בלוג טיולים משפחתי, הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק
 
בחזרה בזמן אל העליה הראשונה

בחזרה בזמן אל העליה הראשונה

מה אתם באמת יודעים על העליה הראשונה? האם פקידי הברון היו כאלה רשעים ? איך התלבשו ונראו האנשים? מוזיאון העליה הראשונה לא נתן לי מנוח, מאז הסיור הקולינרי בזכרון יעקב. הרגשתי שאני ממש חייבת להציץ לתוכו, לשמוע את סיפורו ולבחון את ידיעתי על העליה הראשונה מלימודי בתיכון. בעקבות שחזור מסעו של הרצל , בו גיליתי דברים חדשים, הייתי בטוחה שגם הפעם אשמע ואראה דברים שיפתיעו אותי. מעמותת התיירות גדעונים שמחו להזמין אותי לביקור במוזיאון ולהצטרף לסיור "פריז הקטנה" בהובלת אביטל אפרת, מנהלת מוזיאון העליה הראשונה.

רוטשילד ופמליתן בביקור בגן טיול בזכרון יעקב

מוזיאון העליה הראשונה 

אי אפשר שלא להתפעל מהמבנה שבו שוכן מוזיאון העליה הראשונה. בית אלגנטי בן שתי קומות עם גג משופע.  דלת עץ מהודת מובילה פנימה. שני דקלים מתמרים מעל הכניסה. בקומה השניה מרפסת. אוי המרפסת! אם רק ינתן לי לעמוד על המרפסת, בודאי ארגיש לרגע כאילו הייתי רוטשילד.

מוזיאון העליה הראשונה

זהו בית הפקידות שנבנה במימון הברון אדמונד רוטשילד ואיכלס את פקידי המושבה. רוטשילד בכבודו ובעצמו התארח בבית זה, ובוודאי עמד כאן, בערוב היום והתבונן אל הגן הנאה שממול.  המבנה עבר גלגולים רבים ובניהם שימש כבית חולים צבאי לעותמנים, מקום תפילה, בית ועד, בית ספר ומתנס. הוא הוכרז כבנין לשימוש והפך למשכנו של מוזיאון העליה הראשונה. הבנין הזה הוכרז כבנין לשימור, ולשמחתי בארכיון המוזיאון נמצאת תמונה של המבנה המקורי.

העליה הראשונה – קווים לדמותה

רגע לפני שאני מספרת על חווית הביקור במוזיאון כמה מילות רקע על העליה הראשונה. באמצע המאה ה19 החלה התעוררות לאומית בקרב הוגי דעות, פילוסופים ורבנים מהקהילה היהודית העולמית. מבשרי הציונות החלו להטיף לחזרה של עם ישראל לביתו. הוקמו אגודות שתפקידם היה לקנות אדמות בארץ ישראל. לארץ נשלחו שליחים שהזדרזו לקנות אדמות מכל אשר יכלו. האדמות האלה היו בבעלות האפנדים, בעלי נכסים עשירים נוצרים ומוסלמים,שרבים מהם אפילו לא גרו בסביבה. הם כמובן שמחו למכור את האדמות עלובות ביותר שלהם : אדמות ביצה, אדמות חול, ואדמות טרשים.

כשאנחנו מטיילים בזכרון יעקב כיום, על רחובותיה הקטנים, הבתים עם הגינות המטופחות, חנויות הבוטיק הקטנות , והנוף הירוק הנשקף מכל עבר, קשה לדמיין שפעם זו היתה גבעה בלב ביצות. כשאני נכנסת לחלל התצוגה הכולל את התמונות האלה, כל אחת בגודל של קיר, אני מרגישה כאילו חזרתי בזמן. הן צולמו כולן באיזור זכרון יעקב.

הזרז לעליה הראשונה היה גל פרעות גדול בדרום האימפריה הרוסית, שכונה בעיתונות בשם הקוד "פרעות בנגב" מפחד הצנזורה. כמליון וחצי יהודים עזבו את רוסיה והגרו לארה"ב. מתי מעט הגיעו לארץ ישראל והתישבו באותן אדמות שנקנו.  אל פליטי הפוגרום מרוסיה, מצטרפים יהודים שנענו לקראת ישוב הארץ, והם אלה שמקימים את המושבות הראשונות בארץ. לזכרון יעקב עלו יהודים מרומניה.

האנשים שנישמטו מההיסטוריה – פקידי הברון

הברון רוטשילד החליט להענות לבקשות הסיוע לתושבי המושבות ולהצילם מחרפת רעב, יחד עם העברת הכספים הוא שלח למושבות אנשי מקצוע ומנהלנים במטרה להדריך את התושבים איך להתנהל. בלימודי ההיסטוריה בבית הספר פקידי הברון הוכרזו כ"רעים" בסיפור. התפישה הרווחת הציגה אותם כלא מוסריים ומתנכלים למתישבים. לא יכולתי להזכר באף שם של פקיד, וגם לא יכולתי לזקוף לזכותם שום השג. בסיפור השחור -לבן שסופר לי בצעירותי, אי היו השגים הם נזקפו לזכותו של רוטשילד, הנדיב הידוע. שמם של פקידי הברון נשמט מההיסטוריה.

תמונה קבוצתית של פקידי הברון, והערה כמעט אגבית של אביטל אפרת גרמה לי לבחון את הדברים מחדש: " איך יתכן שעל שם האיש הכי חשוב בין פקידי הברון לא נקרא רחוב באף ישוב בישראל ? "

מי היו פקידי הברון ומה הם עשו ? השם הכולל פקידי הברון ניתן לכל האנשים שקיבלו משכורת מהברון בעד עבודתם . תחת הפקידות נכללו אגרונומים, אדמיניסטרטורים, אנשי חינוך , רופאים, אחיות ומילדות, נגרים, מכונאים, רבנים, שוחטים , משגיחי כשרות ואפילו כימאי ויינן. בניגוד לתפישה הרווחת רובם של פקידי הברון לא היו נוצרים. אליהו שייד המפקח על הפקידים והאיש החזק ביותר בישוב היה יהודי יליד אלזס. בין הפקידים היהודים היה גיוון : היו יהודים יוצאי מזרח אירופה, יהודים ממערב אירופה ובעיקר צרפת, יהודים מהישוב הישן ויהודים מאגן הים התיכון. למרות התלונות והחיכוכים בין תושבי המושבות לפקידים, חשוב לזכור שמרגע שהחלו הכספים מהברון להגיע מצבם הוטב משמעותית. הבתים שנבנו בכספי הברון היו יפים ואיכותיים. עד היום אלה המבנים היפים ביותר בארץ מתקופת העליות. ברחוב הוכנסו חידשים: הוקמו ספספלים, מזרקה עם מים ומנורות גאז. בחזונו ראה הברון את זכרון יעקב כעיירה אירופאית קטנה. זכרון יעקב היתה העיירה החביבה ביותר על הברון. לא סתם היא כונתה בזמנו – "פריז הקטנה".

יש לזכור שהכספים שנשלחו לארץ על ידי הברון לא היו בחזקת פילנטרופיה אלא השקעה. רוטשילד ראה בעזרה למושבות הזדמנות כלכלית. הוא ניסה בעזרת מומחים שהוא שלח למצוא גידולים, שבזמנו נחשבו מבוקשים ויוקרתיים. כך למשל ניסו במושבות לגדל טבק, תולעי משי, פרחים לבשמים. גידולך הגפנים היה סטארטאפ עם פוטנציאל לאקזיט. כדי שהיין יהיה כשר הוא צריך להיות מיוצר על ידי יהודים. אז תארו לכם כמה מבוקש יהי יין כשר מארץ הקודש?!

עוד על הפקידים, שמותיהם ועיסוקיהם אפשר לקרוא במאמר של רן אהרונסון.

עיצוב מוזיאון העליה הראשונה

המוזיאון מספר את סיפורה של העליה הראשונה בצורה מרתקת, תוך שימוש במפות, סרטונים, תמונות מוגדלות, דגמים ותפאורה הגורמת למבקר לחוש ברוח התקופה. הסרטונים מכניסים אותנו לחיי משפחה מהעליה הראשונה לאורך הזמן: החל מההחלטה לעלות לארץ, דרך קשיי התאקלמות, והעימותים עם הפקידים.

תמונות ארכיון נבחרות הוצבו לארוך מסלול הביקור. בתוספת של נגיעות תפאורה הן ממש גורמות לנו לחוש את רוח התקופה. ההתבוננות בתמונות המוגדלות של המתישבים או הפקידים מהתקופה, יוצרת את התחושה שאנו ממש מסתכלים להיסטוריה בעיניים.

מוזיאון העליה הראשונה

אהבתי במיוחד את דמויות החמר שנעשו ביד אומנית אורה רוזנצוויגץ הם ממחישים סצנות מחיי היומיום ומקשרים בין התצוגה דרך החלונות נשקפת פנימה גינה והעיירה זכרון. 

מוזיאון העליה הראשונה

בקומה העליונה ישנה תערוכה מרתקת הבנויה סביב תמונות, מכתבים ומסמכי ארכיון. מעניין במיוחד להתבונן בצילומי האנשים ובבגדים שלגופם, בצילומי המבנים, והסצנות. בין התמונות אפשר למצוא צילום של רוטשילד בביקורו בזכרון יעקוב, בספינה שלוף ובמזח המעוטר כפות תמרים שהוכן לכבודו. 

בחזרה בזמן – מרתף התלבושות 

גולת הכותרת של הביקור במוזיאון היא מרתף התלבושות. ללא ספק אחד המקומות הקסומים שביקרתי בהם בארץ. על קולבים תלויים בגדים בטעם של פעם: שמלות, חצאיות, חליפות, חולצות מלמלה. על שולחנות מונחים כובעים רחבי תיתורה לנשים , מגבעות ותרבושים לגברים. במגירות סדורים תכשיטים, שלים, צעיפים. כיד הוינטז'י הטובה עלינו.

מוזיאון העליה הראשונה

אביטל אפרת, מנהלת המוזיאון, ליקטה את הפריטים האלה באהבה ובעין טובה לאורך השנים לאוסף פרטי. משגדל האוסף החליטה לשתף אותם עם הקהל הרחב, כדי להחיות מעט את ההיסטוריה. במרתף סודרה תפאורה מתאימה : שולחן ועליו סמובר וכוסות, שולחן עץ וספרי בית ספר. עגלה עם קש אל מול הנוף. תיבות מסע. על השולחן  סודרו להשראה תמונות מפעם. אביטל ועובדי המזויאון שמחים לעזור בהתאמת התילבושות, המידות, האביזרים. הכל כדי שתוכלו להצטלם לתמונה תקופתית. 

אני בחרתי להתחפש לסבתא-רבא שלי, להתישב ליד הסמובר, ולדמיין שאני שותה תה רותח

מוזיאון העליה הראשונה – מידע שימושי

  • מוזיאון העליה הראשונה פתוח בימי ב- ה (בין השעות 9-16 ) וביום שישי בין השעות 9-14. למידע נוסף על התערוכות והביקור במוזיאון. הכניסה בתשלום בעלות 20 ש"ח מבוגר ולילד 15 ש"ח.
  • מרתף התלבושות פתוח בשעות הפעילות של המזויאון. הכניסה אליו בתשלום נוסף של 10 ש"ח לאדם.
  • הביקור במוזיאון מתאיל לילדים בגיל בית ספר. קטנת הבית שהתלוותה אלי לביקור המליצה להגיע למקום לפני שלומדים על העליות בבית הספר.
  • בדף הפסבוק של המוזיאון מתפרסמים סיורים, עדכונים ופעילויות נוספות.

אם אתם שואלים את עצמכם מה האם עליתי למרפסת? ובכן, המרפסת בדרך כלל סגורה לקהל , אבל במסגרת הסיור המרפסת נפתחה.

אתרים נוספים מימי העליה הראשונה

בית הכנסת

במרחק הליכה קצר בית הפקידים עומד בית הכנסת "אוהל יעקב", שנקרא על שמו של הברון. סיפור בניתו מראה משהו על מורכבות החיים בארץ. החוק העות'מני קבע שאין להרוס מבנה שיש לו גג. כדי לא להסתכן בסירוב לבקשה לבנית בית הכנסת, בנו אותו בלילות. בכל בוקר הסוו אותו בערימות קש כאיל הם בונים אסם. את הגג הם בנו בלילה אחד . כשבאו הפקידים העות'מנים , הם כבר לא יכלו להרוס אותו.

בית הכנסת אוהל יעקוב הוא המפואר בבתי הכנסת שניבנו באותה תקופה, והוא היה החביב על הברון. אבל תושבי המושבה לא אהבו אותו. הוא נבנה בסגנון של בתי הכנסת במערב אירופה, מעוטר ומפואר. אילו תשובי המושבה היו רגילים לבתי כנסת פשוטים וצנועים כמו בשטעטל. רבים ראו בו מבנה של כנסיה.

לצערי בשני הביקורים שלי בזכרון יעקוב בית הכנסת היה סגור. הוא אינו פתוח לביקורים ונפתח רק בזמני תפילות. תמונות על מראהו ומידע נוסף עליו מצאתי באתר בן צבי

גן טיול

מול המוזיאון גן ציבורי עם שם קצת מוזר : גן טיול. מרגע שנכנסתי לגן אני מתקשה לעזוב אותו. במרכזו בריכת נוי וסביבה ספסלים. חומה נאה מגדרת אותו. אבל הדבר הראשון המושך את העין הם עצי הצפצפה הגבוהים והצל הקריר והנהדר בחסות צמרותיהם.

גן טיול זכרון יעקב

הגן הזה מתהדר בתואר החשוב של גן הנוי הציבורי ראשון בארץ. כשהגן ניטע בסוף המאה ה19, היו רק גינות ירק, פרסים ושדות שיניבו פרנסה. הגנן של רוטשילד החל בנטיעות, ובהדרגה גדל טשחו וניטעו בו עצים , שיחות וערוגות. וגם בריכת נוי נחפרה. רוטשילד עודד את הפקידים לפתוח את הגן לרווחתם ולשימושם של תושבי המושבה.

בגן הזה החל מנהג הנטיעות בטו בשבט. באחד מימי ט"ו בשבט בתחילת המאה ה20 יצאו הילדים בעידוד המורה שלהם לנטוע עצים בגן. כשהוקמה בבית הפקידות אגודת המורים בישראל, ושם גם הוחלט להנהיג את מנהג נטיעות בכל הארץ.  

ושם הגן ? טיול הוא התרגום הקרוב ביותר מהמילה שפאצירען ביידיש- שמשמעותו הליכה רגלית נינוחה למטרות הנאה .

לדעת עוד על העליה הראשונה

10 Comments

  1. מלי אברמוביץ

    ביקרתי לאחרונה במוזיאון וזו אכן חוויה שונה מימי התיכון. תמיד מפעים אותי מחדש החזון של הראשונים. מרתף התלבושות הוא אחת ההברקות של אביטל, מנהלת המוזיאון.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה מלי, אני חשובת שרק כשאנחנו מבוגרים אנחנו תופסים את הגדולה הזאת. כבני נוער אנחנו לוקחים הכל כמובן מאליו. אין על הרעיונות והסטיילינג של אביטל

  2. גם אני ביקרתי בזכרון יעקב לאחרונה לאחר מפגש עם בתי הקטנה במגדים. עד אז שנים רבות לא ביקרתי. גם אני כמוך מאד התאהבתי בה וסימנתי לי לבקר בה שנית ושלישית כי נותרו מקומות רבים לביקור. הטיול שלך ממש מהנה ואאמץ אותו עם תתוספות כשיתקרר מזג האוויר. אהבתי מאד את שילוב התמונות הישנות בתוך הנראות בימינו. נהדר!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *