ביקור הרצל בירושלים

הרצל ביקר בארץ ישראל רק פעם אחת. הוא הגיע במטרה לפגוש את קיסר גרמניה וילהלם השני, ולבקש ממנו לתמוך בתכניתו של הרצל למדינה ליהודים. העובדות ההיסטוריות הן אולי יבשות מעט. הרצל שהה בארץ הקודש עשרה ימים, במהלכן ביקר ביפו, ירושלים, רחובות וראשל"צ. אבל אם מחטטים ביומנים ובעיתונים מאותה התקופה מתגלים פרטים אינטימיים מענינים. נראה שהדברים אולי היו שונים ממה שחשבנו. שחזור ביקור הרצל בירושלים עם ד"ר דוד גורביץ היה מרתק ומרגש במיוחד. מתוך קטעי יומנים שכתבו הרצל, חבריו למשלחת ואישי ציבור דאז מצטט לנו דוד בכשרון תיאטרלי תיאורים ציוריים ולעיתים מפתיעים. לנגד עינינו מצטיירת תמונה חיה של אופי החיים בא"י של תחילת המאה, הקשיים הבירוקרטיים והפיזיים של המסע, לצד התקוות והתרשמות מהארץ שתהיה לביתם של היהודים. משהו ממה שחווינו בטיול בעקבות ביקור הרצל בירושלים אני רוצה לחלוק אתכם כאן. 

רקע לנסיעה

השנה היא 1898 תנועת הציונות נמצאת בחיתוליה. הקונגרס הציוני התכנס לראשונה רק לפני שנה. ד"ר תיאודור הרצל או בשמו העברי – בנימין זאב הרצל, הוא מנהיג צעיר ועדיין לא מוכר בקרב העולם היהודי.  הרצל נולד למשפחה יהודית משכילה ומעורה בחברה בבודפשט האוסטרו-הונגרית. המשפחה עברה לוינה, כדי לאפשר להרצל הצעיר ללמוד באוניברסיטה טובה. במשך מרבית חייו הבוגרים האמין הרצל כי על היהודים להתערות בחברה. אך משפט דרייפוס הפך את השקפתו על פיה. הוא נשלח מטעם העיתון בו עבד לסקר את המשפט. עלילת השוא בה הואשם דרייפוס והאווירה רווית האנטישמיות של פריז שכנעו אותו, שהעם היהודי זקוק לבית. בספרו "מדינת היהודים " פרש תוכנית מפורטת לחזרת העם היהודי לארצו. הרצל דגל בציונות מדינית, כלומר לפעול בדרך מדינית לקבלת הכרה בזכות להקמת מדינה יהודית.
בימים אלה א"י נתונה בשליטתה של האמיפריה העות'מנית המתפוררת. הקיסר הגרמני וילהלם השני הוא בעל הברית החזק והטוב ביותר של הסולטן. הרצל קיווה שאם יצליח לשכנע את הקיסר לתמוך בהצעה להקמת בית ליהודים, הקיסר יוכל לסייע בהשתדלות אצל הסולטן.

חברי המשלחת של הרצל במסע לארץ ישראל

המשלחת כוללת חמישה אנשים. בנימין זאב הרצל, הוגה רעיון המסע ויו"ר ההסתדרות הציונית. דוד וולפסון עזורו הנאמן. ד"ר מקס בודנהיימר, הגרמני היחיד במשלחת ומנהיג תנועת הציונות בגרמניה.  ד"ר מוריץ שנירר, ששימש כרופא המשלחת ויוסף זיידנר המהנדס שתפקידו היה להווכח ולהוכיח, שאכן בשממה הזו ניתן להקים מדינה. 

כעיתונאי מודע הרצל היטב לחשיבות של תיעוד המסע בכתב ובתמונות. הרצל ניהל יומן ובו תיעד את המסע שלו.  המסע שלו היה הבסיס לספרו  "אלטנוילנד ", שבתרגומו הראשון לעברית נקרא "תל אביב". במהלך המסע צולמו תמונות שחלקן הותירו את חותמן בהיסטוריה. אחרות מוכרות פחות, אבל מהן ניתן ללמוד לא מעט על תנאי המסע ותלאותיו של הרצל בארץ הקודש. 

מסע הקיסר בארץ הקודש

הקיסר וילהלם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה הגיעו לא"י כדי לחנוך את הכנסית הגואל בירושלים. בשלהי האימפריה העות'מנית, המעצמות הגדולות ניסו לקנות להן אחיזה בירושלים ובארץ הקודש. ירושלים נמלאה כנסיות, בתי חולים ואכסניות צלינים השייכות למדינות שנות. הקיסר הוא בן בריתו החשוב ביותר של הסולטן, ולכן יתקבל בכבוד מלכים. תכנית המסע שלו אורגנה על ידי משרד הנסיעות תומס קוק ובניו, וכללה גם ביקור במושבות הטמפלרים בארץ.  לא"י הוא הגיע לנמל חיפה, שם לכבודו הטמפלרים הקימו רציף. המקורות השונים מתארים את ההכנות הרבות לביקורו של הקיסר בארץ.  נבנו שלושה גשרים על נחלים בתוואי הדרך מחיפה ליפו : אלכסנדר, תנינים וירקון.  דגלי הקיסרות והאימפריה העותמנית נתלו בכל מקום.  הקיסר רואה בעצמו צליין ממשיך מורשת הצלבנים, ולכן רוכב על סוסו לאורך כל המסע. הקיסרית נוסעת בכרכרה. לכל מקום שמגיע הקיסר מתקהלים תושבי הכפרים והעיירות. לכבודו מתקיימות קבלות פנים וחגיגות. הגדילו לעשות בני הכפר אבו גוש שיצאו על סוסיהם והתחרו לפניו.

הרצל מגיע לנמל יפו 

הרצל וחבריו מגיעים אל נמל יפו על סיפונה של ספינה מאלכסנדריה. על סיפונה – פשוטו כמשמעו. כפי שניתן לראות מהצילום שצילם צלם לא ידוע – הרצל יושב בישיבה מזרחית על רצפת הסיפון. התאריך הוא 25 באוקטובר, לכאורה סתו, אבל גל חום נוראי פוקד את הארץ.

נמל יפו של אותם ימים היה שער הכניסה אל הארץ. אבל הכניסה נרכשת ביסורים. נמל יפו היה לא יותר ממעגן ושבו עגנו סירות. הקרקע הסלעית ליד חוף יפו מנעה מספינות גדולות להתקרב. כשנצפתה ספינה באופק, יצאו בסירות קטנות הסבלים והעמיסו על ספינותיהם מטלטלין ואנשים להביאם לחוף. העמיסו היא מילה מעודנת. תיבות המסע והשקים הושלכו מהספינה אל הסירה ולעיתים גם נפלו למים. אמנם האנשים הורדו בזהירות מה, אבל קרה שאדם טבל לפני כניסתו אל ארץ הקודש. הרצל ומשלחתו צלחו את קשיי הירידה אל החוף ונכנסו אל הארץ בעזרתו של פקיד גרמני, שהרצל איתר, וביקש ממנו לאפשר מעבר מהיר "לאדונים עם כובעי השעם" אל א"י. 

אנחנו נעמדים בצילו של סביל אבו נבוט כדי לשמוע על חוויותיו של הרצל ביפו. סבילים הוקמו לאורך הדרכים באימפריה העותמנית, כדי לאפשר להולכים להצטייד במים. מלבד הסביל קיבלו את פניו של הרצל שוק, אנשים רבים וחום . " שוב עוני וסבל וחום בצבעים עליזים, אנדרלמוסיה"  כותב הרצל ביומנו.  ביפו של הרצל לא היה עדין שעון, אבל כיכר היתה ולידה הקישלה : מחנה צבאי ובית כלא תורכי, שהיום הפך למלון בוטיק.  מצידה השני של הכיכר יצא רחוב האוורד ובהמשכו רחוב בוטרוס. כיום זהו רחוב רזיאל. 

הווארד ובוטרוסהיו בעלי נכסים כה רבים, עד כי קטעי הרחוב נקראו בשמם. הווארד , עשיר לבנוני, שלטובת עסקיו שינה שמו מעוואד , והיה בעלים של מלון נאה ביפו והאכסניה שלימים הפכה למנזר לטרון. הרצל ופמליתו העדיפו להתמקום במלון יהודי הנמצא ברחוב בוטרוס – מלון פלשתינה.לצערינו ממבנה המלון לא נותר דבר.

הרצל שוהה מספר ימים ביפו וממנה יוצא לביקור במקווה ישראל, בראשל"צ וברחובות, מושבות המנוהלות על ידי פקידי הברון רוטשילד. אם תגיעו לביקור במוזיאון בראשון לציון תוכלו להתרשם מהחיים במושבה באותה תקופה. מיפו יוצא הרצל גם לביקור במקווה ישראל.

ביקור הרצל במקווה ישראל

מקווה ישראל נמצא על הדרך הראשית לירושלים. אנשי מקוה ישראל מכינים קבלת פנים לקיסר. למקוה ישראל מגיעים גם אנשי המושבות כדי לצפות בקיסר.  למעשה כל הדרך מיפו מלאה באנשים הממתינים לצפות בקיסר – בכל זאת סלבריטי המגיע לא"י. גם הרצל מחליט להגיע למקום ולהמתין אף הוא לקיסר.

ענני אבק וערב רב של קבצנים, אנשים, נשים וטף צועדים סימן את התקרבותו של הקיסר. פרשים בוסנים עם רובים בעלי מראה מאיים מכתרים את הקיסר לשמרו. העומדים ליד השדות והשער של מקווה שיראל החלו לשיר את ההמנון הקיסרי של גרמניה : פקידים, צעירים עם מחרשות, אנשי המושבות – כולם עומדים ושרים בגרמנית. לפתע, מזהה הקיסר את הרצל העומד בקצה השדה, וקרב אליו עם סוסו.

הרצל כותב " עמדתי ליד אחת המחרשות, הסרתי את כובע השעם. הקיסר זיהה אותי ועצר." הקיסר התענין בשלומו של הרצל ובנסיעה, והודה שחם לו בא"י מאוד. ואז עברו לפטפט בעניין המים.

האנשים במקווה ישראל נדהמו. חלקם אפילו סרבו להאמין שזה אכן הקיסר. וולפסון התקין שני צילומים מהמחזה על לוח צילום. אחז אותם אל ליבו ואמר,שלא ימכור אותם בעד שום הון שבעולם.אבל כשחזרו למלונם ופתחו לוחות – אבוי. לוח אחד מקולקל ובשני רק רגלו של הרצל בתמונה. נמצא פתרון. הרצל תולם על גג המלון, ותמונתו שולבה אל תוך תמונת הקיסר על הסוס.  "תמונה שווה אלף מילים " הרצל ידע זאת כבר אז. התמונה העלתה את הציונות לאותה ליגה של התנועות האחרות.

ניתן לבקר במבנים ההיסטורים של מקווה ישראל (לא בשבת)

ביקור הרצל בירושלים – מה שהשתבש ומה שלא

ברכבת לירושלים 

הרצל עולה לירושלים ברכבת, היוצאת מהתחנה ביפו. בימים כתיקונם שש שעות הנסיעה ברכבת יכולות להיות נעימות. בוודאי עדיפות על נסיעה של יומיים בכרכרה.

אבל בעת ביקורו של הרצל גל חום כבד. הרכבת דחוסה נוסעים ומחניקה. הרצל מגיע לירושלים קודח מחום ובקושי עומד על רגליו. לחרדתה של המשלחת הרכבת מאחרת ובהגיעה לירושלים כבר נכנסת השבת. הרצל נאלץ לוותר על נסיעה בעגלה למלונו. הוא הולך ברגל, נתמך בשני צידיו על ידיד ידידו, את כל הדרך מתחנת הרכבת, במעלה הכביש אל רחוב הנביאים אל מלונו.  בתמונה ניתן לראות את הדרך שהיה על הרצל לעבור. יום לאחר מכן עבר בה גם הקיסר.

לילה לא שקט במלון

כשמגיעים חברי המשלחת אל מלון קמיניץ ברחוב הנביאים, הם מגלים שלא תמו תלאותיהם. מנהל המלון מסר את חדריהם, שהוזמנו מבעוד מועד. כשאחרו הרצל ופמליתו להגיע חשב בעל הבית שהם כבר לא יגיעו. מבנה המלון עדיין קיים, וחדריו הפכו לדירות מגורים של משפחות. אנחנו הולכים לבקר בו. המדריך שלנו מראה על המדרגות ומספר בשפתו הציורית "הרצל, עייף, חולה וקודח התישב על המדרגות, והליט פניו בידיו. הוא נראה כאילו נושא את כל סבל אלפים שנות גלות  על כתפיו". תשמעו, רחמי עליו פשוט נכמרו.

עניין המלון הוא צרה צרורה. כל מלונות העיר מלאים בכתבים, תיירים ובעלי עניין. למצוא חדר הוא עניין לא פשוט. הרצל החולה והקודם שוכן בחדר הבליארד. רופא המשלחת הסתגר איתו בחדר, שמר את שנתו, מרח גופו בכוהל והאכילו אבקת כינין. חברי המשלחת חששו מאוד לחייו של הרצל.  

למחרת בצהרים יצאו חברי המשלחת לחפש מלון אחר. והעיר כולה כמרקחה ממתינה לבואו של הקיסר. מקס בודנהיימרפגש את יונס מרקס בן ארצו בעיר, ושאל האם יוכל לארח את המשלחת בביתו. תחילה סרב יונס ואמר "אני רוצה לראות את הקיסר ובכלל , אני צריך לשאול את אישתי". בהמשך נתרצה, שאל את אישתו והיא הסכימה. את הימים הנותרים בילה הרצל כאורח בביתו של  בממילא. הרצל ופמליתו, עברו לביתו במוצ"ש , ושלמו את תמורת האירוח בכסף מלא. 

את ביתו של מרקס תוכלו לזהות בקלות בממילא – זה הבית שעל אבניו רשומים ספרות ובו שוכן ביתה הפקה cafecafe. הספרות שמשו להעתקתו למפלס רחוב ממליא ממפלס נמוך יותר כדי לשמרו.

הרצל מתרשם מהעיר העתיקה

הרצל החלים. כעבור יממה כבר הרגיש טוב יותר. בעודו ממתין לפגישה המיוחלת עם הקיסר, הוא סייר בעיר העתיקה ובתצפית מהר הזיתים.  

לכבוד בואו של הקיסר ירושלים צוחצחה ונוקתה. מבני השוק סוידו והותקנה תאורה בעיר. על מנת ונפרץ מעבר בחומה. העיר העתיקה אמנם עברה שדרוג לקראת בואו של הקיסר, אבל סבך הסימטאות, קבצני העיר והרוכלים היושבים בשערי העיר והצמודים לחומותיה, ילדים מלוכלכים מתרוצצים, והחום הנורא לא השאירו עליו רושם טוב. הרצל כותב ביומנו : "אם אזכרך ירושלים בימים הבאים, לא אתענג על זכרך. משקע מעופש של שנים של חדלון. .. קנאות אפלה" אבל הרצל לא נואש. יש לו חזון לעיר, הוא מתכנן להקים שכונות חדשות ומודרנית.

הרצל ביקר בכותל. רחבת התפילה היתה סימטה צרה, שהפרידה בין הכותל לשכונת המוגרבים. בסימטה בתפללו נשים וגברים ללא מחיצה. הרצל כתב על הכותל: "לא קם בי רגש עמוק מול הקבצנות העלובה הרוגשת שם" בויה דולורוזה עברו במהרה, כיוון שהזהירו אותם, שלא בטוח שם ליהודים. ידידו מנעו ממנו להכנס לכנסית הקבר והמסגד. הרצל אמר : "לא אירא את כל הקנאים "

מפגש עם הקיסר

כשהגיע הרצל לירושלים, שלח הודעה לקונסול גרמניה, שהוא ממתין לזימון מהקיסר. ההמתנה מורטת עצבים. הקיסר עתיד לנסוע ליריחו ליומים וחברי המשלחת תוהים מתי ואם בכלל יקבל את פניהם. "מי יודע אילו תככים בינלאומיים מרחפים על ראשינו" כותב הרצל ביומנו. עקב החום הנורא, הקיסר מחליט לוותר על הנסיעה ליריחו ומחליט לקבל את הרצל.

המחנה של הקיסר ממוקם בקצה רחוב הנביאים, הרחוב הדיפלומטי והאלגנטי של העיר, בו התגוררו הקונסולים, והיו בו מספר בתי חולים. מחנה הקיסר היה מחנה אוהלים, ששיכן את הקיסר ואת פמליתו. יכלו להכנס רק בעלי מטבע ועליו "pass to imperial camp" שהונפק על ידי טומס קוק ובניו .

הרצל מגיע פעמיים למחנה הקיסר. תחילה הוא נשלח לפגוש את המזכיר השני. הרצל כותב : "נסענו אל אוהלי הקיסר. פקיד כזה צעיר ומכיר בערכו הרב קיבל בקורטוב יוהרה. התישב בגדלות בכסאו, הרכיב את רגליו זו מעל זו, והראה לי את נאומי המתוקן" . בנוסח שהוגש היו הרבה מקומות שעליו עבר עפרון." את אלה יש למחוק" דרש המזכיר וביקש שיגישו לו את הנוסח המתוקן יחד עם הנוסח המצונזר..

הראיון נקבע ליום למחרת.

ביומנו מתאר הרצל את ההכנות לראיון. מהומת בוקר של התלבשות והתארגנות שכללה חיפוש צילינדר לאחד מחברי המשלחת, ענידת חפתים וחיפוש כרכרה, כי לראיון עם הקיסר יש להגיע בצורה מכובדת.

הקיסר חיכה למשלחת במדים. הרצל נאלץ להקריא מהניר את הנאום המתוקן, שלא כלל אף אזכור של אוטונומיה או ניהול עצמי. הקיסר ענה שהדברים ענינו אותו, אבל צריך לבדוק את העניין לעומק. "ראיתי מה אפשר לעשות מארתכם. בארץ יש מקום לכולם. צריך מים וצל. תנועתכם טומנת בחובה רעיון טוב. נדרש כסף כדי לממש, וכסף יש לכם די והותר."

הרצל סיכם "הוא לא אמר כן, והוא לא אמר לא"

הרצל נוטע עץ במוצא

סיור ביקור הרצל בירושלים מתקיים במוצא. את אחר הצהרים הפנוי לאחר המפגש עם הקיסר קיבל הרצל את הזמנתו של האיכר שמואל ברוזה וניאות לרכב עמו על סוס אל נחלתו שבמוצא. בשנות ה70 וה80 של המאה ה19 החלו יהודים מהישוב הישן לקנות אדמות במטרה לחיות חיים חקלאיים בא"י. הם עבדו את אדמותיהם בעזרת פועלים ערבים. עד אז מרבית היהודים התקיימו מכספי החלוקה. כך הוקמה המושבה מוצא. 

תוואי הדרך לירושלים עבר ליד המושבה. הרצל מתרשם "מושבה בנוף יפה". במהלך הביקור מראה לו ברוזה את חלקתו ומתלונן על הקשיים הרבים, למשל שצבאים אוכלים את ענביו הצעירים. הרצל נוטע עץ ברוש. בטעות חושב אותו לארז. וולפסון נוטע תמר. עץ הברוש של הרצל הפך לאתר עליה לרגל. אנשים שעלו לירושלים עצרו ליד העץ להצטלם למזכרת.

עץ הברוש של הרצל נגדע ב1915 על ידי חאג' אמין אל חוסייני, בעת אי השקט ששרר כאן עם התקדמות הבריטים בכיבוש הארץ.  הגדם שומר, ולאחר קום המדינה החלו מסורת של נטיעת עצים על ידי נשיאי המדינה. 

גם אנחנו חידשנו מסורת והצטלמנו ליד הגדם של העץ. 

• כדי לבקר בשדרת הנשיאים, יש לנסוע לקצה רחוב ארזה במוצא. השדרה נמצאת מאחורי המבנה ההיסטורי של בית ההבראה. יש לרדת במדרגות.

סוף דבר – כך מסתיים ביקור הרצל בירושלים

כשחוזר הרצל מהביקר במוצא החבורה מזדרשת לארוז.  הםרוצים לצאת מירושלים ברכבת הבוקר ליפו. הרצל רוצה לעזוב את א"י במהירות האפשרית. הוא חושש לחייו. ביפו מתקשה החבורה למצוא ספינת נוסעים שמפליגה לאלכסנדריה, ממנה ימשיכו לאירופה. לאחר בדיקות ותחינות נמצא להרצל וחבורתו ספינת תפוזים אנגלית בשם דנדי. התמונה האחרונה שמצולמת במסע הזה היא תמונתו של הרצל הישן על סיפונה של ספינת התפוזים. 

הרצל מסכם ביומנו "כאשר תקום פעם מדינת היהודים, יראה הכל זעיר ומובן מאליו, אבל אולי ימצא הסטוריון שיזכור איך עיתונאי יהודי הפך סמרטוט לדגל…". ואכן ההסטוריון הזה נמצא והוא דו"ר דוד גורביץ, שלקח אותנו למסע מרגש בעקבות הרצל בארץ ישראל. 

ביקור הרצל בירושלים – מידע נוסף

המלצה חמה להצטרף לקבוצת הפייסבוק של דוד בה הוא מפרסם מידע מעניין על היסטוריה של ישראל וירושלים, ולקבוצת ווטסאפ הטיולים למידע על טיולים .

• מידע מעניין על התכנית של הרצל אפשר למצוא בארכיון הציוני.
• עוד על האתרים בירושלים בהם ביקר הרצל, ניתן לקרוא באתר מט"ח
• מבחר מכתבי הרצל ובהם הספר "אלטנוילנד", מסות, מחזורת וסיפורים אפשר למצוא באתר פרויקט בן יהודה
• לאורך כל המסע שלו , שלח הרצל גלויות לביתו פאולינה. הגלויות שמורות בספריה הלאומית.
• עוד על הרצל, חייו ופועלו אפשר ללמוד בביקור במרכז הרצל וגם לקרוא על המסע שלו
• כידוע, ילדיו של הרצל ונכדו היחדי אינם בחיים. אבל ביננינו חיים קרובי משפחתו. הסידרה התיעודית ההרצלים, עוסקת בקשר שלהם להרצל ומגלה פרטים מענינים.