השיט באגם קומאן נחשב לאחד משכיות החמדה של צפון אלבניה – ובצדק. מים בצבעי כחול ותורכיז..הרים נישאים מכוסים ביער, כשמדי פעם מציצה פסגה מושלגת. פה ושם לחופי האגם – בקתות קטנות ומבודדות ולידן גינת ירק. עופות מים וציפורים מלווים אותנו בדרכנו. שקט ושלווה, מלבד טרטור מנוע סירת הברזל הצבעונית שמשיטה אותנו. ישנן מספר אפשרויות לשלב שיט על אגם קומן במסלול טיול בצפון אלבניה, אנחנו בחרנו לשלב שיט עם שהיה של לילה בשאלה ריבר, כחלק מהמסע שלנו בין שקודרה אל וולבונה, ממנה נצא לטפס אל ההרים.
אגם קומאן, או אגם קומאני , הוא אגם מלאכותי, שנוצר מהקמת סכר על נהר הדרין. בין העיירות הקטנות קומן ופירזה עוברות מעבורות וסירות המאפשרת לשלב את השיט כחלק מסלול טיול היוצא משקודרה, וממשיך לוולבונה. מוולבונה אנחנו נמשיך ברגל , דרך מעבר הרים אל תת'. את הדרך הזאת אפשר לעשות גם ברכב. נהר שאלה הוא אחד הנהרות המזינים את האגם. מסלול שיט תיירותי מאפשר לשלב שהיה של כמה שעות, יום או יותר באתר תיירותי חביב הנקרא אף הוא שאלה ריבר.
בדרך אל קומאן
המיניבוס, שאסף אותנו ממלונינו בשקודרה, מזגזג ברחובות שקודרה ובמהרה יוצא אל העמק שבו היא שוכנת. הרחובות עם הבנינים הקומוניסטיים נעלמים ואנחנו נוסעים בתוך מרחבים ירוקים, בתים קטנים, ושדות מעובדים כשברקע נשאים ההרים הגבוהים. הנסיעה אומנם יפה אך מטלטלת ומפותלת. לאחר כשעה של נסיעה עוצר הנהג שלנו להפסקה בכפר קטן. בכפר כנסיה גדולה, גינה ירוקה ובה פורחים ורדים, בית קפה ומכולת. בפתח המכולת מצבה לבן משפחה אהוב, כשעליה, כך נראה,שומר כלבו הנאמן. הנהג חוזר מההפסקה ובידו אריזה של חטיפי שוקולד עם מרמלדה. הוא עובר ומחלק אותם בינינו התיירים. ככה זה באלבניה. נדיבות ונאמנות.
במהרה אנחנו מתחילים לטפס אל ההרים. המראות הופכים יפים יותר והדרך נהיית משובשת עוד יותר. הדרך מלווה את נהר דרין, הנהר הארוך ביותר באלבניה. אורכו של הנהר 160 ק"מ והוא נוצר ממיזוגם של שני נהרות המגיעים מקוסובו וממקדוניה. בשנות ה70 וה80 של המאה הקודמת הקימה ממשלת אלבניה לאורכו שלושה סכרים לשם הפקת אנרגיה הידרו אלקטרית. הסכרים יצרו אגם מלאכותי לאורך תוואי הנהר – זהו אגם קומאן. אגב, האגם משתרע גם על שטח קטן הנמצא בתחומה של קוסובו, ויצירתו ללא תיאום עם ממשלת יוגוסלביה גרמה למתיחות בין המדינות, שגם כך לא היו ביניהן יחסים דיפלומטיים. הנסיעה גורמת לי להיות מתוסכלת. לא די שאנחנו נוסעים בטלטלות בלתי נגמרות, הנהג אפילו לא עוצר לפוטוסטופ!
במאמץ משותף של חברותי למסע, אנחנו מצליחות לייצר גלריה של הנופים שבדרך. מראות יפהפיים על פיתולי הנהר ואגמונים קטנים.
טיפ לצלמים וחובבי נוף – הצד הנכון לשבת במיניבוס הוא הצד שמאחורי הנהג (צד שמאל).
לאחר למעלה משעה מטלטלת אנחנו מגיעים למנהרה. הנהג מחנה את המיניוואן ומודיע לנו, שמכאן הולכים ברגל. אנחנו לוקחים את תיקינו הקטנים, שקנינו מראש, וצועדים במנהרה החשוכה ונוטפת המים. במהרה אנחנו מגיעים אל האור ואל המהומה.
שיט באגם קומאן
מתארגנים לשיט
סירות ברזל ארוכות וצבעוניות מצטופפות בקצה של הגדה. אל המעבורת מעלים גברים מוצקים מיני סחורות: חבילות, ארגזים, ואפילו דוד ענק מברזל. הנהג שלנו מוביל אותנו אל הסירה המיועדת לנו, מפקיד אותנו בידי הקפטן והולך. הקפטן ועוזרו מקבלים אותנו בלבביות, מציעים להניח את חפצינו ושולח אותנו לבית הקפה המקומי. " הסירה יוצאת ב9 בדיוק! " הוא מזהיר אותנו.
מתברר שבמתחם הקטן והרועש ישנם מספר בתי קפה. אנחנו נכנסים באקראי לאחד. בית הקפה הוא גם באר וחנות מכולת, חנות עתיקות ובגדי יד שניה. כאן אנחנו מתודעות לראשונה לקפה האלבני: שחור, חזק ומרוכז. בצידו מוכרים כאן את הבורק. הגירסה המקומית של הבורקס הבלקני – בצק עלים ממולא בגבינה מקומית , תפוחי אדמה או תרד. קפה ובורק הוא ארוחת הבוקר הנפוצה ביותר והזולה ביותר באלבניה. בעוד חברותי פושטות על קולבי הבגדים אני מתבוננת ביושבי המקום.
מקומן אל שאלה ריבר
בשעה היעודה אנחנו חוזרות לסירה שלנו. השמיים מתקדרים מעט ורוח עולה. הכנות אחרונות ואנחנו יוצאים אל הדרך. הסירה שלנו מתמרנת אחורה מבין סבך הסירות ומאפשרת לנו לקבל את ברכת הדרך מהקדושה המקומית. בעיקול המשך אנחנו חוצים ליד צלב גדול. עוד הוכחה לרב הגוניות של החיים באלבניה.
הקפטן פותח מנוע והסירה מאיצה. רסיסי המים ניתזים לכל עבר, אנחנו מתעטפות במיטב מעילינו וכובעינו. עכשיו אפשר להתפנות להנות מהנוף הנפלא.
לצלם ולהצטלם בכל קומבינציה קבוצתית אפשרית.
אני שמחה לגלות שהסירות האלה משרתות גם את האוכלוסיה המקומית. לאורך כל שיט באגם קומאן אנחנו רואים בתים עם משק קטן. ניתו להבחין במקומיים, שיושבים שצופים אל הנהר. הסירה שלנו עצרה בבית אחד כזה כדי למסור בקבוק שמן. וולט – גירסת הנהר.
יפה ככל שיהיה שיט באגם קומאן, הקסם האמיתי מתחיל כאשר אנחנו פונים אל אפיק נהר שאלה Shale. כאן המים רדודים יותר וקירות הקניון הצרים והגבוהים משמשים הגנה מפני הרוח. ההשתקפויות עוצרות נשימה.
ככל שאנחנו מתקדמים במעלה הנהר, המים נראים רדודים יותר. קרקעית הנהר היא אבנים גדולות לבנות. הקפטן נאלץ להפעיל את כל כישורי הניווט שלו בכדי לפלס את דרכו מבלי להתקע. מדי פעם הוא מבקש מאיתנו לשנות את מקומינו לאיזון ושיווי משקל. לבסוף הוא תוקע את חרטום סירתו בגבעת אבנים, ומודיע לנו שעלינו לחזור לכאן מחר בדיוק בשעה 2 אחר הצהריים.
מכאן מה ? לרגע אני מחשבת איך יהי לדשדש במים הקרים והלא עמוקים עם תיקי לגבי. הקפטן מרגיע אותנו שתכף תבוא סירה קטנה hותר לקחת אותנו. את קטע הדרך האחרון אנחנו עושים בתוך קניון צר ויפהפה במים צלולים ותכולים. תוך זמן קשר אנחנו נוחתים במתחם שאלה ריבר.
השיט אל שאלה ריבר לוקח כשעתיים
נופש בשאלה ריבר
גשר עץ מוביל מאיזור הנחיתה אל מתחם שאלה ריבר Shale River. המתחם אינו אלא מצבור בקתות הבנויות משני צידי הנהר. על החוף סודרו כיסאות ושמשיות. לצידם בארים. נמתחה רשת לכדור עף. מעלינו צעירים צוהלים על אומגה. אווירה של חופש.
אנחנו עושות את דרכינו אל בית ההארחה שלנו, שכמו שאר המלונות בנוי מעץ. מרפסותיו משקיפות אל הנהר. לאחר ההתמקמות שלנו בחדרים – פשוטים אך מרווחים ונקיים – כל אחת פונה לעניניה. יש מי שמשלימה שינה, אחרת – זמן משפחה. השמש יצאה מבעד לעננים ומעודדת מי מחברותי להחליף לבגד ים ואפילו להכנס למיים. אני מסתפקת בטבילת רגליים – קררר… לפנינו אחר צהריים ארוך של שלווה. משלבות זמן איכות של ביחד ולחוד.
בלילה משתרר שקט מחולט. כאחרוני האורות מכובים, מעט כוכבים מציצים מבעד לעננים. מדי פעם ציפור לילה משמיעה את קולה. אני ישנה שינה עמוקה כמוש כבר זמן רב לא ישנתי ומתעוררת הרבה אחרי הזריחה.
אל מרפסת התצפית
בשיטוט של אחר הצהריים גיליתי שלטים המעידים על מסלולי הליכה, הלכתי בהם קצת אבל חששתי להתרחק. בבוקר אני קמה מלאת מרץ ומרגישה ש"מדגדג לי בכפות הרגליים". אני מברר אצל צוות בגסטהאוס, ומקבלת המלצות לשני מסלולים. האחד ארוך – אל הכפר שמעברו השני של ההר. ואחר קצר, אל מרפסת שמשקיפה אל המים. אני מעלה בזהירות את ההצעה כטוב ליבנו בארוחת הבוקר. אנחנו מחליטות על הליכה אל מרפסת התצפית.
מסלול הטיול מסומן היטב ומתחיל בשביל רחב העולה מאחורי הבקתות בגדה שממול לגסטהאוס. הדרך עוברת בתוך יער, כשמדי פעם יוצאים לקרחות ירוקות ופורחות. ההליכה אינה ארוכה אך המדרון הוא תלול. אנחנו הולכות לאט, עוצרות לנשימות, מתבדחות ומצלמות. המראה ממרפסת התצפית אכן מרהיב.
אורך המסלול – כ20 דקות רציפה לכל כיוון , אבל למה למהר?
משאלה ריבר אל פירזה
אנחנו מגיעות אל תלולית האבנים המשמשת כמזח בשיא ההמולה. בזה אחר זה מגיעות סירות ופורקות גל חדש של נופשים. באופן מפתי כל הבלגן הזה מתנהל באופן מסודר. אנחנו עולים על הסירה הנכונה ומתחילים לעשות את הדרך חזרה – תחילה לאורך נהר שאלה, ואח"כ ממשיכים לאורך אגם קומאן אל פירזה.
מזג האוויר הפךפך ולרגע אף מתחיל לרדת גשם. ולאחריו השמש מציצה. חלקו השני של שיט באגם קומאן הוא יפה לא פחות . לפתע פתאום נפתח הנוף אל עבר פסגות ההרים המושלגים. מים, שמים, הרים ושלג – היש נוף יפה מזה ? לשאם אנחנו מתכוונים לצעוד מחר.
השייט שלנו מסתיים בפירזה כעבור כשעתיים.
הנסיעה אל וולבונה
בפירזה ממתין לנו מיניבוס עם נהג חביב, איתו אנחנו נוסעים אל ולבונה. בפירזה עצמה אין מה לעשות: תחנת דלק, כמה חנויות קטנות, מסעדה ובית קפה.הדרך אל וולבונה, לוקחת אותנו מחוץ לעמק. לאורך מרבית הדרך אנחנו נוסעים כשההרים המושלגים מלווים אותנו מצד אחד, ומהצד השני הנהר. הפעם הנהג הנחמד עוצר לנו לפוטוסטופ במקום יפה במיוחד.
לקראת אחר הצהריים אנחנו מגיעות אל הגסטהאוס המקסים שלנו בוולבונה. עליו, ועל בעל המקסים עוד יותר , יסופר בפרק הבא.
שיט באגם קומאן ושאלה ריבר – תובנות, המלצות ומידע נוסף
לינה בשאלה ריבר – גסטאוס זגיבוזה
המלצה חמה מאוד על גסטהאוס זגיבוזה (Zgiboze ) בו בילינו לילה אחד בשאלה ריבר. הצוות היה מאוד לבבי, זמין ושירותי כבר מרגע ההזמנה דרך בוקינג. קיבלנו הודעה מפורטת עם הוראות הגעה, קיבלנו עדכון על כך שבזמן שהותינו יערכו עבודות במקום (היינו בתחילת העונה) ולאחר השהות אף קיבלנו הנחה קטנה על חוסר הנוחות. השהות כללה לינה וארוחת בוקר מקומית. ארוחת הבוקר כללה ביצים , גבינה מקומית, תפוזים, לחם, פנקייקים, דבש וריבות. טרי, טעים והוגש בנדיבות. לכל חדר צמודה מקלחת ושירותים – משופצים ונקיים מאוד. בגסט האוס יש וייפיי. המקום אינו מגיש ארוחות ערב, אבל יכולנו לאחסן במקרר אוכל לארוחה קלה שהבאנו עימנו .
העלות כ60-70 יורו לזוג. התשלום הוא במזומן בלבד.
מסעדות ואוכל בשאלה ריבר
שאלה ריבר הוא מתחם מבודד עם מספר מצומצם של אפשרויות אכילה. אנחנו היינו ממש בתחילת העונה ולכן לא כולם פעלו. אל תצפו כאן לקולינריה מיוחדת והואכל לא זול.הפיצריה המקומית היא סבבה לגמרי. ההמלצה שלי להביא איתכם ארוחה קלה לצהריים – פירות, לחם, מימרחים, ירקות, יוגורט. לומת זאת – בארים יש בשפע – כולם פעילים, מוכרים קוקטיילים נחמדים ושפע חטיפים. התשלום הוא במזומן בלבד.
קחו איתכם שפע של מים. אומנם אפשר לקנות מים בכל באר, אבל זה יקר.
שיט, הגעה ועזיבה
- את השיט, האיסוף משקודרה וההסעה אל וולבונה הזמנו דרך חברה מקומית. העלות של המסלול שלנו היא 45 יורו לאדם, ויש להזמין ולשלם מראש. אפשר לעשות את המסלול הזה גם ביום אחד, המשאיר כשלוש שעות בשאלה ריבר – זה בהחלט מספיק בשביל להנות מהווי המקום. השיט פועל רק בעונת הקיץ, בין מאי לסוף אוקטובר.
- אם אתם מגיעים עם רכב משלכם תוכלו לשוט באגם קומני יחד עם הרכב מקומאן אל פירזה, אבל לא תוכלו להגיע לשאלה ריבר. למידע על מעבורות ומחיר. המעבורת פועלת כל השנה.
- החברה מציעה אפשרות של שיט אל שאלה ריבר וחזרה אל קומן, שיכול להתאים אם תאם עם רכב.
- באופן רישמי העונה בשאלה ריבר מתחילה במאי, אבל יש תלות במזג האוויר. כשאנחנו הגענו באמצע מאי, התברר לנו שהסירה החלה לפעול רק יומיים קודם ורבים מבעלי הגסטהאוסים עוד עסקו בבניה ושיפצים. ההמלצה שלי היא לכוון לסוף מאי תחילת יוני, והלאה.
תודה ינינה. עשית לי חשק לטייל באלבניה.
אני שמחה לשמוע! אלבניה היתה לי הפתעה נעימה!
הטיול נראה מדהים!
יכולה לשלוח מיקום או אם יש את המסלול שעשיתם לנקודת התצפית?
ועם איזה חברת שיט נסעתם?
נשמע מקסים!
באמת היו יומיים כיייפים וקסומים