יומיים ראשונים של טרק לנגטנג – ציפיות, אכזבות והפתעות.

יומיים ראשונים של טרק לנגטנג הם ימי הסתגלות: לגובה, לתוואי ההליכה, לרמת המגורים והאוכל, למדריך שלנו ולצוות. ההליכה לאורך נהר לנגטנג הצלול והשוצף. קול זרימת המים הוא הפסקול המלוה אותנו ביום ובלילה. הפסגות המושלגות של שמורת לנטנג מרחיבות את ליבי – הנוף האהוב עלי.

• יום 1 – מדומן אל במבו
• יום 2 – מבמבו אל גודה טבלה
• מפת המסלול ליומיים הראשונים
• תובנות וטיפים מהיומיים הראשונים לטרק

טרק לנגטנג – יום 1 – מדומן לבמבו

לאחר שמרבית היום עבר בנסיעה, את השעות הנותרות עד לשקיעה אנחנו מנצלים לעלות קצת בגובה, לתרגל הליכה ולהזכר איך זה כשהנשימה נעצרת ממאמץ וגם מהיופי.

• התחלה : דומן ( Dohman ) – 1670 מ' , סיום במבו (Bamboo ) 2020 מ.
• מרחק: 5 ק"מ
• זמן: 2.5 הליכה
• לבוש: נעלים קלות, חולצה קצרה, מכנסי טרקים דקים ושכבה עבה של חומר נגד יתושים (התפרצות של דנגי)

את הטרק שלנו אנחנו מתחילים דווקא בהתבוננות במעשי האדם הכובש את הטבע.

את הקטע האחרון של הנסיעה בג'יפים עשינו בשוליו של אתר בנית סכר גדול: משאיות, מחפרונים, הרבה בטון וברזלים חשופים. "לכאן יסיטו את הנהר כדי להפיק ממנו חשמל " מסביר לנו המדריך, ומחווה אל עבר פתח עצום של מנהרה תוך ההר. כשאנחנו יורדים מהג'יפים יש לנו הזדמנות להציץ אל עבר נהר לנגטנג, הנהר שיוסט. עוצמתו אדירה וזרימתו מהירה.

בין הברזלים והבטון – פועלים, בקסדותיהן הצהובות. הם עובדים לאט.אנחנו עומדים בשולי המגורים שלהם : בקתות העשויות מלוחות גליים של מתכת. כביסה תלויה ליבוש. מגפים מולבשות על ברזלים אל מול ההרים המושלגים. אם לרגע עולה מחשבה מתיפיפת על הרס הטבע בידי האדם, בעוד מספר שעות היא תגורש ממוחי על ידי מנורה עלובה מהבהבת ואי היכולת לטעון סוללות.

ההליכה שלנו סמוך למי התכלת של נהר לנגטנג השוצף והאדיר. מסביבינו יער טרופי, המספק המון פינות חמד להציץ עליהם. מדי פעם מבעד לצמחיה ולעצים מתגלים ההרים המושלגים, שהולכים ומוורידים. את כל ההליכה שלנו אנחנו עושים בצל. העמק מוקף מדרונות תלולים.

הליכה קצרה במעלה השביל ואני כבר מתחילה להתנשף. זה נמוך מכדי להאשם את האויר בדלילות חמצנו. אני פשוט לא בכושר. ואם נודה על האמת, אני סוחבת על גופי כמה ק"ג עודפים שצברתי במהלך הקורונה. מאיטה מעט את הקצב. עוצרת רגע לשאיפת אויר. לא כמשנה כמה פעמים טירקתי בעבר, תמיד אני צריכה יום יומיים – כדי להסתגל לקצב הנכון לי לטרק הנוכחי.

לאחר כשעה הליכה אנחנו מגיעים לצבר בקתות. על קירות הבקתות רשימת השירותים של המקום : וייפי חינם, מקלחת מים חמים,אוכל נפלי, סיני, קוריאני,איטלקי וישראלי. על קיר הבקתה שלט ענק ובו ציטוט מטריפ אדויזר : "לאחר טבילה במעינות ,רגלי הדואבות הרגישו כחדשות!" התפארות בשלטים -יש, אבל מעינות חמים -אין. מתברר שברעידת האדמה של 2015, נסתמו המעינות ובזה נסתמה פרנסתם של בעלי המקום. בגדי הרחצה והמגבות שהבאנו איתנו, נשארים יבשים בתיקנו. הכימאי, חובב המעינות החמים, מתאכזב פעמיים. לא רק שאין מעינות חמים, בעל הסוכנות הטרקים אפילו לא ידע מכך!

אנחנו מקפלים את אכזבתינו, וממשיכים לצעוד במעלה השביל.

כמעט עם אור אחרון אנחנו מגיעים למקום הלינה שלנו בבמבו. התנאים בבמבו עלובים. השירותים היחידים בכל המתחם הם שירותי בול פגיעה בתוך פחון וכך גם המקלחת.  החדר הוא אינו אלא צריף עץ ובו שתי מיטות. אי אפשר לטעון מכשירי חשמל בלילה, וגם המנורה היחידה בחדר- נכבית מוקדם. החשמל במקום נאגר במשך היום מפאנלים סולרים. כשמתרוקנת הסוללה- נגמר החשמל.

 אבל השקיעה נחמדה. 

והאוכל בכלל לא רע.

וחדר האוכל מחומם ונעים. אנחנו יושבים מתחממים מסביב לתנור, נהנים מכוסות תה של אחרי ארוחת הערב. לפתע קולות רמים ופנסים מהבהבים מפירים את השקט. חבורה גדולה ורעשנית של צעירים נפאלים נדחסת מתנשפת מבעד לדלת חדר האוכל. הכל בסדר ? אנחנו קצת נבהלים , מה קרה? . הם בסדר. רק קר להם, והם עייפים. מאוחר יותר אחרי שהם יתארגנו בחדרם, יתקלחו וישבו לאכול, ויספרו לנו קורותיהם. הם הלכו את מרבית הדרך שאנחנו עשינו – בחושך. היתה בעיה בהסעה.

בלילה הזה אני לא ישנה טוב: שינויי הזמן, עייפות, שינה מוקדמת מדי. כשאני מתעוררת באמצע הלילה ויוצאת לשירותים מתגלה לעיני כל היופי של מליון כוכבים. שעה ארוכה אני יושבת על מפתן חדרי, עטופה בשמיכה, ומתבוננת אל תוך הכוכבים. מי אמר שאין טוב בחושך ?

ויהי ערב ויהי בוקר – טרק לנגטנג יום 1.

טרק לנגטנג יום 2 – מבמבו לגודטבלה

יום יפהפה ומגוון מבחינת נוף, שבו אנחנו מתחילים ביער, חוצים מים סוערים על גשרים, פוגשים לראשונה שלכת ומגיעים אל עמקים רחבי ידיים. יום קשוח למדי בעיקר בגלל עליות רציפות.

• התחלה : במבו (Bamboo ) 2020 מ. סיום: גודה טבלה Ghodatabela ) 2970 )
• מרחק: 10.6 ק"מ. עליה מצטברת של 1200מטר. ירידה כ250מ.
• זמן: 8 שעות, כולל הפסקת צהריים ארוכה.
• לבוש: נעלי טרקים, חולצה קצרה, מכנסי טרקים דקים. בבוקר מתחילה עם פליז דק.

אני מתעוררת לצפות בקו ראשון של אור הצובע את רכס ההרים שממולנו. כשהשמש עולה, המקום שבו ישנו, אינו נראה נורא כל כך. אנחנו מתכוונים לצאת מוקשם, כי לפנינו יום ארוך. בעודנו מתכנסים לארוחת הבוקר, חבורת הצעירים עם תרמיליהם על גבם, מנופפים לנו לשלום ויוצאים אל הדרך.

הליכה קצרה ואנחנו מגיעים אל פינת חמד – פלג שוצף וגשר עץ קטן. ממשיכים עוד בהליכה, ומגיעים אל עוד גשר. הפעם הוא גשר תלוי .

אחרי הגשר מתחילים בעליה, שתחילה מובילה אותנו אל תוך יער, ואחר כך ממשיכה וממשיכה. ההליכה המאומצת גורמת לנו להתפשט מבגדינו, להשאר בחולצות קצרות. כשעוצרים – מתעטפים בפליז. בדרך עוברים ליד דוכן שהגברת הסורגת עומדת לידו וסורגת – בארבע מסרגות. הדברים יפהפיים. אני מצלמת ושולת הביתה – מי רוצה כובע? מי רוצה גרביים ?  נחמד, שמרחוק מלוות אותנו הפסגות המושלגות.

רוב היום הוא הליכה לאורך הנהר לנגטאנג, שמתחיל מטיבט. הנהר עצום וגם היובלים שלו. בשלב מסויים מתחיל להציץ הלנגטנג לירונג. ההר שעל שמו נקרא כל העמק הזה , והוא מתמר עד מעל ל7000 מטרים. אנחנו מצליחים לראות כוורות של דבורי בר וקופים. יש בשמורה בעלי חיים רבים ובכללם אפילו פנדה אדומה, אבל הסיכוי לראות אותם קטן.  החלק הראשון של היום הוא עליה ממש קורעת. עולים ועולים וזה לא נגמר. כמעט שעה של עליה בלתי פוסקת, בה עולים 400 מטר. הנה כאן קוף שפגשנו על הדרך..

פה ושם מתחילה השלכת ומוסיפה הבזקי זהב לנוף. אור הבוקר עדין ויפהפה, והלחות באויר – מוסיפה לרוגע. ממשיכים בתוך היער הקריר עד שמגיעים לשמש. השמש עלתה. אנחנו עלינו. עד שנפגשים. כמה נעים המפגש הזה.היא מחממת, מאפשרת להתפשט משכבות. היא מכניסה עומק ודרמטיות ליער שבתוכו אנחנו צועדים.

עם העליה – מתעצמת השלכת. תחילה בכתמים בודדים. ככל שעולים היא מתגברת. מכסה עצים שלמים, מגוונת בצבעיה מהעבר השני של הנחל. פוגשים פירות לא מוכרים. יפהפיים. אבל כמובן שלא מעיזים לטעום.

מדי פעם, מהיער אנחנו יוצאים אל קרחות יער. כל יציאה כזאת מבחינתי משובבת נפש. אמנם יער ירוק, עטור טחבים הוא יופי – אבל אני ממש מעדיפה שטח פתוח.

לקראת הצהריים אנחנו מגיעים אל עמק רחב ידיים ושטוח, שבו הנהר מעט מזרימתו. בגדה ממול שלכת יפה ולפנינו מציץ הלאנטאנג המושלג. ריברסייד Riverside נקרא המקום ואין שם טוב ממנו. אנחנו ישובים לאכול, את המנה הכי פופולרית- הדאל באהט – אורז עם עדשים. פוגשים את החבורה הצעירה. פשטו בגדיהם בשמש. חלקם אפילו העזו להכנס למים. נחו, אכלו ועכשיו ממשיכים הלאה.

ריבר סייד – הוא בערך חצי הגובה שאנחנו עולים. ועלינו להמשיך הלאה. לשמחתי מכאן והלאה העליה מתונה יותר, והנופים רחבים ופתוחים. אני צריכה לעצור את עצמי כדי לא לצלם על כל צעד ושעל.

כשהכימאי ואני מגיעים אל הגסט האוס בשם lovely guesthouse, חברינו לטרק כבר יושבים בשמש ומתחממים. גם הפורטרים נפטרו ממשאם חלצו נעליהם ומרוכזים בסלולרי שלהם. המדריך מחייך אלינו וזיק של שובבות בעיניו: Welcome to the lovely guesthouse ועם חיוך הוא ממשיך בסיור:

here is a lovely dining room to eat a lovely dinner and lovely rooms and lovely toilets.

הוא פותח דלת עץ קטנה המובילה לשירותים נקיים ומבריקים ובהם שירותי בול פגיעה, שמעליו על ארבע רגליים, מושב אסלה. אני פורצת בצחוק, וטופחת על שכמו. אחלה מדריך הגרלנו הפעם! יש לו חוש הומור.

הגסט האוס באמת נחמד. כשאנחנו מגיעים עדיין יש שמש, והיא חודרת מבעד לחלונות אל החדרים. מחלון חדרי נשקף נוף נאה אל עמק רחב הידיים. מישהו טרח ותלה וילונות ואפילו בחר כיסוי מיטה שמח. מכיוון שכאן אין מקלחת, בעל הבית מציע לחמם לנו מים למקלחת – דלי.

הלילה: אחרי מקלחת דלי חמימה, ארוחה טובה ומרחק הליכה נאה – אני ישנה מצויין.

ויהי ערב ויהי בוקר יום 2 לטרק.

מפת המסלול שהלכנו ביומיים הראשונים

טיפים שימושיים ותובנות מהיומיים הראשונים

• השתדלו להגיע למקום הלינה כמה שעות לפני השקיעה. מקלחת, שירותים, התארגנות בחדר – הכל פשוט יותר לאור יום. גם המקומות העלובים נראים פחות עלובים לאור יום.
• נעלי הליכה ושלפוחיות. בטיול האחרון שלי בשוייץ, כשקיבלתי שלפוחיות מהליכה בנעלים שכבר הלכתי בהם הרבה, הבנתי שהבעיה היא ההזעה. הנעלים שעמידות בפני שלג ומים, מונעות גם נידוף הזעה. לכן הבאתי לטיול שני זוגות נעלים: קלות ומנדפות לאיזורים החמים והנמוכים, נעליים עמידות במים – לאיזורים הקרים והגבוהים. פעם ראשונה שלא חזרתי עם שלפוחיות!
• לא חייבים לעשות מקלחת כל יום. מגבונים לחים בהחלט יכולים לעזור בימים כאלה.
• כמה מילים על שירותי בול פגיעה: לא נעים להגיד אבל מי שהופך את השירותים האלה לאיכסה זה התיירים המערבים. הנפאלים שומרים על ניקיון. לא היתה פעם שנכנסתי לשירותים מלוכלכים. יש תמיד דלי ומשפך שבעזרתו שוטפים אחרי השימוש ויש גם מברשת. ויש פח לזרוק בו ניר טואלט.
• אל תשכחו להצטלם! איזה כיף שהמרתוניסט מפרגן לי תמונה.