מנוחה נכונה – הייגייט ובתי קברות אחרים בלונדון

באמצע המאה ה19 הוקמו ברחבי פרברי לונדון דאז שבעת הנפלאים, או באנגלית מגניפיסנט סבן . שבעה בתי קברות שהבטיחו לשוכניהם ולמשפחתיהם מנוחה נכונה. בתקופה הויקטוריאנית זה לא היה עניין של מה בכך. כיום בתי קברות אלה נמצאים באיזורים מרכזיים ואפילו יוקרתיים של לונדון. הם מספקים איים של שקט, שלווה וטבע בעיר הסואנת. מדוע כונו כך בתי הקברות ?  מי קבור בהם ?  מה הביא לבניתם ? ביקרתי בשנים מתוך שבעת הנפלאים בשתי העונות הכי יפות של לונדון: בברומפטון ביקרתי בסתו ובבית הקברות הייגייט ביקרתי באביב.בסיור בבית הקברות הייגייט, למדתי על החיים ועל המוות של הויקטוריאנים. זוהי היתה הזדמנות נפלאה להקים לתחיה אמונות ומנהגים מאותה התקופה.

• ההיסטוריה של בתי הקברות בלונדון
• בית הקברות הייגייט
• בית הקברות ברומפטון
• בתי קברות בלונדון – מידע נוסף

ההסטוריה של בתי הקברות בלונדון

איך הכל התחיל ?

במשך דורות הקהילות באנגליה קברו את מתיהם בחצר הכנסיה הקהילתית, ועל הקברים הוצבו מצבות פשוטות. את פשוטי העם קברו בעטיפה פשוטה היישר באדמה. העשירים וראשי הכנסיה נקברו בארונות או בתוך הכנסיה. עם הגידול באוכלוסיה באנגליה החל מהאמה ה17 קבורה בארונות עץ הפכה לנפוצה. בית קברות היה אז מקום דינמי . לעיתים הוזזו קברים. קל יותר היה לנהל קבורה בארון. בתי קברות כאלה עדיין אפשר לראות באיזורים הכפריים של אנגליה, כמו למשל במלמסברי (בתמונה) .

במאה ה19 צפיפות האוכלוסין בלונדון נתנה את אותותיה גם בעולם של מטה. מקומות הקבורה בחצרות הכנסיות בלונדון החלו להגמר במהירות. הקברנים ניסו בתחילה פתרונות כמו לקבור אנשים בקומות, כששכבת אדמה דקה מפרידה בין קבר לקבר. הונהגה שיטת "הקבר החם". האנשים הפשוטים נקברו בחצר הכנסיה לתקופה של כ6 שבועות עד שמרבית הבשר יתכלה. אז עצמותיהן הוצאו, והועברו לקבר משותף בשולי החצר, כדי לפנות מקום למתים הבאים.

הקבורה הרדודה הפכה גם לבעיה סניטרית קשה. ריחות רעים עלו מבין הקברים. גשם או חיות לעיתים חשפו את הגופות. לראות ידיים או רגליים מציצות מהאדמה היו דבר נפוץ. הויקטוריאנים האמינו במיאזמה. תאוריה רפואית שגרסה שמחלות מידבקות נגרמות מאוויר מזוהם, אדים רעילים או ערפל העולה מחומר מתפרק, ביוב, ביצות, פסולת וגופות. תפיסה זו, שהייתה מקובלת באירופה עד אמצע המאה ה‑19, ייחסה מחלות כמו כולרה, דבר ומגפות אחרות לאוויר רע ולא לחיידקים או לנגיפים. בתי הקברות המלאים על גדותיהם הטילו את אימתם על השכנים.

התמונה בית קברות בחצר הקתרדלה של מלמסבורי

החיים והמוות בעקבות המהפכה התעשייתית

הגורם העיקרי לצפיפות בתי הקברות היתה המהפכה התעשייתית. המאה ה19 היא המאה של המהפכה התעשיתית. מחפשי עבודה ומשפחותיהם נהרו ללונדון. בתחילת המאה ה19 מנתה אוכלוסית לונדון כמליון תושבים, בסופה – כ6 וחצי מליון. צפיפות האוכלוסיה, תנאי סניטריה גרועים, מגיפות ומחלות היו הגורמים העיקריים למצב החמור של בתי הקברות.

המהפירה התעשייתית הביאה איתה גם את הפריחה המדעית. באותה תקופה החלו להתעניין בלימוד גוף האדם. בתי ספר לרפואה חיפשו גופות כדי לנתח וללמוד. שודדי גופות הסתובבו בחצרות כנסיה וחיפשו גופות טריות. בארכיונים בלונדון נמצאו מחירוני גופות. הפיתוי להיות שודד קברים היה רב , עלות גופה יכלה להגיע לשכר שנתי של פועל פשוט. גופות היו מצרך מבוקש רק אם הן היו טריות. לאחר כ6 שבועות כבר לא היה בהן עניין. אבל אז יתן היה למכור שיניים לטובת שיניים תותבות ושיער לטובת פיאות. שוד גופות היה עסק משתלם מאוד.

שוד הגופות הטיל את אימתו על תושבי לונדון לא פחות מאימת המגפות. האנשים היו אדוקים מאוד בתקופה הוירטוריאניות, והאמינו בתחית המתים הם פחדו מאוד, שאם גופתם תיגנב, הם לא יקומו לתחיה.

חוק הקבורה

משקמה צעקה בקרב האוכלוסיה בלונדון הוחלט לעשות מעשה. הפרלמנט חוקק חוק ב1832 שמטרתו להסדיר את בעיות הקבורה של לונדון ולאפשר פתיחת בתי קברות חדשים מחוץ ללונדון, בטבעת השטחים הפתוחים המקיפה אותה. כך הוקמו שבעה בתי קברות מודרניים, שכונו שבעת הנהדרים או באנגלית the magnificent seven. הוא עודד חברות פרטיות להקים בתי קברות בטבעת חיצונית הסובבת את לונדון. ביתה קברות הראשון שנפתח היה בקנסל גרין.  שמטרתה לפתור את הבעיה והוחלט על הקמת בתי קברות מחוץ ללונדון. וכך הוקמו 7 בתי קברות בפאתי לונדון.  הם כונו  שבעת המופלאים. בית הקברות הייגייט הוא אחד מהם . בית קברות מודרניים , בהשראת היתה קברות בפריז פר לשז.  בשנים שקדמו לחוק אדריכלים כמו כריסטופר וורן קצו לתכנו בתי קברות.

מנהגי קבורה ואמונות בתקופה הויקטוריאנית

הרוב המכריע באנגליה הוויקטוריאנית האמינו בחיים שלאחר המוות במובן הנוצרי. הנשמה הנצחית לאחר המוות מגיעה אל גן עדן או לגיהינום . ביום הדין צפויה תחיית המתים. במקביל, המהפכה התעשייתית וההתפתחויות במדע ערערו אצל חלק מהציבור את הביטחון הדתי, ולכן המוות הפך גם לזירה של חרדה ושל ויכוח רעיוני. הנצרות הוויקטוריאנית הדגישה מאוד את המשפחה כיחידה רוחנית, כך שהאמונה במפגש מחודש עם יקירים בעולם הבא הפכה לנחמה מרכזית, במיוחד על רקע שיעורי התמותה הגבוהים של ילדים.

האבל הוגדר חברתית במסגרות ברורות למדי. צבע שחור היה הקוד המרכזי. אלמנות נדרשו לעיתים לתקופה של אבל כבד שנמשכה שנה או יותר, שבה לבשו שחור מלא, ולאחריה עברו לשלב של כחול כהה או סגול שנחשב לחצי אבל. המלכה ויקטוריה עצמה התאבלה על מותו של בעלה במשך 40 שנה ולבשה רק שחור. בבית המנוח נהגו לסגור וילונות, לכסות מראות, ולעיתים להפסיק נגינה וחגיגות. את השעון בבית עצרו ברגע המוות כסמל לזמן שהוקפא.

התפתחות הצילום איפשרה להנציח את המת בתמונות שלאחר המוות. המת הולבש במיטב מחלצותיו והצלם הוזמן לבית המנוח לצלמו כתמונה אחרונה, לעיתים כשהמשפחה סביבו. תלתלי שיער של המת האהוב נשמרו בתוך תכשיטים, הספדים פורסמו בעיתונים ואלבומי זיכרון הנציחו את פעולותיו וחייו.

עוד על צילומים שלאחר המוות ועל הצילום בתקופה הויקטריאנית והזמת מיתוסים לגבי צילומי המתים.

פחדים, סיאנסים ולילות עירות

הויקטוריאנים פחדו להקבר בחיים. הפחד נבע משילוב של טעויות רפואיות, סיפורי זוועה בעיתונות ו הרבה דימיון ספרותי. אז עוד לא הייתה אבחנה רפואית טובה בין מוות קליני לבין עילפון עמוק, תרדמת או התקף אפילפסיה. חלק מהחולים בהם נראו כמתים ואז התאוששו. בתקופה זו חוקקו חוקים, שחייבו להמתין זמן מסוים לפני קבורה, כדי לצמצם את הסיכון לקבורה בחיים . עצם חקיקת החוק חיזק את ההכרה הציבורית שהאיום הזה ממשי.

מנהג הwake ענה לצורך החברתי להתמודד עם הפחד. זהו טקס אבל עממי, שבו המשפחה נשארת ערה ליד גופת המנוח בלילה לפני הקבורה. בזמן זה הקבילה מגיעה לתפילה וביקורי ניחומים. מקורו המנהג במסורות כפריות בבריטניה, שראו חשיבות בליווי הנשמה ברגעי המעבר מן העולם וגם במפגש קהילתי סביב המוות. כך יכלו גם לודא שהאדם אכן מת.

הפחד הביא לפיתוח ארונות קבורה עם פטנטים למניעת קבורה בחיים. למשל ארונות עם פעמון מחובר לחוט ליד או לרגל, כדי שאדם המתעורר בארון יוכל למשוך ולצלצל ולהשמע . פותחו מערכות אוורור וצינורות אוויר שיצאו מן הארון אל פני השטח, ומכסים שניתן לפתוח מבפנים. לא נעשה שימוש רחב ברעיונות אלה, אבל קיומם מעיד עד כמה הפחד מקבורה בחיים היה חזק. היו שציוו במפורש על ביצוע בגופתם פעולה סופית לאחר המוות, כמו דקירה בלב, פתיחת וריד או אפילו חיתוך הראש. כך ניסו להמנע מקבורה בחיים וחיזקו את תחושת הביטחון מול מערכת רפואית שלא נתפסה כמדויקת ומוחלטת.

התקופה הוויקטוריאנית הזינה שפע של ספרות על רוחות, ספיריטואליזם וסיאנסים ביתיים. עבור חלק מהציבור העממי כל אלה נתפסו כניסיון מדעי כביכול ליצור קשר עם המתים. האמנות התמקדה בדימויי אלמנות, בתי קברות, ילדים מתים ומלאכי אבל, ובכך חיזקה את השפה החזותית שניכרת גם בבתי הקברות עצמם. במובן מסוים, המוות נעשה מאוד נוכח: בבית, באופנה, באמנות ובמרחב הציבורי, ובתי הקברות החדשים שימשו גם כפארקים לטיול ולא רק כמקומות מפחידים.

אומנות על הקברים

עיטורי הקברים הוויקטוריאניים הם מערכת סמלים שלמה שמספרת סיפור על אמונה, משפחה, מעמד ומקצוע. ממש שפה בפני עצמה. המאה ה19 הביאה איתה טכנולוגיות פיסול ועיבוד אבנים מתקדמות שהקלו על גילוף תבליטים והוזילו אותם. כך הפכה המצבה לבמה להצגת זהות, אמונה ומעמד.

צלבים, מלאכים ושערים סימלו אמונה נוצרית חזקה ומעבר לשלב חדש של קיום. פרחים נובלים, עמודים שבורים וטבעות או זרים סימנו קוצר חיים, אבל אישי ונצחיות הזיכרון. על קברי ילדים הופיעו לעיתים קרובות טלאים קטנים, ניצני פרחים ופרפרים, שביטאו תמימות וחיים שנקטפו מוקדם מדי. סמלים של ספרים, כלים מקצועיים, נבל או עוגן שימשו לציון מקצוע או השכלה .

מאוזיליאומים, קטקומבות וכספות קבורה

החברה הוויקטוריאנית הייתה חברה מעמדית נוקשה, והדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים וגם במוות. המבנה המרחבי של בתי הקברות שיקף היטב את ההיררכיה הזו. מאוזוליאומים מפוארים היו למשפחות עשירות. קטקומבות וגלריות תת‑קרקעיות היו לאזורי קבורה מרוכזים. כספות קבורה משפחתיות הוקמו החבויות מתחת למצבות בולטות. מי ששידו אינה משגת הסתפק בקבר עם מצבה צנועה. מכלול הצורות הללו יצר מדרג ברור בשטח.

בית הקברות הייגייט

בית הקברות הייגייט, נפתח ב1839, והפך מיד להצלחה כלכלית. האדריכל סטפן גירי תכנן את המקום כדי שיענה על הצרכים והפחדים של היקטוריאנים. הכניסה לבית הקברות מרשימה מאוד. שער הכניסה בנוי בסגנון גותי, ונראה כמו טירה. חומה גבוהה מקיפה את בית הקברות כאומרת כאן לא ישדדו קברים! על בית הקברות הגנו שומרים. מבנה הכנסיה כולל שתי כנסיות מצידי השער. האחת אנגליקנית , הדת הנפוצה באנגליה. והאחרת קטנה יותר ומיועדת לזרמים נוצריים אחרים. דרך השער נכנסים לרחבה גדולה , אליההגיעו כרכרות הסוסים עם ארונות המתים.  מכאן עלו דרך גרם מדרגות אל חלקות הקבר. המדרגות מפרידות בין עולם החיים למתים.

בבית הקברות קבורים כ 170 אלף אנשים, וביניהם לא מעט מפורסמים. קארל מארקס, גורג' מייקל, גורג' אליוט, מרקוני ועוד. בית הקברות עדיין פעיל ונקברים בו אנשים. בחוברת הקטנה שמקבלים בכניסה מסומנים קבריהם ואפשר לצאת למסע בהיסטוריה. עד שיתחיל הסיור שבחרתי להצטרף אליו, אני משוטטת בין הקברים, מסתכלת על עיצובי המצבות, ומגלה את התשובה ליקום וכל השאר

בית הקברות הייגייט של היום טובל בירק. קיסוסים משתרגים על מצבות, טחב ירוק ופריחה של נרקיסים. עצים רחבי צמרת מצילים על הנחים והמבקרים. הויקטוריאנים היו בודאי מזדעזעים למראה בית הקברות שלהם. הם אהבו את הגנים שלהם מסודרים ופתוחים. המודל הכלכלי של בית הקברות לא צלח למרות ההצלחה הראשונית. הקברים נמכרו לבעליהם לתמיד ולא יוצרה הכנסה נוספת משהלך שטח הקברים ואזל. כשפשטה החברה הכלכלית את הרגל התחילת המאה הקודמת, בית הקברות נזנח. ואז הטבע השתלט. כיום מטפלת בבית הקברות אגודת הידידים של בית הקברות.

השדרה המצרית והקטקומבות

שני מקומות מענינים במיוחד יש בבית הקברות. האחד הוא השדרה המצרית. התגליות הארכיאולוגיות במצריים במאות ה18 וה19 ריתקו את הויקטוריאנים. כדי לפנות לטעם הקהל עוצב מתחם קבורה בהשראת המצרים.

מתחם הקטקומבות הוא המתחם הנוסף. קטקומבות הם מנהרות או מתחמים סגורים מתחת לאדמה, שבהם קברו בתאים. קבורה בקטקומבות היתה נפוצה בתחילת הנצרות והנה בזמן הויקטוריאנים זכתה לתחיה. העובדה שהמתחם סגור ונעול קסם לויקטוריאנים, והיה חסכוני מבחינת מקום קבורה. למתחם הזה נכנסים רק בסיור.

הייגייט – מידע שימושי

• מידע נוסף על בית הקברות שעות פתיחה ומפה
• בית הקברות מחולק לחלק מערבי וחלק מזרחי. החלק המערבי היה החלק העתיק יותר. שניהם פתוחים לקהל הרחב.
• הכניסה בתשלום.
• המלצה חמה להצטרף לסיור בבית הקברות. יש מספר סיורים ביום. הסיור אורך כשעה וחצי ורק דרכו אפשר להכנס לאיזור הקטמקומבות. הסיור ממש מרתק!

אם יתמזל מזלכם תפגשו מי ממשפחת השועלים שחיה בו. שימו לב – הם מאוד ביישנים.

מה עוד אפשר לעשות בסביבת בית הקברות הייגייט?

פארק ווטרלאו ובית לודרדייל

סמוך לבית הקברות הייגייט ממוקם פארק ווטרלו. בפארק ישנו איזור של גן אנגלי , בריכות מים ואיזור של טבע. בזכות מיקומו על גיבעה, נשקפים ממנו מבין לעצים נופיה של העיר. בשעות הבוקר כיוון השמש מקשה על ההתבוננות וזיהוי הבנינים, אבל באתר הפארק אני מגלה בדיעבד שיש נקודה ממנה ניתן לראות את הכיפה של סנט פול.

בלב הפארק בריכות מים ובהן שטים עופות מים קטנים. בעבר היתה כאן נביעה טבעית של מעיינות. המים, האוויר הטוב, והיותו נישא מעל לונדון, הביא לאיזור את אצילי לונדון ועשיריה, שבנו כאן את אחוזותיהם.  בית לודרדייל של היום, עומד מקומו של בית אחוזה שבנה כאן הלורד ראש העיר של לונדון במאה ה16. הבית הנאה עבר ידיים, שופץ ושודרג. עד שסיר סידני ווטרלו, הבעלים האחרון, העניק את הפארק ואת בית האחוזה שבתוכו לעירית לונדון לרווחת הציבור, בסוף המאה ה19.

כיום בית לודרדייל משמש כמרכז קהילתי, ויש בו בית קפה פופלרי. שווה להציץ בתערוכות המוצגות בבית ולהכנס לחדרים הפתוחים לציבור.

שכונת הייגייט 

הייגייט הוא אחד הפרברים היוקרתיים והעשירים של לונדון. הוא ממוקם על גבעה גבוהה המתנוססת מעל העיר, וממנה נשקפים מראות אורבניים. הכפר שכן סמוך לאחוזת הצייד של הבישוף של לונדון, שגדר גבוהה הקיפה אותה. הכפר שכן סמוך לשער לאחוזה ומכאן שמו.  עד  סוף התקופה הויקטוריאנית הוא  היה כפר נפרד מלונדון, שוכן על הדרך הצפונית ללונדון . עד היום האיזור מצטיין בשטחים ירוקים בקרבתו.

הייגייט מתגאה ברשימה של סלבריטיז שחיו בה וביניהם רוד סטיוארט שנולד וגדל בה, יוצר הסרטים כריסטופר נולן, הקומיקאי רואן אטקינסון ואפילו צ'ארלס דיקנס. כיום זהו מקום שקט ומטופח, עם בתי קפה קטנים,ובשבת מתקיים בה שוק מקומי.

מלבד בית הקברות ראוי לציין את ההולי ווילאג' , מתחם מגורים מגודר ובו 12 קוטג'ים בסגניון גותי , שהיה פופולרי בתקופה הויקטוריאנית. זוהי אחוזה פרטית בבעלות בעלי הקוטג'ים ולא ניתן כיום לבקר במתחם, אבל אפשר להציץ מבחוץ.

בית הקברות ברומפטון

זה היה בית הקברות שביקרנו בו, הגיק ואני, ולגמרי במקרה. הימים היו ימי הקורונה ונדרשנו למסור בדיקות למעבדה, שהיתה בסביבה. עברנו במקרה ונשאבנו לתוכו. הופתענו מהשקט והשלוה. התפעלנו מאווירת הסתו המיוחדת. הופתענו לראות אנשים מטיילים עם ילדיהם או כלביהם. והכי הופתענו מבית הקפה הקטן והחביב בכניסה. גם בית קברות זה הוא אחד משבעת הנפלאים. יש בו 35000 מצבות מעל יותר מ 200 אלף קברים.  וגם הוא משלב היסטוריה, טבע ואומנות אבל המראה והאווירה שונה.

בית הקברות עוצב כקתדרלה פתוחה. שדרה מרכזית ישרה וארוכה עם עצים משני הצדדים, המוליכה מהשער הצפוני לקפלה המרשימה בדרום. השער צפוני הוא מבואת כניסה. ציר ראשי שאפשר לדמות מרכז הכנסייה, והקפלה הדרומית במקום המזבח. ציר משני, הניצב לציר הראשי , אף הוא רחב עם עצים משני צידיו משלים את הצורה לצלב. העיצוב מיוחס לאדריכל בנג'מין באוד ולג'יי.סי. לודון שעיצב את הגינון. ברומטון ממוקם במישור רחב ידיים ופתוח, ונראה מסודר, מעוצב ומוקפד.

גם בבית קברות זה טמונות דמויות היסטוריות מפורסמות. למשל אמלין פנהרסט שהיתה ממובילות תנועת הסופרג’טיות למען זכות הבחירה לנשים בבריטניה.ד"ר ג'ון סנו, הרופא שהוכיח כי כולרה מועברת באמצעות מים מזוהמים, ובכך הניח את היסודות לאפידמיולוגיה מודרנית ולבריאות הציבור העירונית.

בית הקברות ברומפטון – מידע שימושי

• בית הקברות מנוהל על ידי הפארקים המלכותיים. באתר יש סרטון רקע, שעות פתיחה ומידע על מפורסמים.
• הכניסה אליו בחינם.
• בית הקברות גובל בשכונות צ'לסי וקנסינגטון היוקרתיות , וניתן לשלב ביקור בו עם סיור בשכונות אלה.
• זהו מקום נהדר לפגוש סנאים, שעושים בו כבשלהם.

בתי קברות בלונדון – מידע נוסף

המגניפיסנט סבן היו בתי קברות שיועדו לנוצרים, אבל פה ושם נקברו בהם גם יהודים , במיוחד בהייגייט. בלונדון רבתי ישנם בתי קברות יהודיים, חלקם עתיקים . אבל זה למחקר ואלי סיורים אחרים. רשימה מפורטת אפשר למצוא בויקיפדיה.

בחודש אוקטובר, המסתיים בליל כל הקדושים, בתי הקברות מציעים סיורים מיוחדים. כדאי לבדוק באתרי בית הקברות וגם כאן.