"איך זה שבחצרות של הקיבוצים תמיד יש גרוטאות? " שואלת חברתי לסיור בעסקים תיירותים חדשים במועצה איזורית מנשה. לרגע אני מתקוממת על האמירה השיפוטית הזו, אבל בתוך תוכי אני מבינה שיש משהו בדבריה. רבים מהרגעים היפים של ילדותי היו בעת שהותי בקיבוץ, וילדי התחנכו בחינוך הקיבוצי – לכולנו אותם גרוטאות וג'אנק בשילוב עם מרחבים פתוחים, בתים ללא גדרות היו חלק מהקסם. במהלך הסיור ביקרנו בשני עסקים קטנים וחממה לימודית, שכל אחד מהם בדרכו בוראים עולם מגרוטאות וממלאים אותו קסם. על העסקים האלה, והמלצות לבנות ימי טיול סביבם אני אכתוב בפירוט, אבל תחילה יש צורך להבהיר מה קשר גרוטאות לקיבוץ.
- על גרוטאות, חינוך, דמיון ויצירה
- שילה אורינגר הופכת זבל לקסם
- טבע, היסטוריה ואמנות בכפר גליקסון
- החממה הלימודית בעין שמר
- אמורה קונדיטורית בוטיק
- רגבים: הבית שהוא מוזיאון
על גרוטאות, חינוך, דמיון ויצירה
כשהגענו האיש ואני לרשום את בתנו הבכורה, אז בת שנה, לפעוטון בקיבוץ ,לקחה אותנו מנהלת הגנים לראות את הגן. כשראיתי את חצר הפעוטון התאכזבתי ואפילו נבהלתי. ציפיתי לראות מתקני טיפוס , נדנדות, מגלשות ואולי ארגז חול. לעיני נפרשה חצר גרוטאות: מכשירי חשמל מקולקלים, חפצי בית, מזודות, ארגזים, כלי מטבח, בדים, כסאות מחשב, ואפילו חלק מקבינה של משאית שהוצב אחר כבוד במרכז החצר. עם השנים ביקוריהם של ארבעת ילדי בגנים האלה, למדתי להעריך, לאהוב ולהתפעל מחצר הגרוטאות הזו. בשביל הילדים היא היתה עולם ומלואו : כאן הם שיחקו, יצרו ובנו את עולמם הדמיוני. כאן הם יכלו לחקות את חייהם של המבוגרים, להתאמן ולתרגל את כישוריהם החברתיים. וכאן הם גם יכלו לפרק ולהרכיב מחדש, ואפילו לשבור ולנתץ. יזמות, יצירתיות, פתרון בעיות, עבודת צוות – הזרעים נטמנו שם- בין גרוטאות הגן.
ומה עם נדנדות, סולמות ומגלשות ? אותם ניתן היה למצוא בגן משחקים שנמצא במרחק הליכה קצר מהגנים. בתום יום הלימודים התנקזו אליו הורים וילדים מכל הגנים. בזמנו – גם בו היו מתקנים על בסיס גרוטאות: הולחמו ונבנו ביד אוהבת על ידי מי מתושבי הקיבוץ.
אני חושבת שבכל קיבוץ תמצאו איזו גינה ובה עומדים עבודות אומנות העשויות מגרוטאות שהולחמו, פסיפסים שהורכבו מכלים וקרמיקה מנותצת, עבודות קרמיקה. התופעה הזו היא תוצאה של רצון להביע את היחודית של הפרט, החבר במסגרת של קולקטיב, וזמינות של משאבים. בכל קיבוץ יש מתפרה, בית מלאכה, סדנאות עבודה. ובשנים שהקיבוצים היו עדין קולקטיב, המשאבים האלה עמדו לרשות כולם. כלי עבודה שיצאו מכלל שימוש, צינורות, ברזלים, בדים ישנים ושלל גרוטאות היו זמינים אף הם.
בתמונות : ילדי עסוקים בחצר הגרוטאות בגן
שילה אורינגר הופכת גרוטאות לקסם
בכניסה לצריף הסטודיו של שילה אורינגר בכפר גליקסון שלט קטן המכריז בפשטות : from junk to magic. אני מתעכבת מולו מתבוננת ביצירות הקטנות המקיפות אותו, ובערימה הגדולה של קליפות עצים ועלי שלכת שנערמו לידו. בתוך הצריף חברותי לסיור עסוקות כבר בצילום הקסם: עבודות האומנות שיצרה שילה על קרשים ופחים חלודים.
שילה אורינגר היא אמנית אוטודידקטית, המציגה בתערוכות בארץ ובחו"ל. העבודות שלה הן אסמבלאג' :טכניקה, שבה מחברים חפצים שונים ומגוונים לכדי יצירה תלת מימדית. לאומנות היא הגיעה במקרה, ושם מצאה את יעודה, פרנסתה והשקט הנפשי שלה.
שילה אוחזת בפחית חלודה. ידיה עוטפות את הפחית כאילו היא שואבת ממנה חום. היא מספרת לנו איך מצאה את הפחית במגרש החניה הסמוך לבית הספר של בנותיה. משהו בפחית החלודה תפס את עיניה. לעבודה אני קוראת fireside , היא אומרת ומתחילה להעביר את הפחית בינינו. כשהפחית מגיע אלי, היא חמימה וובתוכה נגלית פינה ביתית נעימה: שטיח שעיר ותמונת אח מבוערת. בבת אחת נעלמה החלודה, והפכה לסצנה ביתית מזמינה?
את הקסם ששילה יוצרת בחומר, היא יוצרת בו זמנית גם בתוכה. ההתמקדות בעבודה, בצורות ובחיבורים העולים מתוך החומרים יוצרת אצלה שקט. זהו כלי להתגבר על כל קושי בחיים.
שילה גדלה בקיבוץ כפר גליקסון, בו היא מתגוררת ויוצרת כיום. אמנם היא הסתובבה בעולם במשך תקופה ארוכה מאוד, אבל את היסודות לאומנות שלה היא שאבה מנוף ילדותה. :הסביבה של הקיבוץ היא סביבה של ג'אנק וטבע", אומרת שילה ומסבירה: יש בקיבוץ הרבה מחסנים, מזבלות וערימות של חפצים וחומרים. אביה היה אספן של ג'אנק. כאן בקיבוץ היא למדה להתבונן, לדמיין, לכתוב את סיפור חיה : ביומנים שהיא כותבת מגיל 9, ובהמשך ביצירות שלה.
תהליך עבודתה כולל טיולים בסביבה, במזבלות, בבתים חרבים ואיסוף חומרים. "רק מה שמדבר אלי אני לוקחת. התמונות שהיא יוצרת הן שם, הן רק מחכות שהיא תגלה ותחשוף אותן. שילה מספרת שאת הדמיון שלה היא למדה לפתח בשעות המנוחה בגן. היא גדלה בבתי הילדים בקיבוץ. בשעת המנוחה המטפלות היו מצוות על הילדים לשכב עם הראש מונה אל הקיר כדי שלא יפטפטו זה עם זה. והיאגילתה בכתמים ובקילופי הצבע עולם ומלואו: צורות, דמויות טוותה מהם סיפורים.
לפני שאנחנו נפרדים, שילה עורכת על השולחן תליונים עגולים ועליהם מילים. היא מזמינה אותנו לבחור תליון עם המילים שמדברות אלינו. ספרו לי, מה הייתם בוחרים ?
"כולנו מתחילים את החיים כילדים עם דמיון, עם הזמן אנחנו שוכחים איך להשתמש בו" אומרת שילה ומזמינה להצטרף לסדנאות ולריטריטים שהיא מציעה.
הצעה לטיול בכפר גליקסון: טבע, היסטוריה
אם כבר הגעתם לכפר גליקסון, למה שלא תשארו עוד טיפה ? מהמרפסת שליד חדר האוכל נשקף נוף יפהפה של גבעות ירוקות ועגולות, מטעים, שדות וישובים קטנים. מול החניה הסמוכה מקבלים את פנינו עצים ענקיים מלאים בפריחה ורודה, ועל הקיר עבודות קרמיקה יפות ועדינות. מלבד שילה אורינגר, בקיבוץ ישנן אומניות נוספות:" קרמיקאים ותכשיטנית, שאולי יעניין אתכם לבקר אצלן.
שאול חרמש, המנהל העיסקי של הקיבוץ, סיים לאחרונה קורס מספרי סיפורים מטעם מועצה איזורית מנשה. מטרתו של הקורס היתה לעודד את תושבי המועצה לספר את הסיפור האישי שלהם, ודרכו לספר את סיפור המועצה וישוביה. הסיפור של שאול עולה על כל דמיון. לא ארצה לספיילר לכם, אבל רק אומר שפעמיים עמד אביו של שאול בפני מוות בטוח, ופעמיים בזכות אינטואיציה הוא ניצל.
אז הנה רעיון ליום טיול :
- סיור בשבילי כפר גליקסון עם שאול. שאול יספר לכם את סיפור המקום, ויעזור לתאם ביקור אצל האומניות בקיבוץ. ליצירת קשר : shaulhermesh@gmail.com טל :052-7866992
- ביקור בסטודיו הקרמיקה, התכשיטנות, האומנות של שילה והכרות עם האומניות, או השתתפות בסדנא.
החממה האקולוגית בעין שמר: חקלאות, מדע ואומנות
החממה האקולוגית בעין שמר היא מרכז חינוכי שמטרתו להרחיב, להעשיר את הלמידה, ולחבר את התלמידים לעולם המחקר בתחומי האקולוגיה והמדע. במושגים של היום אפשר לומר שזוהי חממה למייקרים, ליזמים ולמדענים העתידיים, שמלמדת את הנוער להכיר ולהשתמש בכלים החדשניים ביותר העומדים לרשותנו. הרעיון העומד בבסיס הלימודים הוא אתגרי כדור הארץ. לחממה מגיעים בני נוער מ20 בתי ספר במועצה ובסביבתה. הם עובדים על פרוייקטים בשיתוף מומחים מהתעשייה ו20 חברות הייטק. בחממה האקולוגית צוות מעורב של יהודים ערבים, ויש מתנדבים מהקהילה. קהל התלמידים מגוון: שליש ערבים שני שליש יהודים. עולים, דתיים, נער בסיכון ותלמידי מצוינות. יש פרויקטים שזכו בפרסים ארציים ובינלאומיים.
הרעיון אולי נשמע חדשני, אבל החממה חוגגת כמעט יובל להוסדה. החממה הזאת יצגה את ישראל בביאנלה בוונציה בשנת 1993. מה לחממה אקולוגית ולאומנות? כדי לענות על השאלה הזו תחילה יש להכיר את היזם והמקים שלה: אביטל גבע, בן קיבוץ עין שמר ואומן ישראלי ובינלאומי.
בעשור שבו נבנתה החממה פעל אביטל גבע כאמן פוליטי רדיקלי, שחיפש להרחיב את האומנות לחיים. הוא האמין בכוחו של האמן לתרום לחברה. הוא פעל בשבילים של הקיבוץ, בשדות שבין הישובים, בנחל חדרה. כשהציג בחללים הביא לשם את הבוץ, את הטבע, את החומרים שמצא בשדות. בהמשך הוא פרש מעולם האומנות והקדיש את כל מרצו לפעילות חינוכית תוך הרחבה של מושג היצירתיות ורתימתה לפתרון בעיות אמיתיות. מתחילתה החממה וכל מה שבתוכה נבנה על ידי התלמידים ומתנדבים, לעיתים קרובות מגרוטאות, שיירים וחפצים שהושלכו.
במאמר מרתק של האוצר גדעון עפרת, שעומד מאחורי הבאתה של החממה לביאנלה, מסביר את הרעיון החתרני- מהפכני בהבאתה. הוא כותב : "חממה לימודית כזאת, אנו מתכוונים לבנות בביאנלה של ונציה בשלמותה, ולהציב בה כמה מערכות־ניסוי שבודקות את היחסים בין טבע לתרבות, בין הטכנולוגי לאורגני, ומביאות אותם לידי ביטוי. הכוונה היא להציב את החממה בלב האולימפיאדה של האמנות כמין ״סוס טרויאני״, המשלח מתוכו שאלות בסיסיות על יחסי אמנות וחיים, אמנות וטבע, אמנות ומדע וכיוצא באלה. יהיה זה מין ״רדי־מייד״ ענק, שאינו מבקש להסתפח כחתיכת חיים אל עולם האמנות(כפי שביקשו ה״רדי־מיידס״ של מרסל דושאן), אלא להיפך, חתיכת חיים המבקשת לספח אליה את עולם האמנות"
בצירוף מקרים מעניין השבוע התקיים עוד אירוע של זומו, ובו הוצגה עבודה של אביטל גבע :
אני רוצה לעזוב כרגע את הדיון הפילוסופי ולעבור למעשי. החממה מאפשרת גם לקהילה להתנסות בתהליכים של יצירה, יזמות ולימוד. החממה מקיימת ימיש שיא פתוחים לקהל הרחב, סדנאות חד פעמיות וקורסים למבוגרים במגוון נושאים אקולוגיים. למשל קורס ארומתרפיה בו לומדים להכין שמנים ולזקק אותם. קורס גידול דבורים בשיטה ביו דינמית, המנסה להציע פתרון לבעית הדבורים הנעלמות מהעולם . סדנה להכנת טרריום : מערכת אקולוגית בתוך מיכל זכוכית אטוס, שמזינה ומקיימת את עצמה. למידע נוסף על הקורסים והסדנאות בחממה
אמורה: קונדיטוריה בוטיק בעין שמר
אם אתה מתכננים להגיע לחממה, הקדימו הגעתכם והשאירו לכם זמן לקפה ומאפה בקונדיטורית הבוטיק Amore, הנמצא במרחק הליכה קצר מהחממה. הקונדיטוריה נפתחה על ידי שתי אחיות : עמית ויסמין (קיצוניות בתמונה) . לקונדיטוריה הן קראו לזכר סבתן שחיה בקיבוץ עין שמר, שהיתה קוראת לכל נכדותיה – Amore (אהובה בלאדינו).
מתברר שלפתוח קונדיטוריה בקיבוץ זה לא כל כך פשוט. תחילה היה צריך לשפץ את מבנה הקונדיטוריה, שהיה נטוש ומוזנח. אחר כך היה צריך להתגבר על דעות קדומות של חברי הקיבוץ, שחששו מבואם של אנשי חוץ "אל חצר ביתם". ואפילו לעניין הכשרות, בקיבוץ מתנועת השומר הצעיר היו מי שהרימו גבה. כיום, כשהקונדיטוריה חוגגת שנה, נראה כי המתנגדים גילו שהשד אינו נורא כ"כ, ואפילו די מתוק. בעודינו נהנים מהמאפים המתוקים והמלוחים, ומנשים לכלכל את קלורייתינו בקפידה, לנגד עינינו מתרחשות סצנות, כאילו יצאו מסרט על הקיבוץ : מטפלות ופעוטות בטיול היומי, זוג אתונות שברחו ממשק-חי והמטפל שלהם שיצא לחפש אותן (גם אם לא ימצא מלוכה , הוא תמיד יכול להתנחם בפחמימה משובחת ). בקונדיטוריה נאפים בכל יום מאפים טריים, ומוגשים סלטים וכרירים טריים.
הקונדיטוריה כשרה, ופתוחה בימים ב-ה 8:00 -17:00 , ובשישי 8-14:00. אפשר לאכול במקום,ולקחת הביתה, ואפשר להזמין מארזים לאירועים. שוה להגיע במיוחד!
עוד משהו בעין שמר :
במסגרת הסיור הקודם שלי במועצה איזורית מנשה, ביקרנו בחצר ראשונים עין שמר. המלצה חמה לבקר במיוחד אם אתם עם ילדים צעירים.
האיש, שהמדינה נמצאת בביתו
בדשא המטופח של אלי בעבור בקיבוץ רגבים עומד עמוד ועליו מדחף של מטוס,לידו עומדת עגלה מהתקופה התורכית. במרפסת אפשר למצוא אופנוע ישן, מורג, ושלטים של פעם עם שמות של רחובות. כשמציצים דרך החלונות הגדולים פנימה מגלים על קירות ביתו מדפים עמוסים בחפצים ואוספים. בית שהוא מוזיאון.
אלי נמרץ, עירני ושופע חיוכים, כאילו הוא נער צעיר ולא סבא הנושק לגבורות. הוא מסתובב בהנאה רבה בין חפציו, ו ואם רק נשאל ישמח לספר סיפור קטן על כל אחד : איך הוא נקנה? למה הוא שימש? " זה בית רגיל, עם מטבח פעיל ושירותים, וסלון וחדרים." אלי מבהיר. ללמדנו שהוא חי בין האוסף המעט אקלקטי של חפצים, על אחד מהם הוא חלק בפאזל הגדול והמורכב שהוא ההיסטוריה של המדינה שלנו.
איך התחיל האוסף הזה? אני מתענינית. אלי לוקח אותי לפינה ההסבה מול האח בבית , מצביע אל עבר צילומים בשחור לבן ואסופה של רובים ומספר. הוא נולד וגדל בקריות בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה. בחולות, שבו הוא חבריו היו משחקים נמצאו כל מיני חפצים שהבריטים השאירו כשעזבו. החפצים האלה סיקרנו אותו מאוד והוא היה אוסף חלקם ושומר בבית. לימים הוא החליט לאסוף ולהציג חפצים שישמרו ויתנו כבוד לימים הראשונים של המדינה ולאזרחיה.
מהו הפריט היקר ביותר באוסף שלך ? עיניו של אלי נדלקות ופניו מוארות בחיוך. את זה אני צריך להביא מהכספת. הוא נעלם באחד מחדרי הבית וחוזר ובידיו מצלמה. המצלמה הזאת היא מצלמת לייקה מקורית מגרמניה, שמותגה וצופתה בזהב לכבוד האולימפיאדה בברלין ב1936. את המצלמה הזו מצא אלי, במקרה באחד משוקי הפשפשים בארץ. אז אם אתם באים לביקור – אל תשכחו לבקש לראות אותה!
ביקור ברגבים – מידע שימושי
אלי בעבור פתח את ביתו למבקרים ממש לאחרונה, והזמויאון בהרצה. אלי ישמח לקבל משפחות וקבוצות לביקור בחינם. לפרטים – דברו עם אלי : elibaavur@gmail.com טל : 054-5655000
את הביקור ברגבים אפשר לשלב עם סיור באתרים בסביבתה של גבעת עדה הסמוכה.
אינספור צפונות טומנת לה הארץ, וגם אם תסייר בה, תתקשה לאתרן. איזה כיף שיש מי שמטייל ומגלה בשביל כולנו…
תודה.