כשראיתי בתוכנית הסיור החשיפה, שאורגן על ידי לשכת התיירות של מולטאי, פעילות דיג במולטאי עם אלוף דיג המקומי, לא התלהבתי. דיג תמיד נראה לי כפעילות משמימה. כשהגעתי למולטאי, הבנתי שבארץ 300 האגמים, דיג הוא דרך חיים. דיג במולטאי הוא פרנסה, תחביב, בילוי, ואפילו הזדמנות לבונדינג עם הדור הצעיר. אז איך היה הדיג הראשון שלי ? בואו תקראו
כאן בתמונה סיגיטס האלוף, ושותפותי לנסיעה בטעימה ראשונה של חווית הדיג
סביב לאגם – דיג במולטאי
די בסיבוב קטן סביב לאגם במרכז העיר כדי להבין: דיג במולטאי הוא התחביב המקומי. בסיבוב בוקר ליד האגם פגשתי איש שיצא לדיג על כוס קפה, שני שובבים שהטילו חכות (והעלו דגים !) . מהגדה אני צופה בדייג בסירה בתוך האגם. בסיבוב הערב אני פוגשת דייג, שחוזר עם שלל יומו וחולפת על פני חבורת מתבגרים, היושבים עם חכות על בירה וסיגריה. פסל בשם " מגפי הדייג" לא משאיר שום מקום לספק – כאן כולם משוגעים על דיג.
בנהרות והאגמים של ליטא אפשר לדוג מגוון גדול של דגים: שפמנונים, קרפיונים, זאבי מים, טרוטות ואפילו סלמונים בעונת הנדידה. באגמים שונים יש דגים טיפוסיים שונים וחלקם אפילו אנדמיים.כמעט לכל אגם שתגיעו תראו אנשים דגים. אבל זה לא "המערב הפרוע" נושא הדיג מנוהל ויש להצטייד ברשיון.
הצצה למוזיאון דיג במולטאי
הממצאים הראשונים על דיג בליטא מתוארכים לתקופת האבן החדשה, הניאוליתית, שהחלה בערך בשנת 6000 לפני הספירה ונמשכה עד 2000 לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על שימוש ברשתות דיג, חכות ואביזרים נוספים המעידים על פעילות דיג מסודרת במשך תקופה זו. ממצאים ארכיאולוגיים אלו, שנמצאו בעיקר באתרים ליד מקווי מים כמו נהר נריס ואגם ז'ימניס, כוללים כלי אבן ועצם ששימשו להכנת ציוד דיג, ראשי חניתות ושרידי דיג. דיג היה מקור מזון חשוב לאורך ההיסטוריה בליטא.
במרכז האתנוגרפי של מולטאי אפשר ללמוד על חיי הדייגים באיזור. כמו היום גם אז השתמשו במיטב הטכנולוגיה האפשרית. מעבר לרשתות וחכות, אפשר לראות כאן מיני מלכודות שהוכנו מזרדים וחבלים. לכל סוג של דג מלכודת מותאמת. המלכודות הושארו בנהר או באגם עם פתיון, ונבדקו לאחר זמן מה. שיטת דיג נוספת היא דיג בלילה בעזרת מנורות , הדגים נמשכים אל האור ואז אפשר לדוג אותן ברשתות, חכות או חניתות. המוזיאון ממוקם בבית של דייג מהמאה ה19, וכולל גם חדר מגורים מאז. מגניב במיוחד הבנוי ששימש לבישול, אפיה, חימום והמקום הכי שווה בבית לשינה .היערות הסמוכים שמשו חומר גלם לבנית סירות. מרשים במיוחד לראות סירות קאנו, שגולפו כמקשה אחת מתוך גזעים של עץ.
מוזיאון דיג במולטאי – מידע שימושי
- למידע וליצירת קשר
- מוזיאון הדיג הוא קטן, ומרבית המידע בו הוא בליטאית. כדאי לבקש הדרכה מהמקום.
- המוזיאון הוא חלק מהמתחם האתנוגרפי, המציע סדנאות בישול ועבודות מסורתיות. אורך כל סדנה כשעה. מומלץ לשילוב עם מזויאון הדיג.
טיול דיג במולטאי
מביתו של רמונס נשקף נוף מרהיב של אגם בברוסאי ( Bebrusai ) .שביל מטופח עובר דרך חלקת יער קטנה מוביל אל הדשא הירוק על שפת האגם. המראה משרה שלווה. אבל אנחנו לא באנו לכאן כדי להתפעל על הנוף, אלא כדי לעבוד. כלומר לדוג בלב האגם.
האמת היא שלא צריך להרחיק כדי לדוג. סיגיטס חברו, לוקח חכה, כמה פתיונות ומזמין אותנו להתקדם אל קצה מזח העץ. הוא מטיל אל המים אבקת פתיון, מכניס חכתו אל המים ותוך שניות ספורות שולף אותה – ובקציה דג. את קריאות ההתפעלות שלנו הוא מנפנף בידו. אלה הם רק דגי רקק. האתגר הוא לתפוס את הדגים הגדולים באמת, אלה שמסתתרים במעמקי האגם. אליהם פנינו מועדות.
רמונס וסיגיטס מארגנים סיורי דיג. סיגיטוס הוא אלוף דיג מקומי. רמונס חזר זה מכבר משהות של 10 שנים בנורוגיה, בה עסק בבנית בתים. עכשיו הוא עושה לביתו. ליד המזח ממתינות לנו שתי סירות דיג. ארבעתינו מתחלקות בין שתי סירות. אני נשלחת לסירה של רמונס, אלינו אל הסירה שלנו מצטרף בנו גוסטוס. אני מופתעת למראה הסירה. היא שטוחה מלבד ספסל צר ומשוקע, הגה ושני מסכים. בהמשך אני מגלה שהסירה הלא נוחה למראה, כוללת בתוכה את כל חידושי הטכנולוגיה. את הסירה, אגב, רמונס בנה במו ידיו.
אנחנו מצטופפים על הספסל הקטן בסירה. רמונס באמצע ביני ובין שותפתי. בנו מתישב על היכתיים השטוחות. המנוע מופעל ואנחנו שטים אל מרכז האגם. רמונס מדליק את שני המסכים הקטנים שיש לו בסירה. האחד – מראה את תוואי הקרקע של מעמקי האגם ואת נתיב השיט שלנו והשני – זום אין על המתרחש במעמקים. כשאנחנו מתרחקים מספיק מהחוף, מדומם גוסטוס את המנוע, ועובר למנוע החשמלי. השיט הופך להיות שקט. כעת ניתן לשמוע גם את ציוץ הציפורים ואת הרוח בגלים.
דיג עם כל הטכנולוגיה
כשאנחנו מגיעים לעומק מספק, עוצר רמונס את הסירה ומפעיל מסך נוסף. בעזרת ידית הצמודה לסירה הוא מזיז את הקרן הסורקת את המים. "זהו כמו אוטרסאונד אל בטן האגם.הינה דג" הוא מראה לי על המסך," והנה עוד אחד גדול. " הסקלות על המסך מתארות את העומק בו נמצא הדג, ואת המרחק מהסירה. החץ על הידית מורה את הכיוון. גוסטוס מחבר אל החכה פתיון בצורת דג סיליקון קטן גמיש וצבעוני. הוא מטיל את חכתו אל הכיוון והמרחק הנדרש. על המסך מופיע הפתיון של גוסטוס. אנחנו רואים איך הפתיון יורד אל מעמקי הים . מתקרב אל הדג, מתקרב, מתקרב.. אבל הדף לא נופל בפח – ונעלם. רמונס מזיז את ידית הסריקה ומאתר דג חדש. גוסטוס של מטיל חכתו … וחוזר חלילה. שיתוף הפעולה והדינמיקה בין האב לבנו מעוררת התפעלות. ברור שיש כאן עניין של נסיון. רמונס חולק מהידע שלו, מנחה את בנו בסבלנות. והנער – למד.
תיאום ציפיות
אחרי כמה נסיונות אנחנו שטים לאיזור אחר של האגם. גם שם אנחנו נוחלים כשלון. אני תוהה מה קורה בסירתו של סיגיטס . הוא הרי אלוף דיג , הם בוודאי כבר תפסו כמה וכמה! תגיד, אני שואלת את רמונס בזהירות , איך מתנהלת תחרות דיג כזאת ? רמונס מסביר שכל מתחרה יוצא בסירה שלו לאדם ומטרתו לתפוס כמה שיותר דגים. וכמה זמן נמשכת תחרות כזאת ? 6 שמונה שעות. וכמה דגים תופסים? רמונס מודה שהוא תופס רק דג אחד. ואלוף העולם ? הוא תופס 5-6 . עכשיו כשאני מקבלת את הפרופרציות נכונות אני משחררת, מתחילה להנות מהנוף מהאווירה, ומהדינמיקה הנפלאה בין האב לבנו.
לאחר כשעה, אנחנו מחליטים לשוט אל . לדוג כמה דגים קטנים. כשאנחנו פוגשים את סירתו של סיגיטס, אני מגלה שגם הם לא תפסו כלום. כאן סמוך לקנים יש להקות דגים קטנים, וקריאות השמחה מסירתו של סיגיטס מעידות שכאן ההצלחה מובטחת.
כאן אני גם מבינה מדוע הסירות שטוחות. סיגיטס הציב שני כסאות בימאים על הסיפון השטוח וחברותי למסע יושבות עליהם בנוחות עם חכות פרושות. מתברר שבסירה יש מיני תאים סודיים . מתא אחד שולף רמונס חכות. בתא השני הוא מסובב ברז קטן והוא מתמלא מים. כאן יאוחסנו הדגים שנתפוס.
ומה עושים עם הדגים שדגנו? אוכלים אתם כמובן. סיגיטס מוציא תערובת לתיבול דגים. בעוד רמונס מתקין את הגריל אנחנו מנקים הדגים. ותוך זמן קצר – כולנו ישובים סביב לשולחן הפיקניק ומנשנשים דגים טריים וטעימים.
ליצירת קשר עם סיגיטס לתיאום חווית דיג
לנים ודגים – אפשרויות של לינה ודיג
בקתה אל מול האגם אצל רמונס
רמונס בנה במו ידיו בקתה הצופה אל האגם. בבקתה קירות זכוכית, ככה שמכל מקום שנשב בו אפשר לראות את האגם. בקומה התחתונה סלון, מטבח, שירותים, מקלחת וסאונה, בקומה העליונה ממוקמים שני חדרים ובהם מקום לעד שישה אנשים.
- ליצירת קשר עם רמונס והזמנת לינה בבקתה
לא על הדיג לבדו – הבקתות של רמונדה.
כבר 20 שנה מנהלת ריימונדה, בהירת עיניים וחייכנית, עסק של בקתות נופש. מתחם הבקתות המטופח ממוקם בלב שמורת טבע , גובל ביער. לרשות המתארחים עומדים אופניים לצאת לרכיבה בשבילי היער , קיייקים לשוט בנהר הסמוך, ושבילים המובילים אל אגמים סודיים. רמונדה תשמח לספק לכם את כל הנדרש לדיג , וגם כמה עצות טובות.
ריימונדה ומשפחתה מתפרנסים מהיער וחיים איתו באיזון. על שולחן הפיקניק שהיא עורכת לכבודינו מטעמים מטוב היער, הנהר והאדמה. הנענע במים והגרגרים האדומים נאספו ביער. בעלה דג את הצלופח שמוגש לשולחן בנהר (גירסת הדג של "רגל קרושה " ומדהים כמה שזה טעים ). בסוף הקיץ היא אוספת פירות יער לריבות, ולשימורים. ובסתו – היא אוספת פטריות, מיבשת אותם ומשתמשת בהם כל השנה לתבשילים.
דיג במולטאי – מידע שימושי
דיג במולטאי בפרט ובליטא בכלל מנוהל על ידי רשות הדיג. על מנת לדוג בשטחים ציבוריים כמו אגמים ונהרות יש לקנות רשיון דיג ויש להכיר את חוקי הדיג. יש במולטאי פארקי דיג שבהם ניתן לשכור ציוד ולדוג במקום (הבעלים מכסים את עניין רשיון הדיג)
- מידע על חוקי הדיג לחובבים בליטא
- מידע על רכישת רשיון דייג
- מידע נוסף לגבי השכרת ציוד, סירות, אגמים לדיג ואפילו רכישת פתיונות (השתמשו בגוגל טרנסלייט )
- פארק דיג ונופש , שבו ניתן לשכור ציוד.
יש לקחת בחשבון שבאיזורי האגמים עלולים להיות יתושים . קחו אתכם גם לבקתות וגם למשך היום חומרים נגד יתושים.
אני מניחה שלטבעונים ו / או חובבי בעלי חיים יש משהו בדייג שיכול להתפס כצער בעלי חיים, לא?
והאירוח של ריימונדה מזכיר לי את הביקור שלי בסיביר כחלק מטיול ברכבת הטרנס סיבירית – באחת מארוחות הצהרים אכלנו בחווה בסיביר שהיא כמובן פעילה בקיץ, ובאמת התוצרים שאכלנו הגיעו מהחווה ומהיערות סביב, כולל ריבה מתותים שנאספו ביער. המקומיים גם יודעים לאסוף פטריות באיזור ולהמנע מאלו הרעילות כך שגם כל מאכלי הפטריות המקומיים הם חוויה בפני עצמה.
אין ספק שדיג הוא לא לטבעונים.
לגבי חובבי בעלי חיים – אם הם לא טבעוניים , אז לא בהכרח.
אני רואה את עצמי חובבת בעלי חיים אבל אני לא צמחונית ולא טבעונית.
דיג בחכה הוא עדיף בהרבה על כל שיטת דיג תעשייתית. הוא דג דג בודד ולא פוגע בסביבה או בבעלי חיים שלא מעונינים לדוג.
את מה שדגנו – אכלנו.
ולגבי ההכרות של המקומיים עם היער – זה מעורר קנאה. והארוחה שהיא הכינה לנו היתה נהדרת.