לשמחת חובבי ארכיאולוגיה שכמונו, יש שפע אתרים ארכיאולוגיים בקפריסין. לא מפתיע לגלות עד כמה הם מזכירים את האתרים בישראל: פסיפסים צבעוניים, קברים חצובים בסלע ושרידים הלניסטיים ורומיים. דווקא הדמיון עורר אצלנו עוד שאלות: מה חיבר בין המקומות האלה, אילו רעיונות ומנהגים חצו את הים, ומה בכל זאת התפתח אחרת בכל צד שלו? אמנם האתרים הארכיאולוגיים מתוחזקים היטב, רחבי ידיים ואפילו ישנם לא מעט סלטי הסבר , אבל הנגשת הסיפור ההיסטורי לוקה בחסר. אז יצאתי "לחפירה" משלי בעקבות הסיפורים של האתרים וישוביהם. מצטרפים ?
רקע היסטורי, כי אי אפשר בלי
הסיפור האנושי של קפריסין מתחיל לפני כ־12 אלף שנה, אך בהקשר האתרים הארכיאוגיים שביקרנו בהם, אני רוצה לספר על שתי תקופות שהיו פחות מוכרות לי: תקופת ממלכות העיר, ותקופת בית תלמי. באתרים יש הרבה ממצאים גם מהתקופה הרומית והביזנטית.
תקופת ממלכות־העיר בקפריסין התגבשה לפני כשלושת אלפים שנה,ונמשכה כ700 שנה. האי היה פסיפס של ממלכות קטנות ובהן קוריון ופאפוס. כל ממלכה כללה עיר מרכזית ושטחים חקלאיים סביבה, ונשלטה בידי מלך מקומי. בניגוד לערי־המדינה היווניות, שחלקן פיתחו משטרים דמוקרטיים, בקפריסין היה שלטון מלוכני. בממלכות התקיימו מסורות יווניות, פיניקיות ומקומיות, וכלכלתן נשענה על חקלאות, הפקת נחושת ומסחר ימי. מידת עצמאותן השתנתה: בתקופות שונות הן היו כפופות לאשור, למצרים ולפרס, אך לרוב שמרו על מלכיהן ועל מוסדות מקומיים, בתמורה למס ולהתחייבויות אחרות. לאחר כיבוש האי בידי תלמי בסביבות שנת 310 לפנה״ס הסתיימה שיטת ממלכות־העיר והחלה התגבשותו של שלטון מרכזי באי.
בית תלמי היא שושלת מלוכה יוונית־מקדונית שייסד תלמי הראשון, ממצביאיו של אלכסנדר הגדול, ושאליה השתייכה גם קלאופטרה המפורסמת. שליטיה שילבו שתי מסורות: מול העולם היווני הציגו את עצמם כמלכים הלניסטיים ושמרו על השפה והתרבות היווניות; מול נתיניהם המצרים אימצו את תפקיד הפרעה, את סמלי המלוכה ואת המסורות הדתיות המצריות.
בית תלמי שלטו במצרים ובמשך רוב התקופה ההלניסטית גם בקפריסין. עבורם האי היה מקור לעץ לבניית ספינות ולנחושת, בסיס לצי וצומת מסחר חשוב. תחת שלטונם התפתחה פאפוס למרכז ימי ומנהלי ובהמשך לבירת האי, והקשרים עם אלכסנדריה הותירו חותם גם באדריכלות הקבורה. שלטונם בקפריסין התבסס בשנת 294 לפנה״ס ונמשך עד הסיפוח הרומי בשנת 58 לפנה״ס; במצרים נמשכה המלוכה התלמית עד מות קלאופטרה בשנת 30 לפנה״ס.
קוריון
זה כמו הנוף מהכרמל, אני אומרת לאיש בעודנו עומדים מעל רצפת פסיפס מרהיבה. בריזה נעימה משיבה את נפשינו. אני יכולה לדמיין את תושבי קוריון, נהנים אף ממנה. זו היתה אחת מערי־הממלכה החשובות של קפריסין. באתר השתמרו תיאטרון, בתי מגורים עם פסיפסים, מרחצאות ושרידי בזיליקה נוצרית.
הרודוטוס וסטרבון, היסטוריונים יווניים, כתבו שמוצאם של בני קוריון בארגוס, שבחצי האי פלפונס ביוון. אבל שניהם חיו מאות שנים אחרי ההגירה המשוערת ואינם בחזקת עדות ראיה. הממצאים הארכיאולוגים במקום בהחלט מעידים על קשרים הדוקים עם יוון.
הביקור באתר מאפשר לעקוב אחר התפתחותה של עיר לאורך מאות שנים, מהעולם ההלניסטי והרומי ועד לתקופה הנוצרית הקדומה, ולהכיר את חיי היום־יום, התרבות והדת של תושביה. האתר מתפרש על שטח גדול. השיטוט בו מאפשר להסתכל גם על הפרטים הקטנים וגם לתפוש את הגודל של העיר שוקקת החיים שהיתה כאן.
בית אאוסטוליוס
אנחנו מתחילים את הביקור שלנו במתחם מקורה רחב ידיים הסמוך לכניסה. בתחילה בית מגורים, ובהמשך מבנה ציבור לאחר הוספת המרחצאות ורצפות הפסיפס. מנהלי האתר השכילו לחפות את האתר בגג לשימור הפספסים, ולמבקרים מאפשר להסתתר מהשמש הקופחת. מעברים מעל המתחם מאפשרים להגיע קרוב לחלקי הבית רחב הידיים ולהנות מקרוב מהפסיפסים. כתובת נוגעת ללב נתנה לבית את שמו. היא מספרת כי אאוסטוליוס, שיפץ את המבנה לאחר אסון רעידת האדמה והעניק אותו כבית מרחץ לרווחת התושבים. מרגש למצוא בין האבנים גם סיפור על אדם שבחר להפנות מעושרו לרווחת תושבי העיר.
בית אאוסטוליוס משקיף על המישור הפורה, המשובץ שדות ומטעים חקלאיים. תושבי קוריון הסתמכו על האדמות הפוריות בעמק נחל קוריס הסמוך. דגנים, זיתים וענבים היו ככל הנראה מרכיבים מרכזיים בתזונתם, וסיפקו תבואה להכנת לחם, שמן זית ויין. משקים באזור הכפרי שסביב העיר סיפקו מזון לאוכלוסייה העירונית, ואילו המסחר עם אזורים אחרים בקפריסין ובמזרח הים התיכון השלים את הייצור המקומי.
האגורה, המרחצאות והנימפאיון
מבית אאוסטיליוס אנחנו ממשיכים לאורך השביל אל שרידי המרכז הציבורי של העיר. כיום זהו שטח חשוף, שבו מרבית הממצאים מתחת לקו פני השטח. פה ושם עמוד מעוטר עומד על תילו. כאן ניתן לראות את האגורה(כיכר העיר) ועוד מרחצאות . כאן התקיימו חיי החברה של הקהילה, המסחרוהחיים הפוליטיים.
בתקופת ממלכות־העיר הייתה קוריון אחת מכמה ממלכות עצמאיות בקפריסין. ממערבה שכנה פאפוס, וממזרחה אמתוס ( לימסול). הם קיימו ביניהן קשרי מסחר, דיפלומטיה ותחרות. בתקופה הרומית קוריון והערים השכנות איבדו את עצמאותן, והפכו להיות חלק מהמנהל הפרובנציאלי של רומא. מסוק "המבצר המעופף" שעובר מעלינו הלוך ושוב, מזכיר לנו שגם בעת החדשה היתה קפריסין תחת אימפריות איזוריות. השכנים הקרובים הם בסיס בריטי גדול. המשפחות גרות בכפר, הנראה כאילו נלקח מגבעות אירלנד. האתר אגב שוכן בשטח בריטניה באופן רישמי.
בית הגלדיאטורים ובית אכילס
בקצה הרחוק של העיר ממוקם בית, שנקרא על שם פסיפסים המתארים קרבות גלדיאטורים. שווה מאוד להגיע, כי שני הפסיפסים מרהיבים. את בית אכילס, בו פסיפס של הגיבור המיתולוגי, לצערי, איכשהו פספסנו.
בית רעידת האדמה
דווקא האסון שקטע את חיי הבית הותיר לארכאולוגים תמונה נדירה של חיי היום־יום. בבית רעידת האדמה מצאו החופרים קירות שקרסו, חפצים יומיומיים שנותרו במקומם ושרידי אנשים שנמחצו תחת ההריסות. מטבעות שנמצאו במקום סייעו לתארך את ההרס. ההרס מיוחס לרעידת האדמה הגדולה שהתרחשה במזרח הים התיכון ב־21 ביולי 365 לספירה. אבל במאה זו התרחשו סדרת רעידות אדמה. אין ראיה מכרעת הקושרת את קריסתו של הבית המסוים הזה לאותו יום בדיוק.
מה עלה בגורלה של קוריון ?
שרידי כנסייה ממחישה שקוריון המשיכה להתקיים גם כמרכז נוצרי. קיומה של בזיליקה ואוכלוסייה נוצרית מעיד שקוריון התאוששה מההרס של רעידת האדמה והמשיכה להיות עיר פעילה. הבזיליקה נבנתה כנראה במאה החמישית לספירה, ושימשה מרכז דתי ומקום מושבו של הבישוף. העיטורים העשירים והשיפוצים שנעשו במתחם בראשית המאה השביעית מעידים שהעיר לא הייתה אז רק אוסף חורבות אלא עדיין התקיימו בה מוסדות וקהילה בעלי משאבים.
נראה שהעיר לא ננטשה בבת אחת, אלא הלכה ודעכה עקב רצף של מאורעות. פשיטות ערביות באמצע המאה השביעית פגעו בעיר והגבירו את חוסר הביטחון באזור החוף. רעידת אדמה נוספת, בסוף המאה השביעית, החריבה ככל הנראה את הבזיליקה, וחלקים נוספים מהעיר.היחלשות כלכלית והאיום המתמשך על יישובי החוף הפכו את שיקום העיר לפחות כדאי. מרכז היישוב עבר בהדרגה פנימה מן החוף
קוריון מידע נוסף
- בעת הביקור הכניסה לאתר בתשלום: 4.5 יורו
- למידע נוסף, רקע ושעות פתיחה
- להורדת סיור אודיו או מידע מפורט על נקודות העניין
ליד קוריון: מקדש אפולו הילאטס
במרחק נסיעה קצר ממתחם קוריון נמצא אתר מקדש אפולו הילאטס. אפולו הוא אל השמש, האור, הנבואה, הרפואה, המוזיקה והשירה במיתולוגיה היוונית והרומית. והמילה הילאטס קשורה בחורש, ומתארת היטב את הנוף במקום: חורש דליל ונמוך. אפולו הילאטס היה האל המגן של קוריון וכאן היה אתר הפולחן הדתי של העיר.
מהמקדש המרשים לא נותר אלא פינה אחת ששוחזרה. בעיני דווקא שחזור מינימלי זה הופך את המקום למרשים. הדמין בקלות משלים את קויי המתאר, וממשיך ומדמיין איך אנשים קרבו למקום לאורך הרחוב הרחב בחיל ורעדה. סטרבון מספר, שמי שנגע במזבח המקודש של אפולו הושלך מן המצוק אל הים. מלבד המקדש יש במקום שרידים של מרחצאות, ומבנים לאירוח. לא רחוק מכאן נמצא גם האיצטדיון.
לפי הממצאים הארכאולוגיים הפולחן באתר נמשך יותר מאלף שנה. המקום ממחיש כיצד קדושה יכולה להישמר לאורך הדורות, גם כשהדתות ומנהגי הפולחן משתנים: האמונה לובשת צורה חדשה, אך המקום מוסיף להיות קדוש. סמוך למקדש אפולו תוכלו לראות מתחם סלעי עגול שבמרכזו עץ. זהו מוקד הפולחן הקדום ביותר באתר, שנחשב למקום קדוש עוד לפני בואם של היוונים ולפני שהחל בו פולחן אפולו.
קברי המלכים
קברי המלכים הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים בקפריסין בעל השם המסקרן ומעורר הדמיון ביותר שביקרנו בהם. זהו אתר קבורה הממוקם סמוך לחוף מצפון לנמל פאפוס, ובו קברים תת־קרקעיים שנחצבו ישירות בסלע. המילה היוונית לבית קברות היא נקרופוליס, כלומר עיר המתים. והמקום הזה ממש ממחיש זאת. חלק גדול מהקברים נראים כבתי פאר עם חצרות מוקפות עמודים. מתחילת המאה השלישית לפנ"הס ובמשך כ600 שנה קברו כאן עשירי פאפוס את מתיהם. האתר החל לשמש לקבורה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטון בית תלמי. והמשיך גם לאחר המעבר לשלטון רומא.
מבחינה גיאולוגית האיזור כולו הוא קלקרניט. סלע גיר גרגירי, שנוצר מהתלכדות של גרגרי חול גירניים. רוחות הסיעו חול גירני מחוף הים אל היבשה ויצרו דיונות נמוכות. עם הזמן התלכדו גרגרי החול לסלע. הוא דומה מאוד לכורכר שבחופי ארצינו. הסלע רך יחסית, ולכן התאים לחציבת חדרים, מדרגות, כוכים ופרטים אדריכליים. עם זאת, הוא גם נקבובי ופגיע לבליה, דבר שמקשה על שימור הקברים לאורך זמן. חלקים כשאנחנו מטיילים במקום החצבים עומדים בשיא פריחתם.
מי באמת קבור בקברי המלכים?
שם האתר מצית הדמיון מטעה. אמנם יש ארכיאולוגים המשערים שבאחד הקברים נקבר בן למשפחת המלוכה תלמי, אבל לא כולם היו מלכים. הם נבנו בעיקר עבור בני אצולה עשירים ובעלי תפקידים בכירים בפאפוס העתיקה. ממילא בתקופה שזה הוקמו הקברים ההמפוארים האלה, כבר לא היו מלכים עצמאיים בקפריסין, והאי נשלט על ידי בית תלמי.
תכנון הקברים מזכיר בתי מגורים, אבל מתחת לפני הקרקע. הבנאים חצבו מדרגות, חצרות וחדרי קבורה בתוך הסלע. בחלק מהקברים החצרות פתוחות לשמיים ומוקפות עמודים. החצר שמשה מרחב גישה לחדרים. בקירות חצבו כוכים מאורכים, שכל אחד מהם נועד להנחת גופה של אדם אחד. במתחם קבורים גם בני משפחותיהם של בעלי התפקידים הבכירים. לצד המתחמים הגדולים היו באתר גם קברי בור וקברים פשוטים יותר, כך שלא הייתה צורת קבורה אחידה לכולם. נמצאו גם שרידי מנחות שהושארו בסביבת הקברים, והם עזרו לתארך את הקברים ולעמודו על הקשרים הכלכליים עם רודוס ושכנים אחרים.
חווית הביקור באתר
חווית הביקור באתר טומנת בחובה את חדוות הגילוי. בכל מקום שתלכו ישנם פתחים ומדרגות, כוכים ומסדרונות, חדרים נחבאים ומערות. האתר מוקם סמוך לחוף ולמרות שהוא חשוף בריזה נעימה נושבת. אפשר לראות עירוב שימושים: מחצבה שמשמת גם לקבורה, מבני כבורה שהפכו לסדנאות. בעולם העתיק החיים והמוות בערבוביה.
באתר קברי המלכים בפאפוס אפשר לבקר בשמונה מתחמי קבורה מרכזיים, ממוספרים ומשולטים. המתחמים המיוחדים ביותר הם 3, 4 ו־8. מתחם 3 הוא מהמרשימים ביותר, בזכות החצר השקועה המוקפת עמודים דוריים; מתחם 4 מצטיין בחצר העמודים שהשתמרה היטב ובחדרי הקבורה שסביבה. ומתחם 8 מציג תכנון יוצא דופן. במקום חצר פתוחה במרכז, נותר גוש סלע גדול שבו נחצבו כוכי קבורה, והמעברים מקיפים אותו. השילוב בין שלושתם מאפשר להתרשם גם מהפאר האדריכלי וגם ממגוון צורות התכנון באתר.
- הכניסה בתשלום של 2.5 יורו
- למידע נוסף
- להורדת מדריך קולי או כתוב לאתר
קברים וקשרים תרבותיים
הביקור בקברות המלכים מעורר בי תחושת דז'ה וו למקומות בארצנו: קברים חצובים בסלע, כוכי קבורה, עמודים וחזיתות מפוארות. מה הקשר בין המקומות הלאה ? בקברי המלכים בפאפוס בולט במיוחד הקשר לאתרי הקבורה (מוסתפא כמאל ושאטבי) באלכסנדריה. הם תוכננו בהשראת בתי מגורים, עם חצר וחדרי קבורה סביבה. הדמיון משקף את הזיקה האדריכלית ההדוקה בין שתי הערים בתקופה ההלניסטית, על רקע שלטון בית תלמי בקפריסין ובמצרים. בישראל אפשר לראות דוגמאות לאדריכלות קבורה מפוארת בקבר בני חזיר ובקברי המלכים בירושלים, כחלק משפה אמנותית שהייתה משותפת לאזור.
לצד הדמיון במבנים, מעניין להשוות גם את הטיפול במתים. כבר בשלהי ימי בית ראשון, שקודמים לתקופת קברי פאפוס, נהגו ביהודה להניח מתים על אצטבאות אבן במערות קבורה משפחתיות. לאחר התפרקות הגוף נאספו העצמות למאספה משותפת, וכך התפנה מקום לקבורות נוספות. בשלהי ימי בית שני נפוצו בירושלים ובסביבתה כוכי קבורה ומשכבים חצובים, הדומים לאלה שבפאפוס. בחלק מן הקבורות לוקטו העצמות לגלוסקמאות ( תיבות קטנות ששימשו לקבורת עצמות). מנהג הגלוסקמאות היהודיות לא התקיים בפאפוס.
בית שערים מוסיף להשוואה פרק מאוחר יותר. עיקר פריחתו כמרכז קבורה היה במאות ה־2–4 לספירה, אחרי חורבן בית שני ובמקביל לשלבי השימוש המאוחרים בקברי פאפוס. גם בו נחצבו מערכות קבורה גדולות ששימשו לאורך זמן. בתוכן התקיימו כמה צורות קבורה זו לצד זו. בכוכים, במשכבים חצובים ובארונות אבן גדולים, לצד קבורה משנית של עצמות, לרבות בגלוסקמאות. מעניין לראות איך חברות שונות אימצו פתרונות אדריכליים דומים, אך העניקו להם משמעות ועיצבו את מנהגי הקבורה בהתאם לאמונותיהן ולצורכיה.
לא יכולתי להתאפק, והעליתי את התמקומות והתקופות המדוברות על ציר הזמן
הפארק הארכיאולוגי פאפוס: החיים שמאחורי הפסיפסים
בקברי המלכים של פאפוס ראינו איך הנציחו העשירים את מתיהם. בפארק הארכאולוגי של פאפוס, ליד הנמל, אפשר לראות איך הם חיו, אירחו ואולי גם ביקשו להרשים. מהבתים נותרו בעיקר יסודות, עמודים ורצפות. אבל דווקא בגלל הרצפות שווה להגיע לביקור. הרצפות מספרות סיפורים צבעוניים במיוחד:על אלים וגיבורים, יין ואהבה, תחרות ויוהרה.
לפני הפסיפסים היה כאן נמל
למרות שמה, נאה פאפוס (פאפוס החדשה) אינה חדשה במיוחד. ראשיתה בסוף המאה ה־4 לפנה״ס. פאפוס הוותיקה שכנה כ 16 ק"מ מזרחית, שם נמצא מקדש אפרודיטה חשוב. הקמת העיר החדשה מיוחסת באופן מסורתי לניקוקלס, המלך האחרון של ממלכת פאפוס. היא גדלה מאוד תחת שלטון בית תלמי.
היתרון שלה היה המיקום: מפרץ שאפשר לפתח לנמל מסחרי וצבאי. המעבר מפאפוס הישנה לחדשה לא היה אירוע שבו כולם ארזו ועברו דירה, אלא שינוי הדרגתי במרכז הכובד. השלטון והמסחר התרכזו סביב הנמל החדש, בעוד שהמרכז הישן שמר על חשיבותו הדתית. בהמשך נעשתה פאפוס לבירת האי.
הנמל חיבר את פאפוס לאלכסנדריה ולשווקים אחרים במזרח הים התיכון. נחושת ועץ ממשאבי האי, ספנות, פעילות הצי ומנגנון הממשל תרמו לשגשוגה. כלי חרס, אמפורות ומטבעות שנמצאו בעיר מעידים על קשרי מסחר רחבים. שבר של קנקן אולי פחות מרשים מפסיפס, אבל הוא מסביר כיצד נוצר העושר שאִפשר אותו.
זו הייתה עיר קפריסאית בעלת תרבות יוונית חזקה, ובה סוחרים, מלחים, חיילים, פקידים ובעלי מלאכה. הבתים המפוארים חושפים בעיקר את עולמם של האמידים. על האנשים שניקו אותם, שירתו בהם או פרקו סחורות בנמל אנחנו יודעים הרבה פחות.
חווית הביקור באתר
הפארק הארכיאולוגי הוא אתר ענק ובו מלבד מתחמי הפסיפסים, אודאון,אגורה, שרידי כנסיה, חורבות מבצר מימי הביניים ועוד. האתר רובו ככולו חשוף. התאכזבנו לגלות שמרכז המבקריםה הי בעיקר חנות מזכרות . ישנו שילוט והסברים ספורדיים באתר, ומפה יש רק סמוך לכניסה. גם הפסיפסים לא תמיד מונגשים לצפיה, ואפילו אחד או שניים כוסו. אבל מה שראינו – מרהיב ולגמרי שווה את הביקור.
בית תסאוס – יש סיפור גם במסגרת
הפסיפס המרכזי בבבית תסאוס הוא פסיפס הגיבור נלחם במינוטאור, המפלצת שחציה אדם וחציה שור. המסגרת הרחבה והעבה היא חלק מהסיפור. הדגם הגאומטרי מזכיר את המבוך שבו התרחש הקרב. יתכן שזהו מעונו של המושל הרומי.
בית איון: דרמות גדולות באבנים קטנות
הפסיפס המרכזי מחולק לשש תמונות מהמיתולוגיה היוונית, ובהן לדה והברבור, דיוניסוס התינוק, תחרות היופי של קסיופאה מול הנראידות . בתוך הסצנות ניתן לראות גם יצוריים ימיים, בעלי חיים ומזון לפרטי פרטים. גם המסגרת מסביב לעבודות מרהיבה.
בית דיוניסוס: כשהרצפה מקבלת את האורחים
גולת הכותרת של הפסיפסים הוא בית דיוניסוס. כ־556 מטרים רבועים של פסיפסים מציגים סצנות ציד, בציר וסיפורים מיתולוגיים, ובהם עלילות הקשורות לאל היין. כמובן, דיוניסוס לא היה בעל הבית. זהו שם שנתנו הארכאולוגים בעקבות הפסיפסים, כפי שנעשה גם בבתים האחרים באתר. איכר שחרש באדמה גילה את הפסיפסים במקרה בשנת 1962.
כדאי להתבונן בהם לא רק כיצירות אמנות, אלא גם כחלק מבית שבו קיבלו אורחים. יין, שפע, סיפורים מוכרים ועבודת אומנות מוקפדת היו דרך להציג טעם ומעמד.
מגדלור לבן , ים ועיר חדשה
מעל השרידים העתיקים בולט מגדלור לבן. הבריטים בנו אותו בשנת 1888 כדי לסייע לספינות לזהות את החוף ואת נמל פאפוס. המגדל, שגובהו כ־20 מטרים, מוסיף לאתר פרק מסוף המאה ה-19. בתוך המגדלור אי אפשר לבקר א,באל אפשר לעלות במדרגות החיצוניות עד לכשליש גובהו. לוקיישן מושלם לצילום.
הפארק הארכיאולוגי פאפוס – מידע נוסף
- הכניסה בתשלום של 4.5 יורו
- למידע נוסף ושעות פתיחה
- להורדת מדריך קולי