גן העדן האבוד של סנטוריני

ההיסטוריה של סנטוריני והגיאולוגיה שלה מציתה את דמיוני. אני עומדת אל מול ציורי הקיר, שמוצגים כיום במוזיאון בסנטוריני, ומדמיינת את חייהם של האנשים שבביתם הם צוירו. אני מדמיינת איך נערה לבושה בגלימה קלילה, שערה מורם על ערפה, מתבוננת מחלון חדרה אל הים. שם במים פלוטילה של סירות דייגים וסוחרים. עוד מעט יחזור הביתה אחיה ובידיו שלל דגים. הבריזה הקרירה הביאה עמה קולות מהנמל. הסוחרים פורקים כדים גדולים. היא אהבה לנחש את תכולתם מהעיטורים שלהם. המשפחה בודאי חיה חיים נוחים ונעימים, עד שבבת אחת הכל נעלם!

ההיסטוריה של סנטוריני – קשה להתעלם ממנה כשמבקרים באי. יש האומרים שהסיפור על אטלנטיס נולד כאן. בזמן חופשתנו בסנטוריני הקדשנו זמן לאתרי ארכיאולוגיה של סנטוריני וגילינו אוצרות תרבותיים וסיפורים מרתקים.

• כמה מילים על הגיאולוגיה של האי
• סנטוריני הפרהיסטורית
• ת'ירה העתיקה
• מידע שימושי לביקור באתרים הארכיאולוגיים

כמה מילים על גיאולוגיה

ממעוף המטוס ניתן להבחין באיים קטנים שוממים וחשופים. לא הרבה מסלע גדול, המזדקר מהמים, עדות לרכסים טקטוניים תת קרקעיים. כבר מליוני שנים הם כך, חשופים יותר או פחות, תלויים במפלס המים. כשמתקרבים לסנטוריני מבחינים ברכס כזה. סלע ענק מתרומם לגובה של כמעט 600 מטר מעל פני הים . הסלע העירום עטור חצאית של מישור ועליו כפרים ושדות.  במשך עשרות אלפי שנים, הר געש תת קרקעי בעבע את ליבתו אל פני השטח ועטף את הסלעים המזדקרים באדמה וולקנית.  כך נוצרו אדמותיה של סנטוריני, שעליהם התיישבו דורות של אנשים. 

האנשים שהגיעו עליו לפני כ4000 שנה כינו אותו סטרונגילי, כלומר העגול. הוא נראה אז כבייגל עם נגיסה. טבעת כמעט שלמה שבקצה הדרומי פתח לים. במרכז  הטבעת רחש לו הר הגעש. 

סנטוריני של אז היתה בוודאי גן עדן. מאובנים של חרקים, צמחים, עצי זית ותמרים העידו על מזג אוויר ים תיכוני.  

סנטוריני של היום היא תוצאה של התפרצות אדירה של הר הגעש. ההתפרצות החריבה את קצהה המערבי של הטבעת. הלבה שזרמה הצטברה ויצרה את האיים הקטנים. האפר הוולקני החריב גם את הצמחיה, וכיסה את האדמה בלבה ואבן פומיס.  אם תגיעו למפרץ אמודי, ותמשיכו בטיילת הקטנה תוכלו לטייל ולשחות בין סלעי לבה אדירים.  

כיום מכנים תןשבי האי את צידו הפונה אל הר הגעש: הקלדרה. מקצוות האי באמת נראה כאילו אנחנו עומדים על קציה של קערה ענקית. זהו הצד הנחשב היפה יותר של האי. ולתוכה השמש בכל ערב שוקעת.  

הר הגעש הנחבא ממשיך לבעבע ולהחריד את שלוותו של סנטוריני. לאורך השנים סבל האי מרעידות אדמה. גם כיום במפרצונים בשולי האיים בקלדרה, אפשר להנות מג'אקוזי טבעי חם ומבעבע. 

התרבות המינואינית בסנטוריני

המוזיאון הפרהיסטורי בפירה הוא מקום טוב ללמוד היסטוריה של סנטוריני. הוא ממוקם בבניין בטון מודרני, ונראה קצת מיושן. אך הדברים שרואים שם מספרים סיפור מרתק של ציביליזציה מתקדמת, שהיתה ואיננה עוד.

נתחיל מהסוף.

התפרצותו של הר הגעש כסתה באפר את אקרוטירי. תושביה ככל הנראה הצליחו להמלט, והשאירו אחריהם את חייהם. החפירות שהתנהלו בשנות ה70 של המאה הקודמת העלו אוצר ענק של כדים וכלי חרס בגדלים וסגנונות שונים. מתוך הריסות הבנינים הצליחו לשחזר גילו ציורי קיר אקזוטיים. לו רק בשבילם שווה להגיע למוזיאון.

הממצאים הפריהיסטורים באי מעידים על התישבות באי כבר מהאלף ה6 לפני הספירה. מנמצאו שרידי כפר דייגים מהאלף השלישי לפני הספירה באיזור אקרוטירי, שהלך והתפתח. התישבות חקלאית נמצאה באיזורים אחרים באיזור פירה.  

מתישהו בין תחילת האלף השני לפנה"ס לאמצעו הגיעו המינואנים לסנטוריני והתישבו באיזור אקרוטירי. התרבות המינואנית התפתחה באי כרתים לפני כ5000 שנה. המינואנים היו משכילים, סוחרים טובים ויורדיי ים מנוסים.  הם היו הראשונים באירופה שיצרו אלפבית והשתמשו בו. התרבות המשגשגת נעלמה בשיאה לפני כ3500 שנה, משאירה אחריה שרידים ארכיאולוגיים, מיתוסים ואגדות. 

כדים מלמדים היסטוריה של סנטוריני

"הכדים חיים!" זו המחשבה הראשונה העוברת הראשי כשאני מתבוננת בכדים בתצוגות המוזיאון. העיטורים שעל הכדים הם אינם אלא כמה משיכות מכחול כמעט נאיביות, אבל מלאות חיים. גבעולי העשב תכף ירעדו ברוח הקלה. הציפור עפה. דולפינים מקפצים ומתיזים. הצבעים בסיסיים: צבעי האדמה. הגימור מחוספס, נשארו כפי שיצאו מהתנור. על כד אחד מצוייר נוזל כלשהו, זורם סביב לידית הכד. על כד אחד ציור כמעט מופשט של עיגולים. דווקא החספוס והנאיביות משדרת חיים – כדים ששמשו אנשים, שאכסנו את מזונם, שאגרו את יינם ושמנם, שמפיהם שתתה נערה מים.

קדרות היא אמנות עם היסטוריה ארוכה בת'ירה. ההתפתחות שלה היה ברצף החל מאלף החמישי לפני הספירה (סוף תקופת האבן ) עד לשיאה של העיר במאה ה17 לפנה"ס. בשיאה של העיר היה מבחר גדול של כדים מיוצרים במקום או מיובאים.  המחקר שלהם אפשר לללמוד על הקשרים עם קהילות בים האגאי ובים התיכון ולהבין מתי נעזבה אקרוטירי.  הם מאפשרים הצצה לחיי הדת והיומיום באי והבנה של רמת האומנות והטכנולוגיה הגבוהה. ציורי הכדים לא היו רק לנוי. הציורים סימלו את תכותו של הכד ואת איכותה. למשל הצמח המצויר הוא צמח הצומר על גדול נחלים ומסמל מים מתוקים. כלומר בכד הזה אוחסנו מים. אמנם המינואנים השתמשו בכתב, ואפילו נמצאו באי טבלאות חרס, עם רשימות המתארות כמויות של שמן זית ובדים, אבל תסכימו איתי שאין כמו מבט על ציור במחסן החשוך כדי להבין מהי התכולה של הכד.

סטנדרטיזציה של מידות מלמדת על ניהול מפותח של מסחר. עדין לא ברור באיזור יחידה למדידת אורך השתמשו באקרותירי, אבל שפע של משקולות בגדלים שונים בן 15 למספר גרמים מעידים על כך שתושבי העירהשתמשו בשיטת המדידה של כרתים. העובדה שיש לכדים מידות סטנדרטיות ועיטורים סטנדרטים  מעידים על כך על יחידת מידה לנפחים. הטנדרטיזציה של צורות העיטור מעידה על שיטה לניהול סחורה.

סיפורם של ציורי הקיר

סגנונם של הציורים והאיקונוגרפיה שלהם מגיעה מכרתים. ארגון הציור בשלושה חלקים: כשהחלקים העליון והתחתון הם עיטורים הוא אופיני למסורת של כרתים. קונבציה נוספת היא שעורן של הנשים הוא לבן ואילו של הגברים אדום. הציור הוא דוד מימדי וללא פרספקטיבה. הנושאים הם טבע ופעילויות בני אדם. אמני ת'ירה מצאו דרך לשלב בין סגנון הציור המסורתי עם סגנון אישי ויחודי לאי .

ציור של נער החוזר מהדיג ומחזיק בידיו שרשראות של דגי מקרל. לפי הקונבנציות של ציורי הקיר צבע אדום מסמן עור. צבע כחול מעיד על ראש מגולח, וניתן להבחין בציור של שני תלתלים – תספורת מאפיינת לתקופה לנערים.

ציור הנשים היפהפה נמצא בבית בן שלוש קומות, שכונה בזכותן "בית הנשים".  גודלן כשני שליש מגודל טבעי. הן דקות גזרה, פניהן חמורות סבר, תסרוקתן פשוטה, והן אינן עונדות תכשיטים. מהציור אפשר ללמוד על הלבוש ועל התסרוקות הנהוגות בחברה הגבוהה. 

הציור המסקרן ביותר הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון הוא ציור הקופים. הציור מתאר סצנת נוף הכוללת נהר, צוקים וקופים כחולים המטפסים על המצוקים ונעים בחופשיות לכל הכיוונים. כולם מצירים בפרופיל, מלבד קוף אחד המביט קדימה. ציור זה צויר על ידי צייר אונגרדי, המשלב איפוק בצבעים עם קומפוזיציה חדשנית, ותנועה פיזית. הסצנה נראית כאילו מתרחשת בהרי הסימיאן באתיופיה.  החיות של הסצנה מרמזת שהאומן ראה את בעלי החיים במו עיניו.

איך מציירים ציור?

טכניקת ציורי הקיר מיוחדת לסנטוריני. היא משלבת ציור על טיח לח ויבש. תחילה מכסים את הקיר בשכבה של מלט מעורבב בקש, עליו מורחים טיח לבן, המכונה סטוקו. תחילה נצרחת שכבה של 2 ס"מ אחר כך שכבות נוספות דקות יותר. בעזרת מיתר דק וארוך מטביעים קוים המחלקים את מרחב שבו יצוייר הציור. על הטיח הלח מציירים את קווי המתאר הגדולים של הציור, וצובעים אותן. כך הצבע חודר אל הסטוקו. לאחר שהשטחים הגדולים התיבשו, מציירים עליהם את הפרטים הקטנים.

הצבעים שבהם השתמשו היו לבן ( גיר), שחור (פחם), צהוב ואדום (מבוססים על פגמנטים מהאדמה) וצבע כחול שהגיע ממצריים. על מנת לקבל גוונים שונים ערבבו בין הצבעים.

כמעט בכל הבנינים, שנחפרו, נמצאו מתחת לציורי הקיר, שכבה מוקדמת של ציורים בסגנון שונה. לעיתים נמצאו מספר שכבות.אנו למדים מכך שבסנטוריני היו דורות של ציירי קיר, שהפכו חלק מהתרבות.

כאשר ציורי הקיר הראשונים צוירו באקרוטירי במאה ה17 לפני הספירה, סדנאות הקדרות בעיר כבר יצרו כדים מעטרים בתמונות. הנושאים של ציירי הקירות הם מינואיים ברובם, אך בהשפעת ציורי הכדים נכנסו מוטיבים נוספים כגון הסנונית. מעטרי הכדים בת'ירה המשיכו ליצר את הנושאים שלהם, אבל שאלו מהציורים של הקירות.כך החלו לתאר על הכדים שוורים, שחפים, דולפינים, עזים ועוד.  ציירי הכדים שאלו את המוטיבים אבל התאימו לטכניקות ולאמצעים שלהם, כך נוצר סגנון חדש. הפריה הדדית של האמנים. 

ביקור בחפירות אקרותירי

הכדים, ציורי הקיר וחפצים נוספים שמוצגים במוזיאון הפרהיסטורי התגלו בחפירות באקרותירי( Akrotiri ) העתיקה. החפירות הארכיאולוג ששניהל את החכירה האמין כי התפרצות הר הגשע בסנטוריני היה הגורם שהביא לסופה של התרבות המינאונית. הוא חפר בין השנים 1967 עד 1974 באתר ליד הכפר אקרותירי, החפירות לא הצליחו להוכיח את התיאוריה שלו, אבל הם עוררו עניין רב, והביאו פריחה תיירותית לאי. 

האתר הארכיאולוגי באקרותירי נחשב החשוב ביותר באי והוא פתוח לביקורים. המבקרים יכולים להתרשם מהבנינים החפורים והמשוחזרים חלקים, מפרישת הרחובות, ומהכיכרות. הביקור באתר נערך על גבי מסלול הליכה מוגבה המאפשר הצצה מעל לחפירות. מרבית הממצאים הניידים וציורי הקיר הועברו למוזיאון הפריהיסטורי, אבל ניתן לראות בבתים ובמחסנים כדים צבעוניים. סמוך לבתים המשוחזרים בהם נמצאו ציורי הקיר, סרטון משחזר איך נראו החדרים של הבית כשעמד שלם.

האתר מרשים בגודלו ובחלקים ששוחזרו. מי היה מאמין שלפני כ400 שנה אנשים התגוררו בית אבן בן שלוש קומות ? בחלונותיו ובגלתותיו היו משקופי עץ?והוא נהנה ממערכת ביוב וסניטציה? אבל יש משהו מאכזב בחווית הביקור . האתר אינו ידידותי למבקר. שלטי ההסבר מיושנים, צפופים וכתובים בכתב יד. מלבד סרטוני שחזור התמונות אין שימוש במדיה כדי להמחיש או להנגיש את המידע. סיפור הרקע של העיר , אם קיים, הוא בכתב קטן וצפוף. אין מכשירי אודיו. אפשר לשכור מדריך לסיור מודרך, אבל העלות יקרה.

אקרותירי – מידע שימושי

• ההמלצה שלי היא לבקר תחילה במוזיאון הפרהיסטורי, מכיוון שהוא מכיל את הממצאים המענינים ומכיל מידע טוב ונגיש יותר מאשר אתר אקרוטירי. אם צריך לוותר על אתר אחד – וותרו על האתר הזה.
• אין מיזוג אויר באתר המקורה האתר עמוס בקבוצות מטיילים ולכן כדאי להקדים ולהגיע סמוך לפתיחה.
• למידע נוסף על הביקור באתר
• יש מגרש חניה גדול בתשלום סמוך לאתר בעלות של 5 יורו ליום. אם כבר הגעתם לכאן, קחו איתכם בגד ים ולכו להתרענן בחוף הסמוך.

סיפורי ת'ירה העתיקה

"איך הם עלו לכאן ?" אני שואלת את האיש בעודנו מתפתלים במיני-אוטו שלנו בכביש מפותל ומסמר שיער בשעת בוקר מוקדמת אל עתיקות ת'ירה.  את הכביש ואת שרידי העיר העתיקה ששגשגה על הסלע החשוף ניתן לראות ממעוף המטוס.  "איך הם חיו כאן?"התמונה מתבהרת במהרה. את ת'ירה העתיקה יסדו יוונים דורים שבאו מספרטה. מי אם לא הספרטנים הקשוחים יקימו עיר על פסגתו של הר חשוף?

את סיפורה של הציביליזציה שקדמה להם על האי הם הכירו. המיתוסים ספרו על המלך ת'ראס, בנו של מלך ת'בי וצאצאם של הפיניקים, שמלך על ספרטה ועל לקוניה בשם אחינו הקטין. משבגר האחין ועלה על כס שלטונו , עזב ת'ראס והתישב עם פמליתו בסנטוריני. המתישבים החדשים קראו לעירם ת'ירה על שם המלך האגדי. 

אגדןת לחוד והיסטוריה של סנטוריני לחוד. לספרטנים קדמו הפיניקים, שהתישבו בת'ירה העתיקה בערך במאה ה14 לפני הספירה וחיו בה כ200 שנה. ועוד קודם, כאמור, חיו בה המינואנים. הספרטנים זיהו באי פונציאל אסטרטגי ולכן התישבו בה. אוצר מטבעות שהתגלה במקום מספר על קשרי מסחר ענפים עם אתונה איונה ורודוס. תושביה אף הקימו מושבות חדשות . הרודוטוס, ההיסטוריון היווני מספר על בצורת קשה של 7 שנים שהביאה את תשובי האי להקים מושבה בלוב.

השרידים על ההר הן שילוב של תרבויות המתישבים שהגיעו אליה. כך למשל בתקופה ההלניסטית, במחצית השניה של המאה ה3 ל כאשר הצי התלמאי הוצב בנמל של עיר. העיר נבנתה מחדש כדי לשרת את הקצינים ואת הימאים.  אמנם בתחילה החיילים היו יוונים, אך בהמשך הגיעו לכאן שכירי חרב מצריים. הם הביאו איתם את מקדשיהם ואליליהם. הצי עזב את האי לאחר כ100 שנה והעיר כמעט נעלמה מהרשומות ההיסטוריות. 

ממבניה הציבורים, מקדשיה וארמונותיה לא נשאר הרבה כיום. פסלים ומצאים רבים הועתקו למוזיאון הארכיאולוגי באתונה. העתיקות המרשימות ביותר שראינו הם דמויות החצובות בסלע. ניתן להבחיו באריה, בנשר, בראש ובדולפין.

ובכל זאת ניכר בהריסותיה ההוד וההדר והעוצמה של העיר. בתקופה הרומאית, שהחלה באמצע המאה הראשונה לספירה, האי והעיר היו חלק מפרובינצית אסיה. ת'ירה שגשגה והפכה חשובה בזכות העובדה שנתיגים מתושבי האי הצליחו להתברג לתפקידים חשובים בממשל הפרובינקיה, כולל תפקיד של הכוהן הראשי של הפרובינקיה.  

בתקופה הביזנטית ת'ירה העתיקה היתה הישוב העירוני היחדי באי. היא נעזבה סופית במאה ה8 לספירה, לאחר התפרצות קטנה של הר הגעש של סנטוריני, וכיסתה את העיר בשכבת עפר וולקני.מהתקופה הביזנטית נשארה כנסיה קטנה הסגורה וכמה עמודים.

למרגלות ההר ישנו נקרופוליס שבו נקברו מתי העיר במשך כל התקופה שבה העיר התקיימה. לעיר ת'ירה היו שני נמלים. נמל בכל אחד מצידי ההר היכן שהיום נמצאים הכפרים פריסה וקמארי. אפשר לשלב את הביקור בת'ירה בטיול רגלי בו מתחילים מכפר אחד, עולים לביקור בעיר, ויורדים מהצד השני. כדי לחזור לצד השני – שטים בסירה שמשמת גם את התושבים.

ת'ירה העתיקה – מידע שימושי

• האתר כולו חשוף לשמש, ולכן מומלץ להגיע אליו סמוך לפתיחתו בשעה 8:30. קחו איתכם כובע ומים. כשאנחנו ביקרנו השירותים היו סגורים ולא היה היכן לשתות מים.
• עלות הכניסה היא 6 יורו למבוגר.
• בשטח ישנם שלטים עם הסברים המתאים את המבנים השונים ומספקים רקע לביקור באתר.
• אפשר להגיע לאתר ברכב מקמארי, על גבי חמורים מפריסה, ברגל משניהם .

ההיסטוריה של סנטוריני – מידע שימושי לביקור באתרים

• כרטיס משולב בעלות של 15 יורו לאדם מאפשר כניסה לשולשת האתרים הארכיאולוגיים והוא תקף לשלושה ימים. אפשר לקנות אותו בכל אחד מהאתרים.
• האתרים הארכיאולוגיים נפתחים כבר ב8:30 בבוקר. מומלץ להגיע מוקדם.
• אם יש לכם זמן רק לאתר אחד : לכו לבקר במוזיאון הפריהיסטורי.