחרונה קראתי ספר שמספר את תקופת מלחמת העולם השניה דרך העיניים של אישה בריטית שמתגוררת בקהיר, והיא מבקרת גם בסוריה, לבנון ופלשתינה. ספר ממש מצוין שלא תורגם לעברית.
תודה על התגובה שלך. פיבי היתה גם בישראל. אשאל אותה איך היא התרשמה לגבי הבדלים ושוני. לצערי לא ביקרתי באף אחת משכנותינו – אבל אני מאוד רוצה. לפני שהחלה הקורונה התחלתי לבדוק בעניין טיול עומק במצריים. אשמח לקבל את שם הספר – אני קוראת גם באנגלית.
The Levant Trilogy / Olivia Manning
זו טרילוגיה שניה מתוך שתיים (הראשונה היא The Balkan Trilogy) ושש הספרים ביחד מתארים את תולדותיו של זוג אנגלים שמגיע בשליחות לרומניה באוגוסט 1939. בשנות ה-90 עשו עיבוד טלוויזיוני עם קנת’ ברנה ואמה תומפסון בתפקידים הראשיים. אני זוכרת את הסידרה במעומעם.
תודה רבה !
פוסט מקסים. משובת הנעורים של פיבי ניכרת בו היטב כמו גם הסקרנות שלה למקומות, תרבויות ואנשים. נראה שזה עובר אצלכם בגנים 😉
בזכות השם והסדרה חברים, דמיינתי לי אותה בלונדינית מסתובבת ברחובות ביירות ההרוסים וזה בהחלט הוסיף רובד מעניין לפוסט.
תודה רבה רחלי! פיבי שלי ירוקת עיניים ושחורת שיער אבל אין ספק שהיא סקרנית ומרתקת בסיפוריה.
היי ינינה, כרגלך, פוסט מרתק ומפתיע. אם היה אפשר, הייתי שמחה לבקר במדינות שכנות. נקווה שהשלום אכן יגיע. לא הייתי חושבת על לבנון כיעד תיירותי לנשים צעירות שמטיילות לבד, לא בגלל איזה ידע בעניין, זה פשוט לא היה עולה על דעתי כי לא חשבתי על לבנון כיעד תיירותי. אני יודעת שמקרב מדינות ערב אז ירדן מושכת הרבה מטיילים, מרוקו ומצריים. אבל על לבנון אני קוראת כאן לראשונה.
תודה רבה ליען. כמוני כמוך ולכן כל כך שמחתי שפיבי הסכימה לספר על הטיול שלה
לבנון מצטיירת לי כמדינה הררית ירוקה, יפה מאוד וטרגית. גם אני לא חקרתי מעולם מה קורה אצל השכנה מצפון, אבל אני בטוחה שהיא מרתקת ושמחתי לקרוא. היות שידעתי שהיא קטנה ושרבים עוזבים אותה לא תארתי לעצמי שביירות היא כרך של שני מיליון תושבים. בהחלט מפתיע לקרוא עליה ולחוות אותה קצת בצד התיירותי, ובכלל הפוסט הזה הוא הפתעה גדולה
הלוואי שהיתה לנו גישה ללבנון. וגם ליתר השכנות. אני ממש יכולה לעצום את העיניים ולתאר לעצמי מצב "אירופאי" שכזה עם תנועה חופשית בין גבולות פתוחים. אולי פעם… בינתיים נסתפק בסיפורים של אחרים 🙂
אני מודה שבנאיביותי קיוויתי שהמגפה תשנה משהו ותביא להבנה שכולנו באותה קלחת וכולנו בני אדם..
פוסט מרתק ומעודד, ינינה. שמה הנרדף של לבנון כ"פריז של המזה"ת" צופן בחובו עבר מזהיר וציפייה לעתיד שכזה. אמן ויבואו ימים אחרים….
תודה אורנה. גם אני שמעתי שכך נקראה בירות ולבנון. התמונות שצילמה פיבי באמת מראות מעט מיופיה. הלוואי שיבואו ימים טובים
פוסט מעלה דמעות! הלוואי הלוואי והייתי יכולה לנסוע ולהתרשם בעצמי. באופן עקרוני אני לא מעזה לנסוע למקומות בהן יש סכסוך פעיל, או משטר שמסכן אפילו תיאורטית את עצמאותי – את לעומת זאת נסעת ונוסעת למקומות כאלה, אז מי יודע? אולי אפילו תמצאי את עצמך יום אחד בלבנון, שאין ספק שהיא מעניינת! תודה על הקישור לאחד הפוסטים הכי חשובים לי!
תודה רבקה. הפוסט הזה שלך יושב אצלי בראש . הוא הצית את דמיונימאז שפורסם . אין ספק שבלעדיו הפוסט שלי לא היה נכתב
ריגשת!
איזה פוסט מרתק. האמת שתמיד אמרתי שאם היה אפשר לחצות את הגבול הייתי מאוד רוצה לבקר בלבנון… נראה מרתק ומרגש כאחד. הלוואי בימינו במהרה
תודה רינת !
הצצה מרתקת ומסקרנת אל השכנה: נראה שסקרנות והרפתקנות הן תכונה משפחתית אצלכם😜 נראה שעוד נמשיך לשיר ״כשיבוא שלום ניסע לסקי בלבנון״.
הלוואי ! דוטקא נראה לי רעיון טןב לעשות טרק בשלג בלבנוני 🙂
סוף סוף הגעתי… איזה פוסט מפתיע ומרענן. נחמד להציץ ולראות מה קורה אצל השכנים גם אם בשבילנו עדיין לא ישים. תודה
תודה איריס. טוב להיות מוכנים עם תכנית מגירה… 🙂
ינינה רק ראיתי לבנון ומייד התחברתי. לאחרונה ראיתי שני פרקים בזום על לבנון לרבות מסלול מעגלי והתאהבתי בנופיה, באנשיה בדיוק כמו פיבי. אהבתי את הצילומים ששיבצת והתיאורים מנקודת מבטה. מחכה לרגע שנוכל לנסוע ברכב לשכנתנו מצפון. החיבור שלי ללבנון לג'וניה כשרפי שירת שם במילואים ואני הייתי צריכה ללדת את בתי הקטנה 1984. הוא שלח לי אז תמונות משם והמבט על ג'וניה ואני רד רציתי שיגיע במועד ללידה.
איזה חלום!
פוסט מסקרן ממש!!!
ינינה רק ראיתי לבנון ומייד התחברתי. לאחרונה ראיתי שני פרקים בזום על לבנון לרבות מסלול מעגלי והתאהבתי בנופיה, באנשיה בדיוק כמו פיבי. אהבתי את הצילומים ששיבצת והתיאורים מנקודת מבטה. מחכה לרגע שנוכל לנסוע ברכב לשכנתנו מצפון. החיבור שלי ללבנון לג'וניה כשרפי שירת שם במילואים ואני הייתי צריכה ללדת את בתי הקטנה 1984. הוא שלח לי אז תמונות משם והמבט על ג'וניה ואני רד רציתי שיגיע במועד ללידה.
תודה רבה רחל! אני מאחלת לך, לרפי ולבת חופשה משפחתית מפנקת בגוניה.
יופי של פוסט! סיפורים ומראות של לבנון מחזירים אותי למלחמת לבנון הראשונה, כשאבא שלי חזר מהמלחמה עם סיפורים ותמונות. לפני כמה שנים, שכנים אמריקאים יהודים (שהיו ברילוקיישן באמסטרדם) נסעו לביירות בעניני עבודה וחזרו מלאי התפעלות וסיפורים, כמו פיבי. הלוואי ויום יבוא ונוכל לטייל בכל המדינות השכנות.
תודה ענבל. אני לגמרי בעד טיול סובב מזה"ת
מהפוסט שלך לאלוהי הדיפלומטיה
תודה ! אהבתי את ההגדרה שלך – אלוהי הדיפלומטיה.
תודה! פוסט משובח ומיוחד!! תמיד שאני בצפון באיזור הגבול אני מנסה לדמיין מה קורה בהמשך. הלוואי ומתישהו זה יהיה ישים.
תודה רבה טלי! גם אני מדמיינת את זה. הלוואי
איזה פוסט מקורי ינינה. אני מאמינה שיום אחד יהיה שלום גם עם לבנון ונוכל לבקר בה בביטחה.
תודה מיכל ! גם אני.
פוסט מרתק ומקורי, נראה מקום מאד אותנטי, אני בטוחה שאהנה לצלם שם. הלוואי ונוכל לטייל שם יום אחד….
תודה רבה שרי – אני בטוחה שאפשר לעשות שם טיול צילום נהדר!
פוסט מרתק ומיוחד. בזמנו דובר על כך שחיפה ובירות מאד דומות במבנה הטופוגרפי ובמראה…
מקווה שאזכה יום אחד להיווכח באופן אישי. תודה רבה על השיתוף!
תודה שירלי! ראיתיב אמת כמה תמונות של בירות ממבט על – והן כ"כ זמכירות זו את זו- גם בירות ישובת על מעיל לשון יבשה הסמוכה למפרץ. מאחלת לשתי הערים האלה להיות ":ערים תאומות"
ינינה, איזה פוסט לפנתאון!
הכי מקורי שקראתי זה זמן רב.
כולי קנאה בפיבי על האופציה ועל זה שהיא יכולה לבקר את השכנים שלנו. אני כ"כ מקווה שהילדים שלנו (אם לא אנחנו) יוכלו לטייל בגבולות פתוחים, ממש כמו באירופה. ההיגיון אומר שזה מה שצריך לקרות.
ממש מרתק ומסקרן אותי להציץ לצד השני, בטוחה שגם הם באותה תחושה.
תודה על הפתח שפחתחת כאן, אני חושבת שיש לו הרבה משמעות.
תודה ענבל על תגובה מפרגנת ומחממת לב. בכל פעם שיצא לי לפגוש מחוץ לישראל אנשים ממדינות שאיו לנו יחסים דיפלומטיים איתם ,תמיד הם גילו סקרנות על ישראל וצער על המצב הפוליטי.
פוסט תקווה. אולי הפוסט עם הכי הרבה תקווה שקראתי מזה חודשים רבים. לבנון, שאני עוד זוכרת איך הוגדרה כ"שוויץ של המזרח התיכון" עניינה אותי מאז ומתמיד. והפנטזיה שניתן יהיה יום אחד, פשוט להכנס אל מאחורי ההגה ולתת קפיצה לבקר את השכנים, תמיד בערה בי.
בכל מקרה, כדי להעצים את התקווה הזו, אני שומרת את ההמלצות – מי יודע, אולי עוד יבוא היום…
תודה על זהרורי אור יפהפיים של תקווה.
תודה רבה ניני! אני חולקת איתך את הפנטזיה. מקווה שנוכל להגשימה.